כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    פולישוק כסמל לישראליות

    0 תגובות   יום שלישי, 10/10/17, 10:56

    עליס בליטנטל

     

    ביקורת הצגת "פולישוק" בבית לסין

     

    ''

     

    ''

    פולישוק כסמל הישראליות

    אם יש דמות שהקהל הישראלי כה אוהב לראות ולצחוק עליה – זהו השר פולישוק; תחילה בסידרת הטלוויזיה המופלאה וכעת בהצגת תיאטרון בית לסין.אך לא רק פולישוק. בהצגה החדשה מתגלים כל גיבורי הסידרה בעצימות גבוהה על כל גווני אופיים. הצגה מלבבת, עם שחקנים שכל אחד בהם מושלם.

     

    תיאטרון בית לסין יודע את לב קהלו. דווקא בעיתות שבהן התקשורת לא מרפה מהקהל ולא חדלה לחפור עם מישדרים המשרים דיכאון ורצון לעזוב הכל ולברוח (לאן?), דווקא כשרואי השחורות כה טורחים לדכא ולהשמיץ ללא הרף כל אחד – מאיר תיאטרון בית לסין את האווירה, משרה עליצות ומצב רוח עליז ושמח בהצגותיו החדשות. לאחר הצגת "חיית מחמד" שכה מרווה את הצופים בעונג קומי מרהיב, מפציעה כעת הסאטירה הקומית ששמואל הספרי  "פולישוק", בעיבוד חדשני הממשיך את קורותיהם של נושאי המישרות הרמות בפוליטיקה הישראלית. אלה שכה ליבבו אותנו בכל פרקי הסידרה המקסימה.

     

    המחזאי והבימאי שמואל הספרי לא חוזר בעלילה החדשה על אירועי העבר. אמנם הגיבורים שלו הם אותם הגיבורים שכה אהובים על הצופים. אך ההתפתחות הדרמטית בעלילה מתגלה כחידוש מרענן, שאותו לא נגלה, כדי לא להפחית מהתענוג שבצפיה בהצגה. מה שכן בולט בהצגה הוא הפיתוח של הדמויות, כשהפרטים החדשים עליהם מרחיבים את ההתיחסות לדמותם. אך יותר מכל – כל אחד מהם זוכה למונולוג אישי משלו, ובכך – כנהוג במחזות קלאסיים – מעניק לצופים אפשרות להבין טוב יותר את הדמות ומניעיה, ומעל לכל : כל שחקן ושחקנית זוכים לזמן בימה רחב יותר, כך שמלוא יכולתיהם הדרמטיות-המשחקיות באות לידי ביטוי בהצגה במלוא כוחן.

     

    על בימה מעוצבת בחכמה ובהקפדה אסתטית בידי במבי פרידמן, עם תלבושות מעוצבות באותנטיות והקפדה על ידי אורנה סמורגונסקי, בליווי מוסיקה כה מתאימה ונעימה של אלדד לידור – זוהרים כל שחקני הצגת פולישוק ככוכבים. ששון גבאי, הכוכב מספר אחד של תיאטרון בית לסין ושחקן דרמטי וקומי מהמעלה הראשונה, שעושר ההבעות שלו לא יסולא בפז - בדמות השר לעניני תח"ת (תיירות ועוד שני משרדים), הוא בן דמותו של השר חלש האופי מהסידרה "יס מיניסטר" הבריטית. שאף היא כבשה כליל את כל צופיה. כאדם רך לבב, שגרושתו מוצצת ממנו כל שרק ניתן, ומוריקה אותו מכל פוטנציה. הוא נתון כליל תחת מכבש האנרגיה והנמרצות של סולי, (חנה אזולאי הספרי: מחזאית, בימאית ושחקנית משובחת שכאן פורחת בין כל תפקידיה (“שחור”), מנהלת משרדו, המקבילה בחייו המקצועיים לבולדוזר של אשתו בחייו הפרטיים. על פיה יישק דבר, וכולם רועדים ממנה. גישה פמיניסטית מצד המחבר.

     

    חנה אזולאי הספרי מנווטת את כל התרחשויות העלילה בהנף אצבע שלה. משחקה הוא אחד מפיסגות הצלחתה האישית והצלחת ההצגה. כך גם גיא לואל, הוא המאסטר-מיינד, מניפולטור פאר אכסלנס, שמניע את כל הפעולות שמאחורי הקלעים של החלטות הממשלה, ובברק קסמו הרב ויכולת השכנוע שלו עושה כל מה שיחפוץ בשר פולישוק. שני אלה, מגיעים בהצגה זו לשיא יכולתם המגוונת, ומעניקים לצופים עונג בל ישוער מהצפיה בהצגה.

     

    לצידם, כחלק מהיצירה שנוצרת הודות לתסבוכת והמזימות שרוקמים ראש הממשלה (שכאן אינו נראה, אך קוזו (גיא לואל) דואג להעביר לנו תוך שיחות טלפון עמו – נוטלים חלק חשוב כל אחד בעתו, כחלקים מהפאזל המשובח של הקומדיה, הודות למשחקם: שירי גדני כדוברת השר: שירי מלבבת בכל דקה בה היא נוטלת חלק בהצגה. היא חיה את התפקיד כחברתו של בן רוה"מ, בחביבות המתוקה שלה שממיסה כל לב.

     

    כך מקסימה גם דנה סמו הכה אנושית, שמצד אחד נרמסת תחת מכבש הבולדוזר של סולי, ותוך כדי כך היא מקיימת מערכת אישית הדוקה עם השר, ועושה כל שביכולתה שלא ייפגע. יקיר שוקרון כשומר הראש של השר, במיבטא רוסי כבד, המסמל את הסטיגמה שכל שומרי הראש הם יוצאי בריה"מ, וזוכה אף הוא לאהדת הקהל בניואנסים של שפת הגוף גם כשאינו מדבר כלל, וגם בחלקים המילוליים שניתנים לו.

     

    שמואל הספרי משבץ בהצגה החדשה ביטויים מהעת האחרונה, ואיזכורים להתרחשויות עכשוויות, תוך קריצות לראשי ממשלה ויקירי האומה בכל הזמנים בהקשר לחטאיהם והתדרדרותם המוסרית. אף אחד לא יוצא שלם וזך מתחת ידי המחזאי. שוט לשונו מצליפה לכל הכיוונים, תוך שהוא מגלגל אותנו בצחוקים עליהם – ולמעשה, על עצמנו. כי איך הגענו לכך שהחמור הופך למנהיג העדר? ואיך הטפשות של הפוליטיקאים משמשת כחומר ביד היוצר בידי התחמנים והתעלולנים שמאחורי הקלעים? ואיך זה שקריטריונים המקובלים בעולם התחתון פושים גם בקרב הדרג השלטוני העליון?

     

    דוגמא אחת לקישור למציאות: הסיפור של הסיכה שאיבדה לאה רבין אשתו של רוה"מ אז, בעת טקס הכרזת השלום עם ירדן, כשדרשה להפסיק את הטקס עד שתימצא הסיכה, אותה קיבלה בין יתר המתנות עליהן לא דובר – התגלגל בהצגה לסיפור על עגיל שאיבדה אשת רוה"מ במחזה, וכל ההחלטות המדיניות-הכלכליות שנבעו מקטע זה.

     

    הקהל רווה נחת מהסאטירה בה מתגלה דמותו של השלטון כקריקטורה של ממש. לשחקנים הנהדרים והמושלמים, למחזאי-הבימאי ולשאר היוצרים מגיע זר ברכות.

     

    יצירה המהנה את הקהל כקונטרה לרואי השחורות והמדכאים שבתקשורת, שגם עליה מעביר המחזה ביקורת נוקבת, על שהיא נשלטת מזה דורות בידי אותם ביריוני המילים.הצגה כייפית עשויה נפלא, לכל חסידי הסידרה המיתולוגית, ולכל הישראלים המתאווים לצחוק ולהינות. שאפו לתיאטרון בית לסין.

    צילומים: כפיר בולוטין

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל