כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "האדום היום אדום מאד" - ביקורת על "אגדת דשא" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום חמישי, 28/12/17, 19:23

      "אמרו לו שהחולצה האדומה זאת לא מציאה / אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה ללא יציאה / אמרו לו שיהיה כבר מעשי, רמזו לו שיתבגר / אז הוא לא למד שום לקח, ואין לו שכל להצטער"

     

    ''

     

     

      ובכן, לדודי לייבוביץ' ( המכונה לייבו ) בהחלט יש שכל, וכפי שיתגלה בהמשך גם תועפות של רגש, אבל איכשהוא שורות השיר הנ"ל מתארות אותו כמעט במדוייק. שתי אהבות ענקיות יש לו בחייו - הפועל חיפה, ושירים עבריים - ורצוי שיהיו משולבות  יחד. גם חנות נעליים מיושנת שירש מהוריו, וגם אישה בשם ענת שברגע מסויים עוזבת אותו, וגם בת זוג חדשה נילי שצוחקת מבדיחות הקרש שלו...הספק לא רע למי שמוגדר כ"לוזר" מחד וכ"קמע של האדומים" מאידך. כשברקע מתנגנות להן שלל הקלאסיקות של "הפרברים", אנו יכולים להתוודע אל דמותו ואל העלילה שרקחו שי להב המחזאי ורוני ניניו הבמאי, בהצגה "אגדת דשא" המועלית בימים אלו על בימות הקאמרי.

     

      הפועל חיפה של המחזה איננה עוד קבוצת כדורגל. היא משפחה. היא אחווה. היא מועדון. היא ברית ומורשת. כשם שאביו של לייבו אהד אותה, כך ההערצה עוברת לבנו יחידו. לייבו הילדותי והמסורבל חי לו את חייו האפרוריים בנינוחות. מסתבר שלאשתו יש יומרות קצת יותר מרחיקות לכת, ולאחר עשרים ומשהו שנות נישואין - ובהיעדר ילדים משותפים בשל בעיית פוריות - היא מבשרת לו כי דרכיהם מתפצלות. לייבו מנסה בכל כוחו להניא אותה, לשנות את רוע הגזירה, אולם היא נחושה בדעתה, וטסה לה עם מאהבה החדש לניכר. באופן מקביל וכמעט מיסטי,גורלה של קבוצתו האהובה משתפר פלאים, כשרצף של נצחונות ניחת על ראשם. וכך, באופן סתמי ואגבי, בעודו יושב עם חברו פופאי בחנות הנעליים, והשניים מחשבים את סיכויי הפועל חיפה במשחקים הבאים, נפלט ללייבו חידוד לשון. עוד חידוד לשון. בימים כתיקונם זה עובר ליד סביבתו באדישות עד זלזול מופגנים, אך הפעם נשמעו הדי צחוק. עוברת אורח מזדמנת בדמות עלמת חן נשבתה בקסמו. "זאת הפעם הראשונה שצוחקים מבדיחות שלי" התרגש, ואץ רץ לחפש אותה. הוא מופיע על מפתן דלתה, היא ממשיכה להתפעל מנוכחותו "הכובשת", וכמאמר השיר "לאט לאט מתרקם משהו בלבבו, משהו בלבבה..." היא התרופה למכאוביו ולמפח הנפש שהסבה לו גרושתו. נילי היא אם חד הורית, וגם בנה הצעיר אורי - שתר לו אחר דמות אב כלשהיא - מחבב את הברנש המוזר והגרוטסקי. ההמשך עשוי להצטייר כבנאלי, אך תפנית עלילתית מונעת ממנו לגלוש את מהמורות הקלישאה, והפגישה המחודשת לקראת הסוף עם ענת בנוייה באופן מפתיע, משכנע ולשם שינוי בוגר...

     

    ''

    צילום : ז'ראר אלון

     

      זהו מחזה על הומור. הן שי להב שהוא איש רב פעלים ( הטומנים בחובם ספרות, פזמונאות ותסריטאות ענפה ) והן רוני ניניו הבמאי ( שיצירותיו מעטרות את שלל תיאטרוני ישראל, מסכי הקולנוע וסדרות טלוויזיה ) רקחו יצירה עמוסת קריצות עין ואהבת אדם. גם חולשות האנוש הנגלות לפנינו נעשות בתום לב מכמיר ולא חלילה בזדון מעורר פלצות ורתיעה. שלל השחקנים בו המלהטטים בין כדורגל, תשוקה, אהבה ומחוייבות יודעים היטב את מלאכתם. זה מתחיל בשלמה וישינסקי שמגלם את גרשון. זקן השבט של הקבוצה, חברו הטוב של אביו של לייבו, ושלגמרי במקרה הוא גם אביה של ענת. וישינסקי מעצב את גרשון בחספוס המהול באיכפתיות ובמסירות. גם יואב לוי כפופאי מיודענו - מי שנחשב לסטטיסטיקאי של הקבוצה, זה שיודע לחזות את הנצחונות הכמעט ודאיים - מפגין קורטוב של גבריות קוצנית עם לויאליות לחברו הטוב, למצוקותיו ולשעות המשבר בו משמש עבורו כותל ואוזן קשבת. ענת היא שרה פון-שוורצה, שחקנית נפלאה, עם מבט חודר ומימיקה וירטואוזית. אישיותה אסרטיבית, לוהטת, חובטת אך גם נוטה חסד לבעלה. אמפטית לאינפנטיליות הנובעת מתוכו, אך בה בעת לא מוותרת על מאווייה. ככל ששיגיונותיו של לייבו נעשים הזויים, דומה כי היא מתבוננת עליו מהצד, משקיפה וחומלת, וגם בעצמה מיטיבה לעורר חמלה, מבלי שנחוש שמץ של איבה כלפיה. 

     

      לעומתה, תמר קינן בתפקיד נילי, היא מתיקות נטו בלתי נדלית. החסד, הנתינה והנכונות שהיא מדגימה כלפי האיש הנקרה בדרכה, שלימים יהפוך את שגרת חייה למסעירים ( ניגוד כמעט מוחלט לאישיותו המשמימה ) הם מופת של מנעד אמוציונלי. קינן לא סתם מצחקקת מהבדיחות של לייבו, היא מעריצה אותו, בדרכה המינורית. הקהל מהופנט להליכותיה ולאינטראקציה אותה היא יוצרת עם...שמואל וילוז'ני. נו, אפשר לומר שהוא הלייבו האולטימטיבי - נעבעך עם שרמנטיות. קשה להיפתח כלפיו בהתחלה, אך כשהקליפות מתקלפות ונושרות - אתה מבין כי הוא המתאים ביותר להגדרה "רומנטיקה". גם שפת גופו וגם המבוכות בהן הוא נתקף - שמובילות אותו אוטומטית למחוזות ההומור - בונות אותו ומפסלות את קווי המתאר שלו באופן משובב נפש. בהיותו כאמור הקמע של קבוצתו, הוא נדרש ע"י חבריו לבצע אקט דרמטי בחייו האישיים, הגובלים כמעט במעשה מגונה, אך נותר בעמדתו. גם תהפוכותיו האישיים וגם תהפוכותיה של קבוצתו לא יסחררו את ראשו, והשלד הערכי והבסיסי נותר בו למרבה הגאווה. 

     

    ''

    צילום : ז'ראר אלון 

      "אהובה שלי, אדומה שלי, את האור שבחיי. נשמה שלי, הקבוצה שלי, משוש חיי..." - שר לו אריק איינשטיין, עוד אוהד אדום, לקבוצתו. לייבו של "אגדת דשא" ילמד אתכם פרק נכבד באהבה כפולה - אהבת הלב ואהבה למגרש - ובעיקר ימחיש לכם מהו ניצחון אותנטי.

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין