כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "כת השטן" - ביקורת על "השיבה" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום שבת, 28/9/19, 14:52

      זו אל מול זו הן ניצבו בפתחו של הבית. הקיבוץ הפסטורלי מסביבן העניק להן ולנו את אשליית הרגע שכל המתיחות של השנים האחרונות, הכעסים, האכזבות, הפגיעה והחשדנות כמו נמוגו מאליהם נמוגו ברקע הנינוח והירוק. למעשה נועה שמר, שזמן רב כבר מכונה בשם "אורה",מתבוננת באמה נאוה, והיא רואה אישה זרה.

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

      קל היה לפתור את כתיבת המחזה של איה קפלן "השיבה" בתיאור הלאקוני משהו ש"מבוסס על סיפור הכת של גואל רצון ונשותיו". יהודית הרמן, גיבורת הטלטלה במציאות אכן היוותה השראה להולדתה של היצירה המחרידה המוצגת על בימת הקאמרי, אולם זה איננו רק מקרה נקודתי. למען האמת, קורות חייה של נועה /אורה / יהודית הוא מקרה בוחן עגום למאות הנשים שנפלו קורבן למזימה שטנית של שטיפת מוח, לעיתים בעודן קטינות, ע"י גברים מניפולטיבים המשתוקקים לשלוט בהן. יותר מאשר להפכן לנשות מין עבורם בלבד, יותר מלזמום על כספן, יותר מלראות בהן רחם פורה המוליד עוד ועוד צאצאים – גואל רצון ( או כפי שהוא מוצג במחזה כאביהו תישבי, מנהיג כת "המשיב" ) רוצה בכל מאודו ליישם את הכפייה החולנית שלו על נשים אבודות, המצויות בפרשת דרכים בחייהן, ואילו הוא מצטייר כמושיע פורש החסות, ואט אט גוזל את נשמתן.

     

      16  שנה שהתה נועה שמר מחוץ לביתה, בהרמון רוויי הנשים של אביהו תישבי. הוא לכד אותה בעורמה בהיותה נערה, ומאז הסתגרה עימו ועם שאר שפחותיו בארבעת הקירות של מעונו. חמישה ילדים היא ילדה עבורו – שהיוו כמעט עשירית מסך הילדים שנמצאו במקום – ואנו פוגשים אותה לראשונה בתחנת המשטרה, בעיצומה של חקירה אגרסיבית ומרוככת לסירוגין. צמד החוקרים, גבר ואישה, מגלמים את השוטר הטוב והרע בפלירטוט של היפוך תפקידים, ומקלפים את מעטה השקר והפחד בו היתה שרויה נועה מרבית חייה הבוגרים. היא מגוננת על האיש שלדבריה גאל אותה, הראה לה נתיבי חסד, הציל את נפשה, אך סדקים שונים מתחילים להיווצר בתחושותיה. המפגש עם משפחתה הננטשת מחזיר אותה בהדרגה לימים הפרועים של נעוריה. אחותה הצעירה מרעיפה עליה את עליצותה הטבעית, בן זוגה לשעבר מהקיבוץ צץ ומחייה בה רגשות רדומים, הוריה שמעניקים לה ולילדיה את החום והחיבוק – כל זה משרטט לנגד עיניה את הפרכות בהן היתה נתונה. השקרים, ההסתרות והניצול נועדו אך ורק למטרה אחת – תשוקה לשפיות. ואת זה היא מוצאת באיחור ניכר באמצעות השיבה לחיק משפחתה ומחוזות ילדותה המודחקים. כשהיא מגלה את הזוועה, את הפשע שהתחולל בגופה ובגופן של אחיותיה לצרה, היא נחושה לנקום.

     

      אסף סולומון כמיכאל החבר לשעבר מפליא לתת לנועה את רגעי החסד שהיו להם. לא לוחץ ולא כועס, הוא מבין את הסיטואציה, את הבדידות שהקיפה אותה ורוקם לה אלטרנטיבה שמחלצת אותה מתהומות אליהן מעדה. גם רות אסרסאי המדהימה כחוקרת הקשוחה / החומלת נוקטת בשיטת ההכלה. מדברת אל ליבה של נועה, יודעת לאיים ולהפחיד כשצריך, אך טווה במומחיות את רעיון לכידת אביהו. מאיה לנדסמן כגילי האחות הצעירה היא מופת של רוח נעורים משובבת. היא המפתח העיקרי לליבה של אחותה הגדולה, כל האינטימיות שהיתה ביניהן ונדמה שהתפוגגה – שבה בענק הודות לאישיות החד פעמית שלה. 

     

    ''

    צילום : רדי רובינשטיין

     

      מעל לכל זוהי הצגה של שלושה שחקנים מופלאים : אודיה קורן כאמא של נועה. דמות רכה אך אסרטיבית, כזאת שכואבת את הסתלקותה של בתה, אך משכילה לא לנזוף בה בשעתה הקשה בה היא ניצבת מולה על השביל. כל דבר בעיתו, והעת אכן תגיע. יכולותיה הקומיות של קורן באות לידי ביטוי, אך האיפוק לפיו היא פועלת ראוי לשבחים. את אביהו תישבי גילם שמואל וילוז'ני, ובניגוד להליכתו התזזיתית והפרועה, בהצגה שלפנינו הוא זיקוק של נפש רוחנית, שלווה, חכמה, ממש גורו רב מעריצים. טירופו המוכר של וילוז'ני שהפך לסימן ההיכר שלו מפנה את מקומו לחוטים הנסתרים של טלפיו, בעודו מחבק את הקורבן התורן שהוא צד הפעם. ולנעלי הקורבן שהיא גיבורת המחזה נועה החליקה בטבעיות מעוררת השתאות נטע גרטי. כמו השילה מעצמה את כושר השיפוט, שיקול הדעת והציניות שכה מאפיינים את משחקה – גרטי פיסלה את עצמה מחדש. בובה על חוט, חומר לקפריזות של נביא השקר שמלך בתודעתה, הפכה לעבד במשך שנים רבות כ"כ. נועה של גרטי מסוחררת מאביהו, ונקודת המפנה היא ניצוץ הגילוי שיחזיר לה את כבודה האבוד ואת אישיותה המפוזרת. 

     

      איה קפלן שתיפקדה גם כבמאית ביקשה להפנות זרקור על העוולות הבלתי מובנות, שמתרחשות מטרים ספורים ממציאות חיינו. זוהי לא רק הצגה כל כיתות, אלא בראש ובראשונה על החמקמקות הנוראית שבה הילדים פורשים כנפיהם, קוראים תיגר מול הוריהם, וכאקט של מרד נעורים עלולים להתגלגל במדרון ללא מעצורים. קפלן ושאר השחקנים מלמדים אותנו שיעור על אובדן הדעת, ועל ההתמכרות לאהבה ולהזדקקות, גם ובעיקר אם היא באצטלה של תכלית ריקנית.


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין