כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    בטיפול -- גירסת הלייט האמריקאית

    35 תגובות   יום חמישי, 30/10/08, 19:21

    את הסידרה בטיפול קניתי לפני שנתיים בשדה התעופה בדרכי חזרה לציריך, ובמשך שבוע צפיתי, נפעמת ונרגשת, בראובן דגן ומטופליו. רבות  נכתב ונאמר על הסידרה הישראלית עם הקונספט המיוחד וצוות השחקנים המעולה, שכזכור נמכרה, בתיווכה של נועה תשבי, ל-HBO.  העונה הראשונה הסתיימה בארה'ב ולמרות שהתלבטתי אם לצפות בה שוב, לא עמדתי בפיתוי וצפיתי בארבעים ושלושה פרקים בני עשרים וחמש דקות כל אחד.  ואני באמת רוצה לדבר על זה.  אז ככה:

     

     בהתחלה לא ממש התלהבתי מגבריאל ביירן בתפקיד ד'ר פול ווסטון, אבל לא רק שהתרגלתי, הוא גם התחבב עלי, יושב בכורסת העור שלו, מביט במבט רציני וחודר במטופליו, משחק במשקפי הקריאה שלו, עונה לכל שאלה בשאלה, מבטאו האירי הכבד בורח מפעם לפעם, בעיקר במילים כמו mother או much.

    את איילת זורר החליפה מליסה ג'ורג' בתפקיד לורה המאוהבת, ויופיה המדהים האיר את המסך הקטן.  אני, שזכרתי אותה כמרשעת הבלונדינית מהסידרה Alias, הופתעתי לגלות אשה חושנית ומתייסרת בשיער ערמוני ארוך וגולש, ורומנטית ש-אני, כשפול והיא ישבו סמוכים זה לזו על הספה או על הספסל בבית העלמין קיויתי שהפעם כן יהיה הפי אנד והם סוף סוף יתנשקו...

    את ליאור אשכנזי בתפקיד טייס הקרב החליף בלייר אנדרווד, שבשל צבע עורו התסריט שונה ואביו הפך מניצול שואה ללוחם למען שיויון זכויות הכושים שצעד עם מרטין לותר קינג ז'ל ("יש לי חלום"), ואת המלחמה עם הפלשתינאים החליפה המלחמה בעירק. המשפט "את האשמה נשאיר לגרמנים" שהאב נהג לומר הוחלף ב-"את האשמה נשאיר ללבנים". הבחירות הקרבות בארה'ב יוכיחו עד כמה הלבנים באמת מרגישים אשמים ומוכנים לבחור נשיא שחור...

    את מאיה מרון בתפקיד המתעמלת המתבגרת החליפה מיה וסיקובסקה, שחקנית צעירה שלא הפסיקה לבכות ולקלל (המילה fuck שאסורה בתכלית האיסור בארה'ב יצאה מפיה לפחות חמש פעמים בחמישים דקות של טיפול) ולהכחיש שעברה התעללות מינית, ולמרות כמה רגעים מרשימים לא יכולתי שלא להתגעגע למשחקה המצויין של מרון ג'וניור, שללא מילים פניה הביעו כאב, כעס ועצב.

    את רמי הויברגר ועלמה זקס החליפו אמבט' דוידץ המעצבנת שהופיעה ברשימת שינדלר וג'וש צרלס.  הבחירה בשניהם כזוג המתפתל ביחסי אהבה-שנאה היתה מאד לא מוצלחת, לא רק בשל העדר הכימיה ביניהם, אלא בעיקר בשל חוסר התקשורת בינם לבין המטפל.

     

    את גילה אלמגור, שחקנית מצויינת שמאד איכזבה בסידרה בתפקיד המטפלת של המטפל, החליפה דיאן וויסט האגדית, שעם עודף משקל וקמטים של אשה בעשור השביעי לחייה הדהימה ביופיה ותבונתה ושידרגה את חויית הצפיה.

    בתפקיד אשת המטפל הופיעה מישל פורבס,  חטובה ויפה, אך מאד לא משכנעת.

    רגעי הקיטש:

     

    - סופי המתעמלת קוראת מתוך יומן שכתבה לפני כמה שנים כשהוריה התגרשו:  "היום יום עצוב". "מדוע?" שואל פול, "האחד עשר בספטמבר" היא עונה מיד.

    - פול ולורה נפגשים בהלווית הטייס (ארון סגור), והמצלמה חולפת על פני בני המשפחה והחברים ההומואים, וכצפוי, הצופה מזהה אותם מיד.

    - "מחרוזת בולגרי מג'ק? הצחקת אותי, זו מתנה מהבוס שלי" מצהירה האשה שעומדת לבגוד בבעלה.

    -"איך אתה נותן לאשתך לבלות ברומא עם גבר אחר?" צועקת על פול הבת המתבגרת שלו (מיי ויטמן בתפקיד שולי שלא ממש מוסיף לרזומה שלה), "You Have to Fix This".

    ננסי פרנקלין, מבקרת הטלויזיה של ה'ניו יורקר', כתבה בפברואר השנה שהסידרה "אינה משעממת מספיק" והתלוננה שבניגוד למציאות, שבה בזמן הטיפול יש שתיקות ארוכות, בלבול, וחוסר יכולת להביע רגשות במילים, המטופלים בסידרה לא מפסיקים לדבר. היא גם התלוננה על התיזמון: הצופה הממוצע לא יכול שלא להתגעגע לביקוריו של טוני סופראנו אצל ד'ר מלפי. "בטיפול" מתרחשת בבועה, לא בארה'ב, והעובדה שבית המטפל נמצא בפרבר כלשהו (ארבע שעות מוירג'יניה) הפריעה לה, כמו גם העובדה שמרבית המלל תורגם מעברית.  היא גם לא אהבה את משחקו של ביירן שלטענתה היה מונוטוני, רובוטי, ועצוב, עצוב, עצוב...

    נו טוב. אז למרות שהסוף ידוע מראש, ולמרות האמריקניזציה, אני בהחלט ממליצה לצפות בסידרה, ולו רק כדי להעריך יותר את גירסת המקור הישראלית.

    אגב, מישהו יודע מתי יצא ה-DVD של העונה השניה? חיוך


     ראו קישור לאתר של הסידרה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/11/08 21:00:

      צטט: יובל דורון 2008-10-30 20:02:39

      הסדרה "בטיפול" אם נפריד את הטיפול הקולנועי שהוא טוב ורגיש מהטיפול עצמו נוגעת בכשלונה המהדהד

       כישלונה המהדהד??דווקא נתקלתי יותר בהצלחות  בתחום הטיפולי , מאשר באי הצלחות, כך שהביטוי הזה מנותק מהמציאות

      של הפסיכולוגיה

      במטופלים שלה. באופן אירוני כמובן המטפל הוא אולי המטופל שכשלון הטיפול בו הוא המהדהד ביותר והוא ידידנו אסי שהוא שחקן מוכשר ביותר,

       אסי דיין אולי שחקן טוב אך דווקא בסידרה הוא שעמם אותי ונראה תחת השפעה מרדימה של  כדורים.

      אך אדם ששום דבר לא הועיל בו. בפועל אין המטופלים מרוויחים כמעט דבר משיחות אלו והיית מצפה להרבה יותר מטיפול שזכה להכרת הממסד הרפואי, ציבורי וממשלתי עם תקציבי ענק. המצב המנטלי של האדם הבודד הופך יותר רע מתמיד בכל רמה.

      אם מטופלים לא היו מרוויחים כמעט דבר משיחות /טיפול, הם לא נשארים שם. יש לי הרגשה שבעקבות אכזבה אישית-אתה יוצא בהצהרות בומבסטיות, אמוציונאליות ולא מבוססות.

      סדרה נוספת שמראה כשלון זה היא הסדרה המופלאה "הסופרנוס" שמראה את טוני "המשוחח התמידי" עם הפסיכיאטרית שלו תחת השפעת פרוזאק ובעודו מדבר מתאכזר בצורה סדידסטית ומתעמר באנשים.

      מטפל -הוא לא מחנך ולכן הוא לא יהפוך את טוני למאמא טרזה-אם טוני לא מעוניין בכך. טוני מחליט מה הוא רוצה לקבל או להשיג בטיפול . המטופל מחליט על המטרות, ואם טוני מתמיד בטיפולים -כנראה שהם כן עושים לו משהו, למרות שבעיניך הוא המשוחח התמידי שאינו מגיע לשינוי שאתה חפץ בו ותוך זמן קצר.

      משום מה דברי ביקורת לא שמעתי על הסדרה בהיבטים אלו וחבל כי לדעתי הדמויות שכל אחת ובעיותיה כמו כל אדם אינם מתרפאים מכלום והמטען הנפשי שלהם באמת אינו מטופל.

       

       

        4/11/08 10:09:

      האמריקאים מאוהבים בעצמם עד כדי מיאוס. הם לא מוכנים לשדר סדרה איכותית בליווי כתוביות, משום ש-"קשה להם להתרגל" להקשבה לשפה זרה.

       

      התוצאה, כפי שאמרת וציטטת, נושקת למקור ומהווה חיקוי מוזר, בת כלאיים לתוצר הסופי הנהדר. האם עלה על דעת מי מהם לשנות את ההפקה של סרטים זוכי אוסקר כ-"החיים בורוד"? לא ייתכן שהרצון הזה להתאים כל דבר לסביבת המחייה שלהם תדבק עד גועל בכל דבר שהם מייבאים. 

       

      בדיוק אתמול ניהלתי על כך שיחה עם עו"ד בכירה בקליפורניה. היא טענה שבחופשה האחרונה שלה ביקרה במרכז ארה"ב ונדהמה לגלות כי חרף היות תושבי המקום אמריקאיים שורשיים, דוברי אנגלית, היא לא הצליחה להבין ולו מילה שהוציאו מפיהם. 

       

       

      היום מתרחשות הבחירות לנשיאות ארה"ב. נקווה שהשכל הישר ינצח. והמבין יבין. 

        3/11/08 00:27:

      צטט: בלומה נאכט-בירקנשטוק 2008-11-02 16:47:35

      צטט: נטשה 1977 2008-11-02 06:51:47

      צטט: בלומה נאכט-בירקנשטוק 2008-11-01 21:34:03

      צטט: מיא 2008-10-31 20:24:45

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      ...

       ד"ר ויינשטיין - ניתוחך המתיימר משול לניתוח צליל פיהוקו של טופי החתול שלי כאילו היה האופרה לה טרוויאטה.

       אני מאוד מתחברת לביקורת של גלי. מעבר לשחקנים, לבימוי ולתפאורה, ואפילו לתכנים של הסשנים עצמם, זה הדבר שהכי הידהד אצלי מהסדרה הזאת. וזה השבר איתו מתמודדת הפסיכולוגיה או אפילו המשבר שעובר הפסיכולוג עם עצמו כשהוא תוהה מה מקומו בהצלחת הטיפול והאם הטיפול עוזר למטופליו....

       

       

      ...לו גלי היתה מוותרת על שני המשפטים הראשונים

      רבות אחרות היו נהנות כמוך מהתגובה שלה.

      גלי, להערכתי, צריכה לדעת לומר את דבריה בלי להקטין אחרות.

       

       

       

      אני לא ראיתי התנשאות בתגובתה של גלי, אלא ביקורת עניינית ומנומקת; ביקורת ברמה הקונספטואלית של הסדרה ולא רק ברמה של זוהרם של השחקנים (אם שחקנית X יפיפיה, מעצבנת או לא וכד'). בניגוד למיא, אני כן חושבת שלסדרה הזאת יש איכויות מעבר לבידור עצמו ושיש מקום להתייחס גם אליהם. טלויזיה שהיא רק מבדרת היא בעיניי טלויזיה גרועה, אני חושבת ש"בטיפול" בהחלט הצליחו מעבר לסיפורים האנושיים ממש לגעת ולעורר מחשבות (ורגשות).

       

      מסכימה מאד עם תגובת נטשה. משפטי הפתיחה האלו של ד"ר גלי ויינשטיין :

       

      "אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      האם הסדרה הישראלית היטיבה יותר מזו האמריקאית לתאר את מצב הפסיכולוגיה היום?

      באיזו מידה הפסיכולוגיה היא במשבר והאם הסדרה משקפת את המשבר הזה?

      מדברים היום על סוג של חיפוש דרך ומשברים ואומרים שהסדרה "בטיפול" שקפה את זה - ומכאן הצלחתה

      האם הסדרה האמריקאית היטיבה להעביר את המסר ובאיזו מידה היא הצליחה להעביר את המסר?...." 

       

      בהם היא באה בטענות לאלומית שלא ניתחה באופן מעמיק ולא ענתה על שאלות בסיסיות הקשורות למצב הפסיכולוגיה היום הן מתנשאות ולא במקום. לדעתי ניתן היה להעריך את דבריה של ד"ר וינשטיין כבעלי ערך מוסף לביקורתה של אלומית לו היתה רק מוסיפה את דעתה על הקשר בין הסדרות ומצב הפסיכולוגיה היום. ואם את חושבת  "שלסדרה הזאת יש איכויות מעבר לבידור עצמו ושיש מקום להתייחס גם אליהם.." בהחלט ניתן להוסיף גם זאת כתגובה רלוונטית אך לא כביקורת על ביקורתה של אלומית שלא ציינה זאת.

       

        2/11/08 20:41:

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      האם הסדרה הישראלית היטיבה יותר מזו האמריקאית לתאר את מצב הפסיכולוגיה היום?

      באיזו מידה הפסיכולוגיה היא במשבר והאם הסדרה משקפת את המשבר הזה?

       

       

      מסתבר שתואר דוקטור אינו ערובה להבנת הנקרא, או לאינטיליגנציה בכלל.

      אבל זה נשמע מכובד.

      עם זה אי אפשר להתווכח :))

      צטט: נטשה 1977 2008-11-02 06:51:47

      צטט: בלומה נאכט-בירקנשטוק 2008-11-01 21:34:03

      צטט: מיא 2008-10-31 20:24:45

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      ...

       ד"ר ויינשטיין - ניתוחך המתיימר משול לניתוח צליל פיהוקו של טופי החתול שלי כאילו היה האופרה לה טרוויאטה.

       אני מאוד מתחברת לביקורת של גלי. מעבר לשחקנים, לבימוי ולתפאורה, ואפילו לתכנים של הסשנים עצמם, זה הדבר שהכי הידהד אצלי מהסדרה הזאת. וזה השבר איתו מתמודדת הפסיכולוגיה או אפילו המשבר שעובר הפסיכולוג עם עצמו כשהוא תוהה מה מקומו בהצלחת הטיפול והאם הטיפול עוזר למטופליו. האם יש למקצוע שלו ערך ממשי? הוא שואל שאלות קשות ונוקבות את המטפלת שלו שכפי שנאמר כאן מייצגת את הגילדה הפסיכולוגית הנוקשה והשמרנית, אולם ככל שהשיחות מעמיקות, גם היא מתפרקת. בסיום העונה האחרונה הוא יוצא לשבתון. מישהי באה לראות את הקליניקה שלו, פסיכולוגית מתחילה, הוא שואל אותה מדוע היא בחרה במקצוע, אולי מחפש תשובה שתרגיע אותו, שתזכיר לו למה הוא שם. זו בעיניי השאלה של כל הסידרה הזאת.

       

       

      לא טרחתי לקרוא את הביקורת של גלי

      משום שהתחילה בטון מתנשא ומגעיל

      לו גלי היתה מוותרת על שני המשפטים הראשונים

      רבות אחרות היו נהנות כמוך מהתגובה שלה.

      גלי, להערכתי, צריכה לדעת לומר את דבריה בלי להקטין אחרות.

       

       

       

      אני לא ראיתי התנשאות בתגובתה של גלי, אלא ביקורת עניינית ומנומקת; ביקורת ברמה הקונספטואלית של הסדרה ולא רק ברמה של זוהרם של השחקנים (אם שחקנית X יפיפיה, מעצבנת או לא וכד'). בניגוד למיא, אני כן חושבת שלסדרה הזאת יש איכויות מעבר לבידור עצמו ושיש מקום להתייחס גם אליהם. טלויזיה שהיא רק מבדרת היא בעיניי טלויזיה גרועה, אני חושבת ש"בטיפול" בהחלט הצליחו מעבר לסיפורים האנושיים ממש לגעת ולעורר מחשבות (ורגשות).
        2/11/08 10:59:


      סדרה מעולה. במיוחד אסי דיין בעל כריזמה

      הסדרה האמריקאית סביר פלוס.

      כוכב באהבה.

        2/11/08 06:51:

      צטט: בלומה נאכט-בירקנשטוק 2008-11-01 21:34:03

      צטט: מיא 2008-10-31 20:24:45

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      ...

       ד"ר ויינשטיין - ניתוחך המתיימר משול לניתוח צליל פיהוקו של טופי החתול שלי כאילו היה האופרה לה טרוויאטה.

       אני מאוד מתחברת לביקורת של גלי. מעבר לשחקנים, לבימוי ולתפאורה, ואפילו לתכנים של הסשנים עצמם, זה הדבר שהכי הידהד אצלי מהסדרה הזאת. וזה השבר איתו מתמודדת הפסיכולוגיה או אפילו המשבר שעובר הפסיכולוג עם עצמו כשהוא תוהה מה מקומו בהצלחת הטיפול והאם הטיפול עוזר למטופליו. האם יש למקצוע שלו ערך ממשי? הוא שואל שאלות קשות ונוקבות את המטפלת שלו שכפי שנאמר כאן מייצגת את הגילדה הפסיכולוגית הנוקשה והשמרנית, אולם ככל שהשיחות מעמיקות, גם היא מתפרקת. בסיום העונה האחרונה הוא יוצא לשבתון. מישהי באה לראות את הקליניקה שלו, פסיכולוגית מתחילה, הוא שואל אותה מדוע היא בחרה במקצוע, אולי מחפש תשובה שתרגיע אותו, שתזכיר לו למה הוא שם. זו בעיניי השאלה של כל הסידרה הזאת.

       

       

      לא טרחתי לקרוא את הביקורת של גלי

      משום שהתחילה בטון מתנשא ומגעיל

      לו גלי היתה מוותרת על שני המשפטים הראשונים

      רבות אחרות היו נהנות כמוך מהתגובה שלה.

      גלי, להערכתי, צריכה לדעת לומר את דבריה בלי להקטין אחרות.

       

        2/11/08 06:47:

      צטט: מיא 2008-10-31 20:24:45

        

      ד"ר ויינשטיין - ניתוחך המתיימר משול לניתוח צליל פיהוקו של טופי החתול שלי כאילו היה האופרה לה טרוויאטה. עם כל הכבוד למשבר - או לא - שנתונה בו הפסיכולוגיה כיום, מדובר, במקרה של שתי הסדרות, הישראלית והאמריקאית, בבידור ותו לא. בידור משובח אולי, משודרג אולי (אגב לא לדעתי, אותי אישית הוא מרדים ונראה לא יותר מבדיחה פסאודו-אינטלקטואלית תפלה, אבל זו אני, תמיד חייבת להיות מיוחג'ת, מה לעשות) אבל בידור. טלוויזיה.

       

      בניגוד לך, פרופ' ישי, שהיא אשת אקדמיה בעצמה, לא נפלה למלכודת הזאת ולא ייחסה לסדרה הטלוויזיונית איכויות שאין לה (שזה היה דבילי כמו לייחס לאנטומיה של גריי פריצת דרך בתחום הרפואה), אלא השאירה אותה בתחומה המוגבל והצר והתייחסה לכן למשתנים הרלוונטיים - המשחק, העלילה, האמינות. את זה עשתה, לדעתי, בצורה מבריקה - והאמת שבאופן הרבה יותר משכנע ופחות נפתל מרוב מבקרי הטלוויזיה שזהו מקצועם.

       

      לעומת זאת, את כל הבעיות הקשות והסבוכות של הפסיכולוגיה בימינו (באמת יש אנשים שעדיין נעזרים בפסיכולוגים? לבי לבי להם. רק הכספים שהייתי מזרימה לכיוון הזה היו מדכאים אותי עד עפר)  אולי כדאי לפתור בפורומים מקצועיים ולא בטלוויזיה. באמת , איכשהו, כאילו, אפעס, משום מה, לא נראה לי שזה המדיום המתאים.

       

       

       

       

       

      לו רק היה כפתור "מומלץ" לתגובות בפוסטים

      ולא רק בדיונים...

       

      עשית עבודה מעולה!

      וגם הפרופ' לחקר המוח, כמובן.

       

      צטט: מיא 2008-10-31 20:24:45

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      האם הסדרה הישראלית היטיבה יותר מזו האמריקאית לתאר את מצב הפסיכולוגיה היום?

      באיזו מידה הפסיכולוגיה היא במשבר והאם הסדרה משקפת את המשבר הזה?

      מדברים היום על סוג של חיפוש דרך ומשברים ואומרים שהסדרה "בטיפול" שקפה את זה - ומכאן הצלחתה. 

      האם הסדרה האמריקאית היטיבה להעביר את המסר ובאיזו מידה היא הצליחה להעביר את המסר?

      אחת הסיבות לכך שנראה לך שגילה אלמגור כביכול לא צלחה במשחקה, למרות שהיא שחקנית ענקית לכל הדעות היא: שגילה שחקה את הפסיכולוג מהדור הישן: הפסיכולוג שהולך בתלם, מאמין בקונבנציות הישנות, קצת אכול בדעות קדומות, הפסיכולוג שקצת נגוע בפרוידיאניות, קצת באסכולות ישנות וכפסיכולוגית היא לא הייתה פתוחה כמעט בכלל לשמוע על חדשנות. וזה בדיוק הקונפליקט שהסדרה רצתה להראות: בין האסכולה של הפסיכולוגיה מהדור הישן, והאם האסכולה הזו נכשלה לבין הדור החדש.

      על כן השאלה שהוצבה במרכז הסדרה היא: באיזו מידה הפסיכולוגיה ניצבת בפרשת דרכים במאה ה-21 כאשר היום ממפים את הגנום ומחפשים אחר גורמים תורשתיים? כאשר מתערער מעמדו של הפסיכולוג ובכלל כאשר הפסיכולוג מתאהב במטופלת שלו ולא מצליח לפתור את זה לנוכח הבעיות של עצמו. ואלה הן השאלות המכריעות שהסדרה הישראלית הציבה אותם וביקורת על הסדרה הישראלית צריכה מה שנקרא to address them אחרת הביקורת היא חסרת ערך וגם ביקורת על הסדרה האמריקאית צריכה לענות על שאלות כאלה ודומות.

       ד"ר ויינשטיין - ניתוחך המתיימר משול לניתוח צליל פיהוקו של טופי החתול שלי כאילו היה האופרה לה טרוויאטה. עם כל הכבוד למשבר - או לא - שנתונה בו הפסיכולוגיה כיום, מדובר, במקרה של שתי הסדרות, הישראלית והאמריקאית, בבידור ותו לא. בידור משובח אולי, משודרג אולי (אגב לא לדעתי, אותי אישית הוא מרדים ונראה לא יותר מבדיחה פסאודו-אינטלקטואלית תפלה, אבל זו אני, תמיד חייבת להיות מיוחג'ת, מה לעשות) אבל בידור. טלוויזיה.

       

      בניגוד לך, פרופ' ישי, שהיא אשת אקדמיה בעצמה, לא נפלה למלכודת הזאת ולא ייחסה לסדרה הטלוויזיונית איכויות שאין לה (שזה היה דבילי כמו לייחס לאנטומיה של גריי פריצת דרך בתחום הרפואה), אלא השאירה אותה בתחומה המוגבל והצר והתייחסה לכן למשתנים הרלוונטיים - המשחק, העלילה, האמינות. את זה עשתה, לדעתי, בצורה מבריקה - והאמת שבאופן הרבה יותר משכנע ופחות נפתל מרוב מבקרי הטלוויזיה שזהו מקצועם.

       

      לעומת זאת, את כל הבעיות הקשות והסבוכות של הפסיכולוגיה בימינו (באמת יש אנשים שעדיין נעזרים בפסיכולוגים? לבי לבי להם. רק הכספים שהייתי מזרימה לכיוון הזה היו מדכאים אותי עד עפר)  אולי כדאי לפתור בפורומים מקצועיים ולא בטלוויזיה. באמת , איכשהו, כאילו, אפעס, משום מה, לא נראה לי שזה המדיום המתאים.

       

       

       

       

       אני מאוד מתחברת לביקורת של גלי. מעבר לשחקנים, לבימוי ולתפאורה, ואפילו לתכנים של הסשנים עצמם, זה הדבר שהכי הידהד אצלי מהסדרה הזאת. וזה השבר איתו מתמודדת הפסיכולוגיה או אפילו המשבר שעובר הפסיכולוג עם עצמו כשהוא תוהה מה מקומו בהצלחת הטיפול והאם הטיפול עוזר למטופליו. האם יש למקצוע שלו ערך ממשי? הוא שואל שאלות קשות ונוקבות את המטפלת שלו שכפי שנאמר כאן מייצגת את הגילדה הפסיכולוגית הנוקשה והשמרנית, אולם ככל שהשיחות מעמיקות, גם היא מתפרקת. בסיום העונה האחרונה הוא יוצא לשבתון. מישהי באה לראות את הקליניקה שלו, פסיכולוגית מתחילה, הוא שואל אותה מדוע היא בחרה במקצוע, אולי מחפש תשובה שתרגיע אותו, שתזכיר לו למה הוא שם. זו בעיניי השאלה של כל הסידרה הזאת.

        31/10/08 23:08:

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      לא אכפת לך שקצרתי לך את המלל, כי מצאתי שהוא אינו קשור לדבר שאלומית התכוונה לומר.

      אין כאן שאלות קיומיות בנושא פסיכולוגיה, מדובר על תוכניות טלויזיה, זה הכל.

      את בירבורי השכל נשאיר לפסיכולוגים שכל כך מטיבים לעשות  ועוד מקבלים על זה שכר.

      והאמת כל מה שרציתי לדעת זה-  מה רצית לומר?

      את אלומית דווקא הבנתי, אותך הרבה פחות.

        31/10/08 20:24:

      צטט: ד"ר גלי וינשטיין 2008-10-31 18:59:45


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      האם הסדרה הישראלית היטיבה יותר מזו האמריקאית לתאר את מצב הפסיכולוגיה היום?

      באיזו מידה הפסיכולוגיה היא במשבר והאם הסדרה משקפת את המשבר הזה?

      מדברים היום על סוג של חיפוש דרך ומשברים ואומרים שהסדרה "בטיפול" שקפה את זה - ומכאן הצלחתה. 

      האם הסדרה האמריקאית היטיבה להעביר את המסר ובאיזו מידה היא הצליחה להעביר את המסר?

      אחת הסיבות לכך שנראה לך שגילה אלמגור כביכול לא צלחה במשחקה, למרות שהיא שחקנית ענקית לכל הדעות היא: שגילה שחקה את הפסיכולוג מהדור הישן: הפסיכולוג שהולך בתלם, מאמין בקונבנציות הישנות, קצת אכול בדעות קדומות, הפסיכולוג שקצת נגוע בפרוידיאניות, קצת באסכולות ישנות וכפסיכולוגית היא לא הייתה פתוחה כמעט בכלל לשמוע על חדשנות. וזה בדיוק הקונפליקט שהסדרה רצתה להראות: בין האסכולה של הפסיכולוגיה מהדור הישן, והאם האסכולה הזו נכשלה לבין הדור החדש.

      על כן השאלה שהוצבה במרכז הסדרה היא: באיזו מידה הפסיכולוגיה ניצבת בפרשת דרכים במאה ה-21 כאשר היום ממפים את הגנום ומחפשים אחר גורמים תורשתיים? כאשר מתערער מעמדו של הפסיכולוג ובכלל כאשר הפסיכולוג מתאהב במטופלת שלו ולא מצליח לפתור את זה לנוכח הבעיות של עצמו. ואלה הן השאלות המכריעות שהסדרה הישראלית הציבה אותם וביקורת על הסדרה הישראלית צריכה מה שנקרא to address them אחרת הביקורת היא חסרת ערך וגם ביקורת על הסדרה האמריקאית צריכה לענות על שאלות כאלה ודומות.

       ד"ר ויינשטיין - ניתוחך המתיימר משול לניתוח צליל פיהוקו של טופי החתול שלי כאילו היה האופרה לה טרוויאטה. עם כל הכבוד למשבר - או לא - שנתונה בו הפסיכולוגיה כיום, מדובר, במקרה של שתי הסדרות, הישראלית והאמריקאית, בבידור ותו לא. בידור משובח אולי, משודרג אולי (אגב לא לדעתי, אותי אישית הוא מרדים ונראה לא יותר מבדיחה פסאודו-אינטלקטואלית תפלה, אבל זו אני, תמיד חייבת להיות מיוחג'ת, מה לעשות) אבל בידור. טלוויזיה.

       

      בניגוד לך, פרופ' ישי, שהיא אשת אקדמיה בעצמה, לא נפלה למלכודת הזאת ולא ייחסה לסדרה הטלוויזיונית איכויות שאין לה (שזה היה דבילי כמו לייחס לאנטומיה של גריי פריצת דרך בתחום הרפואה), אלא השאירה אותה בתחומה המוגבל והצר והתייחסה לכן למשתנים הרלוונטיים - המשחק, העלילה, האמינות. את זה עשתה, לדעתי, בצורה מבריקה - והאמת שבאופן הרבה יותר משכנע ופחות נפתל מרוב מבקרי הטלוויזיה שזהו מקצועם.

       

      לעומת זאת, את כל הבעיות הקשות והסבוכות של הפסיכולוגיה בימינו (באמת יש אנשים שעדיין נעזרים בפסיכולוגים? לבי לבי להם. רק הכספים שהייתי מזרימה לכיוון הזה היו מדכאים אותי עד עפר)  אולי כדאי לפתור בפורומים מקצועיים ולא בטלוויזיה. באמת , איכשהו, כאילו, אפעס, משום מה, לא נראה לי שזה המדיום המתאים.

       

       

       

        31/10/08 18:59:


      אין פה ניתוח מעמיק של הסדרה הישראלית או האמריקאית.

      לא ענית בתיאור הזה על שאלות בסיסיות כמו למשל:

      האם הסדרה הישראלית היטיבה יותר מזו האמריקאית לתאר את מצב הפסיכולוגיה היום?

      באיזו מידה הפסיכולוגיה היא במשבר והאם הסדרה משקפת את המשבר הזה?

      מדברים היום על סוג של חיפוש דרך ומשברים ואומרים שהסדרה "בטיפול" שקפה את זה - ומכאן הצלחתה. 

      האם הסדרה האמריקאית היטיבה להעביר את המסר ובאיזו מידה היא הצליחה להעביר את המסר?

      אחת הסיבות לכך שנראה לך שגילה אלמגור כביכול לא צלחה במשחקה, למרות שהיא שחקנית ענקית לכל הדעות היא: שגילה שחקה את הפסיכולוג מהדור הישן: הפסיכולוג שהולך בתלם, מאמין בקונבנציות הישנות, קצת אכול בדעות קדומות, הפסיכולוג שקצת נגוע בפרוידיאניות, קצת באסכולות ישנות וכפסיכולוגית היא לא הייתה פתוחה כמעט בכלל לשמוע על חדשנות. וזה בדיוק הקונפליקט שהסדרה רצתה להראות: בין האסכולה של הפסיכולוגיה מהדור הישן, והאם האסכולה הזו נכשלה לבין הדור החדש.

      על כן השאלה שהוצבה במרכז הסדרה היא: באיזו מידה הפסיכולוגיה ניצבת בפרשת דרכים במאה ה-21 כאשר היום ממפים את הגנום ומחפשים אחר גורמים תורשתיים? כאשר מתערער מעמדו של הפסיכולוג ובכלל כאשר הפסיכולוג מתאהב במטופלת שלו ולא מצליח לפתור את זה לנוכח הבעיות של עצמו. ואלה הן השאלות המכריעות שהסדרה הישראלית הציבה אותם וביקורת על הסדרה הישראלית צריכה מה שנקרא to address them אחרת הביקורת היא חסרת ערך וגם ביקורת על הסדרה האמריקאית צריכה לענות על שאלות כאלה ודומות.

        31/10/08 13:41:

       תגובה של אלומית על ציטוט של יובל

      אתה לא באמת מצפה לביקורת על יעילות הטיפול הפיקטיבי שעוברות הדמויות הפיקטיביות בסידרת טלויזיה? דווקא בהקשר זה מן הראוי לציין שבמספר הזדמנויות בסידרה נשמעת ביקורת על הפסיכותראפיה, מפרויד ועד מיטשל, ופול מתחבט בשאלה עד כמה הוא באמת מכיר את מטופליו ומסוגל לעזור להם. הוא חוזר על המנטרה: החדר הזה הוא המרחב המוגן והבטוח שבו המטופל יכול לעבד ולנתח את רגשותיו. ולמטופלים רבים זה כנראה מספיק...

       

      אלומית, את לא באמת חושבת שהתכוונתי לסדרה . אני התכוונתי שהסדרה היא משל של המציאות אבל היא משקפת באופן מדוייק למדי את מה שאני תיארתי ולכן אמרתי שהסדרה עשויה באופן רגיש ויפה אבל המציאות אחרת ודלה.

      אין היום למעשה יותר פסיכותרפיה אלא יש היום תרופות ותרופות ותרופות. וזה כנראה גם לא עוזר אז אולי השיטות האלו בכלל אינן מבוססות על מידע אמיתי. נתונים אמיתיים מבחנם הוא בכך שהם מתיישמים במציאות. הפילוסוף עמנואל קאנט כתב על המוח ועל השכל דברים שהקשר בינם למציאות מקרי בהחלט ובכל זאת לומדים אותם באוניברסיטאות כחומר חוקי.

      הוא לא פיתח שום דבר ברמה הטכנולוגית שהביא את מאמיניו ויישם את מה שכתב במציאות. ככלל אני סבור שהפסיכולוגיה

      (פסיך = רוח) חצתה את הקווים לתחום הכימיכלים והפכה מאמינה שהכל זה כימיכלים בראש ואני סבור אחרת זה תחילת כשלונה. סיבות המעבר לתפיסה הזו הן שונות אבל בעיקר בגלל אי הצלחה.

        31/10/08 13:01:

      ראיתי את שתיהן ואהבתי את שתיהן. את הישראלית אולי קצת יותר, אולי בזכות השפה-;)לגבי אפקטיביות הטיפול, שכמה מגיבים מתיחסים אליה, בגדול, אני חושבת, שברגע שאתה מודעלכך שיש לך בעיה שמפריעה לך לחיות את חייך כפי שהיית רוצה ופנית לעזרה, הרי שבכך עשית  למעשה את מחצית הדרך למציאת פתרון....
        31/10/08 11:28:
      עשית לי כזה חשק לצפות בגרסה האמריקאית, שאין לתאר זאת!!! יפה הבאת. תודה חיוך
        31/10/08 11:15:

      כבר  שאלו  אותך  אם במקצוע הנכון

       

      ובכל זאת  נגעת בתאים האפורים  שלי...

       

         נשיקהרגוע

        31/10/08 10:57:


      דיוידי של העונה השנייה כבר יצא וסיימנו בדיוק לראותו אותו כאן בלונדון.

      חולק עליך לגבי גילה אלמגור שלדעתי נפלאה בתפקיד, אולי תשתכנע אחרי העונה השניה. המפגשים שלה ושל אסי דיין - ממש שני ה"גרנד דאמים" (אם אפשר לקרוא לזה כך) של הקולנוע...

        31/10/08 00:22:


      ראיתי את הסדרה הכפולה בעברית וחלקים מן הסדרה האמריקאית. את מוסיפה בדברייך אלו עוד צבע לתמונה שכבר קיימת.

      לפי דעתי ביירן הוא רך יותר מאסי דיין -והיה מעניין לראות את דמותו של ראובן דגן באמצעות שני השחקנים הללו.

      אני ממליצה לך להכנס ל"פסיכולוגיה עברית ברשת", ולקרא שם את הבקורות של כמה מטפלים על הסדרה בעברית. הן מעניינות, אף שיש לי השגות עליהן, (ולא פה המקום לדון בהן)

      *

      תודה שהזכרת לי לחשוב שוב על הסדרה.

       נעמה

        30/10/08 22:04:


      לא יודעת אם לקנא בכם (אלומית והמגיבים) או לא

      על שיש לכם זמן (וכח..) לראות טלויזיה.

       

      בכל אופן היה כיף לקרוא.

        30/10/08 21:39:


      עזבי שחקנית.

      את צריכה להיות מבקרת טלויזיה.

      שמחתי לשמוע ממך

      ובהזדמנות זו אני מודה לך על הכוכבים

      שאת מעניקה לי ללא השארת תגובה

      כוכב כמובן

        30/10/08 21:09:


      אלומית, לא חזיתי בסידרה, אבל נהניתי לקרוא מילותיך.

      מעניינת העובדה שלשם שינוי , האמריקאים למדו משהו מאיתנו...

        30/10/08 21:03:

      אני בעד גבריאל בירן ודיאן וויסט בכל יום נתון :)
        30/10/08 20:56:


      היי אלומית,

      תודה על ההזמנה להשתתף בדיון.

      עכשיו אני בדילמה:

      אינני צופה בטלויזיה.

      האם הפסדתי קטע שמצדיק לקחת פסק זמן מהחיים?  

      שכן אילו צפיתי, אולי הייתי רושמת תגובה רלוונטית.

      בשמחות,

      לאה.

        30/10/08 20:55:


      בעונה הראשונה ישבתי ערב ערב מול המסך, לא מוותרת על אף פרק.

       

      ראיתי פרק אחד של הגרסה האמריקאית איך שהיא יצאה, והיה לי קשה לראות הכל מחדש. משחזר את אותם מפגשים בדיוק, נוגע באותם תכנים בדיוק, רק עם דמויות אחרות ובשפה אחרת. זה הפריע לי ואולי הייתי צריכה לחכות יותר זמן, וקצת לשכוח מה היה...

       

      אז הנה, עכשיו השלמת לי את התמונה...

       

      תודה על הסיקור, שירלי

        30/10/08 20:40:

      צטט: יובל דורון 2008-10-30 20:02:39

      הסדרה "בטיפול" אם נפריד את הטיפול הקולנועי שהוא טוב ורגיש מהטיפול עצמו נוגעת בכשלונה המהדהד של הפסיכולוגיה

      במטופלים שלה. באופן אירוני כמובן המטפל הוא אולי המטופל שכשלון הטיפול בו הוא המהדהד ביותר והוא ידידנו אסי שהוא שחקן מוכשר ביותר, אך אדם ששום דבר לא הועיל בו. בפועל אין המטופלים מרוויחים כמעט דבר משיחות אלו והיית מצפה להרבה יותר מטיפול שזכה להכרת הממסד הרפואי, ציבורי וממשלתי עם תקציבי ענק. המצב המנטלי של האדם הבודד הופך יותר רע מתמיד בכל רמה.

      סדרה נוספת שמראה כשלון זה היא הסדרה המופלאה "הסופרנוס" שמראה את טוני "המשוחח התמידי" עם הפסיכיאטרית שלו תחת השפעת פרוזאק ובעודו מדבר מתאכזר בצורה סדידסטית ומתעמר באנשים.

      משום מה דברי ביקורת לא שמעתי על הסדרה בהיבטים אלו וחבל כי לדעתי הדמויות שכל אחת ובעיותיה כמו כל אדם אינם מתרפאים מכלום והמטען הנפשי שלהם באמת אינו מטופל.

       

      אתה לא באמת מצפה לביקורת על יעילות הטיפול הפיקטיבי שעוברות הדמויות הפיקטיביות בסידרת טלויזיה? דווקא בהקשר זה מן הראוי לציין שבמספר הזדמנויות בסידרה נשמעת ביקורת על הפסיכותראפיה, מפרויד ועד מיטשל, ופול מתחבט בשאלה עד כמה הוא באמת מכיר את מטופליו ומסוגל לעזור להם. הוא חוזר על המנטרה: החדר הזה הוא המרחב המוגן והבטוח שבו המטופל יכול לעבד ולנתח את רגשותיו. ולמטופלים רבים זה כנראה מספיק...

        30/10/08 20:24:

      אלומית,

      ביקורת מקיפה ומושקעת הבאת לנו כאן! תודה!

      גם אני אהבתי מאד את העונה הראשונה של הסידרה (לצערי את השניה לא הצלחתי לראות) וכבוד ליוצרים הישראלים שיצירתם הצליחה לעבור ולהצליח גם מעבר לים. מידע אישי יודעת שלפחות בעוד מקום בעולם מגלים התעניינות בסידרה ואולי עוד תגיע לארצות נוספות.

        30/10/08 20:05:


      זו כנראה הסיבה שאני לא צופה בסרטים/ סדרות ע"ב ספרים שקראתי,

      או בגרסאות חדשות/אחרות לסרטים שכבר ראיתי.

      זה אף פעם לא נגמר טוב :-)

        30/10/08 20:02:

      הסדרה "בטיפול" אם נפריד את הטיפול הקולנועי שהוא טוב ורגיש מהטיפול עצמו נוגעת בכשלונה המהדהד של הפסיכולוגיה

      במטופלים שלה. באופן אירוני כמובן המטפל הוא אולי המטופל שכשלון הטיפול בו הוא המהדהד ביותר והוא ידידנו אסי שהוא שחקן מוכשר ביותר, אך אדם ששום דבר לא הועיל בו. בפועל אין המטופלים מרוויחים כמעט דבר משיחות אלו והיית מצפה להרבה יותר מטיפול שזכה להכרת הממסד הרפואי, ציבורי וממשלתי עם תקציבי ענק. המצב המנטלי של האדם הבודד הופך יותר רע מתמיד בכל רמה.

      סדרה נוספת שמראה כשלון זה היא הסדרה המופלאה "הסופרנוס" שמראה את טוני "המשוחח התמידי" עם הפסיכיאטרית שלו תחת השפעת פרוזאק ובעודו מדבר מתאכזר בצורה סדידסטית ומתעמר באנשים.

      משום מה דברי ביקורת לא שמעתי על הסדרה בהיבטים אלו וחבל כי לדעתי הדמויות שכל אחת ובעיותיה כמו כל אדם אינם מתרפאים מכלום והמטען הנפשי שלהם באמת אינו מטופל.

        30/10/08 19:52:

      הצצתי במספר פרקים בסדרה העברית ואהבתי.

      בסדרה האמריקאית לא צפיתי, כייון שהיו לי השערות על קיטש, שלא רציתי להפריכן, ממש כמו הכלכלנים.

      וזאת למרות שאני חושב שביירן הוא שחקן גדול.

      ושתי שאלות : (1) מה זה "עודף משקל"  ?

      (2) האם כריתת מוח לא מועילה יותר מטיפול וחסכונית יותר (ראי כמה פוליטיקאים חסרי מוח מצליחים אצלנו)

        30/10/08 19:44:

      ואני חולה על גביראל ביירן.
        30/10/08 19:44:


      סליחה שאין לי משהו חכם לומר- קשה לקרוא את כל המלל הזה- יש לי דייסה במקום מוח.

      רלירט זה כדור מזעזע- ואני עוד אתפוס את מי שהמציא אותו ואשרוף לו את הבית.

        30/10/08 19:38:
      את בטוחה שאת במקצוע הנכון? טוב, לא נראה לי שזאת אבדה נורא גדולה לעולם עוד מבקרת טלוויזיה לעומת חוקרת מוח דגולה. אכן הארת את עינינו. ודיאן וויסט - חולה עליה.

      ארכיון

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין