כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "נשמות תועות ואבודות בפלשתינה" - ביקורת על "האחרים" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום ראשון, 7/10/18, 21:51

      לכאורה היה זה ערב נוסף ומשמים בפנסיון התל אביבי של אידה - בעלת הבית הנרגנת שכדרכה בקודש נוזפת באורחיה : בעמירם הקיבוצניק שחולם בהקיץ על קריירת פסנתרן ג'אז וכל עיתותיו מופנות לאודישן הקרוב. בתיאה, מהגרת מאוסטריה, שעל מנת לממן את שהותה ביישוב העברי נאלצת לעסוק במקצוע העתיק ביותר בעולם. ואפילו במר מאייר, הג'נטלמן המעונב, המצוי בתענית דיבור תמידית ( שלקראת סוף ההצגה תופסק לטובת מספר מילים ), ניצול השואה ששוכן בלובי הפנסיון במצב סטטי לאחר שקרובי משפחתו נטשו אותו ונמלטו. לאקלים המיוזע והדחוס הזה נקלעת לפתע דמות חריגה בנוף, דסי ווטסון שמה, יהודייה שמתגוררת עם בעלה הקצין הבריטי במנצ'סטר, ושלרגל חתונה משפחתית חוזרת לביקור.

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      בימת "הקאמרי" הוסבה במשך שעתיים לפנסיון המדובר, בשלהי המנדט הבריטי, כשברקע שוצפות וגועשות בעירבובייה מילים כמו : "אצ"ל", "לח"י", "הגנה", "פלשתינה", "רוויזיוניסטים", "רשימות שחורות", "סוציאליסטים" - כשכאז כן עתה האוייב האולטימטיבי המשותף היה, איך לא, הערבים. בתוך הלבה הרותחת הזאת מיקם המחזאי והבמאי הלל מיטלפונקט את יצירתו "האחרים". דומה כי חיבתו לנושא הסוציאליזם מול הרוויזיוניסטים היא אך המשכה הטבעי של מחזהו הקודם "הזאבים", אך הפעם הרחיב מיטלפונקט את יריעת דמיונו, והטלאים אותם תפר לדמויותיו מתבוססות בסחי ובמדמנה הרבה יותר סוערים. דסי גיבורת המחזה איננה אורחת רצויה בחתונת אחותה. אביה הנוקם והנוטר על מעשה הבגידה הנפשע אותו ביצעה מגיע לפנסיון ודורש ממנה בכל תוקף לעזוב את הארץ. לא זו בלבד שגירש אותה מהחתונה, הוא עומד על כך שעוד באותו הלילה תסתלק ולא תיצור קשר עתידי עם אחותה. אולם לדסי תוכניות אחרות, היא ממרה את פי אביה, ואגב כך חושפת את המניע האמיתי לביקורה. החתונה, מסתבר, היתה רק התירוץ. קורות חייה, תהפוכות גורלה והתעמרות קרוביה אילצו אותה לחזור לפלשתינה, ולגולל את סיפורה הטרגי והכמעט בלתי הפיך. 

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      ייחודו של המחזה הוא בכך שאיננו בעל יומרות חינוכיות, ונעדר ככל יכולתו מהבעת דעה או ביקורתיות כלפי מי מהדמויות בכלל וכלפי דסי ושיגיונותיה בפרט. מיטלפונקט מציב מראה ענקית שבבואות השחקנים נשקפות מתוכה, איש איש אישה ואישה בזרותם, בעריריותם האינדבידואלית, הפצועה והמצולקת אל מול הקולקטיב ההרואי והמגוייס ,ושוזר במומחיות של תבונה ורגש מושגים כמו : "חמלת אנוש", "אהבה שאינה תלויה בדבר", "עקרונות נאצלים" - והכל בעטיפה דקה של צחוק ותוגה. לא מעט תובנות קשות המתכתבות עם תסביכי האתוס היהודי וההתיישבותי מצויים במחזה, לא מעט תחושות רדיפה והתקרבנות ( מוצדקות או לא מוצדקות ) נגלות לפיתחנו, ובעיקר המחשבה העגומה שכל מלחמת העצמאות הזאת היא תפאורה מדממת ומהותית למלחמות היהודים הנודעות, איש הלופת את צוואר אחיו.

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      אבישי מרידור כעמירם הנעבך מתעלה על עצמו. תפקידו כמוסיקאי נע בין המגוחך לאצילי, ואישיותו הפגיעה והפריכה קורנת בכל רגע על הבמה. דודו ניב הוא מרשק, אביה של דסי - עוצמתו, נחישותו וקולו הסמכותי משווים לו נופך דרמטי, כזה שהכל יראים מפניו ( פרט לבתו...). הוא שטני ובעל נוכחות ביריונית, אך המעטה נסדק לקראת סוף המחזה, חושף את מנעד יכולותיו כשחקן, ואת ההתפתחות הרגשית אותו חווה. מר מאייר מגולם ע"י יצחק חזקיה הוותיק - האיש והמוסד - שעשרות שנותיו על הבמה הקנו לו מעמד על של איכות צרופה. הפעם כוחו היה טמון במימיקה ובשפת גופו, שכן מיטלפונקט החליט ליטול ממנו את יכולות הדיבור. שלוש מילים בלבד הוא אומר, אך הן נותרו להדהד ( ובנימה אישית לגרום לנו קצת להתגעגע לאינטונציה ולדיקציה המושלמות שלו, שהפכו לסימן היכרו. שחקן בסדר הגודל שלו היה ראוי לצייד בנפח מילולי יותר עשיר ).

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      לאמיתו של דבר ארבע הנשים הבאות הן ציר העלילה העיקרי : ג'וי ריגר כגילה, אחותה הצעירה של דסי. היא מבליחה לפרקים, משכנעת בכאבה ובקסמיה, מעריצה את אחותה הבכורה, אך אינה מתבטלת בפניה כלל ועיקר. היא למעשה זו שעלתה על התרמית לבואה ארצה. תיאה היא כנרת לימוני - דמות עסיסית, עזת פנים, בלתי מתפשרת על הדרך האומללה בה נאלצה לצעוד, אך לא מוכנה לשום הטפות מוסר. היא חומלת על הבריות, ומעניקה לנו שיעור בהבנת אנוש אוניברסלית. נטע גרטי נכנסת לנעליה של דסי, והיא כה מקצועית וכה חודרת לכל התאים והנימים, בלי פאתוס או סנטימנטליות. כשהיא מחייכת זה אותנטי, וכשהיא מזילה דמעה אתה יכול לראות כמעט את החור הנפער בגופה. היא צועדת בדרך ללא מוצא, אך בוחרת לה בנתיבים מעניקי מזור רגעי מסבך המבוך אליו הושלכה. ומי שללא ספק גונבת את ההצגה ( ולא בפעם הראשונה ) היא בעלת הפנסיון אידה - עירית קפלן. כמה נוקשות וכמה נשמה התנקזו לתפקידה, אתה מהרהר לעצמך. היא אסרטיבית על גבול הרשעות, ואז פולטת אמירה סרקסטית המותירה אותך פעור פה, מחבקת ומגוננת בחום, אך לא מוותרת על עוקצנות לסיום. היא קומיקאית בחסד ושחקנית דרמטית במלוא מובן המילה. היא לא רק בעלת הפנסיון אלא סוג של בעלת הבמה, ובמובן מסויים היא פלשתינה המסוכסכת, רוויית הקונפליקטים והמאבקים הבלתי פוסקים. בדיוק כפי שציינה באוזניה של דסי : "ממש בקרוב הבריטים יסתלקו מפה, ואז כולם יריבו עם כולם. הדתיים עם החילוניים, המזרחיים עם האשכנזים, הימין עם השמאל, הסוציאליסטים עם הרוויזיוניסטים - וכולם ישנאו את הערבים". 

     

      דה-ז'ה-וו, או שמא היסטוריה אקטואלית ונצחית ? למיטלפונקט הפתרונים...

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין