אופי הסטיכי(אי ההלימה בין תודעות,בעמדות ורציות) של יחסי הפרטים האחראים בחלוקת העבודה על מילוי צרכים הבסיסים(בטחון,ביורוקרטיה).

אל מול האלה אשר אחראים על מילוי של צרכים גבוהים יותר(הייטק-תקשורת). הינו עצם הבריח להבנת הניכור החברתי.

ברי אפוא כי שיח הנפוץ אודות הריבוד החברתי באמצעי התקשרות ההמונים הינו השיח הפונקציונאלי .

כמי שנתפס מפי הוגיו הראשונים דויס ומור. כמעשה של הלימה בין צרכים והיצע של  יכולות וידע.

או במילים אחרות  של סיסמא מליטנטית-סקסיסטית "הטובים לטייס הטובות לטייסים".

אך  לנו שמלאנים יפה הנפש, אמרה זו אינה צורבת עוד את הגרון, ועושה שעטנז בקרביים 

לכל היותר, זו היא  טיפת נוסטאליגיה מפוערת של תקופה. בה הבטוליות של היציאה כנגד, הייתה

בעלת משמעות פרפורמטיבית לא רק לעצמה.

בהתייחס לזאת  ,הכותב  ירצה לשקף את השיח הביקורתי הפצפיסטי, האנטי-ממסדי

באופן כללי.ובמובן זה הוא יבקש לעמוד על הנחותיו הקודמות.

 כאשר ביטויו הבולטים הינם יציאה כנגד הביורוקרטיה

המדינתית.  וכן כנגד כלל הרשויות אמונות על בטחון. ובמרכזם המשטרה והצבא.

ניראה כי בשיח זה ישנם דברים אשר תודעת המובן מאליו של אמצעי התקשורת

לא מדברת עליהם. שכן היא משתמש, באיודלוגיה זו ומלבישה אותה על התסכול

 החברתי אשר משועתק בפרקטיקה של אינטרקציה אינטנסיבית של הציבור עם רשויות אלה . (דברים

שכותה ינסה לעשות לצד שכנגד)

ראשית בחלוקת העבודה החברתית והסמלית העבודה מול הטבע החי והדומם מקבלת בתקופה זו

משנה תוקף בדמות הטכנולוגיות המתקדמות. כנגד מגמה של המהפכה התעשייתית אשר נתנה

יתרון למעמד הבינוני בדמותם של אנשי המקצעות החופשים אשר יצרו את הביורוקרטיה המודרנית.

עלית ההיטק המכוננת כמעמד הדומיננטי של התודעת המובן מאליו,

 מנהלת את פרקטיקת היצירה שלה אל מול הטבע הדומם . במובן זה מוציאים כאן כל כוחות היצירה וההרס

על פעילות זו .שכן  כנגד זאת כאשר היא פוגשת פיעלות של מעמדות אחרים במרחב החברתי.

הניכור הגדול ביותר שלה הוא לאותם מעמדות אשר מתייחסים אליה כמו אל טבע.

והכוונה כאן היא לכל הסצנה הביורוקרטית. שכן במובן זה אין יותר זר לאלה אשר רגילים

להנדס כלים וחומרים דוממים או נחותי כוח. לקבל שירות ( מאנשים אחרים בעלי כוח סמלי ואבסטרקטי

ככל שיהיה אשר ניתן להם דה פאקטו על-ידי ישות האמורפית של המדינה).

במובן הזה המנגנון ביורוקרטי אשר היה אמור להוות אמצעי למטרה , נע בתודעתם בין אינסטרומנטליות קיצונית

לבין פעולות פטישיסטית חסרת פשר. ועל כן הוא מופיע  כמעיק ומיותר.

שכן במצבם הקונקרטי זה ניראה סביר ביותר.  ולכן מוזר אפוא שאין כוח שקם לבטל

את מנגון הביורקרטי באופן ישיר.

 אם כי בפרספקטיבה רחבה הפעילות של פירוק מדינת הרווחה והאידיולוגיה הניו-ליבראלית

שאופים בכיוון זה. אל מול ההתנגדות הביורקטים לעבד את התוכן הצידוקי של משרתם.

במובן זה חשוב לשאול . האם ניתן לראות בעיני רוחינו כיצד שלא באופן סטיכי יתארגן סדר

חדש . של כוחות א-אנושים אשר יארגנו את היחסים החברתים. שלא מתוך פרקטיקה ביורוקרטית?

וזאת תחת ביקורת חסרת רסן על תפקיד של אלה אשר הועמדו בתפקיד זה בחלוקת העבודה החברתית.

עניין נוסף שראוי לציון.ושהיווה תריגר לכתיבה זו. הוא הנושא המליטנטי. שכן כל המלינים על מעשי הזעווה של הצבא. חוסר המעש של המשטרה. ואחוזי הבחילה הכללית לנוכח לובשי המדים. שוכחים לרגע כי רוב האנשים שנושאים בתפקיד זה בתקופה זו של קץ האידיולוגיות. בחרו מקצוע זה מבחירה מצומצת יותר מאשר היתה לאלה הנוהגים לבקר אותם . וזאת הודות לאופי הנחות שלו במדרג ההלימה  של הסטאטוסים והמעמדות .אל מול הצורך שלהם  לשרוד במאבק הכוחות החברתי ובכך ליפול במלכודת השעתוק החברתי מעמדי.

הנחה מרכזית של הענין מושתקת על-ידי אותם פצפיסטים, היא    בעצם התפקיד המוטל על פרטים אלה.

והיא פשוט מאין כמוה. ממש כמו הצורך בארגון היחסים האנושים באמצעות הביורורקטיה. אשר נחשקת תיסחיה עם תודעות הזרות לה. כך גם במקרה הכוח הליגטימי של המדינה. אשר מתממש  בהיענות על צורכי הביטחון האנושים. צרכים בסיסים  בפרידמית מסלאו ומובן זה אצל כל פרט בכלל ואצל פרטים אלה אשר יוצרים כלים בכדי לענות עליהם בפרט.  ניראה כי נוצר לנו כאן מעגל הרמנויטי. שכן חוסר הבטחון החברתי הנוצר , הודות לאופי הסטיכי של יחסים אלה של הפרטים האחרים בחלוקת העבודה על מילוי צרכים בסיסים.

אל מול האלה אשר אחראים על מילוי של צרכים גבוהים יותר. וזה היא עצם הבריח להבנת הניכור החברתי.

.

שכן במקרה האחרון חוסר הבטחון החברתי הבסיסי מושלך על אלה האמונים בו, כאשר הצפייה היא שהם יצרו אותו לשאר החברה. בעוד שהם בעצמם נמצאים במצב של חוסר בטחון זה. כן ואנחנו מדברים על סטאטוס ומעמד. או במילים אחרות משכורת ויוקרה. על אדיולוגיה וצידוקה הסמלי והחומרי.

מעניין במובן זה לעשות מחקר היסטורי . אן זה בכלל מן האפשר. ולנסות לעמוד על תחושת הבטחון של הישראלים באורך השאוותי . בתופקת המליטריזם הציוני. והן בתקופתנו הפוסט-תעשייתית.