כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "הכמעט שלום ושברו" - ביקורת "אוסלו" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שלישי, 25/12/18, 21:41

      הקלישאה החבוטה אומרת שאקדח המופיע במערכה הראשונה יירה לבטח במערכה השלישית. בתום שעתיים של צפייה מרתקת והופכת קרביים במחזה "אוסלו" העולה בימים אלו בתיאטרון בית לסין, האקדח המטאפורי נטען במחציתה של שנת 1993, ושרק את כדוריו שנתיים וחצי מאוחר יותר, בשלהי 1995. ובעצם, זה לא היה אקדח מטאפורי...

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      מדשאות הבית הלבן נצצו בבוקרו של יום בהיר בחודש ספטמבר 1993. החתימה על הסכם השלום בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינאית התרחשה בחסותה של המעצמה האמריקאית שבוושינגטון, סיום הולם לחצי שנה של פעילות קדחתנית, וכמעט בלתי אפשרית, בין נציגי המשלחות היהודיות והערביות. יצחק רבין, יאסר ערפאת ובתווך השושבין הזורח כחתן ביום חופתו, נשיא ארה"ב ביל קלינטון עמדו בפרונט, עדים ונרגשים נוכח המעמד ההיסטורי. למען האמת, השושבינים האמיתיים לא היו בפריים. מי שרקמו בחשאי את מהלך ההידברות, מי שתיווכו ללא לאות, שהגו את "מזימת השיחות" כמו פינו את מקומם לשחקניה הראשיים של ההצגה. והם עשו זאת באצילות ובאבירות הדיפלומטית המתבקשת. מונה יול וטריה לרסן - היא עובדת משרד החוץ הנורבגי, והוא מנהל המכון הסוציולוגי "פאפו". בני זוג, חדורי שליחות כמעט אובססיבית למה שמתרחש במזה"ת המדמם, שהבריק במוחם היצירתי המפגש החשאי והאינטימי, באצטלה של פסגה אקדמאית.

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      "ישראל מחכה לרבין" סיסמת בחירות 1992, שסחפה ברוב עצום את מדינת ישראל למהפך השני בתולדותיה. יצחק רבין זכה בבחירות, והמרכז -שמאל חזר להנהגה לאחר שנות אופוזיציה רבות. אך עד מהרה האמת הכואבת טפחה על פרצופם של אזרחי ישראל. המצב הביטחוני - זה שהיה רעוע ושבעטיו סולק הליכוד בבושת פנים מהשלטון - המשיך להסלים ולרפות את ידיה של הממשלה הנוכחית. אירועי דמים, תחושה של ייאוש, וגירושם של פעילי החמאס ללבנון הולידו את הידיעה ששום פריצת דרך משמעותית לא עשויה להיוולד. ופה הרגע שבני הזוג הסקנדינביים נכנסו לעובי הקורה, והודות למאמציהם נולד במוחו של ג'יי.טי. רוג'רס המחזה "אוסלו". מפתה לומר שהוא רק מגולל את שהתרחש בחדרי החדרים בנורבגיה הקפואה והמרוחקת, ושאת התוצר שלה ראינו על הבמה. מדוייק יותר יהיה לכנות את דקויות האינטראקציה בין שלוש האומות - ישראל, פלשתין, נורבגיה - כמלאכת מחשבת של מותחן פסיכולוגי. ההליכה על חבל דק, הצורך הנואש ברגישות, היכולת ללהטט בין שני הניצים הם פועל יוצא של יול ולרסן. הזוג המופלא הזה יצר חזון בלתי מתפשר, ושלל הדמויות - האמיתיות והמגולמות - כמו שיחקו לבסוף לפי תרחישו, גם אם לא חשו בחוטים המקיפים את זרועותיהן. יול ולרסן העמידו לטובת שתי המשלחות אחוזה רחבת ידיים, ושם במשך חודשים ארוכים התבשלה עסקת השלום. "עזה ויריחו תחילה" היתה האות והסנונית הראשונה ברצף ההיסטורי המתוכנן, כשמריבות, קללות, מהלומות לשוניות ומאבקי אגו התחוללו בין יאיר הירשפלד, רון פונדק, אורי סביר, יואל זינגר ומולם אבו עלא וחסן עספור. לא פעם זה איים להיגדע באיבו, ותבונתם של יול ולרסן - איש איש וסגנונו הרלוונטי - מנעו זאת, כשמהמורה אחר מהמורה מתפוגגת עד לרגע בו ביצבץ העמק השווה.

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      זוהי הצגה רבת משתתפים, תזזיתית ודינמית עד לפרט האחרון. אילן רונן ביים אותה במקצבים סדורים, לא באופן דידקטי עיוני, כי אם כסיפור קולח, מורט עצבים בחלקו ומרומם נפש בסיומו, ובעיקר גדוש בהתרחשויות. המחזה נאמן למקור, שום בדיה או גוזמה לא דבקו בו, מה שמעצים את הצפייה בנפשותיו הפועלות. גסאן עבאס נכנס לנעליו של אבו עלא בסחרור משכנע. הוא נשאב למימיקות שלו, לרוגז ולחיוכים המצויים בו חליפות, ובעיקר נוח להתרתח אך גם משתוקק להתרצות. הוא זועק את כאבם של בני עמו הכבושים, חף מקלישאות ואישיותו הכריזמתית והבוגרת נמהלת היטב בדמותו הבימתית. אילן דר הוא גם שר החוץ שמעון פרס וגם פרופ' יאיר הירשפלד. דר הוא שחקן בחסד, מיטיב לעטות על עצמו את המסכה המתאימה לשני הפנים ושני האישים. קולו ומבטאו של פרס כבר קנו להם תהילת עולם בקרב חקייני ישראל, אך דר מוכיח כי אפשר גם ללא האמצעי הזה. דב נבון הוא יוסי ביילין, סגן שר החוץ, והשטיקים הידועים שלו באים לידי ביטוי גם הפעם. לטעמי הוא מגלם את ביילין באופן טיפה מוקצן, נעבעך רכרוכי, אולם מסריו של המדינאי המהולל הזה נרשמים בפרוטרוט, ועצם נוכחותו - גם אם לא באופן פיזי בחדר השיחות - בונה את האמון והקרבה. נמרוד ברגמן פשוט מצויין כשר החוץ הנורווגי יורגן הולסט וגם כיואל זינגר היועץ המשפטי במשרד החוץ הישראלי. הוא שופע סמכותיות, מבטו חודר ולשונו פסקנית. שחקן טוטאלי שכיף להתבונן בו. גם חי מאור - בן דמותו של אורי סביר, מנכ"ל משרד החוץ - עושה את מלאכתו נאמנה, אך גם בו היתה נחוצה מידה קלה של ריסון. מחוות הגוף המגושמות ולשונו המשוחררת של חי מאור לא ממש עולים בקנה אחד עם אלו של אורי סביר האמיתי.

     

      ומי שגונבים את ההצגה כמעט מהרגע הראשון הם הזוג המלכותי - מונה יול ( לימור גולדשטיין ) וטריה לרסן ( לירון ברנס ). גולדשטיין היא שחקנית שלא ניתן לגרוע עין ממנה. יופיה, אצילותה, הליכותיה הם מן המפורסמות, כשהיא כובשת ( סליחה, המילה "כובשת" בהקשר להסדר השלום אולי טיפה צורמת ) אותך מהרגע הראשון בטוהר כוונותיה. ב"אוסלו" גולדשטיין משכללת את מיומנויותיה ומגישה לנו תפקיד ללא רבב. כאישה סקנדינבית היא מצווה להיות מאופקת וצוננת, אולם רבדים חמים של מבע והכלה מתנקזים לתוכה, ומתפרצים החוצה בתועפות של מינונים מדוייקים. והגבר שלצידה, לירון ברנס, הוא מי שנתפר למידותיה של ההגדרה "דיפלומט". בתור מי שמנהל מכון מחקר במדעי המדינה הוא מיישם את תיאוריית ההדרגתיות הנודעת שלו. את הנמשל הבלתי נמנע לתהליך השלום המקרטע הוא מחיל כל אימת שהצדדים עולים על שרטון. נחישותו ולהיטותו במוצר הקרדינלי הן תכונות האופי שעזרו לברך על המוגמר. ברנס מביא את ארסנל כישוריו לדמות, ומהפנט את הישראלים והפלשתינאים, ובעיקר את הקהל.

     

      מחזהו של רוג'רס עלה לפני כשנתיים בלינקולן סנטר, כשניכס לעצמו את פרס הטוני. הוא לא רק הצצה חטופה אל מאחורי הקלעים של שיחות השלום, הוא ביטוי לכמיהה ולהחמצה. כמיהה למשהו שכבר קרם עור וגידים, כשהאו-טו-טו זכה לתקומה, וההחמצה בשל מי שחיבלו בו משני הצדדים. המפגעים מהחמאס שלא נחה דעתם מהפשרה, ואוייבי השלום היהודים שנשבעו לעשות כל שאל ידם עד שיחזו בו דועך ומתפורר. הנפש יוצאת אל הבמאי, אל האנסמבל, ובעיקר אל המחזאי שבשיחה עימו צוטט כך : "מה שלמדתי מאוסלו שאין שום חיסרון בהאנשת האוייב שלך. נכון שיש היום אכזבה ואין שתי מדינות לשני עמים, אבל יש רשות פלשתינאית הנמצאת פחות או יותר בדו קיום עם ישראל, יש הסכם שלום עם ירדן, והצבא הישראלי יצא מלבנון. אני מאמין שיום אחד יהיה שלום במזה"ת".

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

     

      "ישראל מחכה לרבין" -הדהדה סיסמת הבחירות ההיא. ישראל של 2018 למרבה הצער כבר לא מחכה לאיש ששלוש יריות אקדח פילחו את גופו, אך בהחלט מחכה ונואשת למונה יול ולטריה לרסן נוספים, שיתווכו עבורה את הרגע המכונן של תקווה מחודשת, ויובילו אותה בשנית אל אי של שפיות

     

      

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין