כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    שני חלילים יצאו לדרך / יוקי לביא

    0 תגובות   יום ראשון, 4/2/18, 19:16

      "משימה בלתי אפשרית היא עבורי לבחור בין מגוון הפעילויות של הניצוח, כתיבת מוזיקה סימפונית, כתיבת תיאטרון או נגינה בפסנתר. סדר מיוחד מעורב בזה , שקשה מאד לתכננו, וכל זאת מאחר שהמטרה היא המוזיקה עצמה" - כך הבהיר ליאונרד ברנשטיין את גישתו הרב-תחומית : מנצח, מלחין, פסנתרן, סופר ומרצה. בקטע היצירה "חליל", נוקטרן לחליל סולו לזכרו של החייל ידין טננבוים, באו לידי ביטוי כמעט כל האספקטים הנ"ל. "שניים בחליל אחד" הוא שם הקונצרט שהתקיים במוזיאון ת"א בחסותה של התזמורת הקאמרית הישראלית, כשלצד באך, סיבליוס ובטהובן הבליחה לה המחווה המוזיקאלית של ברנשטיין, 7 שנים לאחר נפילתו של טננבוים במלחמת יום הכיפורים.

     

    ''

     

      100 שנה להולדתו של המלחין המחונן היא סיבה מספקת לחבירה לדואט משותף : אייל עין-הבר, אחד מהחלילנים הבכירים בישראל, שלאחרונה מונה לפרופסור לחליל בביה"ס הגבוה למוזיקה במונסטר גרמניה, ואריאל צוקרמן - ה-מנצח של התזמורת. מי שלא ראה את ההרמוניה שזרמה בין השניים - החמיץ חווייה מרטיטה, שגם ככה לא היתה חפה מרגש. "ברנשטיין נודע ביצירותיו הקלילות, ופחות ביצירות הקלאסיות שלו, אך היצירה הזאת הפכה אותו לאמן מן השורה. מלאת ניגודים חזקים שממחישה את המאבק המתחולל תוך כדי העלילה" הסביר עין-הבר את ששמעו אוזנינו. סיפורו של טננבוים נגע לליבו של ברנשטיין, ומאז שבקעה לראשונה נוגנה עשרות פעמים בכל רחבי העולם.

     

      הקונצ'רטו הברנדרבורגי של באך היה הפרולוג של הערב, כשהמלחין הבארוקי בכבודו ובעצמו העדיף לתארו כקונצ'רטו לכינור ולשתי חליליות. ככל שנוקפות הדקות, הכינור הופך לדומיננטי, ולקראת סיומו החליליות הופכות לבעלות משקל נגד, ומהוות קונטרה אמנותית. יאן סיבליוס הנחשב לגדול מלחיניה של פינלנד, ושהושמע לאחריו, סיפק לערב המגוון את "ואלס נוגה, אופוס 44", המבטא את כוח הרצון האנושי להסתחרר במחול פראי, חרף התשישות הבריאותית בו נתונה הדמות, וקריאת התיגר אל מול הקץ האורב בפתח. 

     

      סיום הקונצרט לווה בסימפוניה הראשונה בדו-מז'ור של לודוויג ואן בטהובן. 4 פרקים של המלחין שהושפע מהמוסיקה של מוצרט והיידן, עד שהיו מי שהתייחסו אליה בביטול מזלזל, והיו אף מי שכינו אותה "קריקטורה של היידן". הסונטה המדוברת מודגשת בפתיח עם שימוש מוגזם בכלי נשיפה, הפרק השני הוא נעימה פסטוראלית, והשלישי - הקרוי בשם "מנואטו" - מייצר איזון בין כלי הנשיפה לכלי הקשת. הפפרק האחרון מייצר צלילים משובבי נפש, כשתחת שרביטו של צוקרמן, הם העפילו לאקסטזות חושניות של ממש.

     

    ''

     

      דמותו של טננבויים ריחפה לאורך כל הערב, גם בשאר היצירות. ייתכן כי השפעתו המכשפת של "חליל" הוא הגורם לכך, כפי שהעיד עליה ברנשטיין, באחד מווידויו : "אני חש את המאבק כרוך במלחמות ובאיומן של המלחמות, הרצון החד משמעי לחיות, והנחמה מן האמנות, האבהבה והתקווה לשלום. זוהי מוזיקת לילה שמשקפת קונפליקטים של דימויים : הגשמת מאוויים, חלומות בלהות, מנוחה ורגיעה, חרדות, והשינה המיוחלת. מעולם לא פגשתי את ידין טננבויים, אולם אני מכיר את רוחו"

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין