כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    שבעים פנים - ביקורת על ההצגה "להצחיק את אלוהים" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שני, 25/9/17, 19:09

      "הילדים שלי צוחקים עלי איך שאני מדבר ברצינות על צדק חברתי, על שלום. ומה אני עושה: מפטפט, וכמה שאני יותר רציני ככה הוא יותר צוחק. להצחיק את אלוהים, זו התרופה היחידה למגיפה האוכלת בשולי שדותינו. הגאווה..."

     

    ''

    צילום: בוריס בלנקין

     

      לכאורה הניגוד בין האישה החילונית, התל אביבית, המתגוררת בבניין דירות כשמולה רב מתנחל הצמוד לאדמת ישראל הקדושה ( לפחות בעיניו ) הוא בבחינת שמים וארץ. דניאלה מיכאלי, אישה רבת פעלים אמנותיים - שחקנית, במאית ורקדנית - עומדת על במת צוותא בת"א, ומנהלת דו-שיח עם הרב מנחם פרומן, מוכיחה כי אמפטיה, סובלנות ויכולות התבוננות לנפש האדם מסוגלות להתעלות מעל התהומות. ארבע שנים חלפו מאז הרב פרומן הלך לעולמו, ודומה כי במציאות המטורפת וההזויה של ישראל 2017, קולו של איש מתון, שקול, הקנאי בכל מאודו לדו-קיום עם הפלשתינאים, חרף היותו מתנחל ה"כובש את ארצם", חסר כ"כ במחוזותינו. איש נדיר בעל תעצומות נפש, שהתריס כנגד קבוצת ההתייחסות הטבעית שלו, והיה מי שהתווה סוג של דרך אלטרנטיבית, שפויה והגיונית גם בלעומתיות היום-יומית. 

     

    ''

    צילום: בוריס בלנקין

     

     

    הבמאית נולה צ'לטון נהגה לבקר את הרב פרומן בבית החולים. היא חברה לאסף אופק, שליקט וערך

    את השיחות ההדדיות, והטקסט הושם בפיה של מיכאלי. למען האמת, מיכאלי איננה רק מציגה על הבמה, היא הרבה יותר מזה: היא המעטפת של סיפור חייו הייחודי של פרומן, הביוגרפיה הסוערת של האיש בעל הזקן הלבן, בעל העיניים הרכות והחזות העדינה. והיא מגלמת לסירוגין את דמותו של פרומן, מצטטת רשמים וחוויות מחייו, ובה בעת גם נותרת נאמנה לבת דמותה הבימתית. על הפסנתר חגי הלברטל, חתנו של פרומן, ובשעה הקרובה הם יוצאים למסע - תחנותיו של הרב נפרשות לנגד עינינו: שיחותיו עם יאסר ערפאת, אחמד יאסין ומחמוד עבאס, שהיטיבו לתארו כאיש פשרה והקשבה. הנידוי אותו הוא ומשפחתו עברו כתגובת נגד לדעותיו הנון-קונפורמיסטיות, הקושי שלהם להתמודד עם דרכו שהווייתה היא קירוב לבבות אך נפילתה על אוזניים ערלות בציבורו הותירוהו מחוץ למחנה. מחלת הסרטן שהכניע אותו לאחר מאבק ממושך בה, תוך חשיפת המכאובים הפיזיים הנפשיים שנלוו אליה. היותו משורר וחובב תיאטרון לא קטן, כשחלקים מיצירותיו שובצו לאוזנינו בלחנם של קובי אוז, יוסי סוויד וחגי הלברטל עצמו. וגולת הכותרת - אהבתו חסרת הגבולות לרעייתו הדסה, שנכחה בקהל, ושיחה עימה התקיימה בסופה של ההצגה.

     

    ''

    צילום: בוריס בלנקין

     

     

      "אחד שיש לו אומץ אז שיבוא ויפוצץ את הבלון הזה, של השנאה והפחד והמלחמה. כמו שעשינו במשחק כדורגל בין מתנחלים לפלשתינאים. במקום לנצח במלחמה אז לנצח במשחק"

     

      ואז, ברגע הכי לא צפוי, שולפת מיכאלי בלון ומזמינה מתנדב מהצופים לפוצץ אותו. כמה סימבולי, כמה הרמוני, כמה פשטני אולי...דניאלה מיכאלי מעניקה לנו רגעים של חסד מהול בכישרון, בועה ( שתתנפץ ) של תקווה אל מול פונדמנטליזם הנלחם את קרב המאסף בשם אלוהים צמא דם כביכול. יכולותיה לחדור לפרומן ולא לאבד את צלם האנוש שלה הן מלאכת מחשבת. נולה צ'לטון היא לא רק במאית, אלא שגרירה של רצון טוב, של אחווה בלתי מזוייפת ( גם אם טיפה תלושה ממציאות חסרת חמלה ). היא ומיכאלי שימרו את רוחו, מורשתו וצוואתו של יציר כפיהם הבימתי, וממקום שבתו - כשהוא מתמוגג לבטח מהתוצאה - גם הרב פרומן צוחק. לא רק אלוהים

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין