כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    נקמת אלקטרה

    0 תגובות   יום שבת, 17/11/18, 16:17

    עליס בליטנטל

    ''

     

    ''


    נקמת אלקטרה


    בבית צבי

     


    גירסתו של סופוקלס לטרגדיה היוונית ״אלקטרה״ מרטיטה את הלב בעוצמת המשחק של הצעירים שייסימו את לימודיהם בסוף השנה. וזה מה שמפתיע כל כך. הביצוע הכה מושלם של השחקנים, הודות לקיצור הטקסט הארוך של הבימאי סלבה מלצב, מעניק קצב ומתח שנדיר לראות בקלאסיקה כזו.

     

    תוך הקפדה על עקרונות הקלאסיקה – של הימצאות כל השחקנים על הבימה כל העת, כשמראה ענקית תלויה באלכסון מעל הבימה ומעניקה לה מימדים כפולים, גם זה הודות לעיצוב הבמה של סלבה מלצב – וכשהקהל יושב במהודק למתרחש, וחש כאילו נוטל חלק בעלילה – נפרש גורלה הידוע מראש של בתם אל אגממנון מלך יוון, ואשתו קליטנסטרה. האשה רצחה לנגד עיני שני ילדיה הצעירים את אביהם שחזר עטור נצחון מטרויה. נצחון שהושג הודות לקרבן שהקריב לאלים טרם היציאה למלחמה – את בתו איפיגניה. אלקטרה, ואחיה אורסטס, שהוברח מהארמון וניצל בכך, וגודל עֿ״י האומן (תומר יפרח הכה נוגע ללב ברושם שהוא מטביע בצופים) נשבעו לקחת נקם.

     

    אלקטרה (בת אל מזוז המופלאה במשחקה כבת המלך המלאה זעם כנגד אמה ומאהבה, שרצחו את אביה), ממתינה ליום בו אחיה יחזור ויעזור לה בביצוע הנקמה. כיוון שידוע מה יקרה לו אם יופיע בגלוי, הוא שולח את אומנו להודיע שהוא, אורסטס נפל בקרב תחרותי, ומביא כהוכחה כד עם אפרו של ״המת״. כאבה של אלקטרה למשמע הידיעה הרעה, ושמחתה של קליטמנסטרה (גלי יחיעם המקרינה את מלוא ההדר וההוד המלכותי) על מות בנה, העד למעשי הזוועה שלה – מעניקים לשתי השחקניות מונולוגים נפלאים שאי אפשר להישאר אדיש אליהם וקשה להכילן במילות ביקורת. צריך לראות, כדי להיקסם למחזה בן ה500 שנה שמקים לתחיה את התחבולות והשקר באמצעותם כובשים את השלטון.

     

    כשאורסטס מתגלה לאחותו, הופך נווה כהן בקולו הכה איכותי ובוטח ובמשחקו הכובש, לגיבור ההצגה לצד אלקטרה. מלבד בסצינה האחרונה בה מתבצע הרצח לעיני הקהל – שזה בניגוד לכללי התיאטרון הקלאסי, כי לשם כך קיימת המקהלה, המספרת את הזוועות, ושומרת בכך על אחדות הזמן, המקום והמעשה. הרי בכל היתר – נשמרים הכללים בקפידה, וגם אם התלבושות אינן יווניות במדויק, הרי עיצובן הכה וירטואוזי המשלב קלאסיקה עם ג׳ינס – מקבל חלק משמעותי ורב הבעה במיכלול הפקטורים בהצגה.

     

    המקהלה שמספרת, אך גם משתלבת כמבצעת תפקידי-מישנה, בנויה על כל מבצעי התפקידים הראשיים בימים אחרים (״דאבלים״– כך שכולן בנויות על קול משובח, יפי תארן ואיכות משחקן. כך הן דניאלה חבקוק, שהיא כמו תאומתה של בת אל מזוז כאלקטרה, גל שטרית וחורף קמחי.

     

    המוסיקה המלווה את ההצגה כמעט ללא הרף, שערך רועי הדס, ומתחלפת בתכנה, מקסימה ונוסכת בהצגה כעין רקע עשיר יותר.כך גם עיצוב התנועה של תומר יפרח מעניק לטקסטים שתרגם אהרון שבתאי יתר ענין ביופי העצור בתנועות. עעצוב התאורה המשובח של סשה סיקירין והבימוי של סלבה מלצב ואינגה צ׳וטקו – יוצרים חוויה לא רגילה לאוהבי המיתולוגיה היוונית , בהעניקם צבעים ועושר לסיפור הידוע.

     

    מקסים לחזות בתלמידים המופיעים במחזה ראשון של שנת לימודיהם האחרונה , כשהם כבר כה מלוטשים, ומצליחים להעמיד הצגה כה מרשימה וחוויתית. שאפו לשחקנים

    וליוצרים.

    בצילומי יוסי צבקר נראים למעלה בת אל מזוז וגלי יחיעם, ומתחתיו - נווה כהן ותומר יפרח.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל