כותרות TheMarker >
    ';

    יומנו של נון קונפורמיסט

    הצד השלישי של המטבע, הפרשנות שלי לחדשות מהארץ והעולם.

    0

    מכל מלמדי השכלתי

    ביקורת על נער כחול עיניים,חניבעל

    מכל מלמדי השכלתי

    6

    ספרים  ספרות, מוסיקה

    5 תגובות   יום שלישי, 20/11/18, 23:41

      בשבוע שעבר הסתובבתי בספרייה עם רשימת ספרים להשאלה. תוך כדי שוטטות בין המדפים, הגעתי באקראי לספר חניבעל מאת תומאס האריס. כהרגלי אני קורא את מודעת המכירה של הספר בצד האחורי של הכריכה. הספר חניבעל הינו ספר המשך לספר שתיקת הכבשים, שעובד לסרט אימה עם הרבה מתח. בד"כ אני מעדיף לקרוא את הספר ורק אח"כ לצפות בסרט. במקרים בהם אני קורא בספר לאחר הצפייה בסרט, אני חש כאילו אני לועס מים. נזכרתי שראיתי בעבר את הסרט חניבעל מקור הרוע. החלטתי לקרוא את הספר חניבעל בתקוה להנות מתעלוליו של ד"ר לקטר. למרות הסיום המצוין, מרבית הספר שמתיימר להיות מרדף אחר ד"ר לקטר, הינו סיפור פשטני עם כמה אנקדוטות היסטוריות שאולי תורמות לידע הכללי, אך המתח הינו בגובה הרצפה. לאחר קריאת הספר איני ממליץ על קריאתו וכן איני ממליץ לקרוא את חניבעל מקור הרוע וכן לא לצפות בסרט, פשוט חבל לקלקל את הטעם הטוב של שתיקת הכבשים.

    ''   ''

    תמצית האמור בכריכה האחורית של הספר חניבעל : שבע שנים חלפו מאז ד"ר חניבעל לקטר, הידוע בכינויו "חניבעל קניבל", ברח מידי רשויות החוק. לאחר שיאי המתח, האימה והאכזריות שנתקלנו בהם ב"שתיקת הכבשים", טביעות - ידיו של הפסיכיאטר הקניבל מופיעות שוב. הסוכנת קלאריס סטרלינג, שריאיינה אותו, התעמתה איתו והוקסמה ממנו - שוב במרדף פסיכולוגי עקוב מדם אחריו, ושוב הוא חודר לנבכי נפשה. אחד מקורבנותיו של חניבעל הקניבל יוצא למסע נקמה נורא אחריו, מסע שבו האכזריות והרשע של הטורף והטרף מתחרים זה בזה. במסע פסיכולוגי, שטוף אכזריות שעוד לא הכרנו, מתאר תומאס האריס ברוב כישרון את המרדף אחר ד"ר לקטר ואחר המתנכלים לו, כשהסוכנת סטרלינג עצמה הופכת גם היא לצייד ולניצוד. אחרי "שתיקת הכבשים" מתעלה תומאס האריס על עצמו, ומוכיח שוב כי ספר מתוחכם, אינטליגנטי, רווי אווירה ומאיר עיניים, יכול להיות גם ספר מתח מעולה, מצמרר, אכזרי וחד כתער.

     

    על אותו מדף נחו גם שני ספרים של הסופרת ג'ואן האריס. בחרתי בספר נער כחול עיניים פשוט מפני שנזכרתי בקומדיה המעולה שוקולד שהוסרט עפ"י ספרה והנחתי שגם ספר זה יסב לי הנאה, התאכזבתי.

     

    Chocolat | Official Trailer (HD) - Johnny Depp, Judi Dench

     

    ''     ''

     

    תקציר הספר: היֹה היתה פעם אלמנה ולה שלושה בנים, ושמותיהם שחור, חום וכחול. שחור, הבכור, היה עגמומי ותוקפן. חום, האמצעי, היה רך הליכות ומשמים. אבל את כחול אהבה האם יותר מכולם. והוא היה רוצח. בי-בי הוא גבר בן 42, מנקה בבית חולים, שעדיין מתגורר בבית אמו בכפר קטן ביורקשייר. חייו החברתיים מתנהלים באינטרנט, באתר בשם "משמר הנבלים". שם הוא עוקב אחר אלברטין, שעמה הוא חולק עבר בעייתי, וטווה פנטזיות רצח אפלות – בעיקר לגבי אמו. ככל שסיפור יחסיהם המעונים הולך ונחשף, כך נחשפים גם סכסוך הדמים שלו עם אֶחיו, סיפורה המריר של ילדת פלא עיוורת והאמת הרעילה האורבת בלבה של משפחה בעייתית אחת.
    נערכחולעיניים הוא מותחן בעל עלילה פתלתלה, שבסיסה באפשרויות השונות שמציעה רשת האינטרנט להתחפשות, לריבוי זהויות ולמשחקים פסיכולוגיים. הוא מראה, בשרשרת של תהפוכות עלילה עוצרות נשימה, כיצד מסוגלים חיי הפנטזיה לפלוש אל העולם האמיתי בתוצאות בלתי צפויות והרסניות.

     

    הספר נכתב במתכונת בלוג (יומן רשת) אולי בשל כך, העלילה מקרטעת וגרמה לי להשליך את הספר לאחר קריאת הפרק השני. אלא מה, הספר כתוב בפורמט המדמה קבוצת דיון באינטרנט. נהנתי משילוב "צילומי המסך" של הבלוג והשילוב של ההשכלה המוסיקלית שהסופרת הצליחה להחדיר בי. כל פרק מתחיל עם צילום מסך המבהיר מי נגד מי בפרק שלפנינו ובסיום כל פרק ישנו עוד צילום מסך שלעיתים מוסיף את נקודת המבט של הכותבת. מבחינת המוסיקה אני מעדיף מוסיקה עברית על פני לועזית אך שמחתי לקבל את המלצות הסופרת וממליץ גם לכם להאזין לשירים שמהם מורכב הפלייליסט שמציעה הסופרת לקוראיה.

    ''

    ''

    הפלייליסט שמורכב מכל השירים שמופיעים בתחילת כל פרק בספר. קישור

    ניסיתי לשמוע חלק מהשירים, שאת מרביתם לא שמעתי מעולם והבנתי שהסופרת ניצלה חלק מהשירים בתור ראשי פרקים לכתיבת הספר.

    חמישה משיריו של אורליו וולטר מופיעים לאורך פרקי הספר. וולטייר שניתן לתארו כמשורר מאקברי כותב ומבצע בלדות שעוסקות ברוע ובהרג. מישהו מכם הכיר אותו ואת יצירתו?

    Voltaire: (When You’re) Evil

    Voltaire: Born Bad

    Voltaire: Almost Human

    Voltaire: Blue-eyed Matador

    Voltaire: Snakes


    Born Bad, Voltaire

    ''

     

    לסיום אשוב לתומאס האריס, שהצליח להעביר לי פרק בחקר מוחם של בני האדם. ד"ר לקטר מתייק את זכרונותיו במוחו במה שמכונה ארמון הזיכרון. בארמון הזיכרון חדרים רבים ובכל אחד מהם הוא מבקר בכדי להחיות את הזיכרון. את הזכרונות הוא מצליח להציף בשיטות שאולי לחלק מכם יראו אינטואיטיביות, אך כנראה משחר ההיסטוריה בני אדם השתמשו בשיטות אלו להעברת הידע עד להמצאת הכתב והנייר ואח"כ הדפוס. לאלו המתעניינים בנושא מומלץ לקרוא את ספריה של פרנסיס א' ייטס - אמנות הזיכרון 

     

    ''

     

    קוראים שקראו ספר זה או ספרים דומים בנושא מתבקשים להרחיב את הנושא.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/18 19:03:

      צטט: bonbonyetta 2018-11-22 14:43:58

      *

      וווהווו....איזה סקירה נתת. צריכה לחזור שנית להטמיע את הכל. ממליצה להתמקד עם זאת בספר או משהו אחד כדי למקסם את הביקורת עליו.

       

       

      אני קורא בממוצע 30 ספרים לשנה. איני מבקר ספרות, קטונתי, אני משתדל להביא במדור זה את הצימוקים שאני מוצא בכל אחד מהספרים. שני הספרים הללו עוסקים ברוע ואני מאמין שהסופרים מנסים לרצות את קוראיהם באמצעות נרטיב זה.

      את הפוסט התכוונתי לכתוב אך ורק בגלל הפלייליסט של הסופרת שעוד אסקר אותו בעתיד. וחיברתי גם את חניבעל שממנו למדתי כיצד פועל מוחו של אדם אינטליגנטי.

        22/11/18 17:41:

      תודה דודי חברי היקר נשיקה

      בעניין  הביקורת על הספרים - טוב לדעת

      הסתקרנתי לגבי המחקר של תומאס האריס 

      * כוכב אהבה וסופ"ש רגוע ושקט

        22/11/18 14:43:

      *

      וווהווו....איזה סקירה נתת. צריכה לחזור שנית להטמיע את הכל. ממליצה להתמקד עם זאת בספר או משהו אחד כדי למקסם את הביקורת עליו.

       

        21/11/18 08:52:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-11-21 00:02:04

      תודה על הדיס-המלצות ובכלל.(אני כרגע מסרבת להיפרד מהשוודי יונס יונסון, עם "הזקן בן המאה שיצא מהארון ונעלם", בעיני הספר מרתק, תורגם היטב ישירות לעברית (כלומר-בלא תיווך אנגלי), אפשר ללמוד ממנו היסטוריה וגם לצחוק, (הרבה יותר טוב מהסרט ). הז'אנר של אימה /זוועה לא מדבר אלי, sorry.

       

      תודה על ההמלצה, כרגע אני קורא את ספרו של דן בראון מקור, למרות שזנחתי את צופן דה וינצ'י.

      תודה על הדיס-המלצות ובכלל.(אני כרגע מסרבת להיפרד מהשוודי יונס יונסון, עם "הזקן בן המאה שיצא מהארון ונעלם", בעיני הספר מרתק, תורגם היטב ישירות לעברית (כלומר-בלא תיווך אנגלי), אפשר ללמוד ממנו היסטוריה וגם לצחוק, (הרבה יותר טוב מהסרט ). הז'אנר של אימה /זוועה לא מדבר אלי, sorry.

      ארכיון

      פרופיל