כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "דברים מוזרים" עונה 2, ביקורת ומחשבות

    0 תגובות   יום ראשון, 12/11/17, 16:25

    ''

     

    אזהרה מראש: זו לא עומדת להיות ביקורת רגילה אלא יותר אסופת מחשבות ורגשות לגבי העונה החדשה של סדרת הלהיט של נטפליקס, "דברים מוזרים" (Stranger Things), שהעונה השנייה שלה עלתה לאוור בסוף חודש אוקטובר. וזו גם עומדת להיות ביקורת מכורה מראש, שכן העונה הראשונה של הסדרה הייתה הדבר שהכי אהבתי בטלוויזיה מזה שנים, ואני רואה המון טלוויזיה. זו ביקורת שכתוב עליה 5 כוכבים, ואם הייתי יכול הייתי נותן גם 10. רק אומר. עכשיו נתחיל.

     

    "דברים מוזרים" הפכה מהר מאוד לקאלט היסטרי ולאחת הסדרות הפופולריות והמוצלחות ביותר בסביבה. הילדים שמשחקים בה הפכו לכוכבים, וינונה ריידר חזרה לתודעה וכולם הפכו להיות אובססיביים לשנות ה-80. נטפליקס לקחה הימור רציני עם סדרת ז'אנר שנשענת על רפרנסים וילדים בגיל ההתבגרות ויוצרים לא מוכרים. האחים דאפר (מאט ורוס), ילדי שנות ה-80, ביימו פיצ'ר אחד לפני הסדרה, Hidden, שלא הכה יותר מדי גלים. הם גם עבדו על אדפטציה ל"זה" של סטיבן קינג, אבל זה לא יצא לפועל. במקום זה הם יצרו את "דברים מוזרים", והשאר היסטוריה.

     

    הסדרה מלאה באזכורים ומחוות לסופר האימה הגדול סטיבן קינג, לסטיבן ספילברג (בעיקר ל"אי.טי"), ל"גוניס" ועוד המון סרטי ז'אנר אהובים וידועים משנות ה-80. הסדרה כמובן מתרחשת בעשור הזה ועוקבת אחרי סיפורם של ארבעה חברים צעירים; מייק, וויל, לוקאס ודסטין, שמבלים את זמנם במשחקי מבוכים ודרקונים, צפייה בסרטים וקריאת קומיקסים עד שלילה אחד, וויל נעלם. העיירה הוקינס נכנסת למערבולת של קונסיפרציות וסודות, עם הופעתה של אילבן, ילדה מסתורית בעלת כוחות על. יש כמובן גם את המעבדה שמשקיפה על העיר, מפלצת מפחידה והמון המון כיף.

     

    העונה הראשונה הייתה שילוב מופלא בין סדרת התבגרות, אימה, מדע-בדיוני וסדרת בילוש שבה מנסים למצוא את הילד הנעלם. האמא, ג'ויס (וינונה ריידר) ומפקד המשטרה ג'ים הופר (דיוויד הרבור) נסחפים לתוך המערבולת המסוכנת מצד אחד, והילדים מן העבר האחר שמנהלים חקירה משל עצמם בניסיון למצוא את חברם שנעלם. לא סתם הסדרה הפכה לתופעה ולאחת הסדרות הנצפות ביותר של נטפליקס, הקסם שבה, שמנגן על מיתרי הנוסטלגיה לאנשים מסוימים ועל אחרים, כמוני, שלא גדלו בשנות ה-80, פשוט עובד כי יש בו משהו כל-כך אמיתי. הכל מרגיש כל-כך רחוק ב"דברים מוזרים". התקופה, ההתרחשויות, כוחות העל והקונספירציות, אבל איכשהו קשה שלא למצוא את עצמך בפנים וחלק מחבורת הילדים או המבוגרים. זו סדרה לכולם.

     

    ''

     

    השורה התחתונה של הביקורת הזו היא כזאת: "דברים מוזרים" היא החיה הכי מעניינת בטלוויזיה כרגע, היא ממכרת, יפה, עטופה במוזיקה מהממת וכל הילדים שם שחקנים נהדרים, ועם מתוחזקים יפה בידי וינונה ריידר ודיוויד הרבור. אם לא ראיתם אותה – רוצו לראות, ואם כן – תראו את העונה השנייה, כי היא מצליחה לשפר על עונתה הקודמת ולהפוך למשהו שהוא אחר, אבל עדיין כל-כך מוכר ואהוב. האחים דאפר והצוות שלהם הצליחו לייצר סדרה מיוחדת ואחרת, מלאה באורות מנצנצים של רגע ויופי מהפנט. עכשיו אני אעבור למחשבות יותר אישיות ואנסה לגעת בכל מני אספקטים שונים של הסדרה. היזהרו מספוילרים:

     

    /

     

    את העונה הראשונה של "דברים מוזרים" ראיתי בזמן הכי קשה של חיי. לא נרד לפסים אישיים, אבל רק אגיד שהייתי הכי לבד שהייתי בחיי וחוויתי תקופה מאוד לא פשוטה. ראיתי אותה כי כולם דברו עליה, רציתי להבין על מה כל המהומה וגם היא לא הייתה מחויבת כזו גדולה – רק עונה אחת של שמונה פרקים. ראיתי אותה כמו סרט אחד ארוך, ללא הפסקה, והיא מילתה לי את הלב בכל טוב. הדמויות בסדרה לא מצליחות למצוא רגע של נחת, גם בסוף העונה הראשונה שנראה שהכל יסתדר, מייק איבד את אילבן ו-וויל מגיע חלזונות ורואה חזיונות. אבל הביחד הזה של הילדים, החתעקשות שלהם לסכן את חייהם על מנת להציל את חברם, יחד עם החקירה שמנהלים האמא ג'ויס ומפקד המשטרה הופר, כל אחד מהחזית שלו, מילאו אותי באושר. זו סדרה על חברות בבסיס שלה, וזה המם אותי, כי החברות של הילדים האלו היא כל-כך אמיתית.

     

    /

     

    הסדרה הזאת העיפה לי את המוח. היא כל החלומות שלו עומדים בשורה ויורים לי בלב. סדרת מדע-בדיוני עם יקום מקביל ומפלצת מעוצבת נפלא, מלאה בקונספירציות, עם כוחות-על, עם דגש על הלב הענק ומחוות לכמה מהסרטים והספרים האהובים עליי בעולם בשילוב עם סדרת התבגרות עשויה לעילא. כל הדברים שאני הכי אוהב ביחד בסדרה אחת שלא נופלת לבורות הברורים ולא הולכת בשבילים המוכרים ועושה את שלה בדרכה המקורית והייחודית. האחים דאפר הציצו לי בחלומות והגישו לי על מגש על של וואפלים את "דברים מוזרים".

     

    /

     

    החוזק הגדול ביותר של "דברים מוזרים" היא הילדים שלה. לא סתם הם הפכו לכוכבים גדולים שמסתובבים בכל תכניות הטוק-שואו ושכולם רוצים אצלם. ובין הילדים, השניים שמתלבטים מעל כולם הם מילי בובי בראון וגייטן מאטארזו. בובי בראון מגלמת את דמותה של אילבן, הילדה שבורחת ממעבדות הוקינס ושמחזיקה ביכולות טלקינזיס מפחידות, שלא יודעת לתקשר ולא מכירה חיים נורמליים. היא הפכה ברגע לדמות האייקונית של הסדרה וקל להבין למה. היא גם דג מחוץ למים, שפוגשת במקרה את חבורת הילדים שמנסים ללמד אותה על מה שבעיניהם אלו הדברים הבסיסיים ביותר. היא מנסה לעזור לילדים למצוא את חברם ואנחנו למדים על הקשר שלה לאותו יקום מקביל ולאותה מפלצת ועל הסיפור הטרגי שלה. מילי בובי בראון היא שחקנית מעולה ומלאה ברגש והיא הולכת על המון קצוות שונים בסדרה הזאת. גייטן מאטארזו מגלם את דסטין, לכאורה הליצן שבחבורה, זה שיש לו תשובה להכל ודמות כזו שהצופים אמורים לאהוב. אבל הוא כל-כך מעבר לזה ובעונה השנייה הוא מקבל את המושכות והופך לראשי מבין הילדים (חוץ מוויל, אותו בכלל לא ראינו בעונה הראשונה). הוא מוביל את הכיוונים החדשים והמפתיעים של העונה השנייה בצורה נפלאה ומאטארזו, שמגלם מעין גרסה של עצמו, מלא בתזמון קומי וביכולות נהדרות. כל-כך קל לאהוב אותו ולהתחבר אליו.

     

    /

     

    העונה השנייה של "דברים מוזרים" עוסקת בפוסט-טראומה. וויל חזר מהיקום המקביל ולמרות שכולם מנסים שהכל יהיה בסדר – הוא חווה חזיונות אל העולם המקביל ושל מפלצת צל עצומה. העונה השנייה מצליחה להיות גדולה יותר מבחינת הרעיונות שלה והחוויות שעוברות הדמויות אבל היא מצליחה להיות גם הרבה יותר אישית ואנושית – הדמויות עוברות הרבה יותר תהליכים ושינויים. דסטין מקבל ארק שלם, סטיב משתנה לגמרי, וויל הופך לדמות של ממש והחיבור בין אילבן להופר הוא לא פחות משובר את הלב ויפיפה. אני מצאתי את העונה השנייה טובה יותר מהראשונה, כזאת שמצליחה גם לעשות דברים חדשים אבל גם להיות נאמנה למקורות. העיסוק בטראומה של וויל הוא הלב של העונה הזאת והם מצליחים לעשות את זה נהדר, נואה שנאפ משחק את ויל מצוין, בתפקיד לא פשוט בכלל שמבקש ממנו המון.

     

    /

     

    "דברים מוזרים" מביאה המון שחקני חיזוק נהדרים בעונתה השנייה. סיידי סינק מגלמת את מקס, ילדה חדשה המגיעה להוקינס ויוצרת משולש אהבה עם דסטין ולוקס, כזה שמוסיף המון, ונותן עוד נפח לסדרה. לראות את שני החברים הטובים האלו נלחמים על אותה בחורה זה גם משעשע לפרקים אבל גם עצוב והתוצאה הסופית היא אמנם ברורה ונכונה, אבל מכווצת את הלב. דקר מונטגומרי ("פאוור ריינג'רס") מגלם את אחיה של מקס ומשחק מעין תפקיד נבל בעונה השנייה, אבל לא כמו שהייתם חושבים. הוא גם לומד בבית-הספר התיכון בעיירה ומוסיף המון מסתורין ובלגן. שון אסטין (סם מ"שר הטבעות") הוא בוב, בן-זוגה של ג'ויס. הוא מעין דסטין בעצמו, דמות שכל לחבב ומלאה ברגעים קומיים, אבל שלא ברור אם אפשר לסמוך עליו. אסטין נהדר בתור בוב והסוף הטרגי שלו הוא עוד נקודת חוזק של העונה החדשה. גם פול רייזר הגיע בתור ראש המעבדה החדש וגם מוסיף עוד המון חשדות למרות הניסיונות שלו לעזור לוויל. כולם נותנים המון לעונה החדשה.

     

     

    המוזיקה. קייל דיקסון ומייקל שטיין עושים עבודה כל-כך טובה עם המוזיקה המקורית של הסדרה, שמלאה במסתורין, בפחד ובאלקטרוניקה. זה אחד הפסקולים היותר טובים של סדרה ויחד עם בחירות השירים המצוינות, שגם משחקות על הנוסטלגיה, יש לנו פה מוזיקה לא מפסיקה להרקיד את הרגליים, לעורר את הפחד ולרגש בכל פעם מחדש.  

     

    ''

     

    /

     

    אם "דברים מוזרים" הייתה כולה מחוות ריקות היא לא הייתה עובדת. למרות שהיא שואבת הרבה מ"זה", "הגוניס", "אי.טי.", קצת מ"קארי" ו"אני והחבר'ה", ועוד שלל יצירות ספרותיות וקולנועיות מהתקופה, היא עדיין מרגישה מקורית. כפי שאמרתי, לא גדלתי בתקופה, אבל את היצירות אני מכיר וגם מכיר. סטיבן קינג הוא אחד מהסופרים האהובים עליי וראיתי את כל הסרטים המוזכרים כאן לא פעם, אבל "דברים מוזרים" בכל זאת הרגישה לי מיוחדת ואחרת, כזו שיודעת להישען על היצירות הנכונות אבל גם להתפתח למקומות אחרים משל עצמה. האחים דאפר מתגלים כיוצרים חכמים שיודעים לאזן בין מחווה למקוריות, וזה גבול דק מאוד. הסדרה מלאה ביצירתיות ורעיונות נהדרים והביצוע הוא פשוט כיפי וממכר.

     

    /

     

    וינונה ריידר ודיוויד הרבור. גם האמא ההיסטרית, שמדברת עם אורות חג-המולד ונבהלת מהקירות בבית, שברור לנו שלא עשתה את כל הבחירות הנכונות וגם מפקד המשטרה המדוכדך, שאיבד את בתו למחלה ואת אשתו מסיבה לא ברורה, שמתוך הלב והכעס מוצא את מחדש את החיים במסעו למציאת הילד וויל, שניהם מהווים חלק קריטי מאוד להצלחת הסדרה. לא רק שהדמויות מצוינות, השחקנים שמגלמים אותם מצוינים. ריידר חוזרת להיות רלוונטית והרבור הצליח להרשים כל-כך שהוא נחטף על מנת לגלם את הלבוי בעיבוד המחודש לדמות הקומיקס, בבימויו של ניל מרשל.

     

    /

     

    "דברים מוזרים" מצליחה מאוד בעלילות משנה בעונתה השנייה. אחיו של וויל, ג'ונתן יוצא יחד עם ננסי, אחותו של מייק, למסע צלב בניסיון להפיל את מעבדות הוקינס ולהביא צדק לברב, חברתה הטובה של ננסי, שמתה בעונה הראשונה, גם היא בידי המפלצת מהיקום המקביל. הם יוצאים למשימת בילוש שמזכירה לפרקים את סרטי הקונספירציה של שנות ה-70 ונפגשים עם עיתונאי\חוקר מפוקפק. מערכת היחסים בין הופר לאילבן היא גם חלק חזק מאוד מהעונה הנוכחית. יחסי אב ובתו די משובשים, בהם הופר מנסה להכניס באילבן דרך ארץ ולתת לה חיים נורמליים אבל גם נופל לא מעט למלכודות ולהתקפות זעם. אילבן עצמה מנסה אבל לא תמיד מצליחה לשלוט בעצמה וברגשות שלה, ובטח שלא בכוחות שלה וברצון שלה לצאת החוצה אל העולם ולהתאחד עם מייק. זה שובר את הלב. בנוסף יש את השילוב הקומי והכל-כך ברור וגאוני של העונה, דסטין וסטיב. סטיב, בן זוגה של ננסי, היא למעין נבל בעצמו בעונה הראשונה אבל התפתח לדמות מפתח בעונה השנייה ולמי שעוזר לדסטין כשכל חבריו נטשו אותו. הביחד שלהם נהדר. דווקא הסיפור של הילדים החדשים, מקס ובילי, לא מפותח מספיק, אבל אולי משאירים לנו שורשים שיגדלו בהמשך.

     

    /

     

    ואם כבר שורשים. המון דובר על הפרק השביעי של העונה, "האחות האבודה", ובה אילבן יוצאת לחפש ילדה נוספת עם כוחות-על בעקבות "שיחה" עם אמה, הנמצאת במצב קטטוני. הביקורות היו שליליות לפרק הזה והמון לא אהבו אותו, מסיבות שאני לא מבין. הביקורת העיקרית היא שהפרק מרגיש לא קשור לכלום ושהוא עוצר את הרצף של הסדרה. אני טוען אחרת. אני חושב שהאחים דאפר בונים כאן יסודות להמשך הסדרה, הרי אי-אפשר להישאר בהוקינס לנצח. הם מציגים לנו צד אחר של העולם שלהם ומפתחים את המיתולוגיה של הסדרה ומראים לנו את התוצאות של המעשים של דוקטור ברנר, הנבל של העונה הראשונה. אנחנו מקבלים את קאלי, גם היא אחת מהניסויים של המעבדה, וגם לה כוחות על. היא נמצאת במסע כנגד כל מי שפגע בה, והיא אוספת על הדרך עוד נשמות תועות ומנסה לצרף אליה גם את אילבן. זה פרק חשוב מאוד להתפתחות של אילבן כדמות, שמראה גם לנו, אבל בעיקר לה, שהיא לא לבד ושיש עוד כמוה שם בחוץ, וגם לוקח אותה למסע ובו היא תמצא את מה שהיא רוצה באמת – לחזור אל הבית האמיתי שלה, בהוקינס, עם חבריה והופר. גם המיקום של הפרק – אחרי קליף האנגר מותח – מחלק נכון את העונה בין חלקה הראשון ולקליימקס הסופי של שני הפרקים האחרונים.

     

    /

     

    "דברים מוזרים" התקבלה בעין קצת עקומה בארץ. באמריקה נראה שכולם אוהבים אותה, אבל לא מעט אנשים כאן בארץ, בעיקר מבקרים, לא נראה שמחבבים אותה במיוחד ומציירים אותה כסדרה כיפית ותו לא. אני כאן כדי להגיד אחרת – "דברים מוזרים" היא הדבר הכי טוב בטלוויזיה כרגע, למרות, או אולי בעצם בזכות, שהיא כל-כך כיפית. היא משתמשת בזה לטובתה ובונה על זה מיתולוגיה עשירה ודמויות שאי-אפשר שלא לאהוב. בתקופה של סדרות גדולות וחושבות, מלאות בפאתוס וחשיבות עצמית, שחושבות שהן כל-כך חכמות, צריך סדרה כמו "דברים מוזרים" כדי לאזן את המצב. היא לא "האמריקאיים", "סמוך על סול" או "משחקי הכס", היא "דברים מוזרים", וזה בסדר גמור. בעיניי מדובר בסדרה חכמה מאוד שמלאה בכל התכונות הנכונות: היא ממכרת, הדמויות שלה נהדרות, היא מצליחה להתפתח ולהתרחב ולא מנסה לעשות בדיוק מה שעשתה קודם, היא לא מפחדת ללכת למקומות חדשים, יש לה את הסטייל הייחודי לה, והיא מצליחה להחיות תקופה מסוימת בזמן שהלכה וחלפה. 

     

    ''

     

    מילות סיום: יכול להיות שפשוט "דברים מוזרים" נגעה באיזו נקודת אישית ונכנסה לי עמוק מדי לב, אז אולי אני לא האדם הנכון לכתוב עליה ביקורת. רק אומר.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין