כותרות TheMarker >
    ';

    האמנות התנתקה מהציבור, והלכה רחוק מידי

    1 תגובות   יום ראשון, 24/9/17, 20:18

    האמנות התנתקה מהציבור, והלכה רחוק מידי

     

    מוזיאון הגוגנהיים נטש אותנו.
    במוזיאון תל אביב הוצגה בחדר האמנות הישראלית ציור בשם "הכניסה לחיילים במדים חינם", של האמנית זויה צ'רקסקי. בציור רואים שורה של חיילים, זרים לחדר התערוכה בו הם מבקרים, כשהם מתבוננים בפסל גדול של אדם המחרבן אל תוך פיו. מבטיהם של החיילים חסרי אונים מול העבודה הרעשנית.
    הבטיחו להם אמנות מטעם יציאה ל"תרבות יום א'", אבל במקום אמנות הם קיבלו את הדבר *הזה*. מה עכשיו? האם עליהם ...להעמיד פנים של מתעניינים? שהם מבינים? האם עליהם לצעוק שהמלך הוא עירום, או אולי שהתינוק שפיסל את העבודה הזו עשה בחיתול, וצריך שמבוגר אחראי מטעם המוזיאון יגיע וינקה אחריו?

    יש כאן כמה דברים חשובים, בציור.
    הראשון הוא חוסר התקשורת בין האמנות בת זמננו לציבור הרחב.
    ראו את המוזיאון, ואת הריחוק שלו ממדרכת הרחוב, וחישבו על המחיר אותו יש לשלם עבור לראות – מה? אמנות שכבר אינה מסוגלת לתקשר עם הקהל הרחב?

    אני חושב שזו לא רק אשמתם של האמנים, כמו שזו אשמתם של המחנכים שמתעלמים מגילויים אמנותיים חשובים אשר מתרחשים פה ושם בעולם, ויש לדבר עליהם. בסופו של דבר, ברחבי האינטרנט מסתתרות עשרות, מאות ואלפי תמונות פשטניות שמתארות בצורה אנמית וחסרת כל דמיון רגשות בסיסיים, וכתגובה להן אנשים כותבים "הו! זו אמנות אמיתית!".
    אז אני אומר- הו! זהו הנזק האמיתי לו גורם הניתוק הגדול הזה בין הקהל והאמנות.

    אבל יש כאן עוד משהו – אותו פסל של אדם המחרבן אל תוך עצמו, אותו אורובורוס – נחש אשר בולע את עצמו, מסמל לא רק את האמנות ככזו שהתנתקה מהציבור והלכה רחוק מידי.

    ללכת רחוק מידי זה לא רע בכלל, אחרי הכל, ולאמנות יש את הכוח לחפש דברים שלנו אין, בחיי היומיום שלנו. אבל לפעמים אותה אמנות קורסת אל תוך עצמה – הופכת לשעשוע דקדנטי במעמד בו נראה כי לאמן מותר לעשות הכל "בשם האמנות".

    כחלק משיעורים אותם אני מעביר בבתי ספר עבור עמותת אנונימוס, בנושא ניצול בעלי חיים באמנות, אני מדבר על מספר עבודות מחרידות שהוצגו לקהל אנשים אשר הגיע, ושלא כמו אותם החיילים של זויה צ'רקסקי, שיתף פעולה בהתלהבות עם מיצגי הזוועה מולם עמד. אני מדבר על כלב שהורעב כמעט למוות, דגים ששחו בתוך בלנדרים, כבשים שנחצו לשניים – לפעמים עושה רושם שאם יש מי שמובילים את האוונגרד של הבוז לחייהם של אחרים, אלו חלק מהאמנים המציגים כיום.

    הנה מוזיאון הגוגנהיים, נראה שאיבד לחלוטין את הקשר עם שיקול הדעת ביחס לחיים של אחרים, ביחס להגינות כלפי אחרים. הוא איבד את עצמו לדעת, וקהל מבקריו ילך אחריו אל עבר עבודות אמנות שלא נראו גם במרחבי הגהינום בעבודותיו של הירונימוס בוש.

    הויכוח סביב "מה נחשב לאמנות ומה לא" הוא ויכוח ילדותי, אבל אנחנו כאנשים אחראים צריכים לשים לב מה אנשים אחרים מרשים לעצמם לעשות, אם בשם האמנות ואם בשם כל דבר אחר, במידה והם פוגעים במישהו אחר תוך כדי מעשיהם.

    בתערוכה שתיפתח במוזיאון הגוגנהיים בעוד זמן קצר, עתידות להיות מוצגות עבודות שונות המתארות פגיעה קשה בבעלי חיים.
    עבודה ראשונה מציגה קעקועים שנעשו על חזירים,
    עבודה שנייה מציגה זוגות כלבים, כשהם קשורים לסדים ומוצבים זה מול זה.
    הם מנסים לתקוף אחד את השני, אך אינם יכולים לעשות זאת ומצב זה – של ריסון ופחד, הוא מה שקהל המוזיאון יגיע לראות.
    עבודה נוספת תכלול מיכלי זכוכית בהם יונחו זוחלים שונים ללא מזון, והם יאלצו להרוג אחד את השני על מנת לשרוד.
    אני נזכר בתגובה איומה של אדם שאני מכיר, שדיבר בשבח אכילת בעלי חיים, כשאמר שלא מפריע לו לחיות "לצד האסתטיקה הזו של המוות".

    תראו כמה קל לנו לא רק לחיות בשקט לצד הרג של אחרים, אלא גם ליהנות מכך.
    באי התערוכה הזו הם אנשים בזויים בדיוק כמו הקהל שבקרבות השוורים בספרד, או קהל קרבות הכלבים במרתפים.
    ההנאה מאמנות הופכת להיות כותרת סרק שקרית להנאה מסבלם של אחרים, וכשאני שואל את התלמידים בשיעורים שלי מי לדעתם אשם בכך, האמן או הקהל, הם חכמים מספיק על מנת לתת את התשובה הנכונה: שניהם.

    אני אינני שואל מהו מעשה אמנות, מה נחשב לאמנות ומה נחשב למשהו אחר, 
    אני שואל מי האנשים שמרשים לעצמם לעולל דברים כאלו,
    מי האנשים שמאשרים להציג מעשים אלו
    ומי האנשים שבאים לצפות בכך.
    אנשים מחורבנים.   

    Image may contain: 1 person, shoes
    * * * * * * * * * * * * * * * * *

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 1 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/10/17 16:50:
      באמת תודה ! אני לעצמי אוהבת ליצור וגם מתרחקת מליראות את זה, אני חושבת שאמנים השתמשו בזה בעבר כדי ליצור פרובוקציה. אבל היום נעלמה הפרובוקציה ונשארנו עם תופעה שהתרחקה מעצמה . לי כאמן אין ביכלל שום עניין בכל ההגזמה הזו . להיפך זה דורש ממני להתעמק באמת למה אני רוצה לתת תשומת לב וחשיבות להגדיל ולעריך ולהביא לפני אחרים ליראות .

      ארכיון

      פרופיל

      oren ben yosef
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין