כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "הסרטיפיקט והעגונה" - ביקורת על "לילה אחד מרקוביץ'" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום ראשון, 27/1/19, 17:43

      "לפחות ללילה אחד מרקוביץ נהיה כמו בעל ואישה" מפצירה בלה בבן זוגה הרשמי מרקוביץ' בסוף ההצגה. אם רק היה ניתן ללכוד את רגע הרוך הזה, ולבזוק אותו על פני קורותיהם של השניים, ייתכן שכל התרחיש העגום היה נמנע...

     

    ''

     

      ספרה רב המכר וטורד המנוחה של איילת גונדר-גושן "לילה אחד מרקוביץ" הוא בסיס העלילה של ההצגה נושאת השם המועלית על בימות בית לסין, והפצע הפתוח והצורב בו משליך אותנו באחת אל מחוזות אחרים, אל תקופות קום המדינה, לניסיון להקים על אדמת פלשתינה את החזון הלאומי. לשם כך הכל היה כשר, המטרה קידשה את מלוא האמצעים, והעלמות העין מאי דיוקים קלים היו לדבר שבשגרה. על מנת להערים על שלטונות המנדט, גברים יהודים התנדבו לשאת נשים שמעולם לא פגשו. התעלול הכוזב היה הדרך הפרודוקטיבית להילחם במכסות הסרטיפיקטים ( רישיונות עלייה ) הקמצניות שהונפקו, מה שהיווה בסיס וביטוי לעלייה הבלתי לגלית באותם הימים. מרקוביץ', גיבור המחזה כאמור, איש דחוי, שולי ובלתי אטרקטיבי בעליל נאלץ להשתתף בעונג המפוקפק הזה, להתחזות לחתן שמבקש לבוא בברית הנישואין עם בחירת ליבו. האישה ש"שודכה" לו היא בלה, כשמה כן היא יפהפיה זוהרת, תמימה למראה המשתוקקת לקשור את חייה ליישוב העברי המתהווה. מרקוביץ' ובלה - כשלצידם עוד מספר זוגות מדומים - מתחתנים, וכשמגיעה השעה להפר שאת, להתגרש כשלב הסופי בתרמית, הוא מסרב. מרקוביץ' שמעולם לא ידע אישה, שאחראי בקיבוצו על הפרות ברפת ( ואגב כך מקום מסתור לבעלים ונשים שבגדו בבני זוגם, מחפה עליהם בדממה נוקבת, נכון לשקר עבורם בלא ניד עפעף ), עומד על זכותו המוקנית  שבלה תישאר שלו. בלה כמובן מתנגדת לכך, מנסה בכל כוחה לשנות את רוע הגזירה, מגייסת לטובתה את קודקודי המבצע הנ"ל, גברתנים אלימים שלא בוחלים בשום שיטה כדי להפגין את נחת זרועם, אך מרקוביץ', מדמם וחבול, נותר בעקשותו.

     

    ''

     

      צמד המחזאים יואב שוטן-גונדר ועירד רובינשטיין ( שהוא גם הבמאי ) עיצבו ביד אמן את נפחו של מרקוביץ', מתכתבים עקב בצד אגודל עם קווי המתאר אותם שרטטה בספרה איילת גונדר-גושן. מדמות של נמושה ערירית, נחבאת אל הכלים ושקופה דיה על מנת לדרוך עליה, מרקוביץ' מפתח אסרטיביות מעוררת התפעלות, גם אם היא מלווה בשאט נפש ממעשהו האלים והדכאני. הוא חושק בבלה, מוכן להקריב הכל למענה, ומפנטז שביום מן הימים תחושותיה תהיינה זהות. כל מחווה גוף שלה מתפרשת בעיניו כסימן לבאות, וכל פנייה אגבית מצידה היא הרמז שהוא נוהג כשורה. סוד אפל היא טומנת בחובה, וכשיתגלה בבוא העת, יהיה מוכן מרקוביץ' לשמש עבורה משענת וכמי שמחלצה מהצרה. ואותו סוד, בקונסטלציה כזאת או אחרת, יפגיש אותנו עם שלושה אנשים נוספים - סוניה וזאביק (הבעל והאישה)  ופרוייקה ( סגן ראש הארגון). המשולש הסבוך ביניהם ימחיש עבורנו את רוח התקופה, את הסיטואציות הבלתי אפשריות עימן נאלצו להתמודד, ויהוו תפאורה מסייעת, סוג של רקע בעל כורחו, שדרכו ניטיב להתבונן במרקוביץ' ובפשר מעשיו, ובמובן מסויים אף לגלות סובלנות וסלחנות לשיגיונות בהן הוא ניחן.

     

      קובי פרג' בתפקיד פרוייקה איש הצבא המהולל מגדיש לעינינו את יכולות החספוס הבלתי מתפשר כשתועפות של רוך מבצבצות בתוכו. את הכל הוא מגיש בהומור בריא, יצרי וגשמי ואנושיותו רבת הסתירות ראויה להערכה. גם סוניה ( אנה דוברוביצקי ) וזאביק ( יובל ינאי ) עושים מטעמים בדמויותיהם. הזוג מהגיהנום - מתקוטטים, עולבים זה בזה, אך נותרים דבקים באהבתם - הם כביכול הניגוד לזוגיות המומצאת של חבריהם, אולם לא רק...דוברוביצקי מפליאה להיות הרעיה יודעת-כל, קשה וקוצנית אך מפוייסת במידת הצורך. ינאי הקומיקאי הוא ביריון בחזותו, כזה שמטיל מורא על הסובבים, אך נפשו מתקלפת טיפין טיפין, ולקראת סוף המחזה גם הוא יהיה ציר עליו נסוב שקר כלשהוא. הוא יבחר להתמודד עם המציאות המתעתעת בדרך לא צפויה.

     

      בלה היפה היא אגם רודברג, שיוצקת לבת דמותה הבימתית אוסף של ניגודים : פגיעות, טוהר, כוח, דעתנות, יכולות הקרבה, אורך רוח ונשימה וחושניות. היא מכמירת לב באופן מוחלט, גם ובעיקר ברגעי ההתפרצות ואובדן העשתונות, ומפנה זרקור אל סוגיה שלא מעט מבנות מגדרה נאלצות להתמודד מולה גם בימינו אנו - אישה עגונה. גם אם אצלן זה מכורח הנסיבות ואילו אצלה זה חלק מהונאה, עדיין בשורה התחתונה מדובר במצב בלתי נסבל של אדם הכבול לבן זוג בשל סבך הלכתי. הדיכוי ממנו ניסתה בלה להימלט הוא קול זעקתן של אלפי נשים בישראל ובתפוצות, שכבלי הפטריאכייה הדתית מצויה על צווארן. והמפתח לשחרור בסיפורנו הוא בידיו של מרקוביץ', הלא הוא תום חגי. חגיגה של מימיקות הוא יוצר לקהל, מניפת רגשות ומנעד רחב של קווי אישיות גלומים במשחקו. אני מתבייש להודות כי הוא היפנט אותי כ"כ, עד שלא חשתי גרם אחד של כעס כלפיו. גונדר-גושן תיארה אותו כלוזר חודר לנשמה, ושוטן-גושן ורובינשטיין תיווכו אותו בשלל רבדים של התחבטויות - כולל הירואיות מפתיעה, שבמובן מסויים מהווה את נקודת המפנה העלילתית - עד שנותר להתבונן בעיניו, המצויות מאחורי זגוגית ממושקפת ובלתי אופנתית, ולהתחבר לסערת הרגשות המתחוללת בקרבו.

     

    ''

     

      "לפחות ללילה אחד מרקוביץ' נהיה כמו בעל ואישה" - חותמת את דבריה בלה, במקום ובעיתוי הכי הזויים. הלילה הזה יוותר בגדר תעלומה אניגמטית, אבל מושגי יסוד מיתולוגיים כמו : "העפלה", "גבורה", "גבריות","התיישבות עובדת", "אידאליזם", "אומץ בשדה  הקרב", "יפי הבלורית והטוהר", ובפירוש "מעמד האישה" ימשיכו להתקיים כמהות מכוננת בחברה הישראלית

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין