כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    גן של התחלות חדשות - ביקורת ספר

    0 תגובות   יום שני, 3/12/18, 18:37

    אם הייתי נתקל בעודי משוטט בין מדפי הספרים בסטימצקי, או צומת ספרים, או איזוחנותשלאתהיה או סתם ככה בספרייה בספר הנקרא - גן של התחלות חדשות - ובטח בתקציר שלו מאחורה היה כתוב שמדובר בעלילה מקסימה על מאיירת אלמנה עם שתי בנות קטנות, שמנסה למצוא את מקומה בחיים אחרי האובדן הנורא של הבעל בתאונת דרכים מטר וחצי מהבית, ומוצאת זאת באמצעות קורס גינון של ירקות אליו נשלחת על ידי העבודה שלה, סביר להניח שהייתי מניח את הספר בצד, מודה לו על העניין שניסה לעורר בי ושוכח שאי פעם נתקלתי בו. אך בסופו של דבר יצא לי לקרוא את הספר הזה, והוא היה בדיוק כמו שנכתב עליו, עם כל המאפיינים של ספר על גינון, שנותן עצות לשתילת עגבניות ומלפפונים, וסלק, ואיך השמש צריכה לפגוע בשטח אדמה שלא חם מספיק בעונה לא מאופסת על עצמה מספיק, ולא השתעממתי, ובכך הפתעתי את עצמי.

     

    לא חשבתי לזרוק את הספר הצידה, לא חשבתי לרגע לעזוב אותו באמצע, לא חשבתי לשנייה שלא ארצה לסיים אותו ועדיין לא מתחשק לי לאחר הסיום שלו להתחיל לגנן, אין את זה בתוכי, אבל הספר הזה עשה את שלו, אמנם היו בו יותר מדי דמויות (קורס גינון כאשר אליו נרשמים כשמונה אנשים ולכל אחד המחברת ניסתה לבנות אופי משלו, ואף ניסתה להמשיך בכך לאורך הטקסט כולו. בסך הכול לא הכי עזר להבין תמיד מי זה מי, אלא אם כן ממש התרכזתם), אבל העיקריות שבהן היו מקסימות וגרמו לי להתאהב בהן ולרצות להמשיך להתחבר אליהן, ואל המרמור שלהן, ואל מה שהן ניסו לשדר.

     

    אני לא מצטער שקראתי את הספר הזה, מהתחלה ועד הסוף, בעיקר בגלל שהוא עשה אותי קצת עצוב, הוא מלא מלנכוליה ולפתע הוא נתן מין מראית עין של תקווה לקראת הסוף, אפילו שהיו עדיין אפיונים מחורבנים שהעלילה המשיכה בהם, והכול בו היה צפוי וזה היה ברור שהוא יסתיים באופטימיות, אבל לא היה לי אכפת. אין הרבה ספרים שעל פניהם היו משעממים לי את התחת אם הייתי צריך להיתקע רק איתם בטיסה ארוכה מדי בלי סרטים, אבל הופתעתי, באמת.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין