כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    רוחות מצמררות

    0 תגובות   יום רביעי, 31/7/19, 14:29

    עליס בליטנטל

    ביקורת ״רוחות״ בסטודיו יורם לוינשטיין

     

    ''

     

    ''

     

    ''

    רוחות מצמררות

     


    הצגת ״רוחות״ מאת איבסן העולה עד ה10.8 בסטודיו יורם לוינשטיין, היא המצמררת והבולטת ביותר במהותה ובאופן הגשתה, יותר מכל הצגה אחרת שעלתה באיזו שהיא מסגרת תיאטרונית. חוויה מסעירה המגלה כוכבי משחק ברמות-על, ממש ייחודיים. וזאת הודות לעיבוד החדשני של עידו ריקלין ובימויו של כפיר אזולאי.

     

    כשבית ספר למשחק מצליח להעמיד הצגה (״רוחות״) של גדול המחזאים המודרניים, הנריק איבסן (1828-1906), מי שפתח את זרם הדרמה הריאליסטית, ולטלטל כל כך את הצופים, עד שלא אבו לעזוב את התיאטרון גם כשהיו הפסקות חשמל חוזרות ונשנות, ובלית ברירה שבו הביתה וחזרו שוב לראותה – מי שמצליח להפיק הצגה כה משובחת שאפילו בתיאטרונים הרפרטואריים לא נראה כמותה – ראוי לכל שבח. אך למען שאר הצופים שלא יהיה סיפק בידים להגיע ויחמיצו – ולטובת כל שוחרי התיאטרון המשובח – יש להעלותה כמות שהיא על קרשי התיאטרון הלאומי או העירוני שיספחו אותה כמות שהיא. ללא ״שידרוגים״ עם קאסט משלהם...

     

    את הספור שכתב גדול המחזאים הנורבגיים ובכלל ב1882, ובשלו נסערו ונזעמו הרוחות של כל החברה דאז, העביר המעבד עידו ריקלין קדימה במאה שנים ויותר, מה שמחבר את הצופים עוד יותר לבעיה שהיתה אז וקיימת עד היום, הנוצרת מחיי מין פרועים, על תוצאותיה ההרסניות והפטאליות. תוך שמירת כללי איחוד הזמן, המקום והמעשה הקלאסייים, מתרחשת הדרמה כשהבן הצעיר, אוסוואלד – צייר מוכשר המציג בגלריה היוקרתית בניו יורק, מרי בון, מגיע לביתו בנורבגיה.סיבת בואו-טקס פתיחת המוסד לגמילה ולחולי נפש על שם אביו שנפטר, אריק אלווינג.

     

    הצביעות החברתית שהיתה נהוגה אז במלוא חומרתה, שכפתה על האם להמשיך לחיות עם בעלה הבוגדני, ולשם כך שלחה את בנה ללמוד בחו״ל, הצביעות הזו יצרה בלב אוסוואלד הצעיר חסר עצום באהבת-אם, ורק בהמשך המחזה, כשהמסכים נופלים, הצביעות נשברת, ןמתגלה האמת – נוצרת דרמה שלכמותה לא זוכים בתיאטרון או בקולנוע כמעט אף פעם. הבימאי כפיר אזולאי צלח להביא את השחקנים-הכוכבים לדרגה כה עילאית של חשיפה נפשית, עד כי לא רק הקהל מתרגש אלא אף הם, המחברים את הצופים למעמקי הנפש של הדמות שהם הפכו לה ממש, והתוצאה נדירה ביותר וראויה לכל שבח.

     

    מורין אמור,יד ימינה של הלנה, אלמנתו של אלווינג, קונה את לבו של הבן שחזר לאחר שנים הביתה במתיקותה, מסירותה וחביבותה. זאת, לאחר שהוא מודה שלא חווה אהבה מעולם. יובל שבח כאוסוולד, מעלה ומעורר את הצופים לפיסגת המירבית של הרגש, בלהט הפנימי הבוער שבו, ובמרכיבי אישיותו כשחקן, כאלה שבנו את גדולי הכוכבים אי פעם. כשצופים בו, בכל הצגה הוא כובש את הלב ונוגע חזק בלב כל צופה. אין ספק, שמקומו יכול להיות מוצב בין טובי השחקנים של הדור ובעתיד.

     

    חלקו השני של המחזה, במרכזו עומד משחקו הכה מרגש של יובל שבח, בו מתחילות להיחשף רוחות העבר, מה שגורם למהפך במערכת היחסים בין כל הדמויות – חלק זה הוא כה דרמטי, שלא ניתן לחושפו, כדי לא להמעיט מעוצמת החוויה.

     

    את דמות אמו של אוסוולד, הלנה, מגלמת בצורה הנוקבת ביותר בהתגלמותה כהלנה תרתי משמע – בר קליין המדהימה ביופיה ובשלמות ביצועה. כאן היא מתגלה ככוכבת של ממש. ראו, הוזהרתם. לא לשכוח את השם. כך גם גיא דמידוב ככומר, וכאיש סודה של הלנה, מרשים מאד באצילותו ובהשראה שהוא מקנה לסובבים אותו, ומתוך חלקו בקביעת גורלם, הודות להכוונתם ברגעים גורליים בחייהם לצעד שיינקטו.

     

    בעוד הקורות בעבר אינן נראות, אלא מסופרות ע״י הדמויות, כפי שעושה המקהלה היוונית בטרגדיות הקלאסיות, עדיין די לשמוע זאת, כדי לחדור למבנה הנפש של כולם, ולהבין למה ןלאן זה הוביל אותן.כך עדן אמסילי כאביה של רגינה (מורין אמור רבת ההבעות) שובה לב כל  בחום ובלהט הכנה של האב שכה קשור לבתו היחידה, ומוכן היה, ועודו לעשות הכל למענה.

     

    וידוי אישי:

    הצגה כה ייחודית, שכל מרכיביה כה מושלמים, עבורי, שצפיתי במחזות איבסן כל אחד כמה פעמים, בהפקות שונות בארץ ובעולם כזו לא ראיתי מעולם. גם כשראיתי את ג׳נט מקטיר, (אותה קטלגתי בזמנו כ״וונסה רדגרייב הצעירה״), כ-נורה ב״בית בובות״ ואחרים. הצירוף של ליהוק כה נכון של לילך סגל, עיבוד עכשווי ויחד עם זאת כה רגיש של עידו ריקלין; משחק מדהים של כולם המעמיד לפנינו את כוכבי העתיד- כבר כבר; התלבושות הכה ריאליסטיות ומעוצבות כאחד של אביה בש, במיוחד ל-בר קליין); מצגת הווידיאו-ארט המצודדת שיצר אסף לנץ, התאורה המקסימה של איל דניאל, המוסיקה הרומנטית המלטפת את הלב, בין היתר של לנארד כהן, שערך אלעד אדר, התפאורה החכמה של יהודית אהרון, המאפשרת להתמקד באופן מירבי באירועים הדרמטיים ובטקסט החכם ולא באביזרי רקע, ולעוזרי הבימאי המחונן אסף יונש ושרון כהן רז.

     

    הצגת ״רוחות״ חובה שתמשיך לעלות על במות הקאמרי או הבימה, כמות שהיא, גם לאחר שהיא תסתיים ב- 10.8 בסטודיו יורם לוינשטיין. כי זו הפקה של פעם בחיים.

     

    בצילומי רדי רובינשטיין נראים בעליון: יובל שבח ובר קליין. באמצעי: בר קליין וגיא דמידוב. ובתחתון: מורין אמור ועדן אמסילי.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל