כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "משוגעים לדבר עבירה" - ביקורת על "קן הקוקייה" / יוקי לביא

    1 תגובות   יום שני, 4/3/19, 12:47

      נכון, עוז זהבי הוא לא ג'ק ניקולסון. אולם מבט הטירוף שבעיניו מצמית, רגעי אובדן העשתונות שלו אמינים ונוכחותו הפיזית והשרמנטית עוצמתית כפלדה.

     

    ''

    צילום :יוסי צבקר

     

      "קן הקוקייה" הוא אלגוריה למאבקי הכוחות הניטשים בחברה האנושית ביו עריצות השלטון מחד - זה הדכאני, החזק, השרירותי - ומאידך הפרט האזוק בשלשלת הקפריזות של הממסד המתעמר בו. בשני הקטבים מצויים אמנם בני תמותה, אולם מאזני הגומלין ביניהם מטבע הדברים אינם שקולים : סמכותה של המדינה בגיבוי שלל מוסדותיה גוברים לאין ערוך על זו של האזרח חסר הישע, הנתון לחסדיה, שגופו, רוחו וחירותו נשללים ונרמסים עד דק. מלחמת ויאטנם היתה הטריגר לכתיבת ספרו נשוא השם של קן קיזי בתחילת שנות ה - 60 של המאה הקודמת, והוא שימש כטקסט פולחני בשל המחשבה החתרנית שעמדה בבסיסו, ולפיה יש לבחון את שיטות הטיפול הנהוגות באותה התקופה במתקנים הפסיכיאטריים. לא זו בלבד, אלא הרצון לערער על התפיסה המוטעית כי הצוות הרפואי הינו חף משיקולים זרים, בלתי תלויים ואובייקטיבים, והיחס שהוא מעניק לחוסיו בו מושתת על יסודות מקצועיים גרידא, שתכליתם להיטיב עימם. צמד הגיבורים הראשיים בו - ראנדל מק'מרפי כאחד המאושפזים והאחות ראטצ'ד כמנהלת המחלקה - מאלצים אותנו להתמודד עם תקפותה של האקסיומה, תוך הצצה פולשנית לצפונות ליבם. מק'מרפי שזה עתה הצטרף למחלקה הסגורה ( ושאלת אי שפיותו תעסיק אתכם במהלך ההצגה ) מגלה אט אט את הקודים המחמירים המופנים כלפי חבריו, ובאופן בלתי נמנע מתקומם כנגדם. שאר החולים - ששאלת ( אי ) שפיותם כנראה תצטייר בעיניכם באופן מובהק וצלול יותר - מביטים בו בתחילה בספקנות, בלגלוג, בעויינות, אך מעטה החשד נסדק. יכולותיו הרטוריות של מק'מרפי, אישיותו הכריזמטית ודבקותו האובססיבית מצליחות לסחוף את סביבתו. תרגילי מנהיגות כוחניים יהיו דבר שבשגרה, כשבימת הקאמרי משמשת תפאורה פועמת למחזהו של דייל וסרמן תוך הרפתקאת המותחן הפסיכולוגי שמוביל אותנו במבוכיה בימויו הנוכחי של עומרי ניצן.

     

    ''

    צילום : יוסי צבקר

     

      למי שאינו מכיר את העלילה, אספר כי השעתיים וחצי בהן תצפו רחוקות מלהיות טרגדיה. זוהי דרמה משולבת בתועפות של הומור מושחז, גם כשזעקתם של הכלואים בין הכתלים מהדהדת ומנסרת, ובעיקר כשהמסמך שחיבר קיזי לא מעוניין להציגם בעליבותם. אדרבא, הוא מתאווה לחדד את להט היצרים שבהם, את חדוות החיים הדימנית ואת הסיטואציות הגרוטסקיות והביזאריות שהם מולידים כדי לשמור על שפיותם. ניצן ליהק את מיטב האמנים להפקתו, כשכל אחד מהם מוסיף תבלין מפולפל להוייה הסוערת : שלומי אברהם מצליח לעורר חמלה בילדותיות המתפרצת בתוכו בתור בילי הבתול. יצחק חזקיה נוגס בעסיסיות בדמותו של סקנלון הפראנוייד עתיר הדימיון, שבונה פצצות וכל חושיו אומרים קונספירציה. אוהד שחר כהרדינג מגיש תצוגת תכלית של אינטליגנציה, סרקזם, הבנת דקויות, ומהווה יריב אינטלקטואלי לניסיונות ההמרדה של מק'מרפי. משחקו של שחר מעורר אמינות, ובה בעת מחולל שאגות צחוק ממושכות. מי שמצוי בתווך, בסוג של קונפליקט, הוא ד"ר ספיבי. הופעתו הנעימה והעדינה של אבישי מרידור הנכנס לנעליו עשויה להטעות במעט את הקהל, ולזלזל ביכולותיו. אולם הוא זה שבסמכותו להבחין בקפריזות החוזרות ונשנות של האחות ראטצ'ד, ולעמת אותה עם המציאות בהיותו איש צוות האמון על שבועת היפוקרטס. האם יעלה בידיו הדבר ? האם יהיה זה הא שישבור את מעגל הקסמים בו שבויים מטופליו ?

     

    ''

    צילום : יוסי צבקר

     

      התשובה לכך היא בידיה של אולה שור סלקטר, שמעוררת חלחלה בתפקידה כאחות מהגיהנום. אז גם היא איננה לואיז פלטשר - מקבילתה בסרטו המהפנט של מילוש פורמן - אך זדוניותה לוכדת את העין, ודרכי פעולותיה הן התכתבות ישירה עם השטן בכבודו ובעצמו. דווקא האופן השקט והנינוח בו היא רודה בכולם, היעדר האלימות הפיזית, הציפייה בטבעיות שהעולם יסור למרותה האסרטיבית מחריד ומוכיח לנו את בקיאותה, את כשרונה הרב ואת הנאתה מהתפקיד הסדיסטי אליו נקלעה. שכרון הכוח של ראטצ'ד, וסביר להניח שאין חולק על כך, מעביר אותה על דעתה. שור סלקטר מדגימה לנו במומחיות את טשטוש הגבולות הסכמתיים בין שפיות לטירוף - באמצעות צוהר למעשיה, למגאלומניה ההולכת ותופחת בה, למניפולציה עם המציאות היום יומית בו היא נתונה - ואת חוט השערה של נסיבות אחרות בהן היא עצמה היתה לבושה בכותנת פסים במקום מדי צוות רפואי. ולצידה מי שכאמור איננו ג'ק ניקולסון, אך מרקם תכונותיו יוצק עבורנו תבנית משכנעת שמדובר באדם מודע לעצמו, נפש רבת שכבות, שתחכום ועורמה שוכנים בו למכביר - הלוא הוא עוז זהבי. דומיננטי, סקסיסטי, מתלהם, עקשן - וכל זה עטוף למעשה באריזת מלחמת צדק. מק'מרפי של זהבי הוא למעשה דון קישוט נוטף סקס אפיל, כשחרבו המתנופפת פורטת על מיתרי הפחד של חבריו למחלקה, ועל העלבון והתסכול המצטבר בו הם שרויים. הוא לש אותם כחומר ביד היוצר, וקרבות האיתנים התכופים עם ראטצ'ד מוסיפים לו נפח, ומניעים את ספינת השוטים אותה הוא מנווט אל עבר חוף המבטחים המיוחל.

     

      זוהי ההפקה  הבימתית השישית במספר של "קן הקוקייה" בישראל. נכון הוא שאת קסמו של מסך הקולנוע הגדול עם שלל האפקטים לא ניתן יהיה להמחיש על הבמה התחומה, אולם שאלות נוקבות ילפתו ויטרידו אתכם בצאתכם מהאולם. תהיות קיומיות על חוק וסדר בעידן הדמוקרטיה, עיוותי נפש ותודעה ,זכויות אדם הניטלות בלי ניד עפעף, ועד כמה נזילה ההגדרה "משוגע", והאם היא לפרקים פועל יוצא של גורל מתעתע תלוי הקשר, או שמא תוצר של דיאגנוזת אמת אבסולוטית ?

     

     

     


     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה על שטרחת, (אני בספק אצליח ליהנות מהמחזה בעיבוד לישראלית, על כל המשתמע... מי ידע. אולי...)

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין