כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מיומנו של מישקה

    קורותיו מסמרי הפרווה של חתול ג'ינג'י מטורף וחובב שחייה אולימפית.

    0

    מגע של קסם

    ביקורת על "אי של שקט"

    מגע של קסם

    9

    סרטים  

    14 תגובות   יום ראשון, 3/8/08, 10:30

    "אי של שקט" הוא אחד מאותם סרטים נדירים שאתה מצטער כשהם נגמרים , יצאתי מהאולם עם חיוך קטן בלתי מוסבר ומלא באהבת המין האנושי.על חולשותיו.

    הסרט בוחן את חייה של משפחה שמתערערת בשל מוות בלתי צפוי.

    כזכור הנושא של ההתמודדות עם מוות טרגי בטרם עת העסיק את נני מורטי כבר בסרטו המעולה "חדרו של הבן".

    .כאן המדובר בסרט בעל אופי אחר לגמרי, נני מורטי לא ביים  הפעם , אלא היה שותף עיקרי בכתיבת התסריט  המקורי, החכם והנפלא והוא גם משחק ברגישות נוגעת ללב את התפקיד  העיקרי של האב.

    גם כל שאר השחקנים עושים עבודה נהדרת ובטוח שלא תשכחו את הבת הקטנה . ויש אפילו הפתעת ליהוק בדמות שולית ,כאשר מי שמגלם אותה הוא לא אחר מהבמאי רומן פולנסקי עצמו .

    זה בפירוש בסופו של דבר סרט אופטימי  שזור בהומור ובטונות של אנושיות.

    סרט שכמו בכל יצירת אומנות גדולה שואב את כוחו מהנוכחות  מטילת הצל של המוות .

    הבמאי לואיג'י גרימלדי במאי נפלא בזכות עצמו ,שיחק בסרטו האחרון של נני מורטי ,

    כאן הם מחליפים תפקידים.

    אבל עדיין ובצדק זה סרטו של מורטי שכן התסריט (המבוסס על ספר) הוא שלו  וסגנונו האישי ניכר בכל פריים ופריים .

    אני רואה בסרט ,סרט מסע , גם אם הוא מתרחש רוב רובו בכיכר קטנה מול בית הספר של הבת הקטנה,

    כאשר האב ישוב על ספסל, מהשעה בה הוא מביא את הבת לבית הספר ועד שהוא אוסף אותה אחרי הלימודים.

    סרט שמחלחל לו לאט ויוצר את אותה תרכובת ,  המהווה את אותו קסם שבשלו תמיד נרצה להמשיך ולראות סרטים,  סרט שיישאר אתי גם הרבה אחרי שהסתיים.

    או כמו שמישהו אחר הגדירו כסרט "משנה תודעה".

     באמצעים ובשפה קולנועית מינימליסטית ,המשרתת במדוייק את אופי הסרט הנפלא הזה,יוצר הסרט חוויה שדומה לזו הנוצרת לנו אחרי קריאה בספר טוב .

     

    תלכו מהר , ואם מישהו  יתאכזב עשו לי טובה ואל תספרו לי.


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/5/09 22:42:
      סרט  נפלא. רגישות מופלאה של תסריט, בימוי ומשחק. צדקת בהכל.
        2/1/09 09:50:

      מממ ראיתי אותו לפני מספר חודשים

      ועדיין..

       

      אכן משנה תודעה.

      אוהבת את הנימים החשופים הללו.

       

      תודה

        10/10/08 13:34:

      צטט: *lil* 2008-10-09 12:48:03

      גם אני אהבתי מאוד מאוד ונחמץ לבי כשהוא נגמר...

       

      כבר הרגשתי אחריות ולכן שמחתי מאד שאהבת, זה סרט עם קסם וקסם הוא אותו מרכיב שלא ניתן או לא כדאי לנתח למה הוא עובד אבל בעובדה הוא עובד.רגוע

        9/10/08 12:48:
      גם אני אהבתי מאוד מאוד ונחמץ לבי כשהוא נגמר...
        13/8/08 10:13:

      צטט: ביליבי 2008-08-13 02:56:54

      גם אני הייתי בסרט הזה לפני שבוע לערך והייתי נותנת לו כותרת שהיא  עוצמת הרכות. הוא בועט בבטן ברכות מלטפת. כואב אבל פחות. סיטואציה אנושית, מין סיפור קטן, המתרחש במעגל מצומצם, אך הרגש עובר בגדול דרך מבטים, שתיקות, מחוות וצילום. נולדה בי תחושה שהצליחו להעביר את האמת למסך ולא ייפו את הדברים, דבר שחסר לי הרבה בקולנוע עת נותנים כבר המון שנים כבוד לבומבסטיות, מחליקים כל קפל בשמלה והגיבורים נראים כיצאו מווג לפני רגע. כמובן שזו אינה המציאות ולכן פעמים רבות זה מרגיש לא נכון וכמובן גם מתסכל. אי רצונו של הגיבור להיפרד מבתו או להפקיר אותה לבד אחרי חווית האובדן שלו ושלה, גוזרת מהצופה רגש אדיר וזה בלי שנאמר פעם אחת אודות הרגש הזה. אהבתי ממליצה בחום. תודה על שכתבת. הנה כוכב. בילי

       

      ביליבי,

      שמחתי ,תודה רגוע

        13/8/08 02:56:
      גם אני הייתי בסרט הזה לפני שבוע לערך והייתי נותנת לו כותרת שהיא  עוצמת הרכות. הוא בועט בבטן ברכות מלטפת. כואב אבל פחות. סיטואציה אנושית, מין סיפור קטן, המתרחש במעגל מצומצם, אך הרגש עובר בגדול דרך מבטים, שתיקות, מחוות וצילום. נולדה בי תחושה שהצליחו להעביר את האמת למסך ולא ייפו את הדברים, דבר שחסר לי הרבה בקולנוע עת נותנים כבר המון שנים כבוד לבומבסטיות, מחליקים כל קפל בשמלה והגיבורים נראים כיצאו מווג לפני רגע. כמובן שזו אינה המציאות ולכן פעמים רבות זה מרגיש לא נכון וכמובן גם מתסכל. אי רצונו של הגיבור להיפרד מבתו או להפקיר אותה לבד אחרי חווית האובדן שלו ושלה, גוזרת מהצופה רגש אדיר וזה בלי שנאמר פעם אחת אודות הרגש הזה. אהבתי ממליצה בחום. תודה על שכתבת. הנה כוכב. בילי
        8/8/08 17:36:

      צטט: hagintlv 2008-08-08 17:01:07

      מסכימה עם כל מילה :-) *

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=564381

       

       

      רגוע  מופתע צוחק

        8/8/08 17:01:

      מסכימה עם כל מילה :-) *

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=564381

       

        5/8/08 11:02:

      הריגוש שנרשם מ"חדרו של הבן" הוא סיבה טובה לאמץ את ההמלצה החמה שלך. נלך לראות (: תודה עודד על הפניית תשומת הלב. חמוטל
        5/8/08 09:42:

      אני מאמצת את ההמלצה שלך.

      ושואלת: ראית את הסרט בבית קולנוע?

      (או ב: DVD בבית?. האם קיים כבר בספריות?)

        4/8/08 22:50:

      צטט: rivka12 2008-08-04 22:31:33


      הלכתי שבי אחר שמו של הסרטQUITE CHAOS.

      יש משהו מאד מרגיע ביכולת של הכאוס השקט.

      כל מה שצריך לעשות בפשטות בחיינו זה לשנות , מדי פעם, את מיקום וזוית הראייה המקובעת,עשייה שפותחת אותנו לתובנות חדשות על הגלריה האנושית , שכל כך שמחה להצטרף...ולהפיק ...נהדר..

       

      אני מסכים שהשם במקור הוא נפלא והנוסח בעברית עושה לו עוול העיקר שהסרט עצמו נהדר.

        4/8/08 22:31:


      הלכתי שבי אחר שמו של הסרטQUITE CHAOS.

      יש משהו מאד מרגיע ביכולת של הכאוס השקט.

      כל מה שצריך לעשות בפשטות בחיינו זה לשנות , מדי פעם, את מיקום וזוית הראייה המקובעת,עשייה שפותחת אותנו לתובנות חדשות על הגלריה האנושית , שכל כך שמחה להצטרף...ולהפיק ...נהדר..

        4/8/08 07:37:
      עושה רצון וחשק  לרוץ ולראות....

      ארכיון

      פרופיל

      מישקה הנמר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין