כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    לחיות עפ״י תחושת הבטן

    0 תגובות   יום שני, 3/12/18, 11:38

    עליס בליטנטל

    ביקורת קריאת ״תחושת בטן״ בקאמרי

     

    ''

     

    לחיות לפי תחושת הבטן


    ״תחושת בטן״ -מחזהו המרתק והכה מקורי של עמית גור במסגרת ״פסטיבל הסתיו בקאמרי״, חושף בפני הקהל את הדראפט הראשון. כמו ארטיס פרוף בציור – בצורת מחזה שהשחקנים קוראים אותו בפני הקהל. אך לא רק. המשחק שלהם שביים ניר ארז משדרג את הקריאה לדרגת הצגה, יותר מפרומו להצגה.

     

    הסיפור שכתב המחזאי הכה מוכשר עמית גור כה מקורי, נועז בחדירתו ללב כל הדמויות, מציב בפני הצופים שאלה גורלית, בלתי רגילה. שאינה מתרחשת בחיי היומיום. האם אשה שהגיעה לפנסיה מוקדמת בגיל 58, ומצפה להולדת נכדה הראשון מבתה, ולצאצא נוסף מבנה ומבן זוגו – האם היא יכולה מבחינה הגיונית ללדת תינוק? מה שאכן קרה. ונס כזה כבר מוכר מההיסטוריה הרפואית כשאשה בת 62 ילדה באיטליה תינוק.

     

    אודיה קורן כ-נגה, האם והאשה שכה מצפה יחד עם בעלה לפנסיה, כדי להתחיל לחיות – מעצימה את התפקיד שעמית גור העניק לה, ואינה מסתפקת בקריאה. יכולתה לשלוט בטקסט במשחק ולא רק בקריאה – ממקדים את רוב תשומת הלב בהצגה אליה. היא שופכת את כל לבה לאחר ההלם, לאט לאט, תחילה בשיחה עם הרופא שהוא גם ידיד המשפחה (שמחה ברבירו הכה אמין) ובהמשך עם אשתו, איה שבא במשחק כה עסיסי ומלבב ותומכת בה לגמרי בהחלטתה לשמור את התינוק שיוולד, ורק בסוף – לילדיה ובעלה. היא לבו של המחזה הכה משובח, ומשחקה במיוחד וכן של שאר השחקנים – מעמיד הצגה כמעט מוכנה להוות הצלחה במסגרת ההצגות המוצגות בקאמרי. רק להוסיף מעט עיצוב במה, קצת מוסיקה ותאורה ראויה – ולקאמרי יש להיט. מפאת בחירת הקאסט והבימוי של ניר ארז – שהם כבר מושלמים.

     

    מאד מעניין כיצד עמית גור בנה את הדרמה (המשולבת ברגעי הומור) המתפתחת בשלבים: היחשפותה של נגה לכל אחד מהנזכרים לעיל, מהווה עוד שיא בדרמה המתפתחת. כך הדיאלוג שלה עם בתה הרווקה וההריונית מתרומת זרע – בה נחשפת מערכת היחסים ביניהן, הכה אנושית ומלאת רגשות, בביצוע כינרת לימוני שניחונה במלוא היכולות לגלם דמות כה רגישה ומקסימה, ולוכדת את הצופים בקסם התמים שבה. אלעד אטרקצ׳י הצעיר כ-גיא, הבן ההומו שכה משתוקק לילד, ורואה בהריון אמו כעין מוקש – נחון ביכולת משחק טרי ורענן, ומהווה עוד זווית להסתכלות בסיטואציה הכה מוזרה ובלתי רגילה.

     

    לעומת כולם, כולל רעיתו של הרופא שכה מעודדת את נגה – מוטי כץ כבעל שחש שהתפוח נשמט מפיו – הנסיעות לחו״ל אותן תכנן כשרעיתו תצא לגימלאות, - מתנגד לכניעתה של נגה לתחושת הבטן שלה. הוא עושה זאת בכל הבוטות והגסות שהוא כה מייטיב לבצע. דורית לב ארי כאחות ועידו מרקוביץ כבן הזוג של אלעד אטרקצ׳י – סוגרים את מסגרת הדמויות השונות והרבגוניות שבמחזה.

     

    יש לברך את התיאטרון הקאמרי על המבצע היפהפה הזה להעלות פריביו של מספר הצגות חדשות שתעלינה בהמשך בתיאטרון זה, וכן עוד קבוצת הצגות בסגנון תיאטרון קריאה, שהשופטים יבחרו מתוכן אלו מהן תמשכנה את חייהן כהצגות מלאות בהמשך.

     

    פרוייקט שכמוהו הנהיגה במשך כמה שנים ציפי פינס בתיאטרון בית לסין, (״הרמת מסך״) פרויקט שנתן במה למחזאים צעירים וחדשים עם שחקנים צעירים ומחוננים – ואלה קיבלו את הזרקור הנכון ומצויים כיום בלב העשייה התיאטרלית. לכן, יש לשבח את יוזמת מנהלי הקאמרי – רן גואטה ועומרי ניצן, שצלחו בפרוייקט שלהם, ולוואי וימשיך מדי שנה. כי זה הקטליזטור שגורם למחזאים חדשים לשנס את מתניהם, ולכתוב עוד מחזות שייכנסו לרפרטואר של התיאטרון. ועל זה מגיע להם שאפו רציני. כמו כן ברכות להצגות שתיזכנה להיכלל בעתיד ברפרטואר, כי יש בהן ריענון הראוי לתשומת לב אוהבי התיאטרון.

     

    צילום: שיר הלל

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל