כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    החיות שיצקו בחנוך לוין

    0 תגובות   יום שלישי, 23/7/19, 15:05

    עליס בליטנטל

    ביקורת ״חיותה״ בסמינר הקיבוצים

     

     

    ''

     

     

    ''

    החיות שיצקו בחנוך לוין

     


    עולם התיאטרון התעשר בהצגת הפנטסיה המוסיקלית ״חיותה״ עפ״י חנוך לוין, שמעלים מסיימי החוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים. בימויה של ירדן בר-כוכבא הלפרין, כשרונם של השחקנים והתנועה שלהם שעיצבה טולה דמארי, יחד עם המוסיקה הנפלאה של רוני פורת – הרחיבו את תחום התיאטרון לרמות ותחומים שחברו יחד למיקשה אחת. שסיכומה: הצלחה פנומנלית.

     

    השירים ששרים 12 השחקנים המחוננים, בעלי קולות מצוינים, תנועה שלא מותירה זמן לעפעף, והמוסיקה שכתב רוני פורת, מרחיבים את הטקסט הפשטני והרזה של חנוך לוין, והופכים אותו ליצירה מופלאה. כך גם הקטעים שבין השירים, שהשחקנים עושים מהם מעדן. כמו קטע התאור של הקבוצה הנוסעת לטיול מאורגן, ולועגת לעצם תכנון הטיולים המעייפים, שלמעשה אינם מכילים הרבה תוכן. רק נופים ונופים, כנסיות וטלטולים באוטובוס. עצם ההערות שלהם מהווה קריקטורה לעגנית לנושא, שרבים כבר עייפו ממנו, ועברו לטיולים עצמאיים ללא תכנון משרדי הנסיעות...

     

    השיר בו חוזרת פעמים רבות השורה ״היו לה שדיים גדולות״ מאזכר את הבעיה של לוין שהומחשה בהצגות שהוא עצמו ביים, כשהעטה על השחקניות שדיים ענקיות מלאכותיות..

     

    כל קטע בהצגה מצחיק, מבדר, מעצם שפת הגוף של מסיימי השנה, שיוצאים עם זה כמקצועיים לכל דבר, פתוחים להצעות. לבטח ביניהם יש כאלה שעוד תראו אותם ותשמעו עליהם בעתיד. שלושת הבנים (מתוך ארבע הבנים מסיימי המחזור) הם מצוינים. כך הם גיא כהן שלו שהצופים מתחברים אליו ולהופעתו מעצם כשרונו; וכך עידן מי-רון וניר חסדאי – כל אחד מהם ומה שמייחד אותו.

     

    שיר שאלתיאל כובשת עם עושר הבעותיה ויכולתה לרתק אליה את עין הצופים ואת אוזנם בקולה הנהדר, סתיו מגן ב״גם אני ידעתי אהבה״, נועה גנדלמן ב״״אל תבכי״, צליל חלף, ויקטוריה רוסובסקי, הגר בר חווה, נועה טסה ב״בלב הים שוכן לו אי״, חן אוחיון ב״לאחר 30 שנה״ הסרקסטי, ודורון לוי בקטע קומי כישישה – כולן מרשימות בקולן ובהיגוי הצלול שלהן, הבולט בביטויו בקטעי המשחק הבין- מוסיקלים. רכש נדיר שרכשו בלימודיהן.

     

    מעלתה הגדולה של ההצגה, המועלית בעיצוב במה מקורי ומיוחד של זוהר אלמליח ונופר דרזנר, היא שהטקסט של חנוך לוין זוכה כאן לשידרוג, עד כי אינו כבר ליבת ההצגה – הליבה היא המשחק, הקולות, התנועה הנפלאה שעיצבה טולה דמארי המחוננת והמוסיקה המקורית היפהפיה של רוני פורת. כך שהתיאטרון, המחול והמוסיקה מהווים כל אחד רק חלק מהיצירה השלמה: מרכיב החשוב כל אחד באותה מידה.

     

    שאפו לנגנים הצעירים:הפסנתרן המחונן בן ה-19 יהלי בילר צידון שעל הקלידים, קורן עמר שעל התופים, יותם היבש שעל הגיטרה, ויובל סטופלר שעל הבס – כולם מוסיקאים מחוננים, שהתגלו כאן ככשרונות שהפציעו ועוד יגיעו לגדולות. קשה להאמין עד כמה בגיל כה צעיר הם השכילו כה יפה לא לקרוע את אזני הקהל, ובכל זאת להוות קול ראשי בהצגה.

     

    הצגת ״חיותה״ בסמינר הקיבוצים מהווה וואריאציה משובחת על פי חנוך לווין, שכל התשבוחות הן לבימאית ירדן בר כוכבא הלפרין, לתריסר השחקנים והשחקניות, למעצבים הכה יצירתיים, שכולם יחדיו יצקו חיים חדשים רעננים ותוססים ליצירה של חנוך לוין, שבדרך כלל מהולה במלנכוליה תמידית. כאן – השמחה והעליצות שורה על הצופים הודות לכל מרכיביה.

     

     בצילומי מאי ברנע נראית למעלה בחזית שיר שאלתיאל

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון