כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    הדיבוק קורם עור וגידים / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שני, 20/11/17, 17:15

       ואז חנה רובינא הגיע לביקור. ממש. לא סתם מן מחוזות המתים, מלווה בעיגול לבן על פניה החיוורות, עדות לחציית הזמן והמקום בו היא שוכנת - גשמית ומטפיזית - אלא באופן מוחשי. בבחינת חיזיון המתכתב עם רוחות, ומאחר ש"הדיבוק" ב"גשר", נכס צאן הברזל שכבר נכתב ונאמר עליו הכל, עוסק כאמור בנושא זה ובגירוש השדים הנובע ממנו, בת קולה של רובינא כמו המשיכה להדהד מעלינו, מלפנינו, ומצידנו משך כל הצפייה. 

     

    ''

    צילום : דניאל קמינסקי

     

      רועי חן, מי שעיבד את גרסת "הדיבוק" הנוכחית, שכפי שהבהירה לנו התוכנייה נתפרה "בהשראת שלמה א.נסקי", המחזאי המקורי, יכול לציין ברזומה שלו תואר נוסף: גואל המיתוסים. בהיותו אפוף ביראת קודש וברצון שלא להיקלע לסימטה הידועה של "רצח אב" מחד, אך מאידך להותיר את חותמו האמנותי - הצטייד בבמאי הוותיק יבגני אריה, וביחד הצמד הזה פלירטט עם המחזה "ההוא". על כל כובד המטען והמשא התרבותי שהוא טומן בחובו. נוגע לא נוגע, מנסה לפענח אותו ואת חידתו הבלתי פתורה, להתאים לו חריזה מודרנית, ולהעביר את עלילתו - גם אם סיפור המסגרת נותר על כנו - למושגים ולטרמינולוגיה של ימינו אנו. הדגשים של חן ואריה הפיחו מימד מציאותי ביריעת הבד הרקומה בהילה קדושה, ולא חוללו את כבודה של הפרשנות הקלאסית, כשלפרקים אף נדמה כי הם וגלריית השחקנים המשובחת ניזונה ממנה.

     

    ''

    צילום: דניאל קמינסקי

     

      לא אחדש לאיש את פרטי המחזה. שלל הצופים שהגיעו אל תיאטרון גשר וגדשו את האולם - מבוגרים וצעירים, לרבות תלמידי בית ספר שבניגוד לאופיים התזזיתי באירועים "כפויים" מן הסוג הזה, התנהגו באופן מופתי ושקט - מכירים את קורותיהם של לאה וחנן. אהבת ילדותם של נערה חסודה בת לאב דומיננטי ובעל נכסים ומעמד בקהילתו, ושל תלמיד חכם הנחשב לעילוי, נגדעת באיבה כאשר סנדר האב ( דורון תבורי המהפנט ) מפר את שבועת הנדר שלהם, ומייעד את בתו לחתן עשיר. הפרת סדרי הבראשית האלו גורמים לחנן צער בל יתואר, ומפח הנפש מביאו אל מותו. תלוי בין שמיים לארץ, בלימבו חסר תכלית, הוא לא נעלם לחלוטין מחייה של אהובתו. כמי שבקיא בתורת הסוד האסורה, ומתוך דעתו הנטרפת עליו, נשמתו של חנן ממשיכה לחבור ללאה, וביום חתונתה הוא מתמקם בתוכה כדיבוק שמצליח לעצור את טקס כלולותיה. אביה וסבתה אובדי העצות עושים הכל על מנת להשיב את שפיותה, ומרחיקים לכת לכל רפואת אליל שהיא. בייאושם הם נוקטים ביד תקיפה כלפיה, ולאט לאט נחשפת מסכת חייה של בתם ונכדתם, כשהשיא טמון במפגש עם רוחה של אמה, ועם קולות מהעולם הבא. האם תיחלץ לאה מהכישוף? האם תוכל לעמוד בגורם הזר שחדר אל גופה ומשבש את תודעתה? האם יעלה בידו של חנן להשיב לעצמו את המנוחה הנכונה ע"י קיום הנדר שהובטח לו? והאם לאה ומנשה - חתנה המיועד - יעמדו פעם נוספת תחת חופתם?

     

    ''

    צילום : דניאל קמינסקי

     

      נטע שפיגלמן המגלמת את רוחה של האם חנה מהבהבת בדמותה המסתורית. רוצה בטובתה של בתה, אך משתוקקת לתבוע את הסדר הקיים והנכון מבחינתה. נקרעת וחצויה בין מחוייבותה הקמאית לצורך בריפוי נפשה המעונה של פרי בטנה. משחקה אמין, מסעיר ומשכנע - עם או בלי קשר לנעליה של רובינא אליהן השתחלה. גם גלעד קרטר כאדמו"ר עזריאל המנסה ( לשווא ? ) לסלק את רוח הדיבוק מרשים ועוצמתי. תנועות ידיו, המימיקה שלו וקולו הסמכותי אמורים היו לגרום לחיל ולרעדה לכל יישות סוררת וזדונית. האם חנן ייכנע לו? סשה דמידוב, החנן והדיבוק, לא מתכוון לוותר בקלות. לא על אהובתו משכבר ולא על נוכחותו הלופתת. השחקן המחונן, עתיר הדקויות והגמישות, מנתר ללא הרף, מזנק ומשתולל על הבמה. "צא דיבוק צא" מצווים עליו - והוא בשלו. "צא דיבוק" אך הוא נותר לדבוק בזו שנשבע לה. יחזקאל לזרוב הכוריאוגרף חולל מלאכת מחשבת בשחקניו המתרוצצים באמוק, זוויותיהם מדוייקות ויציבות, מוכי סנוורים בחלקם. דמידוב ולזרוב העפילו לפסגות התעתוע, מותירים אותנו משתאים נוכח ריקוד המעגלים הבלתי פוסק,ולהט היצרים אותם הפיצו לכל עבר.

     

    ''

    צילום : דניאל קמינסקי

     

      רגעים משובבי נפש גם חוויתי בפירה קנטר, הסבתא המסורה והחומלת. נכון הוא שארשת מבטה חמורת סבר, פניה עגמומיות, ובאופן כללי מנת חלקה היא סבל וייסורים, אך מתוך היגון נבטה לה דמות שאחראית על לא מעט מהאתנחתות הקומיות בהצגה. אם בשפתה העסיסית, אם באינטונציה הבלתי מתפשרת בה היא בחרה להמחיש את תלאותיה, ואם בקריצת העין המלודרמטית אותה תיווכה למעננו. 

     

    ''

    צילום : דניאל קמינסקי

     

      אך ללא ספק זוהי שעתה של שניים: אפרת בן-צור ודורון תבורי. בן-צור, הלא היא לאה, רקחה את כל מרכיבי הכלה הצייתנית, אך בה בעת מקפידה על דעתנות בלתי צפויה, ומגלה טפח של סודות אפלוליים. גם שתיקותיה המעיקות הן אוצר טבע מלוטש, כשמנעדה הרגשי והמעברים החדים בהם היא שולטת מדגימים תיאטרון במיטבו. ולצידה מי אם לא אביה סנדר. מי אם לא דורון תבורי, שבניגוד לבתו המינימליסטית יצר פסיפס של רוח סערה יוקדת. אלימותו הכבושה והמתפרצת, צלילי קולו המחוספסים, רועמים ומצליפים בכל הנקרה בדרכו - לרבות אימו - מאלצים אותנו לפעור עיניים, ולהתמגנט מול צהלות הלחימה השזורות בו, בכשרונו רב השנים, אל הבמה. הוא זה שבתו בעיניו כחומר ביד היוצר, מריונטה חסרת מחשבה, אך מה רבה הפתעתו כשלאה שלו, בתו יחידתו, בבת עיניו, ממרה את פיו וקוראת לעברו תיגר.

     

    ''

    צילום: דניאל קמינסקי

     

    גרסת הדיבוק הנוכחית היא מזון רוחני לנפש. הגם שמעטפת ההתרחשות מתמקדת בהוויי הדתי, יוצריו החילוניים הם בבחינת העגלה המלאה לטעמי. גם אם אינכם חובבי תיאטרון אדוקים, בסופה של ההצגה תרצו לקוד קידה ולהצטרף לצוות הנהדר במסע ההשתחווייה שלו כלפי הקהל. וחנה רובינא? היא בדרכה ממשיכה עוד לרחף מעלינו, ולהתפעל משעתיים של הנאה מהמקום בו רוחה מצויה...

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין