כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    גנרל במלחמת האגו והקנאה - ביקורת "אותלו" / יוקי לביא

    1 תגובות   יום שני, 2/7/18, 20:06

      "רק היזהר אדון מהקנאה / מפלצת ירוקת- מבט זו / שלועגת לבשרו של מזינה / באושר חי נבגד שגורלו / ידוע לו והוא כבר לא אוהב / אך כל דקה קללה היא עבור זה / שיש לו גם חשד גם אהבה בלב" ( יאגו, "אותלו" ) 

     

    ''

    צילום: רדי רובינשטיין

     

      כמה כוח טמון במשולש היוצרים שנגלה לפנינו בתיאטרון הקאמרי שייקספיר - עירד רובינשטיין - אלי ביז'אווי עת נחשפנו ל"אותלו" שלהם על שלל כוחותיו, יצריו וחולשתו ? כמה יופי והתרוממות רוח העניק לנו צוות השחקנים שפגעי האנוש שלהם ריצדו לעינינו, סבוכים בפקעת של הרס עצמי וכלייה צפויה ? המחזאי, הבמאי והמתרגם בהתאמה קלעו לדמותו של המצביא האסטרטג שחור העור, שביצועיו הצבאיים הקנו לו שם עולמי, ובמשך שעתיים וחצי תמימות היינו עדים לתהפוכות נפשו. אם בשל מוצאו, שמא בשל צבעו, וייתכן כי הפרולוג בו מתעמתים הוא וברבנאציו (אביה של אשתו דסדמונה ) המנציחים באופן הכואב והבולט ביותר את מעמדו הנחות באזרחות, משל "אתה טוב עבורנו כמפקד היוצא לקרב ומנצח, אך לא ראוי להיטמע בקרבנו ולהיות חלק ממשפחותינו". כל הישגיו מעוררי ההשראה וההערכה כמו ירדו לטימיון, ובקליפת אגוז דמותו מאופיינת על מהלכיה, תכסיסיה ותכונותיה במחי האמירה הכואבת שמדגימה לו ולנו את הקאסטה אליה הוא לעולם ישתייך.

     

    ''

    צילום: רדי רובינשטיין

     

      "אילו בחן אותי האל בייסורים / אלו היכו אותי שוטים ועקרבים / הייתי עוד מוצא היכנשהוא / בנשמתי טיפה של הבנה" ( אותלו בדבריו )

     

      פולינה אדמוב, האחראית על התפאורה והתלבושות, התעלתה על עצמה. הבמה המוקפת במים סביבה דימתה לטרגדיה השייקסיפירית חזות של אי בלתי יציב, סימבול לערעור הנפש העתידית להתרגש, כשהזרמים המפכים בו נשמעים לאוזנינו בתדרים הצורמים של הרגש העז ביותר המניע את עלילת המחזה : קנאה. יותר מכל מגולל על הבמה כתב אשמה ברור בדבר היצר השפל והקמאי, הכ"כ אנושי בהתגלמותו ועם זאת כ"כ בלתי נמנע. ומי שמזין אותו לאורך כל הדקות הארכות הוא שלישו הבוגדני של אותלו, יאגו הנבל. גילו המתקדם, תסכולו הממושך בשל חוסר קידומו לתפקיד בו חשק, והחשד מקנן בתוכו כי אותלו קיים יחסים עם אשתו אמיליה הם הבסיס לפעולתו. בשקט ובעורמה הוא משכנע את מפקדו המהולל כי דסדמונה, אשתו האוהבת והמסורה לו ללא תנאי, בוגדת בו עם קאסיו, חייל קל דעת ההופך לטרף בידו של יאגו. את רשעותו הוא מיישם ע"י חייל נוסף בשם רודריגו, ההופך לכלי שחמט במשחקו תאב הדם ובעל טירוף הדעת. סופו הלופת והידוע בשל הפער התודעתי מול הבידיוני צורב וטורד מנוחה. ביז'אווי תירגם במלאכת מחשבת, תוך קריצת עין הומוריסטית, את יופיו של ענק המחזאים, הגיש והנגיש בעבורינו פנינים של לשון מושחזת, רוחב יריעה ועומק בלתי נדלה של צפונות פנימיים. מילותיו הילכו קסם, ליטפו ודקרו בעת ובעונה אחת, ריפדו ושיפדו חליפות. רובינשטיין רקח במיומנות מופלאה את המין האנושי על סוגיו. תמהיל התופעות שניקרו בדרכו של שייקספיר - אהבה נכזבת, גזענות מרושעת, בוגדנות מוסווית, תיעוב במעטה של הערצה, פחד קיומי ומעל הכל קנאה יוקדת - התנקזו ליכולותיו לבחור את השחקנים הנכונים לתפקידם.

     

    ''

    צילום: רדי רובינשטיין

     

      אביגייל הררי היא דסדמונה, שכל חטאה היה הימצאותה בתווך בין בעלה המחונן לשלישו הנכלולי. רכותה, עדינותה, אצילות הנפש שלה משכנעות ומכמירות. משחקה משובח והאסרטיביות אותה הפגינה מול אביה בתחילה מפנה את מקומה לטוהר, שיחרוץ את גורלה. נדב אסולין הוא רודריגו, חמום המוח שחושק בה בחשאי, ומי שמשמש אמצעי חסר הבנה בהשתלשלות. הוא פגיע במידה ואוויל במידה. לצידו קאסיו, המגולם ע"י שלומי ברטונוב המעולה, שזרעי התרעלה שזורע יאגו באותלו מכוונים לאישיותו. משחקו של רמי ברוך כיאגו הוא אחת מפסגותיו של השחקן עתיר השבחים הזה. דומה כי הפעם לא היה בנמצא יאגו ראוי ממנו, כשסך תכונותיו הנלוזות של בן דמותו מוצאות את מקומן בארסנל הבימתי שלו. הוא ואותלו מפזזים את מחול הגורל המתעתע, כשההסבר החמקמק בו השתמש היה : "אמרתי רק מה שחשבתי, ממש לא יותר ממה שאותו חשב לנכון". במובן מסויים היה יאגו לבת קולו הפנימית, פורט על נימי תחושותיו של מפקדו, סוחט אותן ומנצלן לאינטרסים שלו.

     

      ומי אם לא עמוס תמם הוא זה שייכנס לנעליו של אותלו ? מי אם לא הגברבר המצודד, המחוספס, החזק והחלש לסירוגין, זה שמבקש מדסדמונה כי תשאיר אותו רגע אחד עם עצמו, כשלמעשה מתרקמת בתוכו תוכנית הפעולה ? תמם הוא בחירה מצויינת, כשסגולתו האולטימטיבית מצוייה בסלחנות כלפיו. גם לאחר מעשהו הרצחני הוא נותר חידה בלתי מפוענחת, או שאולי מפוענחת יתר על המידה בעבורו ? המצביא שהפך עבד לגחמותיו, כלי שרת בידי שלישו וחומר ביד היוצר של תאוות הנקם, הוא זה שמותיר את הצופים פעורי פה.

     

    ''

    צילום: רדי רובינשטיין

     

      "אפשר למצוא אותם בכל מקום / מסמורטטים, סחוטים עד הטיפה / מרוב כריעות של ברך, הרכנות של ראש, כבר לא נותרה בהם שידרה" ( יאגו, "אותלו" )

     

      ואם סברתם לתומכם כי מוטיב הקנאה - הרגש הנורא ששמור לה מקום של כבוד ביצירה המדוברת - יפסח על בני האנוש הבשר והדם, עירד רובינשטיין יגרום לכם לחשוב פעמיים : "לאחר 4 שנים של בימוי בהן לא שיחקתי על הבמה, מצאתי עצמי חושב מחשבות של שחקן. בבואי לביים את המחזה הגדול ביותר על קנאה, תפסתי את עצמי מקנא בשחקנים שלי..." ועל זה נאמר - מפלצת ירוקת העין, סורי לך מעולמינו ונוסי על נפשך !!!!!!!!!!

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/18 20:55:
      תודה

      ארכיון

      פרופיל