כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    האדוניות והרוכלים / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שני, 9/10/17, 19:35

      לא בכדי הסיפור הנקרא במועדון של הגברת ינקלובה הוא "האדונית והרוכל". יצירתו של חתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון, שפורסמה לראשונה בשנת 1943,מגוללת את קורותיו של הרוכל היהודי יוסף, שנקלע אל מעבי יער, ובמהרה הופך לאורח של נוצרייה ערירית, הפורשת עליו את חסותה. האינטראקציה בין השניים נרקמת תוך שימת לב של יוסף להתנהגויות ביזאריות מצידה. שיאה של הנובלה מתרחש כשפרצופה האמיתי והזדוני של הגברת נגלה לפנינו, באמצעות תאוותה חסרת השליטה לבשר בני אדם. גם בשרו של יוסף מעורר את תשוקתה, אך תפנית מפתיעה בעלילה גורמת לכך כי באקט הטירוף הקניבלי דווקא היא זו שגופה הופך לשותת דם, מה שמוביל למותה. ליא קניג,כלת פרס ישראל, היא גברת ינקלובה. בשעה וחצי בהן נבקר במשכנה, ניווכח לראות כי אמנם קניג "נטשה" את מגרשה הביתי - הבימה - אולם יכולותיה המרשימות, כשרונה הווירטואוזי ומבטה המצמית מהלכים עלינו, הצופים, קסם והיפנוט כיאה לגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי. 

     

    ''

     

      גם על גלעד אמיליו שנקר, בימאי הסרט ומי שאמון על התסריט - בשיתופו של יוסי מאירי - יצירתו של עגנון הילכה קסם. הדומיננטיות שלה והאלגוריה של הדמות הנשית הרצחנית היא הפסיפס של יצירת ביכוריו ששמה הוא כאמור "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה". הגבירה הנוצרית האניגמטית שורה בכל תו, בכל מעבר ובכל מימיקה של גיבורות הסרט. גלריה מרשימה של שחקנית, שמקיפות את קניג-ינקלובה, בתפאורה אנושית שופעת יצרים. אפלה כבדה נחשפת לפנינו בדקות הפתיחה של הסרט. יער רחב ידיים שמעליו ירח לבן מקדמים אותנו אל האקספוזיציה, כששתי נשים פתאום מבליחות, בניסיונות נואשים לתפוס טרמפ. משימה בלתי אפשרית כמעט במקום הנטוש והשומם בו הן נמצאות, והצופה הממוצע מתקשה להחליט האם מדובר בצמד "תלמה ולואיז" הישראליות או שמא בנשמות תועות ואבודות של גוגול. במילים אחרות, האם קרן מור וחנה לסלאו הן פושעות נמלטות המבקשות לנוס על נפשן מפני שלטונות החוק, או בזוג אומללות שהגורל תיעתע בהן, וכל רצונן הוא מחסה. מור ולסלאו, שתי קומיקאיות בחסד, עוטות הבעה עגמומית, דיסוננס צורם וכמעט פתולוגי לליהוק הטבעי שלהן בתודעתנו. שום בת שחוק או שפתיים מתעקלות כלפי מעלה לא נצפו בפניהן. הבעת הקדרות הזאת תלווה אותן לאורכו של הסרט, תותיר אותנו תמהים לפשר המיסתורין המוקרן מתוכו. מכל מקום, השתיים מצליחות לבסוף במשימתן / מזימתן, והגבר שנקרה בדרכן עם מכוניתו משתכנע לקחת אותן עימו, כשהוא למעשה בטוח כי יצטרף אליהן למסיבה...

     

    ''

    צילום : יוסי מאירי

     

      וזו בהחלט מסיבה. מסיבת סלון ספרותית, המתקיימת סביב שולחן ענק, והאורחים הנכנסים בשעריו הם גברים מזדמנים, שלובי זרועות עם נשות המקום. למען האמת זהותו של המועדון, מיקומו ועיתויו הם סודיים בהחלט. רק יודעי ח"ן - יודעות ח"ן אם לדייק - מצויות בפרטים הקטנים. מדי שבוע כל אחת מן חברות המועדון מצטווה ללקט גבר חדש, רצוי כזה שיהיה בעל מידות נאות, ובאמתלות שונות ומשונות לפתותו להגיע למפגש. המועדון הספרותי לנשים בלבד, אם כן, הוא מלכודת פתאים כנגד המין החזק. החברה שבאותו שבוע עולה בידה להצטייד בגבר האטרקטיבי ביותר, זוכה בגביע הקדוש והנכסף "אשת השבוע". מהו גורלם של הגברים לא תתקשו לנחש, רק נספר - מבלי לספיילר - כי מידת ההתכתבות עם יצירתו המדוברת והמוקראת של עגנון היא כה דומיננטית וכה מחרידה עד כי תעתועיו של גדול הסופרים העבריים מחווירים בדימיונם אל מול מעללי הגבירות נוטפות האימה והארס.

     

    ''

    צילום: יוסי מאירי


     

      קרן מור מגלמת את סופי, שבאמתחתה שלל גביעים. את מקומה ויוקרתה במועדון קנתה לא פעם, וכעת היא מתקרבת לגביע המאה של הישגיה. פגישה אקראית עם יוסף ( בגילומו של יפתח קליין ) מייצרת בה לראשונה מערבולת רגשות. רצונה להשתייך לחבורת הדמים הנשית מתנגש עם הערגה כלפי יוסף. כמיהתה לאהוב ולהיות נאהבת מאלצת אותה למרוד במוסכמות, בנוקשות ובהיררכיה הקבוצתית. רזיה ישראלי - אם הבית - עוקבת בדאגה אחר התמורות החלות בה, ובחושיה המחודדים מבינה כי סופי נקלעה לצומת דרכים אמוציונלי, שיסעיר עליה את עולמה, ויגרום לה לפקפק האם להמשיך ולצעוד בתלם הקונפורמיסטי. בטוויסט גאוני היא מתחקה אחריה, ומעניקה לנו רגעי דרמה מותחים ומשובחים כמעט עד לדקה האחרונה של הסרט. 

     

    ''

    צילום: יוסי מאירי


     

      מור האהובה מביאה למסך הגדול את שלל המימיקות בה כבשה את ליבנו בתחילת דרכה המקצועית. פניה המפוחדות, מבטה הקפוא והאינטונציה הכ"כ מוכרת לנו מעניקה לה מבחינתי את הגביע המיוחל. רזיה ישראלי, בקאמבק מרהיב, קרת רוח, מוכיחה איזו שחקנית מגוונת היא,ועד כמה חסרה לנו בשנים האחרונות. ליא קניג, כאמור, איננה מאכזבת. השליטה הבלתי מעורערת שהכל סרים וסרות למרותה העריצה, קנתה לה גם הפעם את תהילתה. יפתח קליין מפציע בתפקיד האביר, ומבטו הפגיע משתלב היטב בנוף המטריכאלי ומקרבן הגברים שסביבו. האם ייחלץ בשלום? 

     

      חנה לסלאו היא העזר כנגדה של קרן מור. היא מופקדת על הסניטציה במועדון המדובר, פחותת ערך בעליל מכל נשותיו, ועובדה זו מוטחת בפניה פעם אחר פעם. משחקה והתנהלותה הן מלאכת מחשבת, מופתיים ומהוקצעים, יכולותיה הדרמטיות אינן נופלות במאום ממעטפת ההומור בה התברכה. חוש התיזמון שלה מדוייק להפליא, מעורר חמלה למכביר, ואמנם היא איננה בסטטוס של מי שעתידה לזכות בגביע הספרותי, אבל כמי שזכתה בעברה במציאות בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, היא יכולה להתרווח בהנאה. 

     

      סרטו של שנקר רוויי בנקודות אירוניה, באינטלקט שופע ובהומור עצמי. זה סוד קסמו, זה כוחו הייחודי והמקורי בנוף הקולנוע הישראלי. דומה כי יצירה בעלת נפח ומימדים פואטיים שכזו, בשילוב עלטה גותית, לא נצפתה זמן רב במחוזותינו. הסרט הוא קריאת תיגר על מקומו של הגבר בעידן האקטואלי, הוא בוחן מוסכמות חברתיות ומקרי קצה אנושיים. עוצמתו היא במסר המובלע של מאבקי המינים, ולא פחות במאבקים הנשיים הנובעים ממנו. עד כמה מראה חיצוני, גיל ועמדת מפתח בכירה מנקזים אליהם את מנגוני הפיתוי הבלתי נמנעים. הוא פוליטי במהותו, חרף העובדה שלא נהגית בו המילה האסורה "כיבוש". מה שמוביל אותנו לשאלה האקטואלית - כיצד שרת התרבות תתייחס אליו? במחשבה שנייה, כל עוד רוחו של עגנון  - ולא חלילה של צ'כוב - מרחפת ממעל, נדמה שלפחות בגיזרה הזאת לא תירשם סנסציה

     

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין