כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "מריונטות פוליטיות" - ביקורת על "צעצועים" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום רביעי, 19/12/18, 21:32

      האמת היא שאחרי שתי הסאטירות הקודמות שלו "המתנחל" ו - "חשש לאירוע", אך טבעי שגם המחזה הנוכחי של נועם גיל יעסוק בנבכי הפוליטיקה המדממת שלנו. אם ביצירתו הראשונה הוא עסק בחבר נעורים שעובר להתגורר בביתם של חבריו, והיחסים המתערערים כתוצאה מכך בין בני הזוג, וביצירתו השנייה הוא מעמת אותנו עם האינסטינק המיידי שלנו מול המילה "ערבי" - הרי שב"צעצועים", המוצג על בימת תמונע, הדימיון כבר עובד שעות נוספות. האקטואליה היצרית הולכת שלובת זרוע עם הפוליטיקה הישראלית, כששתי הדמויות הראשיות הן לא פחות ולא יותר ראש הממשלה ו...רעייתו. ולמותר לציין שכל קשר בין הדמויות המופרעות / המופרכות / ההזויות / המצמיתות על הבמה ולמציאות בת ימינו אינו אלא מקרי בהחלט...

     

    ''

     

      נועם הוא אקדמאי מובטל, המצוי בתהומות חייו, לאחר שניסיונותיו למצוא משרה שתהלום את כישוריו עולים בתוהו. בצר לו הוא נענה להצעת עבודה מוזרה של זוג מסתורי, המבקשים ממנו לעמוד לשירותם, ולהעמיד פנים שהם ראש הממשלה ורעייתו. הוא ישמש כעוזרם האישי, אמון על סדר היום של "ראש הממשלה", ימלא אחר רצונותיה של "רעיית ראש הממשלה", וישחק את המשחק באמינות מוחלטת. לו"ז פוליטי, ישיבות ממשלה, כנסים ברחבי הארץ - ועל הפנטזיה הזאת הוא יתוגמל כהלכה. בנוסף לקובי ראש הממשלה ולרייעתו ויקי אנו מתוודעים גם לעוזרת פרלמנטרית נוספת בשם נורית. היא היתה שם קודם, כך מסתבר, ומלווה את קובי במסעותיו הפוליטיים המדומיינים זה זמן רב, עוד בהיותו "שר התחבורה", דיווחים תכופים על אירועים בכנסת, על משמעת קואליציונית מופרת, ועל תסיסה ומרד אופציונליים.

     

    ''

     

      לקלחת ההזויה הזאת נכנס מיודענו נועם, לא בלי לבטים. הוא כמעט מוותר, אך ויקי טורחת לשכנע אותו בדבר נחיצותו. אט אט הוא ונורית מסתחררים בבדייה, מולבשים בבגדי המשוגעים, ומשחקים את המשחק באופן כ"כ אמין ולוהט, עד שאתה בטוח כי לא קן הקוקייה מוצג לפניך, אלא ארבע דמויות אמיתיות, שגורל מדינת ישראל מצוי בידיהן. 

     

      יגאל זקס מביים את טירוף החושים הזה באופן מקצועי ומבדר. האנשים שלו דינמיים, מתאימים עצמם לסגנונם המשתנה חליפות, ושום דבר במימיקה שלהם לא מעיד על האבסורד בו הם משייטים, גם לא לקראת סופו של המחזה כשמשבר אקוטי מתרגש על ראשם. "קבוצת עבודה" היא האנסמבל שמלווה את גיל וזקס גם בחלקה השלישי של הטרילוגיה, וארבעת שחקניה מדגימים מלאכת מחשבת יוצאת דופן. זה מתחיל במורן רוזנבלט המגלמת את נורית, והיא יעילה, מתקתקת את הלו"ז, חריפה ולא מניחה לרעשי רקע להסיח את דעתה או את דעת הבוס שלה. מעיין בלום הוא נועם, זה שנשכר לתפקידו, ולאט לאט נבנה לתוכו. הדמות האנמית שלו, חדל האישים הרופס שהיה בהתחלה, מפנה את מקומה לגבר אסרטיבי תוך כדי השתלשלות האירועים, והמקצבים הבלתי הגיוניים שלהם מדגישות את יכולותיו ללהטט ואת איכויותיו הקומיות. 

     

      לתפקיד ויקי רעיית ראש הממשלה נכנסת יעל לבנטל. היא שחקנית בחסד, רוויית הומור, למודת דוק של אירוניות בעברה המקצועי, הן על הבמה והן בטלוויזיה. אשתו המטורללת של ראש הממשלה כמו תפור למידותיה ההומוריסטיות. היא מדגימה לנו איפוק תוך קריצת עין סמויה, הליכה על חבל דק של תככים ומזימות מומצאים כשבזווית פיה אנחנו מבחינים בעודפי המודעות העצמית המקננת בה. ההשוואה לבת דמותה הבוחשת בקדרה, כשעל פיה יישק דבר הוא כמעט פארודי, אבל מתברר שניתן לחצוב תהומות ומטעמים גם ללא הידרשות למקור ברחוב בלפור. ומי הוא בעלה, זה שכולם מצווים לכנות אותו ראש הממשלה ? אוהד קנולר בכבודו ובעצמו. לאחר שנות היעדרות הוא חוזר לבמה, וגורם לנו להבין עד כמה התגעגענו אליו, ואיזו עוצמה טמונה בדקויות ההבחנה שלה. איזה כישרון לגולל את "סיפור חייו וחייה של רעייתו" תוך שימוש מופרז בשלל האמצעים המלודרמטיים בואכה פוליטיקלי קורקט, ללא ויתור על קורטוב של מניפולציה מכוונת. קנולר הוא מכונה משומנת, בקיא בדמותו, נחוש להוביל את יציר כפיו הסמכותי בדרך בה יבחר, אך לפרקים נוח להתרצות ולהיענות לעצת מקורביו, משל היה חותמת גומי לגחמותיהם.

     

    ''

     

      "צעצועים הוא סיפור מסגרת למאבק פוליטי, שהוא גם משל על אהבה. בעולם האבסורדי הזה, האינטימי הוא תמיד פוליטי, והפוליטיקה היא תמיד עניין אישי. בעולם הזה ה"אי אמון" הוא האוייב, כי הפוליטיקה היא מאבק על שליטה, והמציאות הפרטית והציבורית היא בעצם הסיפור שאנחנו מספרים לנו על עצמו, מהפחד לאבד אותה" - ציטוט מתוך תוכניית ההצגה. כמה נכון ומדוייק, כמה חוכמה יש בסאטירה של נועם גיל, שלזכותו ייאמר שגם אם נמנע מלציין את השמות המפורשים, אנחנו לא רק מבינים אותם, אלא נעים בקטבים של גיחוך לכאב על הסינדרום אותו הם משיתים עלינו. בעידן שכמו לקוח מסיפורי מדע בידיוני, טשטוש הגבולות בין מציאות לדימיון, בין אמת לבדייה רק מעצים את בסיס הנראטיב של המחזה הנ"ל, כשארבע הדמויות לפותות בחוטים סבוכים, ומפזזות בלית ברירה את ריקוד הפייק ניוז בו הם מתמחים. "צעצועים" הוא ללא ספק פרק נכבד בספר ההמשך "1984", כשגיבוריו הם בבואת אנדרסטייטמנט בהשוואה למנהיגי המעצמות האמיתיים שכ"כ משתוקקים למשול...

     

     

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין