יום חמישי. שעת אחר הצהריים מהבילה - כמו שרק תל אביב בחודש יולי יכולה להיות.
המכונית שלי שוב התקלקלה וזאת בפעם השנייה מזה שלושה חודשים, ששמתי פעמיי למוסך פיאט ברמת החי"ל.
נראה לי שמהסכומים שהוצאתי לאחרונה במוסך , הקימו עוד אגף במוסך או לפחות מימנו לכול עובדי המוסך סופ"ש נופש באנטליה.

וכך בעקבות חום הגוף, מזג אויר לוהט וחום הנפש עקב העצבים מתיקוני "הפונטו הרים" שלנו, צעדינו הובילו את בן זוגי ואני לעבר המרחב הממוזג, במסעדת הדסון.

נכנסנו למסעדה השוממה, שזה עתה החלה במשמרת ערב, השעה הייתה 18:30. המארחת החיננית הובילה אותנו, אל שולחן קרוב לבר. המקום עצמו מורכב משני חללים גדולים ותקרה גבוהה אשר הוסיפה אווירה קרירה מידי לטעמנו במסעדה. מנגד, שולחנות העץ החומים והכסאות האדומים והחומים מוסיפים חמימות למקום.

התיישבנו, או אז, הגיע אחד המלצרים מסוג "המלצר המרצה". עוד לא הספקנו להתרשם מהתפריט וכבר הייתה בפיו בשורה קשה... "יש לי בשורת איוב - אין שקדי עגל" (ציטוט מפיו) לאחר מכן, פצח המלצר המרצה בסיפור מאלף על פרות החופש אשר שוכנות ברמת הגולן העליזה ואוכלות עשב ירוק ומלבלב אשר גורם לבשר להיות נימוח ומענג. ניכר היה שהמלצר שלט בכל רזי התפריט, השאלה הנשאלת היא: מדוע הלעיט אותנו בכל כך הרבה פרטים קטנים ולא חשובים.

הזמנו שתי כוסות יין לבן מסוג ויונייה של כרמל, הסדרה האזורית וכן שתי מנות ראשונות: קרפציו פילה ושרימפס חמאה ושום. היין היה קר, מתקתק ופירותי - והלם את מזג האוויר הלח שבחוץ. הוגש לשולחן בגטון עם חמאה שהיה טרי וטעים שחוסל במהרה, ונאלצנו לבקש תוספת... מה לעשות היינו רעבים ונשאר הרבה קרפציו בצלחת...
הקרפציו היה עדין, מתובל במידה הנכונה. הפרמז'ן היה דק מידי ולא מספיק חריף ודומיננטי. מנת השרימפס וחמאת השום היתה ערבה לחיך , ורוטב החמאה עם השום והשמנת נספג עד כלות עם הלחם הטרי.

הסתכלנו זה בזו והתענגנו על מוסיקת הג'אז והשנסונים הצרפתיים שנוגנו ברקע. המוסיקה הייתה תפאורה נהדרת לארוחה שפתחה סוף שבוע רגוע.

ובכן, לאחר הדביקות המתבקשת נעבור לעיקריות.
המסעדה מתמחה בבשרים מיושנים (ראה ערך פרות החופש) אך אנו העדפנו משהו יותר קליל.
בן זוגי הזמין בהמלצת "המלצר המרצה" חזה מולארד ברוטב בצל בלסמי, עם גרטן בטטות ועלי מנגולד מבושלים. אני הזמנתי פרגית פקין ברוטב ברביקיו שזיפים בתוספת קינואה מתובלת בכוכבי אניס. שילוב הטעמים במנת המולארד בין הבשר הנימוח הירק המבושל והבטטה המתקתקה היה טעים מאוד. מנת הפרגית היתה סטנדרטית והקינואה הייתה יבשה, נאלצתי להרטיב אותה עם הרוטב של המולארד, שערבב בין הטעמים של שתי המנות.

לקינוח הזמנו זוג טארטים שהיו לכדי מנה אחת של פקאנים עם כדור גלידת מייפל וקצפת. הפקאנים היו ממש טריים הורגש כאילו זה עתה נקטפו מהעץ והוכנסו לתנור. גלידת המייפל היוותה טוויסט מעניין לפקאן.
המנה הייתה אלוהית, שווה היה לחכות לסוף. מנה מומלצת למי שכמונו, לא אוהב מתוק מידי וחמוץ מידי בקינוח. בן זוגי קינח באספרסו ארוך שהיה עשוי במידה הנכונה.

סה"כ התענוג כולל 12% שירות - 370 ₪.

משוב לאוכל: מסעדה שמתמחרת את המנות במחיר יחסית גבוה צריכה לשמור על רמה אחידה, בהדסון חלק מהמנות היו ברמה גבוהה וחלק פחות.

משוב לשירות: השירות היה קשוב, חייכן ומקצועי, מנהל המשמרת הבלונדיני נוכחותו הורגשה וסייע בהוצאת המנות

משוב לאווירה: העברנו למעלה משעתיים במסעדה ובכלל לא הרגשנו. מוסיקת הרקע הייתה ממש מצוינת ונעימה לאוזן.

יצאנו מהמסעדה שלובי זרועות ולרגע שכחנו מה הוביל אותנו לאזור מפנק זה של רמת החי"ל, או אז, נזכרנו כי מעבר לכביש מחכה גלמודה המכונית במוסך...