כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "אגרופים ודחפים ראשוניים" - ביקורת על "שורשי רדיקליים" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שלישי, 25/9/18, 21:44

      באולם "סוזן דלל" החליטו לציין את 100 השנים לסיומה של מלחמת העולם הראשונה בדרך משלהם. אבי קייזר וסרג'יו אנטונינו העניקו לנו התבוננות על זירת אגרוף בעלת חמישה מתאבקים. לא היו שם שופטים, לא איזורים תחומים, לא חבטות ולא קהל מתלהם. חמשת המתאבקים על הבמה - ויולה גספרוטי, מרים אנגל, לידיה לוציאני, קייזר ואנטונינו בעצמם - גילמו את רקדני המופע - "Radical roots" ( "שורשים רדיקליים" ) המתחקה אחר טבע האנוש והדחפים הבלתי נשלטים.

     

    ''

     

      כשעה בלבד ארך המופע, בו פיזזו באקסטזה חמישיית עוטי השחורים, נופפו לכל עבר, בעטו בחושניות, התגפפו זה בתוך זה, לפתו האחד את צוואר רעהו - והכל במעטה של קביעת עובדות בשטח. הטריטוריה הפיזית -לאומית חברה בעירבובייה לטריטוריה הרוחנית שלנו כבני אדם, כפרטים, כיצורים בעלי מאוויים. שדה הקרב של הרצון להביס את האוייב ( המוחשי ו/או המדומיין ) חוללו במוחם של צמד הכוריאוגרפים שלל פנטזיות הלקוחות מעולם החי, יקומים מקבילים ותפיסות דארוויניסטיות בהן החזק הוא השורד הנצחי ואין בלתו.

     

    ''

     

      המוזיקה של תומר אברהם, פלוריאן וולטר ואמילי ווידברודט היא מלאכת מחשבת של סערות נפש לצד תדרים חרישיים. כשהיא מובעת על רקע העיצוב המינימליסטי של וולפראם לקאשוס, בתאורה המתעתעת של איליה פלדשטיין - התוצאה היא הפנוט חושים מוחלט. להווי ידוע כי השורשים העמוקים הם האלגוריה האבסטרקטית המצוייה בשורשי התבונה שלנו, במעמקי התודעה, המשתוקקים לצאת לחופשי בכל מחיר. הם שורש הקונפליקט בין צרכי החברה, המסגרות הנוקשות והבלתי מתפשרות כשמנגד זרמים תת קרקעיים רוחשים ומאיימים לכלות את הסדר הקיים, ולייצר פרשנות משלך למושגי היסוד הטבעיים השזורים בעולמות הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים ובעיקר המיניים.

     

    ''

     

      "אינסטינקט הוא אפה של התבונה, ובעת סכנה קיצונית הוא הנטייה הטבועה באופי האנושי לעורר תחושת הגנה" - כתבה הסופרת דלפין דה ז'ירארדן. אילו נכחה באולם סוזן דלל בערבו של סוף הקיץ המהביל, אילו הביטה באינטראקציה המסוחררת עקב בצד אגודל, ואילו שמעה את אנחותיו של האנסמבל הבימתי - היתה דלפין לבטח חושבת כי מילותיה שנהגו במחוזות להטוטניים קרמו לפתע עור וגידים במרכזה של העיר העברית הראשונה, ת"א של הרצון לפרוץ גבולות ושל החופש שגם אם הוא נדמה במרחק נגיעה - עדיין נדרשות זירות אגרוף סימבוליות כדי לזכות בו ללא עוררין...

     

     

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין