כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "האם לילד הזה פיללתי ?"- ביקורת על "15 שנה"/ יוקי לביא

    0 תגובות   יום חמישי, 6/6/19, 13:55

      חוסר האונים נשקף מעיניה של עלמה. האיש אותו היא אוהבת אהבת נפש, חבר ילדותה, מי שניצב לצידה כל אימת שהזדקקה לו כדבריה מתפרק לרסיסים. דקות מעטות לפני שהמסך עולה, ויואב והיא חבוקים, לפותים וכואבים. "כולם אוהבים אותך" היא אומרת לו, בניסיון נואש להחדיר היגיון למעשיו, אך הגבר שלפניה מצוי במחוזות אחרים.

     

    ''

     


     

      פסטיבל הקולנוע הגאה בהחלט חגג אמש את שנתו ה - 14. סינמטק ת"א המה אורחים וצופים שמילאו את האולם, ובזה אחר זה עלו לבמה נואמים נרגשים. יוזמתו של הוגה הפסטיבל ומנהלו האמנותי יאיר הוכנר ניכרה ברפרטואר העתידי לפאר את השבוע וחצי הקרובים. פיצ'רים נועזים לצד שגרה של מי מנוחות, סדנאות ואותות הוקרה, יצירות דוברי עברית, אנגלית, ספרדית, גרמנית ועוד שפות רבות אחרות יישמעו וירצדו על האקרנים. עולמם של חברי קהילת הלהט"ב ייפרש כמנעד רב שכבתי, ויעמת אותנו עם חיבוטי הנפש שלהם, עם ההתמודדויות הבאנליות מחד והרות הגורל מאידך, והכל באריזה צבעונית של מילים יפות כמו "הכלה", סובלנות", "ליברליות". סימבולי משהו הוא שאת שנתו ה - 14 מציין הפסטיבל בהתכתבות עם סרט הפתיחה שמייחל לשנתו הבאה. "15 שנה" שמו, ועל הבימוי המוקפד והמהודק תפגשו את יובל הדדי, שזהו פרוייקט הבכורה שלו באורך מלא. 

     

      אחרי שנסקלנו, הודרנו, נקראנו בשערות שמות גנאי גם ובעיקר מצד נבחרי הציבור, אחרי שמרחו אותנו בזפת ובנוצות, דומה כי לפחות למראית עין יש לקהילת הלהט"ב בשנים האחרונות עדנה. אל תטעו, אנחנו עוד רחוקים משיוויון הזכויות הרצוי, אולם תהליכי נירמול של בורגנות שבעה כבר מחלחלים לתודעתנו. אחד הביטויים שלה הוא משפחה וילד. זוגות זוגות להט"ביים מגשימים את חלומם ( שלעיתים כרוך בחלום יקר של הון תועפות ), ומתהלכים ברחבי העיר עם צאצאיהם הזעירים והמתוקים. כה שכיח המראה הזה, כמעט שקוף בהווייתו, בולט מכל פינה כמעט, עד שחריגה ממנו היא בבחינת דקירה בעין או הרהור כפירה, רחמנא ליצלן. את תפוח האדמה הלוהט הזה גלגל לפתחנו יובל הדדי, ומשא הלבטים התנקז לגיבורו יואב. על פניו ליואב יש הכל - הוא יפה תואר, מבוסס, אדריכל מצליח, מגורים בדירה מתוקתקת בת"א, חברות ארוכת שנים עם עלמה, ובאופן כללי הוא איש העולם הגדול. אה, כן, הדובדבן שבקצפת היא הזוגיות עם דן, עו"ד שכרוך אחריו. שניהם נערי הפוסטר של הקלישאה של הלהט"ב המשגשג. דומה כי הקן אותו בנו שמור ובטוח. ואז עלמה מבשרת לו כי היא בהיריון.

     

      מפגש חברים במרפסת רחבת הידיים של בני הזוג חושף את עצביו המרוטים. כל הפצעים של ילדותו צצים לפתע, כשתגובות עולצות של חבריו נדמות באוזנו של יואב כרמזים עבים. דן אהובו אוהב ילדים, ומשתוקק לתינוק משלהם, ואילו יואב נחרד מהמחשבה. הוא לא רוצה שיצור קטן יהיה תלוי בו, יזדקק לו, כך הוא מסביר, אך העולם הסובב אותו מקשיב לו וערל לתחושותיו. מכאן ההידרדרות תהיה מהירה. הר הגעש שבתוכו מתפרץ, והוא פוגע בכל היקרים לו. במסע הנדודים הזה עתיד יואב לגלות את כוחה של הנתינה ללא גבולות, את יכולות החיבור שלך עם עצמך, ואת נקודת השפל שדווקא מהן מאגרי עוף החול יסייעו לו לעמוד על רגליו.

     

      זהו סרט עם לא מעט משתתפים ( למספר דקות הבליחה דמותה של קרן צור הפנטסטית, מה שעורר בי את התהייה - למה כ"כ קצת ? עם שחקנית מופלאה כמותה היה מתבקש לעבות את הנפח המינורי אליו לוהקה ), אך בסופו של דבר מדובר בריקוד קאמרי אינטימי של שלושה קודקודים. עלמה היא רותי אסרסאי ( שדמותה מתוודה על היותה "הכי אאוטסיידרית". מה שעורר תהייה עגמומית האם לעולם אישה אתיופית תקוטלג כנקודת התייחסות לצבע עורה, שלא יגרור אחריו מניפסט של פוליטיקת זהויות, ושנשכיל להתבונן באיכויותיה בשיוויון נפש אובייקטיבי ? ) אסרטיבית, ישירה, חדה וחומלת. רגעי החסד המשולבים באבחנות מציאותיות נתונים לה, ואהבתה ליואב כאמור היא ללא שיעור, וחשיבותה היא כצללית נסיבתית המניעה את הדימניקה בין בני הזוג. אודי פרסי המצויין נכנס לנעליו של דן, והוא חודר לכל לב ונפש. קרוע באהבתו ליואב, מבין לסערות הרגש התכופות המערבלות אותו, אך לא מוותר על זהותו הייחודית בשום שלב. שלא ברצוני שמעתי שיחה חרישית בין זוג צופים שישבו בסמוך, ואמרו זה לזה "עם כזה חבר, מה חסר לו בחיים ?". וכן ליואב שלו, המגולם ע"י עודד לאופולד, לא אמור לחסור מאום. לאופולד מציג בפנינו מלאכת מחשבת של זכר אלפא שלפרקים הוא גבר הולך לאיבוד ולאו דווקא דרך מרפסת. אם כבר אז דרך מנגנון של הרס עצמי פתולוגי. לאופולד משרטט בקווים עדינים ונקיים את בן דמותו הקולנועי, כשמעטה של חספוס בלתי נמנע עוטף אותו במין מגננה הישרדותית. רצונו לא להפוך לאב הוא בבחינת התירוץ הנוח לבריחה החוזרת ונשנית שלו, לחוסר ההתמודדות הכרוני עם קרבות האיתנים של השדים הנוברים בו, ועם שלל החרבות בהן הוא מנפנף, כשלהב פיפיות כזאת חודרת לגופו המדמם, מותירה אותו בחורבנו.

     

      בתום ליל אהבים סוער, כשהם מעורטלים ונינוחים, ניעור לפתע יואב. תוך מספר שניות הוא מתלבש ויוצא מן הבית. האם טריקת הדלת היא לצמיתות או שמא נותר בה סדק לחזרה ?

     

      ומילה הכרחית  : פסטיבל הקולנוע הגאה חגג אמש את שנתו ה- 14 כאמור. לא סוד הוא שעננת קשיים כלכליים מרחפת מעליו, שהעמידה בסימן שאלה את קיומו השנה ואת המשך המסורת האמנותית הזאת. משרד התרבות, עיריית ת"א, הסינמטק וכל הקרנות הרלוונטיות חייבים לשנס מתניים ולדאוג שהחווייה המעשירה הזאת השנה לא תהיה חלילה אקורד הסיום. לעשות כל שביכולתם להרחיב את התקציבים עבור פרי העבודה המאומצת הזאת, ולוודא ש"15 שנה" ישתמע לא רק כסרט בעל חשיבות, אלא גם שאיפה לשנה שלאחריה ולסימן לשנים רבות לעתיד.

     

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין