כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    כשנועם שריף פגש את מוצארט - "שיר השירים" והרקוויאם

    0 תגובות   יום שני, 18/9/17, 17:20

      "יום של זעם היום ההוא / ...כמה רעדה תהיה אז / עם בוא השופט / לדון בכל באופן מחמיר" 

     

    ''

     

      מוזיאון ת"א היה גדוש עד אפס מקום. לא בכל יום התזמורת הקאמרית הישראלית פותחת את עונתה ה - 52 כשנועם שריף, חתן פרס ישראל נוכח באולם, ולא על הבמה. כאחד הצופים הנלהבים מאזין ברוב קשב ליצירתו "שיר השירים". הבלדה התנ"כית היפהפיה הזאת - שנכתבה ע"פ הזמנתו של נגן החליל ג'יימס גולוואי - משלבת בתוכה שלוש אפיזודות: מבוא לחליל סולו, פוליריתמיה, ואלגרו. הפסטורליות שלה מוגשת ומונגשת לקהל הנרגש, מעניקה לה נפח, חיות ומימדים על זמניים בעליל. זה איננו המתאבן של הערב, אלא מהות בפני עצמה, ויעידו על כך התשואות הרבות לה היא זכתה, ורצון לשמוע עוד ועוד ועוד מיצירותיו גם בהמשך.

     

      "החצוצרה מפיצה צליל קסום / בינות כל קברי תבל / תאסוף את כולם אל מול כס המלכות"

     

      בתום ההפסקה נתגלה לנו חיזיון. ראינו פשוטו כמשמעו כיצד מפיחים רוח חיים ביצירה שנקראת אמנם "תפילת אשכבה", אך דומה כי מוצרט בכבודו ובעצמו היה שם, ביצבץ בין תווי הנגינה, והפציע לסירוגין בווקאליות. אגדות אורבניות רבות נקשרו בשמו של המלחין הווירטואוזי ונסיבות כתיבת "רקוויאם". עובדה אחת היא שחודשים ספורים לפני מותו החל בכתיבתו, אולם מטלות מקצועיות אחרות גדשו את שגרת יומו וגזלו את זמנו. למרבה הצער הלך לעולמו ב - 1791, כשלא הספיק להשלים את יצירתו. תלמידו, פרנץ זיסמאייר סיים את כתיבתה, נאמן להווייה המוזיקלית של אדונו. 

     

    ''

     

      "מי ייתן ואור נצחי יזרח עליהם, אדוני / יחד עם כל קדושיך לנצח / כי חנון אתה"

     

      קולותיהם של ארבעת הסולנים - איתן דרורי הטנור, עודד רייך הבריטון, דניאלה סקורקה הסופרן וניצן אלון המצו סופרן - היטיבו לרומם אותה לגבהים הראויים לה. כשהם חמושים במקהלת האיחוד מאחוריהם, ובניצוחו של אריאל צוקרמן,  דרורי ורייך יצקו תוגה שנמסכה לאורך ארבעים דקות "הרקוויאם", ואילו סקורקה ואלון נדמו למלאכי שרת המעניקים את החסד האחרון, כשהשכינה שורה בצלילים המופקים מהן. מלאכת הניצוח של צוקרמן, במלוא הלהט, התיאבון והעוצמה, קיימה את האפילוג המובטח של מוצרט, ואכן חוויית הקדושה בה התעטף אולם מוזיאון ת"א העניקה אור נצחי ליצירה שהיא נכס צאן ברזל שנשתמרה מאות שנים. ג'ון רוניסמן תיאר את הרקוויאם של מוצרט כ"שקוע בעצב ובעגמומיות, עם רגעים בודדים של התרוממות רוח יוקדת. האיכויות האסתטיות משועבדות להבעה של ריגוש סוחף, כשיום הדין גדוש במוזיקה נפלאה, והרושם מתגבר באופן מהמם". אני חותם על כל מילה, וגם מוצארט, שרוחו כאמור ריחפה באולם רקאנטי במוזיאון ת"א, הנהן בשביעות רצון, ובדרכו מחא כף

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין