כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "הימים הנוראים" - ביקורת על "ימים מאושרים" / יוקי לביא

    1 תגובות   יום ראשון, 28/10/18, 20:43

      את מחזהו של סמואל בקט "ימים מאושרים" ניתן ואף רצוי לא לראות כיצירה יחידנית, אלא כפרודה ברצף. לאחר "מחכים לגודו" הקלאסית, "סוף משחק" האינטימי, "סרטו האחרון של קראפ" המהדהד - נחשף לפני כ - 57 שנים המחזה המדובר "ימים מאושרים", והוא כורך בחבילה גדושה את תעלומות האנוש וחיבוטי הנפש. שתי דמויותיו של בקט הפעם הם חלק מהפסטורליות, גבעת חול ענקית, שדי לנו בדקות ספורות על מנת להתחקות אחר שקיעת גיבוריה.


    ''

    צילום: דוד קפלן


     

      כ"כ הרבה פרודוקטים ניצבים לפתחה של האישה הנגלית לעינינו, כ"כ הרבה עצמים דוממים ויום-יומיים משמשים לה מסד וכר פורה כדי לגולל את קורותיה. היא מכוסה עד מחצית מגופה בחול הרך, והיא תרה אחר ימיה האבודים, חוויותיה הנשכחות ופשרי קיומה הבנאליים. וויני זהו שמה של הגברת, וניצב למרגלותיה בעלה ווילי, מלמוליו נשמעים לעיתים רחוקות, הוא חוזר על עצמו ברפטטיביות מונוטונית משהו, ושניהם גם יחד מתעמרים במציאות הדועכת של חייהם. זהו מחזה אבסורד שבקט הוא נער הפוסטר האולטימטיבי שלו, אך הפרטים הקטנים והשמחות הקטנות של ימי החולין שלהם הם מוחשיים להפליא.

     

    ''

    צילום: דוד קפלן

      כ"כ הרבה כאב טמון במפגש בין השניים, כ"כ הרבה החמצה מלווה בפיכחון, תולדה של שנות בדידות והתבוננות מחודשת. מי אם לא הצמד המיוסר הזה יוכל לבטא את נסיגת עולמם ? מי אם לא הצחוק והדמע, השזורים שתי וערב בקיומם המודגש, יהיו העדים האילמים לאקורד הסיום שלהם ? אברהם הורוביץ כווילי הוא הנוכח-נפקד, כמו מתנצל על מקומו, על פסיעותיו ועל עוצם אישיותו. הוא אוהב את רעייתו, שגורלה זהה לגורלו, שקועה בחול הטובעני כמותו, ומחפש את האישור והלגיטימציה לאושרה. ומי שעיצבה ביד אמן את דמות האישה המכוסה, הרעיה הנכספת לגירויי העבר והדמות המכונסת בעצמה, חידתית ובלתי מפוענחת עד כדי מסתורין היא ריקי חיות. בנוסף למלאכת התרגום המוקפדת ולבימוי המאופק, הצבעוני והמדוייק חיות מוכיחה לנו מהו משחק. שעה ומחציתה של תיאטרון איכותי, כובש, מרתק ובלתי מתפשר. תלוליות החול בהן היא מוקפת רק חידדו עבורנו את תכליתה וחמקמקותה של הברירה האנושית. החידלון הצפוי האורב בפינה לא יצליח בעורמתו למחות את צבירת היופי והנחמה בהן הזוג התברך, וחיות ביכולותיה המופלאות כמו הופכת את האבסטרקטיקה המדומיינת לבשר ודם בעל גבישי מגע. החול כמטאפורה לנוזל החום, החומק מבין האצבעות, שאיננו רק מאפיל על וויני ווולי אלא מתפקד כחלק אינטגרלי ושותף פעיל בעיצוב שארית התשוקה. חיות יצרה עבורנו מארג שלם של תשוקות חושניות, של מורבידיות שורטת, ובד בבד ניפקה אופטימיות זהירה. "סרקזם חומצתי" הוא תחושתי כשיצאתי מתיאטרון תמונע, ביתו האמנותי של המחזה, בידיעה ברורה שאל מול כוחם הבלתי נדלה של בקט, חיות והורוביץ - תיסחפנה ברוח הפעם גבעות העפר, ותתפזרנה אל מצולות השקיעה, כשהמסר החד משמעי נזרע, ולשם שינוי לא קוצר סופה.

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/18 14:20:
      תודה לביקורת.

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין