כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "מרתה, ג'ני וכסנתיפה בשבילכם" - ביקורת על "מהפכניות" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שבת, 23/2/19, 16:31

       ובעודה מתרוצצת - נכונה לשרת את יושבי השולחן בביתה, הסועדים את ליבם המלא, מדושני עונג וזחוחי מבט - בת קול פנימית התקוממה בה. כסנטיפה, זאת שבפי בעלה כונתה "אישה שמזגה רע עליה", לא יכלה עוד, וזעקה שבקעה מתוכה פילחה את החדר, מהדהדת בעוצמתה באולם "תמונע" שהוסב לבית המגורים של אדון סוקרטס.

     

    ''

     

      דליה שימקו ויוספה אבן-שושן הניחו לפתחן אתגר : לפרק את הביטוי הנודע "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה", ולאחר ששאריותיו תתפזרנה על הרצפה, נוכל להתבונן בניחותא ביצירה המופתית שלהן ( בבימוייה של שימקו עצמה ) "מהפכניות". או אז, באמצעות שלוש הנשים שנתוודע אליהן, שלוש הרעיות המסורות לבעליהן ששינו את העולם, נדע אחת ולתמיד אם האקסיומה הפטריארכלית והשובניסטית הזאת תקפה ועומדת. לשם כך נעזרו שתי המחזאיות בדימיונן הפורה, ומיקמו את שלושת הזוגות על במה אחידה אמנם, אך מישורי הזמן פשטו ולבשו צורות. מרתה וזיגמונד פרוייד במאה בתחילת המאה ה - 20 , ג'ני וקארל מרקס באמצע המאה 19, וכסנתיפה וסוקרטס בשנת 399 לפנה"ס חוללו לנגד עינינו במשך שעה וחצי את תמצית זוגיותם, כשהזרקור מופנה מטבע הדברים לפועלם של הבעלים. העזר כנגדו, אליבא דה אבן-שושן ושימקו, הפעם איננה רק מרימה לו להנחתה, אלא במובן מסויים מחדדת את צלילות דעתו, מבהירה לו תובנות, וייתכן כי בקונסטלציה אחרת היתה היא הראוייה לתהילה.

     

      ג'ני וקארל מרקס מצויים בנקודת השפל של חייהם, לאחר שסולקו מביתם בשל חובות עתק. המניספט ההולך לפניו ושאר כתביו המהפכניים הפכו את קארל כשוגה בחלומות, כמי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, ואורח חייו המופקר איים על רווחתו. ג'ני היא אישה ממעמד האצולה, שבשל אהבתה לבעלה זונחת הכל, ומקדישה את קיומה למשנתו על זכויות העובדים. האם די באהבה הזאת כדי לגבור על המכשולים ? בספירת זמן אחרת, נכיר את זאת ששמה הפך לכינוי לאישה רשעה, הלא היא כסנתיפה, ואת בעלה סוקרטס, שעות ספורות בטרם ילגום מכוס התרעלה. הלוקיישן הנבחר לכך איפוא הוא הכלא, אליו הוכנס הפילוסוף בשל בגידה. שם, בבית האסורים, נפתח הצוהר למאווייה של האישה "המרשעת", ואנו למדים אודותיה. את תחושת היותה דמות צדדית עבור בעלה, את חרדת הנטישה, את כיסופיה לרכוש השכלה ולהרחיב דעת - מה שהיה מנת חלקם של הגברים באותם הימים. כסנתיפה מרת הנפש מתוארת כמי שנאלצה לראות את המהות מבלי ליטול בה קמצוץ, ומיום ליום תסכולה גבר עליה.המפגש בין השניים הוא בעיקר רגע מזוקק של הכאה מאוחרת על חטא.

     

      ולהשלמת התמונה צמד היוצרות לוקחות אותנו היישר אל חדר המיטות של מי שחקר את מיניות האדם - הלא הוא זיגמונד פרוייד, כשלצידו מרתה האוהבת, החכמה,הנועזת והמקורית. אושר צרוף להתבונן בזוג האוהב הזה. שלל כינויי החיבה שהם מרעיפים זו על זה, האינטימיות בהם שרויים, ואפילו מידת החשד הבריא שהמדען הנודע מפתח כלפי נאמנותה של רעייתו - לא סודקים את מוצקות הקשר שלהם. שאלות רבות מנקרות במוחו של זיגמונד, וללא ספק על חלק ניכר מהן בידי רעייתו מצויים פתרונות כתבי החידה. ראייתה הנכוחה, החפה משלל תיאוריות מסועפות, מוליכות אותה אל האמת המוכחת, שבאירוניה נקלית הוא מייחס אותה לגאוניותו שלו בלבד.

     

      "מהפכניות" מבית היוצר של "אנסמבל אספמיה" היא הצגה העוסקת בפרשנויות בעלות נפח תודעתי, היסטורי וחברתי, ולפיכך הדיאלוגים בה, על שלל הניואנסים הכמוסים בהם, הם המרכיב לאיכויותיה. ששת השחקנים/ות מתעלים על עצמם ללא ספק. אייל שכטר הוא קארל מרקס מחושב ובעל מצפון, שרוצה לחולל את הנס המיוחל. אישיותו רבת הפנים נגלית בכל רגע ורגע. אלחי לויט המגלם את סוקרטס מפליא לצלול לדמותו, לדלות מתוכו השלמה ופיכחון על גורלו הצפוי, ולא חרד ממנו. שלום שמואלוב מיטיב לעטות את זיגמונד פרוייד, והחליפה תפורה למידותיו. הוא מאופק ושכלתני ע"פ רוב, אך יודע גם לצאת מכליו ברגע הנתון, והכל עטוף בחלקלקות מלומדת של מי שלכאורה מתבונן בצפונות ליבך.

     

    ''

     

      אך מעל הכל זוהי הצגתן של נשים, המובעת בקודים הייחודים להן, ואמפטית ליצירת כפיהן הבימתית. שירה קוריאל ככסנתיפה מעוררת הערכה מהולה בחמלה. משחקה נע בקוטביות של טירוף חושים עד לדקויות של רוגע אופף. דליה שימקו היא המחזאית הפורה, הבמאית השואפת לתקן עוולות קדומות ובעיקר ג'ני מרקס. כמי שהקריבה כמעט הכל - מעמד, שם נוחות כלכלית - כדי לממש את אהבתה לבעלה, שימקו בונה את אישיותה בתלי תלים של התנערות מתפקידה המסורתי. היא מטיחה את האמיתות בפרצופן של בעלה המעופף, לא בוחלת להציב לו אולטימטום, וזוכה בחזרה במקום ממנו נשכחה. מי שסוגרת את הרשימה היא אסתי זקהיים כמרתה פרוייד. כה עולצת דמותה, כה משובב נפש לראות אותה עניינית, שקולה ובעלת תודעה מפותחת. זקהיים יוצקת לתוככי מרתה את הקסם המזוהה עימה - חדוות חיים המהולה בשכל ישר, כשהאריזה הזאת עטופה בעולמה הפנימי, שכמו מאיים על הסדר הקיים והישן שנאלץ להתמודד לראשונה עם מה שנקרא "העצמה נשית". כשזקהיים על הבמה, אפילו פרנסואז קסאנקיס - מחברת "לכל הרוחות שוב שכחנו את הגברת פרוייד", שספרה היווה השראה למחזה הנ"ל - תקוד קידה על נפלאות הנוכחות הנשית המחודשת, וההתעלות הרוחנית שנשזרה בהן.

     

      ברגעיו האחרונים מסתיים המחזה מרומם הרוח לצלילי השיר "Wonderful life". וכשגוללתי את המסע התיאטרלי רחב ההיקף, המחווה יוצאת הדופן שדלתה מתהומות הנשייה אל הנוכחות הציבורית את שלל תכונות האופי, חולשות האנוש, הדעות והתשוקות של הגבירות, צמד המילים שחלף בראשי בצאתי מהאולם היה "צדק פואטי"

     

      

     

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין