כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    0

    יצירה ללא מחבר - פלוריאן הנקל פון דונרסמרק

    1 תגובות   יום שלישי, 5/3/19, 10:42

     

    יצירה ללא מחבר - פלוריאן הנקל פון דונרסמרק

     

    ''

     

     

    יצירת מופת קטנה (188 דקות) מהבימאי של "חיים של אחרים".

    סיפור חייו של הבימאי גרהרד ריכטר שהיה מעורב בעשיית הסרט, והתנער ממנו כשראה את הטריילר. איני יודעת עד כמה הסרט מבוסס על חייו של ריכטר, אבל כדאי לראות אותו כי הוא מצביע על הקשר בין החיים בגרמניה הנאצית, ואח"כ בגרמניה המזרחית, ועל התפתחותו של אמן תחת שלטון פשיסטי.

    הסרט מתחיל בביקורו של הילד בעל הנטיות האמנותיות עם דודתו בעלת הנפש האמנית (והמסוכסכת) בתערוכת האמנות המנוונת בדרזדן. תערוכה מתמונות של האמנות המנוונת הייתה לפני כמה שנים במוזיאון ישראל ונקראה "לילה יורד על ברלין", התמונות ומעט הפסלים היו בעיקר מהאקספרסיוניזם הגרמני, אבל מסגנונות נוספים (הייתה אפילו תמונה אחת מהבאוהאוס), לנאצים היה טעם רע ושמרני, ושנאו ביטויים של פורנוגרפיה, או ציורים שהציגו צדדים שליליים של מלחמת העולם הראשונה, כמו למשל ציור של הפצועים הרבים שנותרו מהמלחמה והסתובבו ברחובות וקבצו נדבות. התמונות היו נפלאות. התפלאתי לראות, ואשמח לעמוד על טעותי, שבתערוכת האמנות המנוונת שהוצגה בסרט, הוצגו תמונות של אמנים מופשטים וציירים לא גרמנים כקנדינסקי, פולי קליי ומונדריאן.

    אביו של הילד סרב להיות חבר במפלגה הנאצית, ולכן איבד את משרתו כמורה, והמשפחה נאלצה לעזוב את הדירה בדרזדן לעיירה סמוכה. מאוחר יותר הוא משוכנע ע"י משפחתו להיות חבר במפלגה הנאצית, כדי לקבל עבודה, בסוף המלחמה חברותו קצרת המועד נהיית לו לרועץ, ובראיון עבודה הוא אומר ששלושת רבעי המורים התפקדו למפלגה הנאצית, המראיין שלו אומר לו שהרבע שנותר הוא שיחנך את הדור הצעיר. מאוחר יותר האב מתאבד.

    בסרטים הנעשים בשנים האחרונות בגרמניה ובהוליווד ומראים את העם הגרמני בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה, מקוממים לא מעט. אין לי סבלנות לשבת באולם הקולנוע ולראות את הנרטיב הגרמני וההוליוודי: כיצד חבורה קטנה של אנשים מופרעים השתלטה על העם הגרמני במשך 13 שנים, ואיך גם הגרמנים לא לקקו דבש בימי המלחמה ולאחריה. בסרט מראים כיצד הנאצים התאמנו על העם שלהם - הרג מכוון של חולי נפש, מפגרים, וכיו"ב שנקרא T4 ומטרתו הייתה טיהור העם הגרמני מגורמים לא בריאים שעלולים לקלקל את הגזע הארי לפי התפיסה הנאצית. דודתו של הילד הקטן, האמן לעתיד, נלקחת בכוח לעיקור כפוי ואז נרצחת בתאי הגזים. מאוחר יותר יש צילומים של ההריסות שנותרו בדרזדן אחרי מלחמת העולם, היא נמחקה כמעט כולה.

    שני קווי העלילה נטווים יפה בסרט- הרוצח של הדודה, הרופא הגיניקולוג הבכיר, (השחקן הנפלא סבסטיאן קוך, שבסרטו הראשון של פון דונרסמרק גילם את התסריטאי הנרדף ע"י השטאזי, שיש האומרים שספורו מזכיר את חייו של ברכט), הוא אביה של החברה של האמן, סטודנטית לאופנה בה הוא מתאהב)  ששמו בסרט הוא קורט ברנט (טום שילינג). אנחנו מתוודעים לחיבור המשפחתי הזה בסקוונס יפה מאד - שני הסטודנטים הצעירים עסוקים בשלהם, כשלפתע הוריה מגיעים בלי התרעה לבית. ברנט קופץ מהחלון כדי שהבת לא תריב עם הוריה, האב נכנס לחדר לכסות את בתו המדמה את עצמה לישנה, בשניה שהוא מכבה את הנר ליד מיטתה, רואים את פניו, ומבינים את הקשר המשפחתי.

    יש לציין את הצילום הנפלא של הסרט, וגם התאורה, נראה לי שהקולנוע הגרמני תמיד הצטיין בזה.

    הזוג הצעיר בורח ממזרח גרמניה לברלין, והם עוברים לדיסלדורף, שיש בה אז סצינת אמנות מודרנית תוססת. ברנט מתקבל מיד ללימודים ע"י מנהל המוסד, שמראהו וכובעו מזכירים את האמן ג'וזף בויס, מגדולי האמנים במאה העשרים (הבעל הגאון שלי עלה על זה) דמותו של בויס בסרט לא מסירה את הכובע מהראש, בגלל צלקת גדולה שנותרה על ראשו.

    בויס היה חבר בהיטלר יוגנד, בתקופה שבה כל הצעירים נאלצו להיות חברים בתנועת הנוער הזו, והיה גם בלופטוואפה, הוא הפיץ על עצמו מיתוס שמטוסו נפל, והוא ניצל ע"י נוודים טטרים, שאותם בעצם נשלח להרוג. בעיבוד המקסים בסרט, הפרופסור הנערץ עוזר לברנט לצאת ממשבר יצירה. הוא מספר לו משהו (שלפי ויקיפדיה זהו מיתוס שבויס סיפר על עצמו כיון שבמקום שמטוסו הופל בו, לא היו טטרים, אבל זה לא משנה), הפרופסור יוצר רק עם שומן ולבד. הסיבה לכך, הוא מסביר לברנט, היא שכשהטטרים הצילו אותו מהמטוס הפגוע, הם מרחו על גופו שומן וכיסו אותו בלבד, וכך הוא ניצל. הסצנה המקסימה הזו מסבירה הרבה על אמנות ועל איך נוצרים אמנים. הוידוי של הפרופסור מוציא את ברנט מהמחסום היצירתי בו הוא שרוי, (הוא ייצר עד אז עבודות בינוניות ביותר), והוא מתחיל ליצור את התמונות שבזכותן התפרסם. הטכניקה שבה הוא השתמש היא הקרנת צילומים על הקנווס, העתקתם בצבעי שחור לבן, ואז מחיקה וטשטוש של התמונות.

    יפה לראות כיצד לפעמים דרך האמנות יוצאים דברים שהיו כבושים בתוך הזיכרון והנפש. רוח הרפאים הנאצית יוצאת דרך אמנותו של האמן הצעיר, שאחד מציוריו הראשונים בסגנון זה הוא הציור שלו חבוק כילד בידי דודתו המקסימה שנרצחה ע"י הנאצים, שכל חטאה היה שהייתה חולה בסכיזופרניה. אחד הראשונים לראות ולהזדעזע הוא החתן שלו. אותו רופא אכזרי שהשתמש במקצועו תחת השלטון הנאצי כדי להוציא להורג גורמים לא רצויים בחברה הגרמנית תחת השלטון הנאצי.


    אסנת פיינזילבר ברדה - מרצה לקולנוע.


     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה על ההמלצה

      ארכיון

      פרופיל