יש שחקנים, שלא משנה כמה גרועות הביקורות על הסרט שבו הם מככבים,

אני בכל זאת אלך לצפות בהם על המסך הגדול.

אחת שכזו, היא מריל סטריפ האלילה.

"מאמא מיה", למי שלא שמע, הוא מחזמר שמבוסס על שירי להקת אבבא.

הסרט צולם באי יווני, עם נופים מדהימים, וגם הלוקיישן - בית מלון קטן, שבו מתרחשת העלילה, פשוט מקסים ושובה לב.

בסרט, מריל סטריפ שרה, רוקדת, קופצת, מתלהבת, מתרגשת, בוכה וצוחקת... והכל בקלילות ובחן.

לא להאמין שלאישה בת 60 (כן,כן!), יש כל כך הרבה אנרגיה ושמחת חיים,

היא פשוט קורעת את המסך לחתיכות!

אני מצאתי בסרט מימד פמיניסטי די מובהק, גלוי ומרענן.

סטריפ מגלמת את דונה, אם חד הורית, שמגדלת לבדה ילדה מוצלחת ואהובה.

היא בעלת מלון קטן (לא כל כך מצליח,אבל בכל זאת), שחיה את חייה בחופש מוחלט.

אפילו את התיקונים במלון היא עושה במו ידיה! (מי אמר שצריך גבר בבית).

הילדה היפהפייה, פרי ביטנה, היא תוצר של לילות אהבה פרועים עם 3 מאהבים שונים,

שלא ברור מי מהם הוא האב.

את המאהבים מגלמים שחקני חיזוק מסוקסים.

קולים פירת', שכיכב כמר דארסי בסדרת הקלאסיקה "גאווה ודעה קדומה", וב"ברידג'ט ג'ונס".

ופירס ברוסנן מיודענו השרמנטי מ"גודלן איי" - ג'יימס בונד.

אפילו בכנסייה, תחת עינו הפקוחה של הכומר, הבת של דונה/ סטריפ אומרת לה:

 "אמא, לא איכפת לי אם שכבת עם מאות גברים, את האימא שלי ואני אוהבת אותך"

ש'מעו, אם זה לא פמיניזם ,אז מה כן.

אז נכון שהסוף המתקתק והרומנטי קצת פחות פמיניסטי, בכל זאת ג'יימס בונד האביר כורע ברך ...

אבל אפשר לסלוח לה, פשוט כי היא נהדרת.

בשורה שלפני בקולנוע ישבה חבורה של נשים בגיל העמידה.

כולן ריכלו בהתלהבות על איך סטריפ נראית, האם היא עשתה כבר מתיחה, היא לא שרה בעצמה, לקחו שחקנית אחרת לריקודים... בלה, בלה, בלה.

אז תרשו לי לומר,שטויות. 

ולסיים במילות השיר של אבבא, שכמובן, מבצעת סטריפ: "The winner takes it all".