כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    בשמלה אדומה - ביקורת על המחזה "דינה" / יוקי לביא

    0 תגובות   יום רביעי, 13/11/19, 14:06

      כשמבטה חסר אונים, גופה הצנום כואב ונפשה מיוסרת, היא ניצבת בשמלה אדומה בפני שלושת אחיה, עומדת ושואלת : איפה ? איפה התינוק שילדה מזמן, ושנאלצה למסור אותו לאימוץ ? איפה היא תוכל למצוא אותו, ללחוש לנער שהפך להיות מילות סליחה וחרטה, דווקא עכשיו כששעון החול של חייה מתרוקן ?

     

    ''

     

      חנה אזולאי-הספרי יצקה לתוך הדמות בשמלה האדומה את דימוי הקורבן שמסרב להיכנע לגורלו. במחזה החדש "דינה", אזולאי-הספרי מגוללת לפנינו את קורותיה של אישה בשלהי שנות החמישים לחייה, רווקה, פועלת ייצור בארגון המספק לוחות אלקטרוניים לצבא, עובדת חרוצה יתר על המידה, שזמנה הקצוב בעקבות מחלה מעמת אותה עם עברה. בסיועו של הבמאי רוני ניניו, השניים תופרים עלילה קצבית ומרתקת, רגישה, חכמה וכזאת שגם אם מפלרטטת בחטף עם מלודרמה – השחקנים הנפלאים שלה משיבים אותה לפאתי המציאות. דינה, הגיבורה הראשית בגילומה המדוייק של אזולאי-הספרי, מצטיירת בתחילת המחזה כרפוייה וחלשה מול שלושת אחיה הדומיננטיים. היא כל כולה מופת של חמלה ואהבה כלפיהם, מתעלמת משליטתם הכמעט מוחלטת במהלכי היום-יום שלה. תלויה בהם באופן הבסיסי, התנהלותה כשל ילדה שתהליך ההתבגרות המנטלי כמו פסח עליה. נתינתה ללא גבול וללא תנאי כלפי סביבתה משווים לה דוק של פגיעות ורצון לסוכך עליה מפני רשעותו של העולם החיצון. במאית סרטים דוקומנטריים שנקלעה לחייה של דינה, שביקשה להותיר חותם אוטוביוגרפי מצולם לקראת לכתה, מצליחה לחדור את שיריון הפלדה של הגיבורה. בדרך לא דרך היא מתקרבת אליה, מתוודעת למצוקתה, ולסימן השאלה הענקי המרחף מעל ראשה, ואט אט מעוררת בחברתה החדשה ספקות. תהיות לפשר חוטי הסמכות והמרות בהם היא ארוגה,אודות הסימביוזה החולנית לאחיה ( ובעיקר לבכור שבהם ), ומעניקה לה רוח גבית המיתרגמת בחלקו האחרון של המחזה לאסרטיביות והחלטיות. דינה של המערכות האחרונות בהצגה היא עוף החול שמנער את שיירי הזלזול והאטימות מקרב משפחתה, ובה בעת ממוקדת מטרה שלא בוחלת בשום אמצעי להשגתה.

     

      קולאז' שחקנים מרשים ומהוקצע העמיד ניניו על הבמה. אורלי טובלי שמגלמת את המורה לציור של דינה בילדותה / החברה הטובה שלה מהמפעל / שכנה קשת יום משרטטת בהומור ובכאב את התפאורה וחומרי הרקע מהם צמחה הגיבורה. סתיו בניט כבמאית הדוקומנטרית שובה את הצופים ברצון לפתור את החידה האנושית בה נתקלה. היא אותנטית ומדברת עם דינה בגובה העיניים, לא נבהלת מתגובותיה המעט אימפולסיביות, ובעיקר נפש מכילה. מה שלא ניתן לומר על איש משלושת האחים. שום חמלה והכלה לא מתקיימים בהם. דינה היא אחותם השקופה, וגם אם הם מושיטים לה עזרה זה מגיע תוך כדי הדגשת מקומה בשרשרת המזון של תשומת הלב והחשיבות כלפיה. חיים זנאתי הוא הדמות היפה ( יחסית ) מהם, האח האמצעי הבקיא ברזי הבירוקרטיה שנועדו להפגיש אותה עם בנה האובד. ויקטור סבג כאח הצעיר,עבריין חוזר בתשובה שדינה היא אך ורק כלי שרת בידיו לצורך מסחטת כספים עבור מוסדות הדת אליהם קשור. 

    המפגשים הטעונים בין השניים הם מהמרתקים שבהצגה, הצטלבות של דאגה משפחתית כנה מול העמדת פנים המסתייעת באצטלה של עולמות תורניים והבטחות שווא של מתק שפתיים העטוף בפסוקים ובהילה של קדושה מזוייפת. לעומתם האח הבכור ( דני שטג ) הוא רוח סערה חסרת גבולות ועכבות. הוא למעשה מי שהכתיב וקבע כיצד ייראו חייה של אחותו, כששטג התזזיתי והנפלא נוסך לתוכו את שלל התכונות – אגרסיביות, חספוס, מניפולציות, איומים. את הסוד האפל הוא זה שמצפין , ודינה – שמרבית חייה היתה סוג של מריונטה – לקראת סוף המחזה מחציפה פנים לעברו, ומערערת בפתאומיות על שליטתו, כמו מרסקת את דימויו הגברתני.

     

    ''

     

      חנה אזולאי-הספרי היא כאמור הגיבורה, פרי עטה ובת דמותה הבימתית. לקראת הסוף היא צועקת. זאת צעקה כבושה, כזאת שהסתתרה עמוק בירכתי הנשמה, שהתמקמה שנים רבות מבלי שנוצרו התנאים לפקיעתה הדציבלית מול העולם הרחב. חמושה בידע אותו צברה בהיחבא, היא מטיחה בשלושת אחיה את הכל. המפגש האחרון הוא ציר הדרמה שמגיע לנקודת רתיחה, וייתכן שגם לסוג של קתרזיס לפני הסוף. אזולאי-הספרי באחד מתפקידה הבימתיים הווירטואוזים, סוחפת אותנו אל תוככיה, אל קורותיה, עד שהזעקה הזאת כמו המשיכה להדהד שעות רבות לאחר מכן. אזולאי-הספרי היא יוצרת חשובה בנוף התרבותי, עם רפרטואר עשיר על המסך הגדול ועל הבמות, בעלת מודעות פמיניסטית, חברתית ופוליטית – ואת כל זה ניתן למצוא ב"דינה" שלה. מתבקש להידרש לדינה התנ"כית, לשמה של מי שחוותה אונס קבוצתי, ומי שאיזכורו משוקץ בעיני חוגים דתיים ( לדוגמת אחיה הצדיק ). אך גם ללא הסמנטיקה, אזולאי-הספרי עולה פה מדרגה, הן ככותבת והן כשחקנית, כששמלתה האדומה כמו מתנופפת בהתרסה כנגד הפטריאכייה המשפחתית וכמשל לעוולות המתמשכות בהן לפותות "דינות" נוספות באקלים הישראלי.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין