כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    אבות ובנים

    0 תגובות   יום שבת, 2/12/17, 14:17

    עליס בליטנטל

    ביקורת "אבות ובנים" בת' גשר

     

    ''

     

    ''

    אבות ובנים ומה שביניהם

    בתיאטרון גשר

     

    הרומן הגדול של איוון טורגנייב "אבות ובנים" הופך בידי המעבד והבימאי יחזקאל לזרוב ליצירה חדשה בפני עצמה. זאת, הודות לערך המוסף שהוא יוצק בו בעזרת התנועה והוויזואליה. מה שהופך אותה לחוויה מסוג אחר.

     

    איוון סרגייביץ' טורגנייב (1813-1883) נחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה התשע עשרה. השפעת יצירתו "רשימותיו של צייד" היתה כה גדולה, שבעטיה הצאר אלכסנדר הראשון, המחדש והליברל, ביטל את העבדות-הצמיתות בכל רחבי רוסיה. כך גם הרומן "אבות ובנים" (1862) שהיה הדרמטי מבין כל יצירותיו, זכה להערכה רבה בקרב גדולי הסופרים במערב, והסופר גוסטב פלובר היה לידידו.

     

    תיאטרון גשר מקדם את תחום התיאטרון, בהעניקו את הזכות ליוצר הפורה יחזקאל לזרוב לעצב את הרומן הנודע, לעבדו, לביימו, לעצב את הבמה, התנועה ואת צילומי הווידיאו, שיחד עם המוסיקה הנפלאה והמרגשת, במיוחד בצרפתית, היצירה הופכת לרב-תחומית, עשירה וססגונית.

     

    הסיפור של טורגנייב מוגש כאן בתמציתיות, כשהדגש אינו על עומס בטקסטים, ומתרכז בבן החוזר הביתה לאחר 5 שנים, ארקדי (אלון פרידמן באחד מתפקידיו הטובים ביותר), ומשמח את לב אביו ניקולאי (סשה דמידוב מלא הרגש). שני שחקנים אלה בולטים ברגש הרב שבתוכם הנובע מיכולת קולם עשירת הניואנסים. לכאורה הכל טוב. אלא מאי? חברו הקרוב ביותר של ארקדי – בזארוב, (מיקי לאון) מצטרף גם הוא לביקור הבן בביתו, ועמו כל האידיליה מתפוררת. זאת – משום אישיותו הבזה לכל – למסורת, לדת, לערכי המשפחה ובכלל. הנוקשות והקרירות של בזארוב שמיקי לאון מחדיר ליחסים בין הבן לאב, ובהמשך גם לדוד, אחי האב (דורון תבורי), מעצימה את פער הדורות בין אבות לבנים, והיא שעומדת במרכז הדרמה.

     

    בנית הדמות של בזארוב, הספוג כולו ניהיליזם – חוסר האמונה בכל, (בעטיה נחשב טורגנייב לאבי תנועת הניהיליזם) - יוצקת אוירת נכאים בקרב כל הדמויות במחזה. בזארוב הוא  כמו  לוציפר במחזה "קין" מאת לורד ביירון, המשחית את מצב הרוח והמחרחר בין כל הדמויות במחזה. ומיקי לאון עושה זאת היטב, מתוקף סגולותיו לשחק דמויות חזקות ומשפיעות. כך הוא מקניט את האב, ניקולאי - סשה דמידוב, על יחסיו עם המשרתת והיותו אב לתינוקה. הוא מצליח להרעיל את האווירה שהיתה חיובית עד לבואו, וליצור מתחים ואפקט טראגי.

     

    הבמה העשירה בתנועה הכה מיוחדת שיוצק בה לזרוב, מתעשרת גם בעזרת צילומי הווידיאו שעיצב רן סלווין וביים לזרוב, החורגים באיכותם (ועולים עליהם) מצילומי ווידיאו רגילים שהיו לאחרונה לחלק עיקרי מהתפאורה בתיאטרונים. תחילת המחזה וסופו מוגשים בתנועה איטית ויפה במיוחד של כל הקאסט, המדגישה את האלמנט הדרמטי. עצם היות היצירה יפה לא מפריע להבחין במשחק המצוין של כל שאר הדמויות במחזה, מעבר לאלון פרידמן, דורון תבורי וסשה דמידוב המעולים ומרגשים תמיד : המרשימה מכולם היא נטע שפיגלמן כ"אנה", בהדר והאצילות של תנועתה; כך נוגעת ללב טלי אוסדצ'י כפניצ'קה – המשרתת עם תינוקה; וכך משתלב יפה מאד ומרגש לשמוע את השחקנים מהמוצא הרוסי מתבטאים ברוסית, הנשמעת כה פיוטית ויפה, כך שאין בעיה לבורים ברוסית כמוני, לקרוא ברגעים אלה את התרגום שבכיתוביות. אלה הם ליליאן רות כדודה, יבגני טרלצקי ובוריס אחנוב הוותיקים. כך גם מעשירים את התמונה רוני עינב כ-קטיה, ופירה קנטור כ-ארינה. לו רק טכנאי הסאונד היה מקטין במעט את קול המוסיקה, ברגעים מסוימים, ולו ההצגה היתה שומרת על שעה וחמישים הדקות המקוריות שלה, ולא מתמשכת לשעתיים - היה הכל מושלם.

     

    הצגת אבות ובנים מהווה יצירה פיוטית, מעודנת ומרגשת בזכות הוויזואליה, התנועה והמשחק המושלמים.

    בצילומי איל לנדסמן נראים בעליון חלק מהקאסט ומתחתיו מיקי לאון סשה דמידוב ואלון פרידמן.


     

    לאוהבי החוויה התיאטרונית הבלתי רגילה ולא נדושה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל