חזרתי עכשיו מהסרט חופשייה ומאושרת של מייק לי. אני מאד אוהבת את הסרטים שלו, בעיקר את הדמויות הססגוניות, שתמיד יש להם גוון מתוק- מריר כזה. הפעם זה ממש בתור קומדיה. הגיבורה היא מעין ליצנית עצובה, רווקה מזדקנת שבוחרת להסתכל על הכל בוורוד. היא בוחרת להסתכל על הדברים הקטנים והיפים. מנסה לאהוב גם את האנשים הכי מוזרים. מתאמצת עד כאב לחייך לאלה שכבר שכחו איך זה מרגיש כשקצוות הפה קצת מתרוממים להם. לפעמים החייכנות שלה והניסיון להציק כבר מעצבן. לא קשור. די כבר עם זה. והיא- לא משחררת, מחזיקה בכוח בחיוך. מנסה - אפילו בכוח- לחייך, לטפל, להיות בשביל האחר. קצת תמימה, קצת נאיבית. קצת על הקצה, בכל רגע יכול להגיע משיהו שאולי ינצל את כל טוב הלב הזה, את כל התמימות והאמונה הזו בטוב, בחיים. אפשר אולי להתעצבן מזה קצת, אפשר לנסות לנתח מניעים פסיכולוגיים, אבל עכשיו רק בא לי ללכת לישון עם החיוך המר- מתוק הזה. להשאר עוד דקה בתמימות, באמונה שיהיה טוב, בניסיון לראות כמה השמיים יפים. בלי שומדבר רציני היום. להתכסות בשמיכה הדקה של החיוך והתמימות, לעצום עיניים ולישון. לילה טוב :) |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי ענבל,
זה באמת סרט לגמרי אחר מכל סרט אחר שלו.
יש הסתכלות לגמרי אחרת, ויש אולי מין הרגשה נון-שלנטית, קלילה,
שאפילו מרגישה לעיתים מזלזלת. חבל שלא נשארת עד הסוף,
כי יש איזשהו משהו שמגיע לידי פתרון בסוף. מתרגלים לדביקות הזו, ואז אפשר גם לראות דרכה.
אבל.. טוב, לא כולם חייבים לאהוב, אני מניחה.
שנה טובה ובחירות מוצלחות יותר, גם בסרטים...
רחלי
הרגע חזרתי מהסרט
"חופשיה ומשוחררת" של מייק לי"
בחיים לא חשבתי שאצא מסרט של מייק לי באמצע...איזה אמצע, אפילו שליש לא ראיתי.
את "עשה את הדבר הנכון" שלו ראיתי עוד כתיכוניסטית, סודות ושקרים-ראיתי בשקיקה אינספור פעמים
אבל הערב פשוט אכזבה צרופה, הן מהבימוי, הן מהדמות של פופי שהיא רדודה להחריד,
הקלילות שלה נובעת לא מתוך מודעות ובחירה אלא פשוט מטיפוס ריקני
והמפגש עם המורה לנהיגה, לא ניכר שהולך לקחת את הסרט להמראה.
הסצינה עם החברות השיכורות בדירת הרווקות המזעזעת פשוט גרמה לי לשאול את עצמי
מה לעזאזל קרה לבמאי הזה שתמיד הייתי הולכת לסרטיו בעיניים פקוחות..?
הדמויות שלו שתמיד היו מעניינות והתסריט מרתק,
מה קרה פה? יצאתי והלכתי לשתות קפה .