כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "הרנסאנס של יונתן לנגר" - ביקורת על "יונתן אגסי הציל את חיי" / יוקי לביא

    1 תגובות   יום ראשון, 16/9/18, 22:29

      "אני רץ על הגשר / והילדים אחריי / "יונתן, יונתן", הם קוראים / "קצת דם / רק קצת דם לקינוח הדבש..." ( "יונתן" - יונה וולך )

     

    ''

    צילום: מייקל לוקאס

     

      תור בלתי נגמר השתרך בקופות הקולנוע "לב", כשהשלט מעל הבהיר באופן חד משמעי ש"כל הכרטיסים לסרט יונתן אגסי אזלו הערב". קהל הצופים שהזמין מראש חש בר מזל, ואילו מי שלא עלה בדעתו נותר בצד, מקווה לקושש בדל מקום באולם הצפוף. הפעם האחרונה בה ראיתי תור שכזה, עם שלט גורלי שכזה, היה בתחילת הנייטינז, כשהיסטריית "אישה יפה" חוללה שמות ברחבי ישראל. כאז גם עכשיו הביקוש היה חסר תקדים. האמת היא שזוהי לא נקודת הדימיון היחידה לשובר הקופות ההוליוודי. המשך יבוא...

     

      אחרי "תומר והשרוטים", "מיסטר גאגא", "בובות של נייר" ועוד, יוצר הדוקו המשובח והנועז תומר היימן נוטל אותנו בידיו המיומנות, ומוליך למסע בנבכי חייו, נסיבותיו ונשמתו של כוכב סרטו החדש "יונתן אגסי הציל את חיי". האקרנים כאמור מלאים עד אפס מקום, וכך היתה גם תחושתי בתום השעה וחצי דחוסת העלילה שנפרשה לנגד עינינו. זהו סרט על גבר כבן שלושים פלוס, רוויי בטראומות ילדות של אם מגוננת ודומיננטית, אב נוטש ומפציע חליפות, חוויות מצלקות נפש, ובעיקר עיסוק בלתי "מהוגן" במונחים הבורגנים. "יונתן אגסי" הוא שם הבמה של יונתן לנגר, מי שהיה לכוכב סרטי פורנו חובקי עולמות, ותוך כדי גם מכר את גופו. קוראים לזה "זנות", והיא בלתי מטושטשת עבורנו, בלתי מייפה מציאות. אנחנו עתידים לפגוש אותה במלוא כיעורה שופע האסתטיקה ( ולמרבה הצער לא מדובר בשגיאה לשונית כלשהיא ), ברוב עליבותה הבלתי מזהרת, בפינות רחוב המשיקות למועדוני לילה בואכה אורגיות מזדמנות עתירות ממון. 

     

      סרט הדוקו הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים מגולל את קורותיו של לנגר, החל מדקת הפתיחה, בה אנו אנוסים לצפות בצמד איברי מין זכריים, באקט של תחפושת סקס, דקות ספורות בטרם יעלו על הבמה וייתנו את הנאמבר שלהם לאותו ערב. אחד מאיברי המין הללו שייך ליונתן אגסי - בשיא תקופתו המקצועית, אי שם בניכר הסגרירי. היימן מעמת אותנו על ההתחלה עם מהות הסרט, כך שתוכנו בהמשך יוגש לנו במידה מרוככת משהו. מושגים שהצופה הממצוע יכיר רק באופן אקזוטי - חיי הלילה בבארים אפלוליים, סמים קלים וקשים, מלכודת תעשיית הפורנו, זנות גברית - יהיו סימן ההיכר שהיימן ינחיל לתודעה, יטיח בפרצופינו, ולא יסיט את מבטו ולו לרגע אחד מגיבורו. יונתן אגסי ( הדימוי, האלטר-אגו, האיצטלה ) מצפצף על חוקי הפוליטיקלי קורקט בכל רגע נתון. לפרקים נדמה כי הוא שואב מכך הנאה סדיסטית, ולעיתים תכופות אנו משוועים להושיט לו יד כדי לדלות אותו ממעמקי התהומות אליהם מעד.

     

    ''

    צילום: מאוריציו מונטני

     

      "אני מסכים לחור של נעץ / אבל הילדים רוצים / והם ילדים / ואני יונתן / הם כורתים את ראשי בענף גלדיולה / ואוספים את ראשי בשני ענפי גלדיולה / ועוטפים את ראשי בנייר מרשרש..." ( "יונתן" / יונה וולך )

     

      זהו בשום פנים ואופן איננו ז'אנר מציצני. תומר היימן נודע בכישורי הרנטגן האמנותיים מחד וברגישותו האנושית מאידך. הוא בונה את סיפורו של מיודענו נדבך אחר נדבך, ציפייה מורטת עצבים אחר התפעמות בלתי נשלטת. אם להמשיל זאת לתחום בריאות הנפש - סרטו מתחיל בנקודות הפסגה של המאנייה, ולאט לאט אנו מתוודעים לצלילה הדפרסיבית. המצלמה מתעדת את  יונתן לנגר  על גג העולם, זוכה לפרסום, תהילתו חוצת יבשות,  בן טיפוחיו של מייקל לוקאס ( האורים והתומים בתעשיית הפורנו הגאה ), משפחתו מחבקת ואוהבת אותו...מיד נכיר גם את הפן האחר. זה של הילד בביה"ס שהיה מושא ללעג ולהתעללות שיטתית, זה שנאלץ להתחקות אחר אביו בעיר ברלין ( המפגש הטעון ביניהם הוא ללא ספק אחד הרגעים הכואבים והעוצמתיים, כשהשוט האחרון באינטראקציה הוא מלאכת מחשבת ממש ), וזה שעל מנת להתמודד עם החורבן המתחולל בתוכו נאלץ לברוח. והבריחה היא לחומר הלבן, הסם הממכר, המשכיח, המשטיח, המרפד בתעתועים את הבלי ההווה המיוסר.

     

      סופו של הסרט מתרחש לפני מספר חודשים. יונתן לנגר המוצג בו איננו בן דמותו של יונתן אגסי מהפרולוג העסיסי נוטף התשוקה.ייחודו נעוץ הן במבנה העלילתי שלו, הן במוזיקה הקצבית והמלנכולית החודרת, הן בשיקולי העריכה המדהימים ( המטלטלים בפנינו עולמות מנוגדים באישיותו של אגסי, ומפנים זרקור חד לאישיותו רבת התהפוכות והגורלות של הגיבור), ובעיקר בשל דמות נוכחת במלוא תפארתה. אנה לנגר, "האמא" במלוא מובן המילה של יונתן, כובשת את המסך. בנועם הליכותיה, בצניעותה הבלתי נדלית, ברכות אותה היא משדרת, ביכולתה להתבונן בבנה ללא שמץ של ביקורתיות. אנה לנגר היא סוג של מקהלה יוונית, שנועדה להזהיר, להחדיר תבונה, לעטוף בדאגה נצחית. היא החברה הכי טובה של פרי בטנה ( "אני אהיה הגבר שלך" מודיע לה יונתן באחד מרגעי האינטימיות. "אתה הבן שלי, לא הגבר שלי" - מעמידה אותו על טעותו, לא נוזפת, בוודאי לא כועסת, רק נוטלת את תפקיד המבוגרת האחראית. ברגע נוסף בסרט אנחנו רואים אותם על חוף הים באחד ממסעותיו ככוכב פורנו. היא לצידו, במין שלווה סטואית, מבינה היטב את הסיטואציה, אך נותרת מאופקת ). 

     

      "...יונתן / יונתן" הם אומרים / "באמת שתסלח לנו / לא תיארנו לעצמנו שאתה כזה" ( "יונתן" / יונה וולך )

     

    ''

    צילום: מאוריציו מונטני

     

      "אני רוצה את החלום" מחייכת ג'וליה רוברטס לעברו של ריצ'ארד גיר באפילוג הידוע של "אישה יפה". הזונה הצעירה יפת המראה משתוקקת לזנוח את עיסוקה הנוכחי, ובסיועו של מיטיבה המיליארדר היא יוצאת לחופשי. דומה כי מקבילה הישראלי יונתן אגסי אינו צריך לרצות את החלום, שכן הוא כבר הגשים אותו לכאורה. עדת מעריצים, תמונות שער נוצצות, מראה מצודד - הכל מגולם בסיפור חייו. שמו של הסרט קובע עובדה בשטח, אך חובת ההוכחה היום-יומית היא על כתפו של יונתן לנגר דווקא. יונתן אגסי לדבריו הציל אותו, והפרק אותו הוא עובר בחודשים שחלפו מאז תום הצילומים הוא מבחנו האמיתי. אגסי החכם, הנחוש, האייקון גאל אותו מבדידותו הזועקת, מילדותו הקשה, מבגרותו המתעתעת, העניק לו מלכודת דבש, ואת צעדי החילוץ הסיזיפיים נאלץ דווקא לבצע לנגר. מי שמצפה למצוא ביטויים כגון : "תיקון רוחני", "היטהרות מזככת", "שיעור בהפקת לקחים" - מוטב לו לחשב מסלול מחדש. גאונותו  של הסרט טמונה בכך שהיימן לא מערסל אותנו בערימות של קתרזיס דידקטי ומיוחל. למעשה, אם אכן מבצבץ לו הקתרזיס, הרי שהוא נשקף בהתערטלותו המוחלטת של לנגר ( תרתי משמע ) למולנו. הוויה-דולורוזה שצרובה בנימי נפשו הוא תהליך השחרור הבלתי פיוטי בעליל המתרחש גם בשיחה עימו לאחר הסרט. במרחק נגיעה ממאות הצופים הוא מיישיר מבט, אך אין פה הכאה על חטא, אין אפולוגטיקה, ובוודאי שלא רסיסי סנטימנטליות. יש בעיקר פכחון ותקווה לשוב ולנגוס בחלום, זה החמקמק שהיה ממוקם על פלנטה אחרת ממנו שנים רבות, וקוראים לו בשם "גילוי עצמי"

     

     

    הסרט מוצג בקולנוע "לב", ובחודש נובמבר תשודר בערוץ 8 של הוט הסדרה "יונתן אגסי הציל את חיי"

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/9/18 20:01:
      הגילוי העצמי מביא לקתרזיס (לא דידקטי) או להפך?

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין