כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    המלחמה היא הדרך למטה

    0 תגובות   יום שישי , 3/8/18, 13:30

    עליס בליטנטל

    ביקורת "הדרך למטה" בס' יורם לוינשטיין

    ''

     

    ''

     

    ''

    המלחמה היא הדרך למטה

    הצגה ההולמת בפני הצופים כמו הלמן, המטיחה את האמת האכזרית במלוא מערומיה על תוצאות המלחמות באשר הן – היא "הדרך למטה" שמעלה סטודיו יורם לוינשטיין עד ה-12 לח.ז.

     

    הצגה כה מסעירה, נוקבת, שכתבה (התסריטאית לחמישה סרטים והבימאית) נטליה וורוז'ביט והמתרחשת בימים אלה באוקראינה, ממחישה בצורה שהמילים דלות מלתאר, תוך משחק כה ריאליסטי ומוחץ, שהצופה נשאר המום. מעולם לא נראו סצינות כאלו על קרשי הבמה. היו כבר הרבה מחזות שתארו את מוראות המלחמה מצדדים שונים. אך לא כך. הפעם, הבימוי הכה מקצועי ומלא התייחסות לכל פרט, של דוראל זילברמן המחונן; כשלימינו מעצב התנועה הכה מופלא עמית זמיר (לא במחול כהרגלו, אלא בעיצוב כל ניע וזיע הנחרטים בלב), וכשבידיהם הכשרון להפעיל את קאסט השחקנים המסיימים או-טו-טו את לימודיהם – כל אלה, בתוך תפאורה בלתי רגילה וכה יצירתית ביישומה של אלונה וינשטיין; עם התלבושות הכה מתאימות לכל פרט ואישיות התפקיד שעיצבה אביב כרמי; וכשהמוסיקה הנפלאה המבוססת על שירים אוקראינים הולמת בך, בקצב התואם להתרחשויות ומגבירה את המתח או מורידה אותו באופן הופעתה – כל אלה מביאים לתחושה שזוהי הצגה של פעם בדור. כי כמותה לא נראתה עד היום. וכמו שאמר לי פעם מי שאמר, שללא יסורי האמן אין יצירה.

     

    ובאוקראינה אכן מתרחשתמזה כמה שנים מלחמה אכזרית ביותר בין הרוסים לאוקראינים. במיוחד בחצי האי קרים, שבכלל היה שייך לאימפריה העות'מנית מאות בשנים, אך דרוש לרוסיה עקב מיקומו האסטרטגי, המעניק לה שליטה על הים השחור.

     

    חמישת הסיפורים המבוססים על עובדות אמיתיות, נארגים ליצירה שוטפת וקשורה אחד במשנהו ללא אפשרות לנשום ביניהם, הודות למוסיקה הכה משמעותית שארג דידי ארז. בבכורה הישראלית למחזה של וורוז'ביט, אותו תרגמה נפלא עינת ברנובסקי, שהיא גם הדרמטורגית של הסטודיו, מתגלים הצדדים של אפקט המלחמה על נפשות החיילים, ההופכים לחיות אדם, מתעללים בנשים ובמיוחד בנערות בית ספר, ושהמלחמה הפכה אותם לחיות אדם. עד כמה מצליחה המלחמה להוריד את האלמנט האנושי לתהום תחתית, ולשנות את מושגיו האנושיים לחייתים; עד כמה הנערות הרעבות ללחם מוכנות להשפיל עצמן ולהפוך לשפחות מין של החיילים – את המראות הללו לא תוכלו לשכוח. כי כאלה גם אם קוראים עליהם בספרים, או מזכירים באופן מילולי – אין די באלה כדי להמחיש את האמת לאמיתה עד תומה. לא על יד ולא בערך. כי אם תרתי משמע.

     

    ארבעת השחקניות מצליחות לבטא כל אחת את האופי הייחודי של תפקידן, ואת דרך תיפקודן בעת צרה כזו. יצר ההישרדות מעוות את כל עולמן הפנימי והתרבותי עליו גדלו, והן נלחמות בכל האמצעים העומדים בידיהן על מנת לשרוד. בתפקיד הראשון מתוך השניים שכל אחת מבצעת, הן תלמידות בית ספר מתוקות, שהנעורים נגזלים מהן עקב המלחמה. בסיפור הראשון לנה פרייפלד מרשימה באצילות את כל כלי הקסם הנשיים שלה, לעומת תפקידה כאשה מבוגרת חסרת חן בהמשך. דניאלה דלין בכשרון וירטואוזי עם זוג עיניה המהפנטות, עמן היא עושה פלאים גם ללא מילים, ממקדת אליה תשומת לב הן מצד החיילים והן מצד הקהל. נועם ארד  ולידור אדרי כובשות את הלב כנערות בי"ס מלאות תמימות וחן שהמלחמה כה מתאכזרת אליהן ומשפילה אותן.וסיפור כל אחת מהן מרטיט.

     

    פיני גואטה בתפקידו כמפקד, מרשים בחזותו ומשחקו לא פחות מאשר בתפקידו כסרגיי בהמשך, שם הוא מחצין משחק עוד יותר אכספרסיבי ונוקב. אור משה בתפקידו כמורה בבת ספר, מרשים מאד וממחיש את התעללות החיילים בכל מה שזז, גם אם הינו חף מפשע כל שהוא. איתמר אליהו גלוח הראש והתמיר ויונתן קוגלר -שניהם כחיילים, מעשירים בעצם פעילותם את האפקט המתמשך של סך הסצינות , אפקט ההרס הנפשי כתוצאה מהלם הקרב ולמה שהמלחמה דירדרה את כולם.

     

    אך הסצינה המטלטלת ביותר לקראת סוף המחזה, מעניקה לדור הררי את התפקיד המרשים ביותר מכולם, מעצם היותו שחקן כה מוכשר ומרשים. יכולתו לעבור מהיותו סדיסט שהדמיון דל מלתאר, לגבר אוהב ומרגש, והקץ המפתיע והמסמרר לשרשרת היחסים בינו לנערה השורדת( נועם ארד הכובשת בכשרון משחקה) כל אלה מביאים את הדרמה לשיאה, ואת הקהל להתרגשות אמיתית וקשה. וגם אם הסצניה המסיימת היא מינורית יותר בעוצמתה, אין הקהל יוצא בתחושת רווחה.

     

    המסקנות שהקהל יוצא עמן הן נוקבות בצורה לא רגילה. החוויה המטלטלת הזו כה נוגעת ללב כולם, בכל מקום בעולם בו מצויות מלחמות. ואיפה לא? אין בזה כדי להדביק את הסבל המתואר במחזה ותכונות החיילים - לאלה שלנו. חס ושלום. אם כי גם בינינו יש הלומי קרב, שעדיין לא נפתרו בעיותיהם, וכל הסובבים אותם סובלים יחד עמם.

     

    הצגת "הדרך למטה היא בבחינת מבט חדש כמותו לא ידענו, במאסה רצינית ביותר, חוויה חד פעמית המוגשת במשחק מבריק של כל הקאסט בלי יוצא מן הכלל, בבימוי רענן ונועז מעין כמותו, ושיתוף פעולה מעולה של כל היוצרים והשחקנים גם יחד. יצירת פאר שהסטודיו יכול להתגאות בה, כפי שכמה הצגות אחרות שלו בעבר שהגיעו לבמות התיאטרון הממוסד, בין אם בשלמותן כפי שהן על כל הקאסט, או כמו "רודף העפיפונים" שעומד לעלות בקרוב עם קאסט מעורב: מקורי של הסטודיו ואחרים.

    כדאי לא להחמיץ – רק עד ה12.8 כולל.

     

    בצילומי רדי רובינשטיין נראים למעלה פיני גואטיה ולנה פרייפלד, באמצעי הנערות כתלמידות בי"ס והחיילים אהוביהן, ובתחתון: דניאל, לידור  ונועם ארד.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל