כותרות TheMarker >
    ';

    דברים שרציתי לומר

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    "הכלב היהודי" - אשר קרביץ

    ביקורת על "הכלב היהודי" - אשר קרביץ

    "הכלב היהודי" - אשר קרביץ

    7

    ספרים  

    13 תגובות   יום שני, 25/8/08, 15:33

    "הכלב היהודי" של אשר קרביץ, הוא מאותם הספרים שקוראים בשבת אחת, מרותקים, בקושי נחים, גומאים בשקיקה כל פסקה, ומתמוגגים בהנאה רגשנית עם סיומו. כמו סעודה דשנה לנפש. ספר שאי אפשר להישאר אדיש אחריו.

     

    הסיפור כולו, מסופר מנקודת מבטו של כורש, הכלב היהודי,  הגדל בחיק משפחה יהודית בראשית תקומתה של גרמניה הנאצית. הכל זורם על מי מנוחות עד אשר קורעת יד המפלצת הנאצית את הכלב מחיק משפחתו האוהבת ומשליכה אותו למציאות אכזרית רצופת תלאות וטיפוסים מעניינים. במסכת חייו הכלביים, משנה  זהותו עד לבלי היכר, נחשף לרוע האנושי של בני האדם ותוהה כל הזמן האם כלבים באמת כל כך שונים מבני אדם? 

    הכלב, כמו היהודי בשואה, שנותק מחיי שובע ואהבה אל חיי רעב וניכור, מתמודד עם בדידות, נירדפות וחוסר אונים, נגלה לחזיונות רוחניים מפי ישות שמיימית מסתורית ועושה לנו בית ספר על נאמנות וחברות אמת.

     

    הרעיון העומד בראש הספר- תיאור השואה מנקודת מבטו של כלב, הוא רעיון מבריק ללא ספק שמעמיד באור משעשע אותנו, בני האדם, כיצד אנו נראים מן הצד ביחסנו לסביבה, ביחסנו אחד לשני. סוגיות כמו הרוע והמוסר האנושי, ערכה של נאמנות וחברות אמת, הדמיון והשוני בין האדם לכלב, ומערכת היחסים של היהודי עם אלוהיו, עוברות כחוט השני לכל אורכה של העלילה וגורמות להרהר במהותן.

     

    ואי אפשר שלא לציין את הכתיבה היפה של קרביץ. הספר גדוש במטבעות לשון המפוזרים בנדיבות לכל אורכו- פשוט לקרוא ולאסוף.  ציטטות ומוטיבים תנכיים שזורים בו כפנינים, ההזדהות הכמעט מוחלטת של הכותב עם דמות הכלב היא כה משכנעת, מלווה במניירות כלביות משעשעות ובפרספקטיבה תמימה בראשיתה, ההולכת ומתגבשת בסופה מכורח המציאות הקשה.

     

     

     תמצאו את הספר משעשע, מותח ומרגש -- מומלץ בחום!!!!

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/1/09 11:56:

      כמו מומיק (נקודת מבט של ילד) בעיין ערך אהבה

      צטט: יעל הלוי 2009-01-02 14:37:50

      אה קניתי אותו השבוע...

      אשב לקרוא אותו בין גראד לגראד:)

      שבת שלום

       

       

      מקווה שתאהבי,

       

      שבוע טוב ושקט :-)

        2/1/09 14:37:

      אה קניתי אותו השבוע...

      אשב לקרוא אותו בין גראד לגראד:)

      שבת שלום

        31/12/08 02:04:

      היה לי שני עותקים של הספר, והוא נראה לי תמיד גרוע, אולי בעקבות הביקורת שלך  אתן לו צ'אנס נוסף
        29/12/08 21:23:


      קניתי את הספר :-)

       

      לקחתי את המלצה בחום.

       

       

        23/10/08 19:35:

      נשמע טוב. אכניס ל-wish list שלי.

      צטט: דג זהב מנוקד 2008-09-02 12:50:25

      קראתי בעיניין ובהנאה את סקירתך. אני מניח שיבוא יומי ליטול את הספר ולהתרשם ממנו.

      ייחוס תכונות אנושיות לבעל חיים היא דרך טובה לכותב להציג זוויות ראיה בלתי שיגרתיות. תאורייך הזכירו לי את איטמטוב, בספר שאינו ידוע כספרים האחרים שלו, שנקרא גרדום. בספריו הוא מתמודד עם חדירת המודרניזציה לחברות ולסביבות מסורתיות. באותו ספר ישנם כמה פרקים המתארים את פלישת האדם מנקודת מבטה של להקת זאבי ערבות. התאורים שם קשים ונוגעים ללב, ומציגים את צד הטבע והפגיעה בו, ובאופן הזה ממחישים מצוין את הנזק של האדם לסביבתו.

       

       לטעמי, ההאנשה היא אמצעי אומנותי עוצמתי, בייחוד שמדובר בבע"ח המבקרים התנהגותו של בן אדם. שינוי נקודת הצופה (מאדם לחיה) מעורר לעג ואירוניה כלפי האדם, יחד עם הזדהות איתו, משום שאחרי הכל - אנו אלו המתוארים מן הצד.

      על הספר "גרדום" לא שמעתי, אך מתיאוריך עולה שהוא מסוג הספרים שארצה לקרוא. פגיעת האדם בטבע תמיד מכעיסה אותי אבל יש דברים שצריך לכאוב בשביל להיכנס לרמת מודעות יותר עמוקה.

       

      תודה על תגובתך :-)

      צטט: נגה 1 2008-09-02 14:40:07

      תודה על הביקורת המצויינת, שכנעת אותי לקרוא את הספר.

       בתי רכשה את הספר והמליצה עליו אך לא הייתי מסוגלת להתקרב אליו ,כי אני נמנעת מקריאת ספרים על השואה.

      קשה לי עם זה. 

       

       

      שמחה שאהבת :-)

       

      כמוני כמוך- עד קריאת הספר הזה הייתי מנועה מלקרוא ולהיחשף לכל תוכן ספרותי הקשור בשואה. את יומנה של אנה פרנק למשל, מעולם לא קראתי. נושא השואה סוחף אותי למחוזות עצבות נוראה ומשאיר בי חותמים מאוד קשים. אני מניחה שהבריחה מהנושא הזה היא מעין סוג של הדחקה. כאשר קיבלתי את הספר מאימי, לפי שמו, הנחתי שמדובר בעניין השואה וסרבתי מיד, אבל התלהבותה הרבה מהספר שכנעה אותי לנסות ובאמת, אהבתי.  

        2/9/08 14:40:

      תודה על הביקורת המצויינת, שכנעת אותי לקרוא את הספר.

       בתי רכשה את הספר והמליצה עליו אך לא הייתי מסוגלת להתקרב אליו ,כי אני נמנעת מקריאת ספרים על השואה.

      קשה לי עם זה. 

        2/9/08 12:50:

      קראתי בעיניין ובהנאה את סקירתך. אני מניח שיבוא יומי ליטול את הספר ולהתרשם ממנו.

      ייחוס תכונות אנושיות לבעל חיים היא דרך טובה לכותב להציג זוויות ראיה בלתי שיגרתיות. תאורייך הזכירו לי את איטמטוב, בספר שאינו ידוע כספרים האחרים שלו, שנקרא גרדום. בספריו הוא מתמודד עם חדירת המודרניזציה לחברות ולסביבות מסורתיות. באותו ספר ישנם כמה פרקים המתארים את פלישת האדם מנקודת מבטה של להקת זאבי ערבות. התאורים שם קשים ונוגעים ללב, ומציגים את צד הטבע והפגיעה בו, ובאופן הזה ממחישים מצוין את הנזק של האדם לסביבתו.

        31/8/08 13:18:

      צטט: רוקם 2008-08-29 16:06:29


      תודה לך על המידע

      לפעמים דרך בעלי חיים

      מצליחים להביא לידי גילוי

      של המודעות באופן מעניין

      מזכיר אטלי את הסגנון

      של בולגקוב בספרו

      לב כלב. שגם שם

      הדרך להעביר את המסר

      היתה באמצעות של כלב

       

       

       בכלל, שימוש בחיה שמעיניה נתפס האדם בקלקלתו מעורר תמיד מחשבות ויש בו מן האירוניה.

       

      תודה על תגובתך :-)

        29/8/08 16:06:


      תודה לך על המידע

      לפעמים דרך בעלי חיים

      מצליחים להביא לידי גילוי

      של המודעות באופן מעניין

      מזכיר אטלי את הסגנון

      של בולגקוב בספרו

      לב כלב. שגם שם

      הדרך להעביר את המסר

      היתה באמצעות של כלב

       

      ביקורות נוספות

      עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      לימונית ריחנית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין