כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    הלא לכל שירייך - הצגה "סימני דרך" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שלישי, 20/3/18, 19:12

     

     "תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב / פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב / בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות / אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות..." ( "אנשים טובים" )

     

    ''

    צילום: ז'ראר אלון

     

     דבר מוזר קרה: נכנסתי לאולם הבימה במטרה לצפות בהצגה "סימני דרך", על חייה של נעמי שמר, והתברר לי כי אני מצוי בעיצומה של שירה בציבור. מאות האנשים שם לא חדלו להפגין את כישוריהם המוזיקליים, את בקיאותם במילות השירים, ואת המקצבים התזזיתיים והמלודיים לסירוגין. שירת חייה של מי שעד יומה האחרון התעקשה שלא יכנוה "משוררת" ואף לא "פזמונאית", כי אם "מזמוראית", נפרשה כמניפה עטורת גוונים, מנעימה את פס הקול היפה שצרוב כ"כ בישראליות שלנו.

     

    ''

    צילום:ז'ראר אלון

     

     קצת לפני שנתה ה- 70, מדינת ישראל בשיתוף התיאטרון הלאומי מעניקים כבוד למי ששרטטה עבור רובנו את פסיפס המציאות בעשרות שנות יצירתה. בלדות לצד שירי זמר, מנגינות קינה השזורות בסולמות של צחוק ושטותניקיות, טקסים ממלכתיים כשלידם שוכנים רגעים קסומים של חיי יום יום פרוזאיים – טביעת ידיה של נעמי שמר מונחת עליהם. מגע הזהב של דימיונה העשיר מפלח כל נפש, ממכר עד לניואנסים הדקיקים, ומשלהב את התודעה. מילים כבדות כמו "קאנון" ו – "נכס צאן ברזל" היו לבטח לצנינים בעיניה, אולם הן בלתי נמנעות, חרף רצונה בקלילות.

     

    ''

    צילום: ז'ראר אלון

     

    "אל נא תעקור נטוע / אל תשכח את התקווה / השיבני ואשובה / אל הארץ הטובה " ( "על כל אלה" )

     

     אורן יעקובי וגיורא יהלום המחזאים, בשיתוף משה קפטן הבמאי, טוו מופע מוזיקאלי רב משתתפים המגולל את קורותיה של שמר החל משנות נעוריה בקיבוץ כנרת, עבור במבחן הבד הגורלי שלה בת"א, דרך התבססותה כיוצרת מרכזית בתרבות העברית ועד הפיכתה לאבן יסוד וסימבול. ההצגה מתחילה בערוב ימיה, כשהיא מיוסרת ממחלתה ומהידיעה כי ייתכן ובשגגת תום לב "גנבה" חלק מאקורדי לחנו של "ירושלים של זהב" משיר עם באסקי. את נעמי שמר מגלמות 4  דמויות, כשכל אחת מהן משקפת פרק כרונולוגי אחר בחייה. יעקובי ויהלום בחרו בפינצטה את "נעמי שמר" לסוגיה, כשמבלי דעת הן משלימות זו את זו. נעמי שמר של תחילת דרכה וזו שתתגלה בהמשך הן בעלות אישיות סוערת ושלוחת רסן, ואילו השתיים האחרונות מיושבות, בוגרות ומאופקות. שלושת היוצרים מלאים באהבה גדולה למשוררת...סליחה, למזמוראית, וזה ניכר בחיבוטי הנפש אותם היא חווה בכל אחד מצמתיה, ובפתרונות עימם היא מתמודדת. יעקובי ויהלום שמרו על תמהיל מאוזן של שירי שמר, כזה שיצבע את הערב ואת מסלולה בשלל האיפיונים. גם כשנדמה כי לאחר זכייתה בפרס ישראל היא רשאית לנוח על זרי הדפנה, מהמורה כזאת או אחרת מעיבה עליה.

     

    ''

    צילום: ז'ראר אלון

     

     "אשמורת תיכונה נושקת לשלישית / לקום מחר בבוקר, ולהתחיל מבראשית" ( "החגיגה נגמרת" )

     

     תובל שפיר הוא אורי, מאהבה הצעיר של שמר, והוא קולח, אמיתי ומשכנע. טל מוסרי הוא חיליק, החבר הטוב ביותר שלה, זה שפגשה בבואה לת"א, ומאז נשאר נאמן לה. מוסרי בוזק לתוכו רגישות, איכפתיות, בגרות וחוכמה. על גדעון שמר, בעלה הראשון, פסחו היוצרים משום מה, והעדיפו להתרכז בבעלה השני מרדכי הורוביץ. לנעליו נכנסו שניים : הצעיר נדיר אלדד, שכולו משובת נעורים מעוררת יופי. הוא ושמר בפגישה עיוורת, וניסיונו הנון-שלנטי שלא להרשימה יתר על המידה מעוררים בה זיק של סקרנות לגביו. את הורוביץ המבוגר משחק שמעון כהן. הוא דמות סמכותית, שקולה ובעלת הדרת כבוד. הוא זה שמתעמת עימה על הצורך שלא לחשוף את "האמת" בסיפור "ירושלים של זהב", וכעו"ד הוא מבטיח לה כי לא ביצעה פלגיאט. "זה כתב כניעה" הוא מטיח בה, באחד משיאיו הדרמטיים של הערב. רוני דלומי היא שמר הנערה הקיבוצניקית. כולה רוח סערה ושפע של טוב. היא איבדה שניים מחבריה לקיבוץ במלחמת העצמאות, מה שיתגלה כאירועים המכוננים את זהותה והשקפתה הפוליטית בהמשך. קולה של דלומי הוא חלום מרנין נפש. רוויטל זלצמן היא שמר העלמה, זאת שמתוודעת להמיית העיר ת"א, וזו שבתקופתה צצו ופרחו שירים בעלי גוון...איך לומר, מיני, כמו "החטא השביעי" ו – "אהבת פועלי הבניין", כשהציטוט מתוכו : "כשאת עוברת עם השמלה האדומה / אז בבניין לפתע צומחת עוד קומה" לא ממש מותיר מקום לספק. זלצמן כובשת את הבמה, ובכוחה גם להדמיע בביצועיה. דפנה דקל היא שמר בת גיל העמידה. על איכויותיה המוזיקאליות של דקל אין צורך להכביר מילים, קולה צלול כבדלוח, ופרשנותה ל"אהבה בת עשרים" לא משאירה עין יבשה.

     

      ומיהי שמר הבוגרת - זאת שמחלתה מקננת בעצמותיה, זאת שחבריה הפנו לה עורף בשל השקפותיה וזאת שמתמודדת עם סאגת ירושלים של זהב והשערורייה שנלוותה אליו – אם לא האחת והנדירה גילה אלמגור ?בניגוד לשלוש בנות דמותה, היא אינה פוצחת בשיר, אך קולה המוכר והעוצמתי מהדהד. היא החלטית, כאובה ומפוייסת בעת ובעונה אחת. אין לה רגע דל מחד, ומאידך בקיץ ההוא היא לבשה לבן – בגדיה של אלמגור – והתפללה לטוב, שלמרבה הצער לא הופיע. דלומי-זלצמן-דקל-אלמגור היו לאישה שבמחשבה ראשונית מהווה עבורנו פינה נוסטלגית, אולם חצבו באישיותה רבדים של עומק, פיכחון וחמלה. זהו מופע הצדעה שרקחו בכישרון יעקובי ויהלום, בידו הבוטחת של קפטן, אך גם כזה ששופך אור על רצונה הכמוס והחרישי של שמר. לא פרסום, לא תהילה ובטח לא אגו נפוח הנחו אותה. כל מבוקשה היה בשורות המסכמות את אחד מהיפים בשיריה "זמר נודד", שמתמצתים בבירור את מורשתה : "איני רוצה לי בית עם שדה ירוק / כי כל שכרי – קולכם אשר עונה בשחוק..." 

     

    ''

    צילום: ז'ראר אלון

     

     דבר נפלא קרה : נכנסתי לאולם הבימה כשאני במצב דיבור, ויצאתי ממנו, כעבור שעתיים ורבע, כשאני שר, מפזם ומזמזם בקול, כמו שורה עליי השכינה...

     

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל