כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    ואפילו לא מילה על מקארתי / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שני, 5/2/18, 20:21

      שתי פרות קדושות בעלות ערך נשחטו בהפקתה הנוכחית של "ציד המכשפות". הראשונה היא שאחרי עשרות הצגות בהן ניצב בקדמת הבמה, מהפנט וממגנט, הציר המרכזי של העלילה - איתי טיראן לא גילם הפעם את התפקיד הראשי. השנייה נוגעת לאלי גורנשטיין. השחקן והזמר המוכשר, שאנדרסטייטמנט היה חלק ממנעד אישיותו הבימתית, הוכיח לנו כי גם הוא מסוגל להצטייר כשלוח רסן, ואובדן העשתונות שלו, כמעט בכל רפליקה, היה מודגש, ולפרקים צורם...

     

    ''

    צילום: ז'ראר אלון

     

      "נבקש את סליחתכם על שלא הצלחנו לכתוב פה על הקשר בין ציד המכשפות אליכם. לא מצאנו שום דמיון בין הסיפור ההיסטורי שהתרחש בעיירה סיילם ארה"ב ב- 1692, למציאות שלנו. מה לנו ולקשרי דת וחוק ? קונפליקט בין דת לאמונה ? קשרי הון שלטון ? כל אלו רחוקים מחיינו, וגם אם לא מצאתם קשר, אנחנו בטוחים שתוכלו ליהנות מסיפור דרמטי וחזק שהתרחש באמת לפני הרבה מאד זמן, ולשמוח שאנחנו לא כאלו" - דבריהם הספק ציניים וספק עגמומיים של צמד המתרגמים גור קורן וגלעד קמחי למחזהו של ארתור מילר, שמוצג כל בימת הקאמרי. גם אם מילר הרחיק את עדותו בכתב האשמה שגולל בתחילת שנות החמישים אודות אירוע היסטורי רב תהפוכות, שבמהלכו הואשמו על לא עוול בכפם עשרים תושבי ותושבות כפר קטן בכישוף ובקשרים עם השטן - שעונשם היה תלייה -  דמותו הדראקונית של ג'וזף מקארתי מבצבצת בכל שורה. הסנטור הרפובליקני שהקדיש שנים ניכרות מחייו בניסיון לחשוף קומוניסטים ושמאלנים למיניהם, ושהיה אימתם של מאות אלפי אמריקנים בכלל ואנשי רוח ותרבות בפרט, הוא זה שלא רק רשימה שחורה של הוליווד היתה משורבטת בפנקסו, כי אם מושג נצחי הוטבע לדראון עולם על שמו. המקארתיזם אם כן הפך למטבע לשון המתאר רדיפות פוליטיות בחשד לחוסר נאמנות משטרית. 

     

      וחוסר הנאמנות הזה, בשינוי אדרת כלשהוא, מגולם בעלילה שלפנינו. בסיילם עדיין עומדים על תילם שלושה בתים של "מכשפות", עדות לפוריטניות המפלצתית ולאלימות חסרת החמלה שהופנתה כנגדן. על הבמה, לעומת זאת, הצופים מבחינים בחומת הפרדה אפורה וכעורה. ערן עצמון מעצב התפאורה בסיועה של המלבישה אורנה סמורגונסקי לא בחלו בשום סממן מרמז. אם כבר אקטואליה, אז שתהיה מוחלטת ומוטחת במלוא מהלומתה : כיפות, גלימות, זקנים, שביסים, תנועות גוף של תפילות יהודיות, נעלי צבא אדומות ( ד"ש מחיל הצנחנים ), תת מקלע, חליפות יוקרה מהודרות - תמהיל של סנדרום פונדמנטליסטי, עולמם של המתנחלים פורקי העול אל מול חצרות החרדים, המפלרטטים לסירוגין עם מסרים "נבואיים", שמקורם נעוץ בבורות ובצדקנות. 

     

    ''

    צילום: ז'ראר אלון

     

      זוהי ללא ספק שעתם הענקית של שלל השחקנים, אנסמבל גדוש בכשרונות שהם פנטזיה של כל במאי. אביגייל הררי מגלמת את אביגייל וויליאמס, והיא מצויינת כפאם פטאל הנקמנית. לצידה אנסטסייה פיין ( טיטובה ), ג'וי ריגר ( מרסי לואיס ) ונטע גרטי ( מרי וורן ) - שלוש הבנות המניפולטיביות הרוקחות מזימה שטנית ושפלה. כל אחת מהן מייצרת מנעד של טירוף חושים משכנע בעוצמתו. עירית קפלן כאליזבת פרוקטור היא הנמסיס שלהן. שקולה, הגונה, מאופקת, ומרשימה. מחול השדים מסתחרר לפתחה, אך היא נחושה לא לוותר ולו על בדל מאישיותה הכובשת. יצחק חזקיה הוא ג'יילס קורי, עובד עירייה שאינו מוכל ליפול בפח הכזבים של חלק משכניו. משחקו אמין, דרמטי, ומוכן להשיב מלחמה לבל תיפול שערה אחת משערות אשתו, שגם אותה תיכננו להעלות על המוקד. יוסי קאנץ כשופט האתורן הוא נבל בעל אטימות רגשית, כזה שמשתוקק בכל מאודו להיפרע מחבורת "הפוחזים והפוחזות", גם ובעיקר בהטיית הצדק. הוא בעל תחבולות זדוניות, שלוחש על אוזנו של דאנפורת - ראש צוות השופטים. לנעליו נכנס מיודענו אלי גורנשטיין, שכפי שנאמר בפרולוג, דמותו היא קריאת תיגר לסגנון האישיותו בה הורגלו לראות אותו. ברצותו לגלות את האמת החמקמקה הוא צורח, נוזף, משתולל ומאיים, ידיו מתנופפות לכל עבר, הלמות מנעדו מחרישת אוזניים. את האפקט ההיסטרי מספקת גם המוזיקה של אמיר לקנר, שמוסיפה בעת הצורך נדבך מאיים למימיקה ולאינטנציה של גורנשטיין. 

     

      לעומתו, ג'ון הייל - הכומר הרציונלי, השפוי והאנושי - הוא תעודת כבוד למשחקו של איתי טיראן. גם אם אינו בהכרח הדומיננטי שבחבורה, וגם אם פניו כמו הזקינו במכוון וקרחת עטויה כיפה לראשו ( מלאכת מחשבת של איפור ) הוא אחד הקולות הצלולים שבמחזה. דעתו נטרפת כשהוא מבין את שכבת השקרים בהם הוא והשופטים הולעטו, אך אינו יוצא מכליו. הוא מפנה זרקור לחקר האמת, נעזר בחושיו החדים ובהגיונו הבריא, ודורש לחוס על הקורבנות, שהואשמו במתכוון. קורבן נוסף בעלילה הבלתי נדלית היא רבקה נרס. אישה קשישה, השעירה לעזאזל באשמת הכישוף הדמוני, שיודעת כי גורלה נחרץ ומובלת לגרדום בראש זקוף. דמותה תמירה, אצילית, קול התבונה והרגש - ומי אם לא כלת פרס ישראל מרים זוהר תיטיב לבטא אותה ? ולצידה מי ש"גנב את ההצגה" הוא דן שפירא. ג'ון פרוקטור, בעלה של אליזבת, שנלחם למען חפותה של אשתו ולמען שמו הטוב. גיבור המחזה שמסרב בכל תוקף להודות בבדותות שכמרי הכנסייה וצוות השופטים מאלצים אותו לומר. הוא רחוק מלהיות צדיק, ובמובן מסויים התנהגותו הנואפת היא זאת שהחלה את מסע הייסורים שהעיירה חווה, אולם לא נכנע לגחמותיו של שלטון הדת, ולא יכופף ראשו. שפירא וטיראן שוחים נגד הזרם הקונפורמיסטי, אך מגלים עד כמה המים שוצפים גלים עכורים.

     

    ''

    צילום: ז'ראר אלון

     

      מילר המחזאי וקמחי הבמאי ניסחו צדק פטאטי המפנה זרקור על ההתגוללות כנגד חסרי הישע מצד הבורגנות הצבועה, החוברת לבעלי ההשפעה הדתיים. ביקורתו של מילר היא כנגד הוועדה שהוקמה לבער קומוניסטים, שגבתה מאות קורבנות, ואילו קמחי הרחיק לכת לימינו אנו, לישראל של שנת 2018, על סבך ההתגוששות של בעלי הזהות שמאכלסים אותה. אקסטזת חושים נפרשת לפנינו, ובימת הקאמרי מעניקה לה תפאורה והד, שהם משל ונמשל. היסטוריה רחוקה מאד, היסטוריה קרובה יחסית והווה חסר תוחלת של ערעור חופש המחשבה וחופש הביטוי, בשם המולך של הפטריוטיזם החד-מימדי והבלתי סובלני בעליל.

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין