כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "טומאה, כפרה וטהרה" / ביקורת על "אל נקמות" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שני, 27/8/18, 21:03

      "השאלה היא מה טהור ומה טמא ? שלום אש במבט אירוני הופך את היוצרות ומדגים לנו עולם "הפוך" שבו מה שנדמה לנו כנורמטיבי טהור ולגיטימי הוא בעצם כלי ריק מחסד ומאמת, ואילו "הטמא" הוא למעשה הקדוש. זה בא לידי ביטוי בקשר שבין מנקה לרבקהל'ה - לכאורה תועבה, אהבה אסורה, אולם הוא הקשר הטהור ביותר במחזה" - דבריו של איתי טיראן במאי ההצגה "אל נקמות", העולה בימים אלו בקאמרי, והיא תמצית מזוקקת של הצהרת הכוונות אותה המחיש המחזאי שלום אש.

     

    ''

    צילום: דניאף שריף


     

       המחזה שנכתב בשפת היידיש לפני כמאה שנים היה לצנינים בעיני משטרת ניו-יורק, שם הוצג לראשונה, בשל פריצות מינית וסוג של פורנוגרפיה. למען האמת מחזהו המיתרני של שלום אש אמור בהחלט לעורר דיון נוקב, ואפילו לא בקור רוח תרבותי, אולם לאו דווקא מהסיבות הנ"ל. כתיבתו חושפת את מערומיה של החברה הדתית והחרדית, את צביעותה מול נושאי כבוד וכסף, את התייחסותה לנושא של אהבת נשים ( או בשמה המשוקץ "לסביות" ), ובעיקר את יכולתה להכיל חמלה וכפרה. בסיס העלילה מתאר את יענקל ואשתו שורה, סרסור וזונה לשעבר, המנהלים בית בושת בקומת המרתף של ביתם במבואותיה היהודים של פולין. בבת עיניהם היא בתם היחידה רבקהל'ה ( שמהות האינטראקציה שלה עם אביה מייצרת סימני שאלה בפני עצמם ), המתגוררת בקומה העליונה של בית המידות, ומורחקת כליל מהנעשה בחצר האחורית של ביתה. הוריה סבורים כי אינה חלק מעולמן של הזונות והלקוחות, אך מחשבות לחוד ומעשי זימה לחוד. את ימיה היא מעבירה בתשוקה יוקדת כלפי מנקה, אחת מהזונות של הוריה. בד בבד, אביה תר אחר חתן מהוגן עבורה, תלמיד ישיבה חכם שיעניק תיקון רטרואקטיבי למשפחתה החוטאת. הוא פונה אל שדכן העיירה - שמוכן להעלים עין מעיסוקו של יענקל, תמורת ממון רב - ורוכש ספר תורה שבזכותו תשכון על ביתו הברכה. 

     

    ''

    צילום : דניאל שריף

     

     

      לצד דמויות עסיסיות אלו, נפגוש במהרה שלוש זונות הרוקמות תוכניות בהיחבא, נתוודע לשומר בית הבושת החמדן והתככן, נכיר את זה שמיועד להיות לחתן עבור רבקהל'ה ואת אביו, ונצלול לעולם של חלומות מוחמצים, אהבה נכזבת, קנאה מטריפת דעת ובעיקר רשעות אופורטוניסטית. פרט לצמד העלמות האוהבות, כל הסובבים נגועים במחלות האנוש, לופתים זה את זה בערבובייה סימביוטית ומוליכים את הסוף הבלתי נמנע...

     

       איתי טיראן ודני רוזנברג עיבדו את הגרסה הנוכחית, הבלתי מתפשרת והבלתי מניחה לנפש גם בתום ההצגה. התפרצויות היצרים והמעברים החדים בהם נתונות דמויות המחזה ממש מחדירות אותנו ללב הבניין בן שלוש הקומות בצורה המוחשית ביותר. ביחד עם ערן עצמון, מעצב התפאורה, יצרו השלושה מארג היררכי גאוני של סימבוליקה. קומת המרתף היא הטומאה בהתגלמותה, שם מתגוללות הזונות עם לקוחותיהן תאבי הבשר. קומת הכניסה ומרכז הבית הוא מימד הכפרה - רצונם של יענקל ושורה למרק את חטאיהם, חרף העובדה שאינם נוטשים את תאוותם החומרנית והמזוהמת. ואילו הקודקוד - חדרה של רבקהל'ה הוא מקדש של טוהרה צרופה, מפגש עם נשמה מיוסרת שעורגת לבת מינה, ושאסור שסודה חלילה יתגלה. מאיה לנדסמן היא באשה, הזונה התועה, שנקלעה לבורדל ומפנטזת על הרגע בו תיחלץ מתוכו. במבט מצועף היא מספרת את קורותיה ואת הנסיבות העגומות להימצאותה שם, ומשחקה קורע את כל הנימים שבגוף. לצידה ערן מור בתפקיד שלוימל'ה שומר בית הזונות, והוא מפגין יכולות וירטואוזיות של נכלוליות, עורמה חמלה מעושה ותושייה לעת מצוא. הוא מחוספס במידה, אסרטיבי ונחוש להשיג את מטרתו, כשכולו שנאה לבוס שלו, וחורש נקמה נגדו. יואב לוי הוא האתנחתא הקומית בטרגדיה שלפנינו. דמותו של אלי השדכן, זה שמכשיר את יענקל בעיני הבריות ההלכתיות, היא מלאכת מחשבת של חלקלקות וטיב של טביעת עין. ( בסמיכות זמנים מעוררת השתאות תוכלו לצפות ביואב לוי גם בסרט "הבלתי רשמיים", המוצג כעת בקולנוע, ומתאר את תהליך עלייתה של מפלגת ש"ס. גם שם הוא מאכער חרדי, אדם שלימוד התורה ממנו והלאה ומאווייו הם לתכלית גשמית בעליל... ). אנסטסיה פיין היא מנקה, זאת שנפשה נקשרה בנפש רבקהל'ה. היא מגלמת זונה שמוכנה להקריב הכל תמורת אושרה של בת זוגה החשאית. היא אצילית ומשכנעת ומעניקה לנו צוהר למה שמתחולל בין שני העולמות המקיפים אותה.

     


     


     

      ולנעלי אהובתה האומללה רבקהל'ה נכנסת ג'וי ריגר. היא בהחלט מבטאת תום, טוהר ובתוליות ( במשמעות האופי העדין של אישיותה ), לא מתלכלכת בטינופת הרובצת לפתחה, ומוכנה ללכת עם האמת שלה למחוזות הדימיון הקסומים, ובלבד שייתגשמו. הוריה הבימתיים הם הלנה ירלובה ואלון דהן. ירלובה היא שורה, זונה בדימוס, אם דאוגה לבתה ולרווחתה, במשחק עוצמתי ומתעתע. בדקות האחרונות של המחזה, כשהיא חווה את גודל הפגיעה לאשורה, דמותה יוצאת מדעתה, ואובדן העשתונות הטוטאלי שלה בהתנפצותה לרסיסים ( תרתי משמע ) יותיר אתכם פעורי פה. גם בעלה יענקל, גיבורו של שלום אש, לא יגרום לאדישות. דהן מוכיח לנו מהי אמנות, מהי מקצוענות ומהי טכניקה. יענקל שהוא יצק לתבניתו הוא אדם גדל מידות, אלים וכוחני, מנסה להכות על חטא מחד אך מאידך כל תא ותא בגופו זועק עוון. הוא מכלה כל חלקה טובה, מייסר את קרוביו בשוטים ובעקרבים, ופוצע את עצמו - ובכל במטרה לזכות במחילה ובגאולה מיוחלות. איתי טיראן מעניק לו את אחד מתפקידיו המשובחים, את השד הפנימי המצוי בכל אחד ואחד מבני האדם, אך כזה שאצלו הוא במודע חסר מעצורים ונטול עכבות. דהן מניח לו להתפרע, ומניח לנו להתמוגג משעתיים של שיאים דרמטיים ,לתוככי מסע בזמן אל שורשי היידישקייט המתכתבות עם מושגי יסוד של טומאה, כפרה וטהרה המונחים אלו לצד אלו, ובמובן מסויים ישמשו הד ורקע המזינים האחד את האחר

     

     

     

     

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין