כותרות TheMarker >
    ';

    החיים מבעד למשקפיים שקופים

    ביקורות ושאר יצירות שלא מצאתי מישהו שישלם לי עבורן.

    0

    The boy with the thorn in his side - מכתב אהבה לאיש שלא הכזיב

    7 תגובות   יום חמישי, 31/7/08, 16:38

    יום קיץ אחד נפגשנו. לא בשערי בית הקברות כי אם באולם ממוזג עם סאונד מפוקפק. במקום וויילד היו לצידנו דוכנים של מזון זול במחירים מופקעים. דבר לא גרע מן הקסם.

    חיכיתי לך 3 שנים. יש שרצו אותך יותר, יש שחיכו לך יותר. אני ידעתי שאתה שלי, מאותו הרגע ב-2005 בו שמעתי את קולך המפלח שר "You have never been in love until you've seen sunlight thrown over smashed human bone". או אז ידעתי כי מצאתי את הקול שלעולם לא יבגוד בי. רבים וטובים קדמו לך: פרדי, ליאונרד, ניק, טום, דיוויד. כולם בגדו ומכרו את נשמתם תמורת אגורות נחושת שנשחקו עד שבהקו. לא כן אתה, שנשמתך בוהקת יותר מכל זהב, בוהק העולה מעל החומה בה הקפת את עצמך מפני העולם, בוהק שסנוור אותנו באותו יום קיץ לוהט יותר מן השמש הקופחת.

    במשך שעתיים שלמות התמסרת לנו לחלוטין. חשפת את גופך ונשמתך מול קהל רעב ומשתולל של שש אלפים. הם צעקו, דחפו, תקעו מרפקים וכמעט שגלשו זה מעל זה. אני, בשורה השניה, נצמדתי למעקה, מוגנת על ידי הצוק האיתן של האיש שאיתי, ולא יכולתי להתיק את מבטי, מהופנטת על ידי האיש שמולי. משם, ראיתי את מה שלא ראה ההמון בשורות שמאחוריי -  ואולי לא רצה לראות. ראיתי את הדמעות. שמעתי את קולך נשבר. היכן שהוא מאחוריי ומסביבי ההמון הריע וקרא לעוד, ואני עמדתי כנטועה ולא הבנתי איך אתה מסוגל. איך אתה יכול לעמוד על הבמה רחבת הידיים הזו ולמסור את כאבך בידיי התנים הרעבים. נחרדתי למחשבה שייתכן ואני אחת מהם, וגם אני תולשת בשיניים חדות ובולעת במהירות, לפני שייגמר. רציתי לצעוק "אני יודעת! אני מבינה!", אבל אפילו מחשבותיי נבלעו בשאון של שש אלף פיות המדלקמים את כאבך כהמנון קרב. רציתי לקרוא להם "שתקו! הניחו!", אך נבצר ממני. מי יודע, אולי מוטב שכך.

    הם צחקו. אז, באותו הרגע שנראה לי כה איום. באותן דקות ארוכות בהן המוסיקה הייתה תלויה באוויר ואני רק רציתי שהאדמה תבלע אותי. את כולנו. בתוך קהל דחוס, הרגשתי כאילו אני עומדת בחדר אפל רחב ידיים, נקי מכל ריהוט או צבע. החדר שלך, אליו פלשתי בגסות, ברשות שניתנה לי תמורת סכום זעום. לו היה מוכפל ומשולש, עדיין לא היה מחפה את ערכו של אותו רגע נורא. ואתה עמדת על שתי רגליך והמשכת. ואנחנו הוספנו לבלוס, ולדרוש עוד. הם יללו, ואני לא יכולתי לדמיין לעשות משהו אחר מלבד לקרוא "בראבו!" לאומץ ליבך. אז חזרת, ונתת את המעט שנותר. ואז הלכת. הפעם באמת, לבלי שוב. כשנדלקו האורות חשבתי שאני חשה כיצד הקסם נשבר, מתמוסס, נמוג לתהום הנשייה של שעות רבות של מוסיקה באולמות הומי תנים.

     

    טעיתי. חלפו יומיים מאז אותן שעות ארורות ומופלאות. הקסם לא פג. הקסם לא יפוג לעולם.

     

    קיבלנו את מה שרצינו.

    האם קיבלת אתה?

     

     

     

     

     

     

     

    Disclaimer: סטס, אני אוהבת אותך. אתה לא יודע לשיר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/8/08 14:08:

      צטט: מטא אור 2008-08-03 13:20:13

      הזאפה קטן מדי....

       

       

      אפשר היה לעשות 2-3 הופעות. אני לא הייתי מתנגדת ;)
        3/8/08 13:20:
      הזאפה קטן מדי....
        3/8/08 12:26:

      צטט: מטא אור 2008-08-03 11:04:33

      לא הייתי שם בגופי, אבל הייתי שם. ואני מבין (למרות שהיכרתי את מוריסי הרבה לפני 2005) את עוצמת החיבור, והאישיו של לאהוב את האמן בחדרך ובאוינטימיות של האוזניות שלך ולא בהופעה עם עוד כמה אלפים (למרות שאני מעדיף את האינטימיות ואת ששת האלפים במידה שווה).

       

      מוריסי,

       

      חזור.

       

       

      מצטערת בשבילך.

      האמת היא שזה לא שחור-לבן. מה שבאמת הייתי רוצה זו הופעה אינטימית במקום קטן יחסית (כמו הזאפה, למשל). אני בהחלט מעדיפה את הקול של מוריסי עכשיו - לשמוע אותו שר עכשיו שירים מלפני 20 שנה זה עונג שלא יסולא בפז - ויש לו את היכולת הנדירה הזו לגרום לך להרגיש כאילו הוא שר רק לך. כן הייתי רוצה קהל קצת אחר בהופעה, כדי שהיא באמת תהיה הופעה ולא שירה בציבור. אבל כנראה שזה המחיר שמשלמים על העובדה שהאמן ידוע.  

        3/8/08 11:04:

      לא הייתי שם בגופי, אבל הייתי שם. ואני מבין (למרות שהיכרתי את מוריסי הרבה לפני 2005) את עוצמת החיבור, והאישיו של לאהוב את האמן בחדרך ובאוינטימיות של האוזניות שלך ולא בהופעה עם עוד כמה אלפים (למרות שאני מעדיף את האינטימיות ואת ששת האלפים במידה שווה).

       

      מוריסי,

       

      חזור.

        1/8/08 21:38:

      צטט: shoegazer 2008-07-31 23:15:33

      יפה :)

       

       

      תודה רבה :)

        31/7/08 23:15:

      יפה :)

       

      ארכיון

      פרופיל

      נערה במשקפיים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין