כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    גבעת חלפון עדיין בפיסגה

    0 תגובות   יום שישי , 19/7/19, 21:18

    עליס בליטנטל

    ביקורת ״גבעת חלפון אינה עונה״ בהבימה

     

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    גבעת חלפון עדיין בפיסגה

     


    התיאטרון הלאומי הבימה מצליח לאחד את כל העם עם ההצגה ״גבעת חלפון אינה עונה״ - שדניאל לפין כתב, עפ״י התסריט מאת אסי דיין ונפתלי אלטר לסרט הקאלט הישראלי של כל הזמנים. הצלחת ההצגה אינה פחותה מהמקור הקולנועי. וכנראה תהיה אף היא אבן שואבת לכו-ל-ם.

     

    הסרט שהפך לקאלט, הופך להצגה תוססת, שבימויו העשיר של משה קפטן לטקסט השנון של דניאל לפין עם פניני הלשון והבטויים של שלישיית הגשש החיוור שהפכו לחלק מהשפה שלנו, המשחק הנפלא של כל הקאסט – שנבחר בקפידה, עיצוב התנועה של שרון גל, ושל אביחי חכם המשתלב עם השירים שכתב אלטר, הופכים את במת תיאטרון הבימה למוקד עליה לרגל עבור כל מי שהצחוק והנגיעה בנימים של כולם נוגעים בהם. ההנאה מההצגה כה ענקית, שדלות המילים מלתארה.

     

    לסיפור הסרט המתרחש בקרב יחידה צבאית על חולות סיני ב1968 לאחר מלחמת ששת הימים, רקם דניאל לפין תוספת עכשווית מ2019. הדור השלישי של החיילים אז, רוקם עור וגידים בגלל ״עבודת שורשים״ שאמור נכדו של סרג׳ו קונסטנצה להגיש למורה בבית ספרו. כך ניתנת ההזדמנות לבני הדור הצעיר של היום להכיר את הרקע להתרחשויות שארעו לעם ישראל , השינויים מעם קטנטן הנתון לחשש לקיומו – לעם חזק ושליט על ארץ גדולה, עם הסכנה בהתמכרות לתחושת הסטאלבט בעת תקופת המילואים בסיני. מה שהרדים את החושים, טשטש את החשש מהסכנות, ולבסוף הביא למלחמת יום הכיפורים ולאלפי הקורבנות המיותרים.

     

    אווירת האופוריה הסטאלבטית של היחידה הצה״לית בגבעת חלפון, מומחשת כה יפה על הבמה היפה שעיצב ניב מנור. אוירה קלת דעת זו מודגשת בקטע הופעת הזמרת ז׳קלין הטרנסווסטיט (בביצוע מושלם של טל קלאי) בערב הבידור של צה״ל לחייליו. כאשר את אירועי הליכתו של בן דמותו של שייקה לוי לדוג דגים לארוחת הצהרים, בעברו את הגבול, ובנפילתו בשבי המצרים, מדגימים צילומי הווידיאו של גיא רומם המתמזגים עם העיצוב המדברי שעל הבמה. כך גם התאורה של זיו וולושין מאירה את הבמה כראוי, ומעצימה את החוויה. התלבושות הכה אותנטיןת שעיצבה ילנה קלריך גם הם מעניקות את תחושת ההתמזגות של הקהל עם מה שקורה על הבמה.כמובן שהמוסיקה המקורית הנפלאה של נפתלי אלטר, מתנגנת בלב ובגרון הצופים מהיותה כבר חלק מנכסי התרבות שלנו.

     

    לצד הווטרנים המייצגים את משפחת הילד קונסטנצה (רועי כהן החמוד) כמו טוביה צפיר, ניצה שאול שהיתה יעלי הנחשקת בסרט הקאלט, וסנדרה שדה היפה שהיתוספה לסיפור כאחות סבו של הנער הצעיר, וכן עדנה בליליוס כאחותה של יעלי, ושיפי אלוני - מככבים שלל שחקנים וזמרים שכה מרנינים את לב הצופים. במיוחד בשלושת התפקידים שעשו שייקה, פולי וגברי בגירסת הסרט. כבן דמותו של פולי בסרט, נראה כאן כסרג׳ו קונסטנצה משה אשכנזי שחקן הקולנוע, הסדרות, והסטנדאפיסט הנודע, שכאילו הפך לבן דמותו, לגלגולו מחדש של ישראל (פולי) פוליאקוב. שפת הגוף שלו ממש מגלגלת אותך לצחוקים בלתי פוסקים, עד שנזקקים לממחטות כדי לנגב את דמעות הצחוק. ויתרה מכך – קולו נשמע כאילו רוחו של פולי נכנסה בו. פשוט נפלא. אין מילים לתאר את החוויה שהוא מצליח להעניק. הוא נקודת החיבור המירבי של ההצגה לסרט.

     

    שני ״הגששים״ האחרים, קובי מאור (בתפקידו של שייקה לוי) כ-ויקטור חסון, אביה הנכלול של יעלי (רוני דלומי המדהימה בשירתה), שמגיעה ליחידה על מנת להתאחד עם אהובה, ואורי הוכמן כ-״שמגר״, שדמותם משמשת כר ללעג על מהותם ורמתם של המפקדים בצה״ל. בחלק האחרון, מתלונן ויקטור חסן שרימה אותו יצחק תשובה, שמכר לו שטח בים, ושמו ״תמר״... והוא עוד מתלונן...יש לומר, שדניאל לפין היטיב לשזור את הביקורת שלו על הצבא ועלינו כיום, בצורה מאד מתוחכמת ובלשון המעטה, לא בוולגריות. צריך אוזן קשבת לקלוט את כל הטמון בטקסט שכתב לפין, כדי לצחוק ולהפנים את הביקורת בעת ובעונה אחת. כמו ההומור של האנגלים, שאין טוב מהם לצחוק על עצמם.

     

    העושר הוויזואלי בבימוי, בתלבושות, בעיצוב הבמה, התאורה והמוסיקה, לוכדים את הצופים הודות למשחקם, יכולת שירתם ושפת הגוף של כל חברי הקאסט, שחלקם היו כוכבי המחזור בהיותם עדיין סטודנטים למשחק, ובהמשך, על במות התיאטרון המקצועי. כך נהנים לראות את נדיר אלדד בעל הקול הייחודי, דניאל חסין הדרמטי ביסודו, שפי מרציאנו המצוין, ניל משען, ניר זליחובסקי וכן מעט וותיקים יותר, אך צעירים ומוכשרים – שמוליק כהן המרשים כטבח היחידה, עמוס בוארון כקצין המצרי, ומעל כולם – טל מוסרי הכובש בחן רב את הלב כאהובה של יעלי.

     

    מעבר לחידודי הלשון שהנחילו לנו הגששים בזמנו, מאד נוגע ללב ונהדר לחזות במחווה שהמחזה עושה בעצם לגשש החיוור ישירות בסיכום – בהופעה של קטעים קצרצים איקוניים מתכניותיהם השונות, שהפכו זה מכבר לנכס צאן ברזל בשפה העברית החדשה, אותה יצרו ניסים אלוני, שייקה אופיר ויוסי בנאי בכתיבתם את הטקסט לתכניות הגשש.

     

    לא קל להעביר בכתובים את עוצמת החוויה בצפית ההצגה ״גבעת חלפון אינה עונה״. היא כה מרוממת את הרוח, כה חודרת ללב ולמנגנון הצחוק של כולם, עד שהמילים דלות מלהכיל את מלוא עוצמת החוויה. זוהי הקומדיה-הסאטירה ב- ה׳ הידיעה, שמגיע לכל אחד וראוי ומומלץ בחום לחזות בה. התיאטרון הלאומי לכד עם הצגת ״גבעת חלפון אינה עונה״ את הקהל הישראלי לאחדות מושלמת בחוויתו זו, ובכך נבחנת הצלחתו.

     

     בצילומי אור דנון נראים בעליון: רוני דלומי רוקדת ושרה לחיילים, באמצעי:שפי מרציאנו, דניאל חסין ומשה אשכנזי.

    בתחתון: טל מוסרי ואורי הוכמן.

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל