כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "נער הרוק"- ביקורת על "רוק בבית הספר" / יוקי לביא

    1 תגובות   יום רביעי, 30/10/19, 13:38

      מאות בני הנוער שגדשו בשעות אחה"צ את אולם בית החייל היו בגילם של תלמידי בית הספר היוקרתי "בנפילד גרין". רובם ככולם נראו ונדמו לבני דמותם הבימתיים, אם בחזות, בלבוש, בגיוון האתני, במגמות אליהם השתייכו. ספק רב אם מורה מסוגו של דיואי פין היה לתלמידי בית ישראל. ספק רב אם מורה מסוגו של דיואי פין היה יכול בכלל להיכנס בשערי בית ספר כלשהוא ביקום.

     

    ''

     

      גם אם נתעלם מהפומפוזיות השיווקית שליוותה את "רוק בבית הספר", ולפיה זהו המחזמר הטוב ביותר של אנדרו לויד ובר, הרי שערך מוסף חינוכי יש בה למכביר. חמוש במחזאי ג'וליאן פלוז - כשלצידו בהפקה הישראלית אמון על הנוסח העברי דניאל אפרת ומלאכת הבימוי בידי אלדר גוהר – יכול היוצר הענק שבאמתחתו "פאנטום האופרה", "אוויטה", "קאטס", ועוד רבים וטובים – להתרווח וליהנות מפרי דימיונו השופע. תיאטרון ת"א ששימש לו במה מכובדת בוודאי יכול להוסיף גם הוא קורת רוח לתחושותיו, ולצאת לדרך שהתחילה כקומדיית טעויות קלאסית, אך התפתחה לתובנות פדגוגיות דרמטיות, כשמסרים בעלי חשיבות מצויים בשרוולה. במקרה דיואי פין ענה לשיחת הטלפון האקראית כששהה אצל חברו נד שניבלי, מורה בורגני. לומר "שהה" זה האנדרסטייטמנט של העשור, כי הפרזיט הבטלן ( שכל תהילתו היא נוסטלגיה שברירית של ניגונים חסרי תוחלת בלהקת רוק בית ספרית ) למעשה מתנחל בביתם של שניבלי ובת זוגו המרושעת פטי בחוסר מעש מוחלט. בשיחת הטלפון שיועדה לנד ובה הזמנה לשמש מורה מחליף, דיואי "גונב" את זהות חברו ומאמץ את שמו ומקצועו. כך שדיואי-נד מגיע למחרת לתיכון האליטיסטי, ושם, אחרי שצולח את מהמורת המנהלת הקשוחה רוזלי מולינס, הוא נחשף לאוצר בלום של כשרונות צעירים. שפת גופו והליכותיו המרושלות כמו זועקות חוסר רלוונטיות למוסד הנ"ל, אך דווקא הכשרתו המוזיקאלית ודיבורו הבלתי אמצעי ובלתי מנומס בעליל מקרבים אותם לבני הנוער. 

     

      זה לא היה קל בהתחלה. מעבר לחשדנות הבריאה אותה גילו כלפיו התלמידים, הם בעצמם היו סבוכים ברשת של התמודדות האופיינית לבני הנעורים. נפגוש את הילד הקונפורמיסט שהוריו אף פעם לא עומדים לרשותו, את הילד בעל המשקל העודף, את הילדה הלוקה בפחד מצמית שגורם לה להיות כמעט אילמת, את הילדה הווכחנית, ואת הילד שמרגיש דחוי בקרב חבריו. דווקא משום שדיואי הוא חסר השכלה בתחום החינוכי בתוספת אישיותו האינפנטילית בונה את האמון המיוחל. לא זו בלבד, אלא שאוסף הכשרונות שנגלה לעיניו מדגדג לו רעיון – לשגר אותם לתחרות מוזיקה הנקראת "קרב הלהקות". הוא חייב אותם כאנשי סוד, בעיקר מפני צוות המורים והמנהלת, ולאט לאט מלמד אותם את רזי המקצוע. מהו רוק, חשיבות תפקידו במוזיקה, המסרים המפורשים והמובלעים אותם הוא מעביר בחברה. הסוף – מעצם היותו מחזמר וגם כזה שנועד לילדים – הוא הוליוודי כצפוי, כשאהדת הקהל נתונה ללהקת הנוער שמצליחה לכבוש את לבבות כולם, ודיואי סוגר פה מעגל. הנער שהיה, זה שאיש לא האמין ביכולותיו הופך להיות הדבר החם הבא, ובקסם הבימתי אותו הוא מפזר. קאסט הילדים המזמרים מרשים ומגוון, הם שרים באופן מקצועי, מיטיבים לשחק את דמויותיהם התזזיתיות, ומוכיחים לנו עד כמה הילד הוא לפעמים המבוגר האחראי. זוהר בדש והגר אנגל כנד שיבלי ופטי בהתאמה מרימים לדיואי להנחתה בצורה משכנעת ואמינה. היא בדרכה התקיפה והוא בדרכו המנומנמת בונים את עולמו של הטפיל שחדר למעונם, ומציגים אותו לראווה אגב כך על שלל תכונותיו, חולשות שתתבררנה כבסיס למינוף האיכותיות.

     

    ''

     

        איילת רובינסון היא המנהלת הקפדנית רוזלי, שכל "בנפילד גרין" יראים מפניה. היא מפליאה בדמותה מטילת האימה, וכשהיא פוצחת בשיר – קולה נוסק לגבהים של יופי וצלילות. היפוך משווע מהיישות חנוטת החליפה שמתהלכת על הבמה בצעדים רועמים. היא סוג של זמרת בנשמתה, ואם להרחיק טיפונת לכת גם מורדת שהתברגנה בטרם עת. דיואי ומעלליו מקלפים ממנה את עטיפת הנוקשות, כש"חליל הקסם" של מוצרט הבוקע מגרונה מרטיט בשלמותו. ודומה כי את האינפנטיל / הפרזיט / הפוחז בדמותו של מיודענו דיואי לא צריך לרומם בסופרלטיבים מעבר לשמו : טל פרידמן. מי אם לא השחקן המהולל, בעל הטירוף הבימתי והאישיות כמעט גבולית בהפרעתה טורדת המנוחה יכול להיכנס לנעליו של המוזיקאי שהפך בעל כורחו למורה מחליף ? פרידמן מביא עימו את שלל נכסיו התרבותיים, כשלפתע אתה מבין את רגישותו. ניתן לכנות זאת "רגישות קוצנית", טיפוסית לאדם שלא ממש התבגר, נותר ילד בנשמתו, ושהסביבה חיספסה. הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו חושפת את ייפי נפשו ועומקי תודעתו הסמויים מן העין. ההומור הפרידמני, עם חיבתו הידועה למוזיקה, ניקזה לדיואי של אנדרו לויד ובר את התמהיל המדוייק של מי שנקלע שלא בטובתו לכתלי בית הספר כדי ללמד מקצועות עיוניים, אך בסופו של דבר הופך לגורו מוזיקאלי ולדמות חינוכית מהמעלה הראשונה. בסופו של דבר פרידמן-דיואי הוא משב רוח מרענן שהייתם משתוקקים שילמד את צאצאיכם, ואם ממש נפתח את זה – אז שילמד גם אתכם. פרידמן החתרן הבלתי נלאה לוכד כל פיסה של חמקמקות אנושית, ובעזרת האינטליגנציה הפרועה שלו נוסך ביטחון עצמי שלא יסולא בפז 

    בתלמידיו. "אל תהיו כמו כולם" זהו הערך שבדבריו, אל תהפכו לעדר ממושמע, תבטאו את עצמכם, את הרוח האוטונומית ותוציאו את תהודות הרוק שמסתתרות בכם. גם בפרידמן, שמסתבר שהיה רוצה להיות נער רוק, אבל כמו שלימדה אותנו ריקי גל כבר די מזמן באחד משיאי הקאנון הישראלים, אין דבר כזה ...

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/11/19 11:09:
      *

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין