כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    דו-שיח עם אלוהים

    0 תגובות   יום רביעי, 12/6/19, 13:21

     

    עליס בליטנטל

    ביקורת ״אוי אלוהים״ בחאן הירושלמי

     

    ''

     

    ''

    דו-שיח עם אלוהים


    המחזה של ענת גוב ז״ל ״אוי אלוהים״ מרתק את הצופים בדו-שיח הבלתי אפשרי בין אלה-הפסיכולוגית, לבין אלוהים, המגיע אליה לטיפול. הטקסט הכה שנון, עוקץ ומבדח והמוגש במשחק מזהיר ובבימוי מעולה – מהווה חוויה שאסור להחמיץ.

     

    האם יש בכלל אלוהים? ואם כן – מדוע הוא נזקק באופן דחוף לטיפול פסיכולוגי? האם כה התייאש מתוצאות פרי מעשי ידיו, עד כי הוא קרוב למה שעשה עם המבול? לביתה של פסיכולוגית, אלה, אם לבן אוטיסט, מגיע מטופל שהזמין טיפול דחוף, ולא הזדהה בשמו. נימת דיבורו המיואש שכנעה אותה. כשהוא מגיח דרך הגן המטופח והיפהפה שלה אל הבית, רואים גבר מיסתורי מרשים, שלבושו זהה לדמותו של אורסון ולס בפוסטר מהסרט ״האדם השלישי״, התלוי על קיר חדר עבודתה של הפסיכולוגית; עם הכובע הסופר-גברי, המעיל הארוך כמו גלימה, והכל בשחור. כשהיא שואלת לשמו בתחילת הטיפול, הוא משיב לה מה שהשיב אלוהים למשה רבנו ששאל אותו לשמו: ״אהיה אשר אהיה״. דהיינו, שלא רק הדמות היא ערטילאית, אלא גם שמו.

     

    על מנת ליצור חיבור בין היצור המתאפיסי לאשה המוחשית, בחרה המחזאית המצליחה להאניש את האל, להלבישו בבגדים ולהעניק לו גוף וישות מרשימה נתפסת לעין. שלא כמו תאור האלוהים ב״מגילת האש״ של ביאליק, שניתן להגדירו כציור מופשט של אש ולהבה. מראה עוצר נשימה שאין דומה לו. החיבור הזה גם מעניק לה את האפשרות לפתוח כר נרחב של שאלות השוכנות בלב רבים, ולענות על תהיות שאין להן הסבר.

     

    כנראה שהתוצרת של אלוהים שממנה היה כה מרוצה בששת הימים הראשונים לבריאה עד לבריאת האשה, והמזכירים את המפץ הגדול, – הכל היה צפיחית בדבש. אך מאז פותתה האשה לאכול מפרי עץ הדעת ולאכילת אדם הראשון מהתפוח האסור , החלו כל האכזבות מהיצירה המושלמת. לשאלות של המטילים ספק בסיפורי התנ״ך: לו ספר הספרים לא היה כה ערכי ומלא מוסר, חזון ופילוסופיה חברתית, לא היה נעשה מקודש לרוב העולם – היהודי, הנוצרי והמוסלמי. והדוח שיח המרתק במחזה, הכובש את הקהל בשנינותו, מהווה הוכחה לדואליות שבדמות האל, ולספקות המתעוררים בלב האנושות, בפרט כאלה המתעלמים מעשרת הדיברות. הנוצרים קיימים 7 חטאים קרדינליים, שלחוטאים בהם אין חיים בעולם הבא,.

     

    לאישוש האמונה באל ובכוחו, נכנס גורם הגשם. אודליה מור-מטלון כ-אלה (שם שהוא המקבילה הנשית ל-אל). אלה מתלוננת על כך הגשם בושש לבוא, הצמחים שהיא כה מטפחת מתחילים לקמול, אך לאחר שעת הטיפול, מסתבר שהביקור אצלה גרם לאל לגמול לה לשתי בקשותיה: להוריד גשם (לא זלעפות), ולגרום לבנה האוטיסט שהיה אילם מאז נולד - להתחיל לדבר. שתי עובדות אלו מותירות את הצופים בתחושה שיש תקווה. שעדיין קץ העולם אינו בפתח. שחר נץ כליאור, נוגע ללב ברגישותו.

     

    אריה צ׳רנר, בכיר שחקני החאן הירושלמי, שחקן דרמטי מהמעלה הראשונה, ממלא בגובה קומתו, בקולו שלא נזקק למיקרופון וביכולת משחקו, את הדמות המרשימה של אלוהים שירד לאדמה. יותר טוב אי אפשר היה לעשות זאת. כך גם אודליה מורה-מטלון מעניקה את התשובה לשאלות המתעוררות בלב ספקנים, ובה בעת היא האם האוהבת היודעת כה טוב את נפש האדם והאל, ובמיוחד את צרכיו של בנה, המיוחד. שחר נץ בנה להפליא בעזרת הדרכתה של תומי יואל פינקוביץ את דמות האוטיסט, הממחישה לאלה שלא מכירים את התופעה. וזה רק קורטוב משלל התופעות הנלוות למצב זה.

     

    את התפאורה היפהפיה עם הגן המקסים הפורח המאזכר את גן העדן, עיצבה סבטלנה ברגר המחוננת. את התאורה המעולה עיצב רוני כהן, ואת התלבושות ורוניקה שור. ברקע המוסיקלי נשמעה יצירתו של יותם גוב, בן המחזאית. ועל כולם – ניצח הבימאי-השחקן ארז שפריר, הכובש תמיד את ליבנו בקומדיות כשחקן-על שמולייר היה גאה בו.

     

    הפקת החאן הירושלמי של ״אוי אלוהים״ היא חוויה שנונה ומענגת מלאת חכמה וכשרון השחקנים והיוצרים.

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל