כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "הגדר החיה שבנה ביאליק" - ביקורת על "מאחורי הגדר" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שני, 1/7/19, 17:55

      "בראשונה שם בחורשה חרש ראיתיה / הלוך הלכה בין צאלים שפי - ופגשתיה / קרני שמש האחרונות קרנו בין העלים / כתמי אור כדינרי זהב שופכו בין הצללים" ( "ראיתיה" / ח.נ. ביאליק )

     

     

    ''

    צילום :ז'ראר אלון

     

      ככלל זוהי יצירה מולטי דיסציפלינארית. שפתה היא עברית, רוסית וגם קצת יידיש. הדמויות על הבמה הן בני אנוש וגם הולכים על ארבע. והתצוגה החזותית היא גם משחק, נגיעות ריקוד וחלק נכבד בחסות השירים והמנגינות פרי עטו של ח. נ. ביאליק. "מאחורי הגדר" שבה אל הבמה בפעם השלישית, כשאת סיפור המסגרת שבנה המשורר הלאומי המחיז עידו ריקלין ושרביט הבימוי הונח בידיו של משה קפטן. במזרח אירופה במאה התשע עשרה ילד פוגש את שכנתו הילדה, הם מתבגרים זה לצד זו, הופכים לנער ולנערה אך אהבתם היתה ועודנה אסורה. 

     

      "בדד הלכה על ליבתה, שלובות זרועותיה / כתמי אור חכלילי עלו, ירדו בפניה / מפניה נפלו, נחו ארצה לרגליה / אז גלילי זוהר נפלו גם על שתי עיניה"

     

    ''

    צילום : ז'ראר אלון

     

     

      מרינקא הנוצריה ננטשה בידי הוריה ונאספה אל ביתה של שקוריפינשטשיכא הזקנה, נתונה לגחמותיה של גבירתה האלימה, ובעיקר בודדה ומורחקת מהעולם החיצון. נח היהודי מתגורר עם הוריו בבית הסמוך, בן תפנוקים ונער שעשועים חסר דאגות. הוא מסב למשפחתו לא מעט כאבי ראש בקשר לעתידו, כשברור שתלמיד חכם בישיבה כבר לא ייצא ממנו. ברגע מסויים הוא מגלה את מרינקא, ונפשו נקשרת בנפשה. בדרכו הייחודית הוא לומד את מצבה וגלמודיותה, ומגניב לה מזון דרך הפתח בגדר המשותפת, מארח לה לחברה, מחלץ אותה לשעות ספורות של חסד ממצוקותיה הקיומיות. מרינקא מצידה מלמדת אותו אהבה מהי, מהו סוד התשוקה והמשיכה, ובעיקר משמשת עבורו נתיב בריחה מלפיתת משפחתו. ריקלין וקפטן והבמה של תיאטרון "הבימה" ממחישים לנו את טיב ההחמצה ההדדית, את הכאב שבתכתיבים החברתיים, שבכבלי הדת האוזקים את נתיניהם ובעיקר את הרקע התרבותי והפוליטי שמוליד פערים מהותיים ומפחי נפש בלתי נמנעים. ריקלין משרטט בעדינות ובמיומנות את החיבוטים של בני הזוג, ומוליך אותנו ואותם לידיעה שסיפור אהבתם יהיה לאפיזודה חולפת. לשם כך הוא נעזר בקטעי ריקוד המבטאים את חילופי עונות השנה, את החגים והתמורות המתחלוולות בנשמת גיבוריו. בנוסף הוא שוזר את הקלאסיקות של ביאליק ( "עיניה", "הכניסיני תחת כנפך" ) בפיה של הזמרת דיקלה. קולה המרגש צובע ומקשט את הבמה, מנכיח לנו את עוצמתו של הגורל השרירותי מחד ושל כלליה הנוקשים של רוח התקופה מאידך. אותה רוח תקופה מאלצת את נח להינשא לבסוף לנערה יהודייה אותה אינו אוהב כלל וכלל, אך מעשהו נועד להשביע את רצון הוריו ובעיקר את רצונה של החותנת רבת הממון. מרינקא לעומתו מייצרת חולייה נוספת בשרשרת המזון של הריון בלתי רצויה, כשזרעו של נח טמון ברחמה, ואת בנם היא מגדלת בגפה, מעין סגירת מעגל טרגית.

     

      אלומת האור הכמעט יחידה שייכת לשקוריפין - הכלב של מרינקא - כולו מתיקות, מסירות רוך וחמלה לזוג. שפי מרציאנו הוא המפעיל שלו על הבמה, כשתועפות של יופי ומקצועיות נמסכות בצבעי הנביחות אותן הוא מפיק מגרונו. דוית גביש ויגאל שדה כלאה וליפא הוריו של נח מציגים עולם מסוגר ואטום של דעות קדומות, שנאה לאחר, התנשאות תרבותית אך גם פרובינציאליות מחשבתית. הם מרימים זה לזו להנחתה, ומענגים אותנו בתפקידם. גם גברת כץ - החותנת המיועדת בגילומה של רותי לנדאו - עושה מטעמים, בייחוד עם תיבולים לשוניים ביידיש. כך גם הזוג הנאהב נח ( גל גולדשטיין ) ומרינקא ( אינה בקלמן ) מעריפים עלינו את טוהר הנעורים, את הרצון ללכת עם כיסופי הלב אך להיתקל בחומות בצורות, בגדרות מוגבהות של בגרות מואצת למורת הרוח. גולדשטיין ובקלמן נסחפים אל מערבולת שהיציאה ממנה תהיה כרוכה בניפוץ המסגרות, אך גם בשיעור ובלקח כואב לעתיד.

     

      "היא נעלמה וייעלמו גם עקבותיה / אך עיניה ירדפוני תמיד, הה, עיניה !!!"

     

    ''

    צילום : ז'ראר אלון

     

     

      את שקוריפינטשטיכא הזקנה מגלמת מי שכבר מזמן קטפה כל תפקיד אפשרי, והמילה אתגר קטנה על מידותיה. כשאת הגברת הראשונה של התיאטרון וכששמך הוא ליא קניג ,גם רק מבט תועה, רק רפליקה בודדה או תנועת גוף אגבית היא בגדר חגיגה. וקניג כרגלה לא מאכזבת. כשהיא מדברת רוסית כמעט לאורך כל המחזה, כשהיא עטויית שכבות בד כבדות, כשמקל לידה היא מלמדת את כולנו מהו מופת בימתי.גם כשהיא נרגנת, גם כשהיא מנחיתה את נחת זרועה, וגם ברגעים הספורים בהם היא כנועה וחלשה הבמה כולה לרשותה, וכך גם קהל הצופים שגמל לה מצידו בתרועות ובשאגות אותנטיות.

     

      לפני כשלוש שנים עמד במוקד שערורייה ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה". גם שם גוללה המחברת סיפור אהבה בלתי ממומש בין יהודייה לערבי, כשהדי המסר שלו חלחלו לשיח הציבורי, והושמעה דרישה לפסול אותו מתוכנית הלימודים. בישראל של 2019, זמן לא רב לאחר הסקנדל ההוא, בימת התיאטרון הלאומי מעמת אותנו עם מזרח אירופה של המאה התשע עשרה, כשילד פוגש את שכנתו הילדה ואהבתם עודנה אסורה. זוהי תעודת כבוד להבימה על שניאות באקלים הרעיל והמוסת של היום להתמודד עם תפוח האדמה הלוהט הזה. וזוהי בהחלט תעודת עניות לחברה הישראלית שעדיין מושגים כמו "התבוללות", "שנאת הזר", "לינץ' ההמון" ו - "קנאות דתית" רוחשים בה בערבובייה.

     

     

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין