כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    תיבות הפנדורה הפסטורליות - ביקורת על "דברים שאני יודעת" / יוקי לביא

    1 תגובות   יום שלישי, 19/11/19, 13:32

        "זה לא היה אמור להיות ככה. חשבתי שהם יהיו כמונו, אבל יותר טובים,גרסאות משופרות שלנו" – כך בכאב עצום מגולל אבי המשפחה בוב את תחושותיו לאוזני אשתו פראן לקראת סיום הסאגה. כשהבמה מלאה בערוגות פרחוניות, עלים נושרים ושלכת עונתית ( פרי מלאכתה של מעצבת התפאורה ברוכת הכישרון כנרת קיש ), ואת המלל והתחושות מלווה המוזיקה המלודית, ההרמונית, החודרת לנימי הסמויים ביותר מאת שאול בסר – אנחנו מתוודעים לשש הדמויות אותן יצר אנדרו בובל. המחזאי האוסטרלי שיצירתו "דברים שאני יודעת" עולה בימים אלו על בימות בית לסין ותיאטרון חיפה כמו מבקש להתיר את האסורים של הקן המשפחתי, לפרום מעטה שקרי של פסטורליה. הבמאי משה נאור נוטל ברגישות ובענווה את חומרי הגלם הכתובים, וחושף בפנינו חרש ובאיטיות מצמיתה את עובדות חייהם של פראן ובוב – האם והאב – ואת ארבעת צאצאיהם שהמילה "נחת" איננה בהכרח מה שהסבו להם בתשעים הדקות אותן חווינו.


    ''

     


     

      ופתאום, כמו משום מקום מתוכנן, התחלתי לדמוע. מלנכולי ככל שאהיה, זוהי תגובה מרחיקת לכת אפילו עבורי, אך כשעידו רוזנברג שגילם את בנם מארק של הזוג סיפר את קורותיו – זלגו הדמעות מעצמן. כה רגיש, שביר ויפה הוא היה. פניו המלאכיות, שוחרות הטוב, כמו ניקזו אליהן את תלאות הנפש, ודמותו הפכה לגבעול פגיע, נטול שכבת עור מינימלית, שהשתוקק בכל מאודו לחיבוק מהוריו. הסוד אותו הוא עתיד להנחית על הוריו יערער את עולמם, ויאלץ אותם לעמוד בדילמת ה"אהבה לילד שאינה תלויה בדבר". בימויו של נאור בנה את מארק באופן שאיש בקהל לא יוכל להישאר אדיש לייסוריו. הרגע הקסום שלו עם אביו, ואותה מחווה גופנית מרגשת שנתהוותה שם, הם מופת ספרותי של ממש. גם שלושת אחיו של מארק- איש ואישה בתורם – עשויים לזעזע את אמות הסיפים של פראן ובוב. "דברים שאני יודעת" היא למעשה קולאז' של וידויים מפי הילדים, וכיצד ההורים משכילים ( או שלא ) להתמודד עימם. מטבע הדברים ומחמת ההתחשבות לא אגלה מהם הסודות ( ספויילרים זה פויה !!! ), אך אציין כי הגילויים הולכים ונבנים בהדרגה דרמטית, כזאת שאיננה מועדת למהמורות המלודרמה, אלא שומרת על תדר אמין ונבון. זה מתחיל בסיפורה של בת הזקונים רוזי, שלנעליה נכנסה מיכל עוזיאל. היא מתוקה וסקרנית, דמותה רוצה לבלוע את העולם כולו, ומפחי הנפש בהם נתקלה גורמים לה להזדקק להוריה. הבאה בתור היא אחותה הבכורה פיפ – אשת קריירה, נשואה ואם לשתי בנות, שמצוייה בצומת גורלי. יעל וקשטיין היטיבה לבזוק לתוכה את האסרטיביות המדודה של "המבוגרת האחראית", שלכאורה מיושבת בדעתה, וגם את חוסר האונים המשווע אותו היא מדגימה. נקודות המפגש שלה עם אמה פראן, והמורכבות הטעונה של יחסיהן, הן משיאי ההצגה. את מארג הסודות חותם הבן-יקיר-לי ששמו הוא בן, ואת אישיותו החמקמקה והחידתית מעניק הבמאי לשחקן גיא גורביץ. בניגוד לאחיו מארק, שתועפות של טוהר נוטפות מתוכו, בן הוא תוצר קלוקל של פינוק משחית. ייתכן כי סגידתו המופגנת של פראן לבנה יצרה את העיוות, אך באינטראקציה של ההורים עימו – דווקא בוב שהיה פאסיבי ובלתי מורגש עד כה מתגלה בעוצמתו. הוא זה שלמורת רוחם של פראן ובן ייאלץ את בנו להתמודד עם השלכות מעשיו, גם במחיר של ויתור מפליג הנעוץ בהרגלי אורחותיו.

     

    ''

     

      גדי יגיל הוא האב שדמותו לבשה ופשטה צורות במהלך ההצגה. בוב שלו מצטייר כחלש אופי רוב הזמן, אך מתחת לפני השטח הוא מודע לכל. יצא די מזמן לפנסיה, ואת עיתותיו הוא מקדיש לטיפוח הגינה הביתית. שם, כשהוא מוקף בטבע ובאקלים השנתי, הוא פורח. הוא אוהב את אשתו וילדיו בכל מאודו, אך לאט לאט עייפותו ניכרת עליו. יגיל הקומיקאי בחסד הוא הליהוק המושלם לתפקיד רב התהפוכות הנ"ל, והוא משלים אותו באופן וירטואוזי עם אשתו פראן במחזה – הלא היא הגברת הראשונה של תיאטרון בית לסין יונה אליאן. "אני אשמה שהפרמיירה נדחתה, זה הכל בגללי" הודתה אליאן בחיוך מבוייש בעת ההשתחוויה. "ומאד לא פשוט לחכות" כתבה המשוררת לאה גולדברג ב"למחרת", אך היה משתלם. אליאן מעניקה לנו בית ספר למשחק, למימיקות, לשפת גוף, לדציבלים עולים ויורדים, למניפולציות של אם, ולחרדה כנה לגורל ארבעת ילדיה. היא אוהבת את כולם, ללא ספק, אך את חיבתה המסויימת למי מהם לא תוכלו להחמיץ.  "אנחנו יותר מדי דומות, זאת הסיבה שאנחנו לא מסתדרות" - מנתחת פיפ בתובנה מעשית, ופראן/אליאן מאששת את קביעתה האקסיומית. אליאן כמו חשה בהבטחה הדוממת, הבלתי כתובה, שנתנה למשפחתה בכלל ולבעלה בפרט, והיא יודעת שהיא-היא הציר עליו סובב הכל. בחוכמתה ובאינטואיציה השמורה למי שמבינה במבט את העתיד להתרחש היא מתירה את פקעות החבלים, שורטת ונשרטת, מכה ונחבלת חליפות, ולא מוותרת. דורי פרנס האחראי על התרגום זיקק לקולה את הטקסטים הנוקבים והחדים, את חוכמת הלמידה הממושכת והאומץ להתבונן בשבריהם, וגם יכולות נבואיות, שלא בהכרח חוזים את מקטעי פס קול חייה, שייתכן ואורבים לה בפינה.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/19 13:09:

      שולח כוכב תודה על הפוסט

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין