כותרות TheMarker >
    ';

    קורעת ספרים

    חוקרת את השיח בין המינים בספרות, מנחה מועדוני קוראים אוהבי ספרות ברחבי הארץ, מבקרת ועורכת.

    בואו נקרע ספרים ביחד, במפגשים ספרותיים בהנחייתי!

    לפרטים: sara_sagi@walla.com

    0

    בשבילה גיבורים עפים: טריוויה חיפאית

    158 תגובות   יום שבת, 15/11/08, 22:44

    זה לא הוגן כלפי אף סופר, שיקראו אותו מייד אחרי מאיר שלו, אבל מה לעשות – זה מה שקרה לי, ועוד על  החוף בקופיפי.

    נסעתי לתאילנד ובאמתחתי שני ספרים (ועוד שניים לגיבוי), האחד - "עשו" של מאיר שלו (מוטב מאוחר, אני יודעת..) קל במשקל אך עשיר, מלא וגדוש מכל טוב הארץ, ואילו האחר – אובר-ווייט  החובק 667 עמ', החדש של גוטפרוינד, שמותיר אותך עם השאלה:  אז מה היה לנו כאן, בעצם?

     ישבתי מול המפרץ המדהים בקופיפי, סיימתי את קריאת השורות האחרונות של שלו, ומייד פצחתי בקריאת שורותיו הראשונות של גוטפרוינד.  אל תעשו את זה!

     מאז ההישג הנדיר של "שואה שלנו" הקרדיט של גוטפרוינד אצלי היה בשמיים, כלומר: נקודת הפתיחה היתה מבטיחה ביותר. השתרעתי לי על  כיסא-הנוח  והמראתי על גבי הציפיות שלי.

     לא הגעתי רחוק. כל הזמן חיכיתי שזה יתחיל כבר, שיגביה-עוף, שינמיך אל  שאול תחתיות. משהו. ציפיתי שהכמות תהפוך לאיכות. זה לא קרה.

     אריק וארבעת חבריו המתבגרים יחדיו בשכונת נוה-שאנן בחיפה עוצבו כדמויות בנאליות וסטריאוטיפיות. חיוורת במיוחד היא דמותו של אריק ברושי, הגיבור, מין "זליג" חסר דעה משלו, שמשום מה החיים מאירים לו פנים:  הוא הופך מברווזון מכוער לגבר יפה-תואר שמפיל ברשתו את כל הבחורות, זוכה בירושות ללא מאמץ ונערץ על-ידי חבריו ושכניו על לא עוול בכפו.

     דווקא דמויות  השוליים מתגלות כבעלות פוטנציאל מוחמץ. דמויות אבודות בעלות נפש מסוכסכת כמו הדוד פרץ,  השדכן ברנד והגורו אפשטיין, יכלו לפרנס יצירת מופת מתחבטת, שיורדת אל תהומות הנפשות התועות הללו.

     לצד קצוות תפורים ברישול  (סוסיתא חדשה מהניילונים  ב-1977?) העיקה במיוחד תחושת הדה-ז'ה-וו:

     חיפה של שנות ה-70 כבר זכתה לייצוג של כבוד אצל גרוסמן (הירושלמי!) ב"אישה בורחת מבשורה", אצל אשכול נבו ב"משאלה אחת ימינה" (שבמקרה סיפר גם הוא על גלגוליהם של ארבעה חברי ילדות), אצל יהודית קציר ועוד, אלא שאצלם היא לא נחוותה משמימה וסתמית כל כך, להיפך:  אלה טענו אותה במטען של רגש, ומזווית ראייה ייחודית, ובכך  החיו את עיר הפועלים הרדומה (הישג נאה כשלעצמו!) בלב קוראיהם. 

     גם דמות הספרן שפותח צוהר בפני הגיבור  לעולמו התרבותי נראתה מוכרת. אכן, מאיר הספרן מזכיר במידה רבה את יחיאל הספרן מ"עשו", ואף ממלא תפקיד דומה בחיי גיבורו. מטעמים ואמרות שפר בספניולית - גם אותם כבר טעמנו ב"עשו".

     תיאורי בגדד של פעם ושל יוצאי עיראק של היום אני מוכנה לקבל רק מסמי מיכאל (או אם יקום לו יורש ראוי). תחת עטו הם לפחות לא יוצאים נלעגים.

     על כל אלה מיתוסף גם הסיום התמוה. ספר שמתיימר לאפיין דור בארץ הופך פתאום למותחן. האקשן מסתיים כמובן בניצחון המחץ של אריק הגיבור הכל-יכול, וכבר לא נשאר לנו למה להאמין. אולי לאירועי הטריוויה שנלקחו מהכרוניקה העיתונאית של התקופה האמורה, אבל העיתונים כבר כתבו את זה קודם.

     אסיים בציטוט המדבר בעד עצמו. בעמוד 624 אריק אומר: "פעם גם אני רציתי לכתוב ספר, ספרים, ולא הצלחתי. הפסקתי לרצות. איך כל דפוק סביבי מצליח? ... זה נראה כל כך קל..."   

     

     


    סודו של העיט - ספר טיסה שלא תרצו לקרוא בזמן טיסה:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=968661

     

    מאמרים נוספים שלי:
    http://www.keshatot.org/Index.asp?ArticleID=927&CategoryID=185&Page=1
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/991457.html

    תקציר הרצאה בכנס "שיח ומגדר בישראל"

    http://www.news1.co.il/Archive/004-D-35352-00.html?tag=21-58-16


    הדודה אווה - לא ממריא! ביקורת על "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" מאת אמנון דנקנר:

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=934636

    דרג את התוכן:

      תגובות (155)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/1/10 13:01:

      צטט: קורעת ספרים 2010-01-28 21:02:25

      צטט: חיפוש מתמיד 2010-01-28 01:35:16


      לא מזמן קראתי את הספר בשבילה גיבורים עפים, חייבת לציין שאני מסכימה עם דעתך לחלוטין, בעיקר מכיוון שעד כמה שאני מנסה לזכור את גיבורי הספר, אני לא מצליחה. לעומת זאת גיבורי ספרו של גרוסמן, ב'אישה בורחת מבשורה', שקראתי לפני זמן רב עדיין חקוקים בזכרוני, והרשמים שעברתי עימם לכל אורך המסע היו כל כך עוצמתיים, שצר לי על שאני חוטאת בהשוואה  אבל זו דרכי לומר שכספר לא משאיר חותם, סימן שאינו  מומלץ לקריאה.

      הייתי שמחה מאד לקרוא רשמים שלך מהספרים : הדרך של קורמאק מקארתי ואלגנטיות של קיפוד של מוריאל ברברי , שני ספרים שנהניתי מאד לקרוא. 

       

      גם אני לא מצליחה להיזכר בגיבורי הספר, וגם לא ברעיונות או באופן הכתיבה.

      את צודקת. ראוי לנסות לבחון ספר כעבור חצי שנה או שנה (או יותר) ולראות מה ממנו נחרת בנו.

      את 'אלגנטיות' עוד לא קראתי. 'הדרך' היה מעולה, אם כי הוא כתוב במתכונת שחוזרת על עצמה. אבל זה ספר בהחלט מטריד, שלא עוזב אותנו הרבה זמן.

      חוץ מזה - לא קשור ולא דומה - ממליצה לך לקרוא את 'הביתה' של אסף ענברי.

       

      אני מודה לך על ההמלצה,

      לא קראתי, אקרא.

        28/1/10 21:15:

      צטט: קורעת ספרים 2010-01-28 21:02:25

      צטט: חיפוש מתמיד 2010-01-28 01:35:16


      לא מזמן קראתי את הספר בשבילה גיבורים עפים, חייבת לציין שאני מסכימה עם דעתך לחלוטין, בעיקר מכיוון שעד כמה שאני מנסה לזכור את גיבורי הספר, אני לא מצליחה. לעומת זאת גיבורי ספרו של גרוסמן, ב'אישה בורחת מבשורה', שקראתי לפני זמן רב עדיין חקוקים בזכרוני, והרשמים שעברתי עימם לכל אורך המסע היו כל כך עוצמתיים, שצר לי על שאני חוטאת בהשוואה  אבל זו דרכי לומר שכספר לא משאיר חותם, סימן שאינו  מומלץ לקריאה.

      הייתי שמחה מאד לקרוא רשמים שלך מהספרים : הדרך של קורמאק מקארתי ואלגנטיות של קיפוד של מוריאל ברברי , שני ספרים שנהניתי מאד לקרוא. 

       

      גם אני לא מצליחה להיזכר בגיבורי הספר, וגם לא ברעיונות או באופן הכתיבה.

      את צודקת. ראוי לנסות לבחון ספר כעבור חצי שנה או שנה (או יותר) ולראות מה ממנו נחרת בנו.

      את 'אלגנטיות' עוד לא קראתי. 'הדרך' היה מעולה, אם כי הוא כתוב במתכונת שחוזרת על עצמה. אבל זה ספר בהחלט מטריד, שלא עוזב אותנו הרבה זמן.

      חוץ מזה - לא קשור ולא דומה - ממליצה לך לקרוא את 'הביתה' של אסף ענברי.

       

      קראתי את "הדרך", ולא התרשמתי. מעין מד"ב לעניים.

      יש ספרי אסונות/סוף העולם טובים בהרבה ממנו.

       

        28/1/10 21:02:

      צטט: חיפוש מתמיד 2010-01-28 01:35:16


      לא מזמן קראתי את הספר בשבילה גיבורים עפים, חייבת לציין שאני מסכימה עם דעתך לחלוטין, בעיקר מכיוון שעד כמה שאני מנסה לזכור את גיבורי הספר, אני לא מצליחה. לעומת זאת גיבורי ספרו של גרוסמן, ב'אישה בורחת מבשורה', שקראתי לפני זמן רב עדיין חקוקים בזכרוני, והרשמים שעברתי עימם לכל אורך המסע היו כל כך עוצמתיים, שצר לי על שאני חוטאת בהשוואה  אבל זו דרכי לומר שכספר לא משאיר חותם, סימן שאינו  מומלץ לקריאה.

      הייתי שמחה מאד לקרוא רשמים שלך מהספרים : הדרך של קורמאק מקארתי ואלגנטיות של קיפוד של מוריאל ברברי , שני ספרים שנהניתי מאד לקרוא. 

       

      גם אני לא מצליחה להיזכר בגיבורי הספר, וגם לא ברעיונות או באופן הכתיבה.

      את צודקת. ראוי לנסות לבחון ספר כעבור חצי שנה או שנה (או יותר) ולראות מה ממנו נחרת בנו.

      את 'אלגנטיות' עוד לא קראתי. 'הדרך' היה מעולה, אם כי הוא כתוב במתכונת שחוזרת על עצמה. אבל זה ספר בהחלט מטריד, שלא עוזב אותנו הרבה זמן.

      חוץ מזה - לא קשור ולא דומה - ממליצה לך לקרוא את 'הביתה' של אסף ענברי.

        28/1/10 01:35:


      לא מזמן קראתי את הספר בשבילה גיבורים עפים, חייבת לציין שאני מסכימה עם דעתך לחלוטין, בעיקר מכיוון שעד כמה שאני מנסה לזכור את גיבורי הספר, אני לא מצליחה. לעומת זאת גיבורי ספרו של גרוסמן, ב'אישה בורחת מבשורה', שקראתי לפני זמן רב עדיין חקוקים בזכרוני, והרשמים שעברתי עימם לכל אורך המסע היו כל כך עוצמתיים, שצר לי על שאני חוטאת בהשוואה  אבל זו דרכי לומר שכספר לא משאיר חותם, סימן שאינו  מומלץ לקריאה.

      הייתי שמחה מאד לקרוא רשמים שלך מהספרים : הדרך של קורמאק מקארתי ואלגנטיות של קיפוד של מוריאל ברברי , שני ספרים שנהניתי מאד לקרוא. 

        4/1/10 18:06:

      צטט: מודית 2009-01-31 11:50:13

      ממש במקרה נפלתי הנה

      וקראתי את כל הנכתב כאן

      וגם אני כמוך, די תולעת.

      קראתי את גוטפריד

      שבאמת חשבו שהוא הבטחה גדולה

      וגם לי היה קשה לסיים את הספר

      אך התעקשתי.

      יכול להיות שיש כאן משהו מכוון,

      דווקא, לא להעמיק את הדמויות

      כדי , אולי, להראות

      משהו אפור יותר של תקופתנו.

      אולי לא זאת הייתה כוונת המחבר

      אך כך לפעמים אני חשה

      בקריאה של סופרים ישראליים עכשוויים

      אומנם חיינו לא חסרי דרמה הם

      אך בין לבין

      היום יום

      הוא שגור, מוכר, שוחק לעיתים

      כמו הדמויות שם

      סתם מחשבה , לא בטוח שניתן לעגן אותה

      סמדר

       

       

       

       נכון מאוד! וןלכן אני מציע לך לקרוא מעט מ'רישומים ראשונים'

       

       

       הוביל אותי אל מאחורי התחנה אף על פי שלא ראיתיו משך שנה, מאז אותה התקופה בה לימד באוניברסיטה, דומה היה עלי שאני מכירו כבר כמה וכמה שנים, ועוד היה דומה עלי שהוא מכיר צדדים אחרים בי, אותם ביקשתי מעצמי להסתיר. תחושה מוזרה הייתה זאת, אולם כיוון שנלוותה לה נעימות מסוג שלא הכרתי, וחמימות מסוג שלא ידעתי, נתתי בו אמון ואחריו המשכתי והלכתי. רציתי לשאול אם אי-אפשר לנסוע במונית, אך הוא כבר אמר שאין זמן. אילו הייתה זאת מסוג הכרכרות החדשות לא הייתי שואל, אלא שהייתה זאת כרכרה עתיקה כמעט, מהראשונות מסוגן, וכולה בלויה ומחשבת להישבר.  וכבר האיץ בי אותו הפרופסור כשהיה בדרכו אל הכרכרה, והעגלון, מיד כשנחשפתי לתחום ראייתו, צעק: "מהר, מהר. אין זמן, אין זמן", ממש כפי שזירז אותי הפרופסור, באותו טון דיבור, ובאותה מהירות, ובאותה הגייה, עד שסבור הייתי שלא הוא המדבר אלא אותו הפרופסור עצמו. אני כלל לא הבנתי על מה המהומה. נשאתי את מזוודתי באיטיות, מנסה להבין שוב מה אני חושב על המתרחש. אולם אין אדם יכול לחשוב על דבר ולהיות נוכח באותה ההתרחשות, ולפיכך הלכתי באיטיות. עד שהגעתי אל הכרכרה כבר ישב שם אותו הפרופסור וקרא דבר מה. זרקתי את התיק פנימה, לתא הכרכרה, וטיפסתי אט אט. מיד כשהתיישבתי החלה הכרכרה לנוע ביקשתי לשאול מה הסיבה שקרא לי והטריד אותי מעיסוקיי, שכן הייתי שקוע באותה העת בלימודי הפילוסופיה, מבקש את אותה התיאוריה אשר תשים קץ לתלאות האדם בעולם. פניתי אליו שוב ושוב בבקשה להסבר על המתרחש, אך הוא לא הגיב ושם עצמו כלא שומע. הבטתי בו דרך תמיהה שאין הוא נוהג בי כבוד ואינו עונה על שאלותיי, והמשכתי לשאול ללא לאות אף על פי שהכרתי בכך שמבקש הוא להגיע לאיזה מצב סיבות או נסיבות כדי שיוכל לענות לי באופן מלא על אותן השאלות. משראה הוא שאין אני לאה ומבקש תשובה בכל עת, סינן לעברי: "ישראל הם הלב, ישראל הם הלב..." כיוון שלא ידעתי במה המדובר אמרתי, "איזה לב?" אולם יותר מכך לא היה מוכן לומר, ושוב רק חזר ואמר: "אין זמן, אין זמן". שני ספסלים קטנים ורעועים ניצבו באותה הכרכרה לאורכו של חדר הנוסעים, משני צדדיו, ועלתה בי מחשבה שמא כדאי לי לקפוץ ממנה. אך כיוון שבנסיעה היינו, אפילו הייתי רוצה לא היה אפשר לי לעשות כן. אחרי כמה רגעים הסיט את ספרו והביט בי לרגע. אני הייתי ישוב מולו. מיד כשעשה כך ביקשתי שוב לשאול אותה השאלה, אך משהביט הוא בעיניי חשתי כאילו כבר ידע מה בכוונתי לשאול, ובכל זאת רציתי לדעת לאן נוסעים ולאן מועדות פנינו. נעמדתי במקומי כמפגין מעין תקיפות ונעמד אף הוא, ומיד כשביקשתי לשאול שוב את אותה השאלה סטר הוא לי בעוצמה, ואני נפלתי לאחורי כמעט מאבד את הכרתי. מששלחתי מבט אחרון מתוך אותו ערפול חושים כדי שאוכל לנחש על פי הבעת פניו מה הייתה הסיבה לכך שסטר לי, ממש טרם אאבד לחלוטין את הכרתי, ראיתיו נושא ידיו השמיימה ונמלא מעין אושר גדול, וחיוך גדול נתפשט על פניו, ושמעתיו אומר: "את ההתרגשות איבדנו בשאון הרחוב, ולחץ החברה, ועומס המטלות, והדין שנצטרך לתת בסוף. את ההתרגשות איבדנו בשדות ילדותנו ביום בו התחלנו להסתיר חולשותינו ופחדינו. את התמימות איבדנו משנכספנו למה שאינו ברשותנו, ולא קיים למענינו. את האהבה האמיתית טמנו וכיסינו עמוק, עמוק, עמוק, בתוך ליבנו, וקראנו לכך דעותינו. וביום מן הימים יוארו בבת אחת כל חדרי הלב החשוכים, והפרחים שוב יחיו בצבעים כהים לצד הדרך,  ואותה תחושת 'הרגע הנפלא' תמלא בנו כל חלק. אז יחזור רגע מילדות שחיכה שנים ללא ערך, שנבוא, ונקטוף, ונשמור, שכל האהבה שבנו תצא אל האור. אז גם ייוודע שהפחד הגדול ביותר הקיים – הוא הפחד לזכות בבת אחת ולתמיד בכל האושר שבעולם. הוא כמו הפחד לאהוב את כולם ללא גבולות על מה שהם בלבד ועל כך שלא יכלו להיות אחרת, על כל מה שעשו ועל כל מה שלא עשו במשך כל הדרך. כל הערכים שבנו יתגלו ללא ערך, בנייני הדמיון יקרסו בצדי הדרך, ואת מקומם תתפוס אותה ההתרגשות הישנה שאיבדנו בשדות ילדותנו ביום בו התחלנו להסתיר חולשותינו ופחדינו. אותה ההתרגשות שאבדה בשאון הרחוב ולחץ החברה ועודף המטלות והדין שנצטרך לתת בסוף". ירדה  עלי חשיכה ונרדמתי. שמעתי שוב ושוב את אותן המילים שאמר לי בדבר ההתרגשות. פעמים דומות היו עלי המילים כמבשרות את החסד, פעמים כהסבר שכלי טהור למצב הנוכחי, פעמים נשמעו הן לי כמו במקצב של שיר, ולאחר מכן הומחזו כמו במחזה. פעם חזרו אותן המילים, ולהקה עצומה מלווה באין ספור כינורות שרו אותן בעוצמה כה רבה שכבר לא ניתן היה להקשיב, פעם נשמעו כמו נאום איטי שנאמר בביטחון עצום, פעם נשמעו כמעין דקלום. אותן המילים חדרו את כל שכבותיי, והרגשתי כיצד הן מחבקות אותי, יושבות לצדי, מתמזגות בתוכי ומבעבעות בי. מזכירות לי את אותה ההתרגשות שמעולם לא הצלחתי לזכור בבהירות כה חדה ובחיות כה גדולה.   מדי פעם הייתי פוקח את עיניי לרגע ושוב ראיתי שהוא קורא. מה קרא לא ידעתי, כיוון שלא ראיתי ספרים כגון אלה. אולם ההתעוררות הייתה שונה מאותה ההתעוררות שרגיל הייתי בה טרם שמעתי את מילותיו בנושא ההתרגשות, וחשתי שחי בי איזה רגש ישן ועתיק שבזמן רחוק רחוק רחוק בילדותי, ביום מן הימים, קברתי. ידעתי שגם מתבקשות מתוך כך מסקנות חדשות, אלא שלא יכולתי להיפנות לעניין ולחשוב בו, שכן שרוי הייתי עדיין בחצי תרדמה, וגם במצב שבו אני בכרכרה ואיני יודע לאן מועדות פנינו. התאמצתי לפקוח את עיניי ולהביט מבעד לחלון הכרכרה כדי שאוכל לדעת אנה מועדות פנינו. דומה היה עלי שנוסעים אנו לכיוון יערות בית שמש הסמוכים לירושלים. בעד החלון נשקפו שוב ושוב נופים מרהיבים, אולם שום דבר מיוחד לא נמצא בהם: נוף מדברי, כמה עצים שעמדו איתנים תחת השמש הקופחת ובחרו שוב ושוב בחיים. שיחים אחדים התפזרו, וניצבו כך מפוזרים, ללא שום חוקיות או אולי בחוקיות שלא יכולתי להכיר. מה עושה את הנוף כל כך יפה? שאלתי, ומיד פסק להיות הנוף יפה כשהיה. יש מצבים שבהם ההגדרה היא הארורה מכל, אלה הם אותם המצבים שהאיכות בהם מורגשת. אולם משתנסה להצביע עליה מיד היא נעלמת כאילו לא הייתה כאן מעולם. שוב ניסיתי לבקשה, אך לשווא, כאילו כבר בזבזתי את האמון שנתנה בי.                             תכלית הכתיבה או הכתיבה כתכלית וכך כתבתי: "תכליתה של הכתיבה לתאר את אותם שמי התכלת, ולגעת שם בבראשית באותם הימים ההם, הרחוקים מהימים האלה. הכתיבה כתכלית להיות לנפש כתכשיט, ובו היא מתעדה והופכת לנפש הרגשית. בתכליתה של הכתיבה אני מוצא עולמות של רוח שהפכו למעשה, ונטעו באותם מקומות רחוקים וזרים, עולמות של אושר שבעוצמה מאירים. תכלית הכתיבה או הכתיבה כתכלית, על כך מתקשה להחליט, אולם באיזה אופן אין קץ לתוכן ואותן המילים משמשות תמיד. והאדם, האדם הכותב, צריך לו ללב, וצריך לאותה האהבה הישנה, ולאותו הרגע מהילדות שקפא והותיר בלב תמונה. האדם הכותב נוכח באותו הרגע שאותו מאבדים כולם, הוא זה שיאמר מה אירע כאשר איש אל לבו לב לא נתן. כן צריך הכותב להכיר כל קוטב, שרק מתוך ההיכרות עם שני הקטבים יוכל למצוא את הכתב הממוצע, ולמלא ייעודו בקירוב הלבבות הרחוקים, וקירוב של כל מה שבנמצא. שכן מתוך האמת הכל נראה כאחד, ולכן האדם הכותב צריך לו ללב ששייך לעולם ששם, או מכל מקום ודאי לא מהעולם שכאן".        רק מתוך האהבה לאט אני לומד להתקרב ומבין את הדרך הארוכה שנעשתה למטה, רחוק רחוק, עד לעולם הזה, שבו יש חלוקה בין אני את ואתה. לאט אני לומד כמה גסים הם עיניי ולבבי, כמה פרוע אני. לאט לאט אני עולה לאותם המקומות הנפלאים, לשדות האור אשר מהן קטופה הנפש. לאט אני מכיר כמה שולי הוא העולם הזה, ומבין שהחיים הללו אינם אלא הדרך. לומד לרחם ולהכיר את הנולד ועקב כך לא לשפוט לעולם את ההווה. לאט אני מגלה את כל האהבה ואת כל דקות הרגש שיש בכל באי העולם, שנולדו רק כדי לחוות עוד געגוע בפעם האחרונה. לשמוע עוד צחוק, עוד בכי, לקום ליום ללא תקווה ובסופו להכיר בכל היופי. להשלים את המחשבה. לחשוב בנחת. להכיר את המהות שבבסיס הכל מונחת. לחבק, להיזרק, לנשום את מרחבי הזמן, לחייך לשדות שמחייכים לעומתם, להפסיד ולזכות בהכל בבת אחת, לעלות גבוה מעבר למה שניתן להכיר בו ולנחות נמוך עד כדי כך. לישון. לקום ליום חדש רק עם התקווה, ולדעת שלמרות הכל נבראנו מתוך רק מתוך האהבה. אותו הערב קסום היה אותו הערב קסום היה, והכוכבים כבר החלו לפזר מזוהרם, שמחים בצאתם וששים בבואם, והעצים נעו באיטיות עם הרוח הקלה של הערב. עלה נושק לעלה, בד בבד נושק, ודומה היה העולם כנושק לכל בריותיו, ומרטיט בכל נשיקה ונשיקה את כל אותם הלבבות השבורים אשר לא ביקשו דבר פרט לאהבה. עדן הופיע כמו מתוך חלום, ניצב בפתח בצניעותו המוכרת, בגבותיו המורמות קמעה, כמשתאה תמיד אשר מנסה בכל עת לעמוד על פשר החידה. לאחר שהחלפנו מבטים, כאילו לאשר שוב את אותה הידיעה שהטוב הוא מקור הכל אפילו אם מבקשים החושים את ההכחשה, התיישב הוא בנינוחות האופיינית רק לו והוציא מהעשב המתוק. וכבר היינו בדרכנו אל אותו המקום. תחילה שאלנו לענייני היום יום, מי מה איך ומתי. לאחר מכן שאלנו את השאלות היותר גדולות אולם היו דומות הן לשאלות הקטנות – מי מה איך ומתי. עשן שחור הסתלסל ונספג באוויר החדר, וכבר לא ניתן היה להבחין בין האוויר הרווי עשן לבין האוויר הזך. ומתוך שביקשתי לעמוד על ההבדל שבין שני הללו, חשתי באותה האווירה ממשמשת ובאה. וכיצד חשתי בכך? שלפתע שמעתי מה שחתי, ומהיכן אותו הדיבור נקטף. חש הוא בכך שכך אני חשתי, ומיד הצטרף אלי אל אותו הרובד ממנו את מילותיי קטפתי. והמילים נשמעות רגילות, כמעט כמילים שביום יום. למעשה גם המילים הגדולות ביותר אינן אלא מילים של יום יום, אלא שהלב השבור-השלם יכול לעמוד על מקורן של אותן המילים ולשמוע את הסיפור האמיתי שאותן המילים מספרות. אם כן, מדוע מתחפשות אותן המילים למילים רגילות וקטנות? כדי שלא כל  אדם יזכה בהן, אלא רק האדם אשר ביקש לעצמו רק דבר אחד – לאהוב. וכבר התחלנו לדון בשירה ובמשוררים, בשיר אחד שמחייה את כל השירים, בשכל גדול ושכל קטן, בשכל ער ושכל נרדם. ואותה השיחה לבשה חיות נפלאה, ומתוך אותה החיות אמרתי: "יודע אתה שהשיר ה'טוב' אינו אלא מנגינה המולחנת במילים, ומתוך אותה המנגינה שר הקורא את שירו הפנימי. המנגינה שבשיר היא שמאפשרת לאדם לשיר את שירו, ולפי שכך, שיר טוב אינו אלא מנגינה המובילה את הקורא אל המקור". שמח עדן במילותיי והסכים עמי, והלכנו למקום אחר שם כלל  לא נמצאות שאלות, רק תשובות שאינן משתמעות לשתי פנים. מכאן והלאה אין אני יכול או יודע לומר במילים מה אירע, שכל העולם דומה היה עלי כאחד, ומתוך האחדות אין אתה יכול לעמוד על איזה דבר אלא רק להכיר ביופיו, שכל דבר בדבר קשור וכולם קשורים בכולם, עד לאותו המקור. כיצד? בדיוק כמו שלכל דבר קדמה סיבה, ולפי שלכל דבר סיבה קדמה, אין אתה יכול לעמוד על הסיבה האמיתית, שכל סיבה היא בחינת שקר, כיוון שהסיבה שקדמה לה יותר ממשית. וכל הדבר נכון עד שתגיע לסיבת הסיבות שאין לפניה או אחריה דבר, וכבר ידעת שלכל הסיבות עד לאותו המקור בטח נמצא איזה מספר, שאילו לא כן לא הייתה אפשרית התוצאה שכרגע היא בנמצא, לאחר שעשתה דרך ארוכה מסיבה למסובב וממסובב לסביבה. נניח לכך. יודע אני שלא אחת נשמעות מילותיי רחוקות, אבל סבור אני שיתקבלו הן בקרב הללו המבקשים לעלות במעלה המעלות. כלום סבור אתה שאין ביכולתי לומר את אותן המילים בלשון פשוטה? יכול אני לעשות כן בהחלט, אלא שכל דבר ודבר צריך להיות מושג בעזרת המחשבה. שכן לאחר השימוש במחשבה יפה הוא אותו הדבר בלב הקורא, שהנו שותף במילים ובכתב, ונותר לו מקום פרשנות לדבר בדבר שבאותיות מתרחש ונגנז. לפי שכך גם אמרו "יגעת ומצאת תאמין" ולא סתם "מצאת תאמין".  תהיתי בשירים שעוצמתם כה רבה וחיותם כמו חיי נצח, ובלעדיהם כאילו נלקח דבר אשר כל דבר אחר בלעדיו יחסר. שיר ישן מחייה שיר חדש, שיר חדש מחייה שיר ישן, וכל השירים שרים את שיר השירים, שהוא שירם של כל השירים שבעולם. באותו היום שבו נכתב שיר השירים בכו השמים דמעות של אותיות ונקודות, ואלה נקוו באדמה ונתעברה האדמה מהם. כיוון שנתעברה האדמה מבכי האותיות והנקודות שזלגו מהשמים, יכלה גם היא לשיר את שיר האדם. מכל המילים שנתעברו באדמה נולדו להם ופרחו שאר השירים שבעולם. אין שיר בעולם שאינו מבקש חיותו משיר השירים, ועל פי הזכות שנמצאת באותו השיר שבא לפני שיר השירים לבקש חיים, כך משפיע עליו חיות שיר השירים. ושיר השירים אינו חסר לעולם, שהוא החיים לשאר השירים המבקשים מקום בלב האדם. אשרינו שזכינו שאדם מקרבינו כתב את שיר השירים, אלא שהוא לא כתב את שיר השירים שכן את אותו השיר הוא העתיק. שיר השירים קיים היה גם טרם נכתב בעולם, קיים היה השיר בעולם הנצח במקום מרוחק כל כך, גבוה עד למאוד, זך עד כדי זחיחות וזכות, מוקף בשומרים וסורגים ובחומות. השומרים סוגרים את הסורגים בפני כל מי שנמצא בו רבב, והחומות מצויות כדי לסנן את כל הללו שלכתחילה לא נמצאה בהם הכוונה. ורק נשמה אחת עצומה שלא נמצא קץ לאהבתה הצליחה לחדור את אותו המבצר ולהגיע אל המקום שנבצר ממנו אליו להגיע, וכיוון שאהבתה גדולה ורצתה מאהבתה עלינו להשפיע, העתיקה מילים מתוך הנצח ופיזרה אותן בזה העולם. ראו השמים גודל החסד ובכו אותיות ונקודות אשר הצמיחו שירים שרומזים לדבר שקדם. ואותו האדם הוא שלמה המלך עליו השלום. ולא לחינם נקרא מלך, ששירו מושל בכל השירים מעתה ועד עולם. כמה חדווה נתעוררה באותו היום אין איש יודע, מרכבות החיים ירדו לעולם ונשאו עימהן מאור השכל השופע. כמה בכו השמים אשר החזיקו שיר זה בינם לבינם, והתפללו לרגע בו יוכלו לבכות את כל השירים המוחזקים בתוכם. גם השמש כמעט שכבתה מרוב דמעותיהן של קרני האור, והירח ללא פגם עמד במילואו.   מדיווחיהם של אמנים משוררים מוכה הייתי גם מדיווחיהם של אמנים משוררים, ומנסה לעכל את עוצמת ידיעתם, ואפילו שאין זאת ידיעה במובן המלא של המילה הרי שמגודל עוצמת הרגש מקביל הדבר לידיעה, אף על פי שלא הוסמכה לכך אותה הידיעה על-ידי השכל. "אני זוכר הכל זרם לאט השמש לא מיהר", "במקום שהגעת יש בורות עמוקים, הצמחתי כנפיים ואין לי פנים", "יודעת אני אמרי נוי למכביר מליצות עד בלי די, אך לבי, הלב התמים כתינוק והלב כעפר, ידעתי מילים אין מספק על כן אשתוק".אמיתותיהם של האמנים הללו חדרו באחת כמה וכמה שכבות גסות ומוצקות שאותן בניתי שלב אחר שלב, בחנק הרגש וביסוס השכל, והותירו אותי חשוף אל המציאות ההיא אותה מבקש אני בכל עת, וממנה אני רחוק עד כדי כך. מתוך כך שחדרו אותן המילים את המבצרים המבוצרים שבניתי, אמרתי בלבי – אעלה גם אני על הכתב כמה וכמה מאותן האימרות, ואולי אחדור כמה וכמה שכבות אחרות. וכיצד חדרו אותן המילים את השכבות בהן התכסיתי משך השנים? שצורף להן צליל עדין ונעים המפתה אותך לשמוע, והלכתי אחריהן מתוך הביטחון השלם, ולפתע ראיתי שמתוך לבי מציצות אלי אותן האימרות, צוחקות לי, מביטות דרכי, חוצות אותי, מלטפות אותי בביטחון שגבר על ביטחון השכל בכל מה שבניתי כל ימיי, שואלות לי: "ממה אתה בורח? כלום אין נפשך יפה די? כלום אינך מספיק לעולם על כל מגרעותיך? כלום לא ביקשת אותנו להציץ מתוכך ולחייך אליך?" ברכות ועונג אשר לא ידעתי כמותם. מידה לא מועטת של כנות נדרשה ממני כדי שאוכל להודות שאדם אחר שכתב את אותן המילים, יודע נבכי נפשי ומציץ אלי מהמקום אותו ביקשתי להסתיר מעצמי – מקום אותו ביקש השכל להסתיר מהלב האוהב. אולם כנות זו היא שתציל את האדם במסעו על האדמה הזאת. הללו שמבקשים לנצח תמיד, הם תמיד בגדר מפסידים אפילו ניצחו בפועל. הללו שהפסידו בכמה וכמה עתים מתוך הודאה שהפסידו הרי שהם מנצחים. הכיצד? שנאמר "איזהו עשיר? השמח בחלקו", היינו, כדי להיות עשיר חייבים להכיר בחלק, ואילו אותם הללו שמנצחים תמיד, לעולם אין הם מכירים בחלקם. לפי שכך נכון יותר לומר: הללו שהפסידו לא אחת עשירים הם יותר מהללו שמנצחים בכל עת. מכל מקום, כאשר ראיתי מהתועלת שמביאה עימה ההודאה, הודיתי והודיתי. פעם אחת הודיתי על כך שהפסדתי לא אחת, ופעם אחת הודיתי על שניתנה לי הזכות להודות. מודה אני על כך שאפילו ביקשתי לבנות עם השכל כמה וכמה חומות שלא ניתן יהיה לחדור אותן בעזרת כל רגש, ולאחר שאני מבצר היטב את החומות הללו, מניח ביסודן הנחות מן הפילוסופיה ומהתורה, מחיי הניסיון ומהחיים שקודמים לידיעה, באים אותם המשוררים ועל נקלה חודרים את אותן החומות, כבדרך אגב, ללא מאמץ וללא לאות, והכל מתוך אותו מקום שופע אהבה שממנו הן באות –המילים – ונושאות איתן מאותה האהבה אשר כל תיאוריה שחסרה את אותה האהבה נאלצת להודות בחולשתה.  הידע קודם למשחק במילים קורא אתה את המילים הללו וסבור שאם תשחק בכמה וכמה מילים, תמצאנה לך תובנות ומשמעויות מתוך אותו המשחק, אך להעיר את ליבך אני מבקש, שהדבר אינו בדיוק כך כפי שיסתבר. וצריך להוסיף איזו אזהרה קטנה, שהאזהרה מזהירה, ומתוך אותו הזוהר מגיע אדם אל התובנה. ואותה התובנה שבעטייה מבקש אני אותך להזהיר היא, שהידע קודם למשחק במילים. ולמעשה קודמת לכל היא הידיעה, שהדבר שאינו ידוע אינו ניתן לידיעה. והידיעה אינה נבנית מתוך הלימוד, כפי שמקובל לחשוב, אלא שלימוד הדברים מאשר את הידיעה ומקרב את הרחוק. לפיכך תמצא כל אדם בוחר ללמוד דברים שונים על איזה דבר, והכל כפי הידיעה אליה מתאווה האדם. ומדוע מתאווה האדם לידיעה מסוג זה ולא אחר? שכן את  אותו הדבר הוא כבר יודע, שאילו לא כן כיצד היה מתאווה? יש מי שהכיר בכך והם הפילוסופים הקדמוניים, ומי שמכיר הגותם לא מתרשם מהמילים הללו שכן הוא כבר בעל רשמים ראשונים. לפיכך אומר אני לך את המילים הללו שחלילה לא תבוא לידי טעות, ותסבור על פי המשחק במילים מסקנות שהן בגדר שטות, כגון: גרוע להיות רגוע, וטוב לברוח מלבחור, וצריך להתגרש כדי להתרגש, ועדיף להתבלט מאשר להתבטל או להתלבט. או להתבלבל במקום ללבלב. אף על פי שבצירוף האחרון צריך לבלבול בשביל הלבלוב לפחות לאיזה פרק זמן וזהו מעין עיקרון, אך אל תסבור שהעיקרון הוא העיקר שאילו כך היה לא היו נוספות לו אותיות ו' ון' בסופו. שכל מילה שסיומת זו נוספת לה, מקטינה חשיבותה ומצמצמת מכוח השפעתה, כגון: טיפש וטיפשון. מכל מקום, אם מצאת את העיקרון עקרוני לגביך עד כדי כך שאינך מוכן לוותר, שאל את עצמך מה עושה את  עקרונותיך וערכיך לטובים יותר משל אדם אחר, ותמצא שרק רצונך הוא שהופך את ערכיך לאמת, וכמו כן הדבר דומה אצל אדם אחר, אלא אם כן הכיר הוא באמת לאמיתה. וכבר יודע אתה איזה מהאותיות ממלאות את הפער שבין המילה אמת ובין המילה אמיתה. ויכול כל אדם להחזיק באיזו אמת, אולם אין זה אומר שהיא האמת שבנמצא. אבל אל תסבור שיכול אתה לקחת אי-אלו מילים וללמוד מהן על האמת, ובכך נמצא פיתוי גדול, שהעברית היא שפת העברים, היינו – העם שעבר מה שגויי הארצות לא עברו. ואפילו תמצא את השפה מעידה על אמיתותה, כגון: ספר סופר וסיפור, נשימה נשמה ונושם, ואפילו המילים הללו קשורות קשר של ממש בשפה העברית, ואין הדבר כן בשפות אחרות עד כדי כך שהמילים קשורות בתוכן, במשמעות ובצליל. וגם אם קיימת תופעה מעין זו בשפות אחרות הרי שהיא אינה רחבה כמו בשפה העברית, שהשפה העברית מביטה מעברו השני של הנהר על שאר השפות, והן מביטות בה ומתקנאות על כך שכשחצתה השפה את אותו הנהר או הים, התקרבה לבורא עולם שנותן את הכוח בשפה. מתקנאות הן בצליליה וביופייה ובצורת הגייתה ובאמיתות ובמורכבות שבה. מתקנאות שאר השפות באהבה שאוהבים הכותבים בעברית את השפה הנבחרת, זאת שעליה נאמר "רוממנו מכל לשון". גם תמצא שבהזדמנויות לא מעטות חושף אני אותך לכמה וכמה משמעויות שנחבאות. ומדוע נחבאות הן והלוא יופיין רב? כיוון שפוחדות הן שימצאן לב שאינו תמים ויעשה בהן שימוש לרעה. מפחדות אותן המילים, שכן הן מבקשות לבשר רק את האהבה.  אבל הדבר אותו ביקשתי לומר בתחילה הוא, שהמשחק במשמעות המילים ודאי שקודמת לו ידיעה, והידיעה אינה מתוך הכוח המדמה אלא שהכוח המדמה לא אחת מאשר את הידיעה. שאילו לא הכוח המדמה, לא היה יכול האדם להעלות על דעתו דבר מה. הכתיבה על הנפש הכתיבה על הנפש כמו פנס מאירה בשקט, מגלה חדרים גדולים וחשוכים. אותה כתיבה לאט חודרת וחושפת כמה וכמה מבוכים. אותה כתיבה לאט פושטת וכאילו לא אמרה דבר ונסוגה, כמו מתוך מנוסה גורפת. ושם, לאחר שהלכו צבאותיך אחריה, לאחר שאבדו אישונים במילים, והשכל היגע במשלים, מקיפה היא את קוראיה ויוצרת סביבם מעגלים מדויקים. והמעגל הוא קו הגבול, כך שכולם חיים בפנים – בתוך עומק השורות המחייכות אל אותו לב תמים – שם תפגוש באותו הפרח ולו רק לרגע אחד, ושוב לשלוח צבאותיך אחר המילים הנסוגות כמו לא ידעו מה לומר. ושוב מתוך הרדיפה אחר אותן האותיות, להתחנן למילים שיחשפו המראות, ולרגע להיעצר כמו חשוד כמו שואל, ולחוות את הארת החדרים שבנפש מתוך אותן המילים, מתוך הכתיבה על הנפש.דיברתי די באותיות מבקש אני לכתוב דבר מה, ואין אני יודע מה הוא אותו הדבר, היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר. לפי שכך התחלתי בכך, ועדיין אינני יודע אם אני נשאר. כמובן שאשאר, שלא נמצא לי לאן שאלך ואפילו אלך לא נמצא לי לאן. לכן אמרתי לשבת ולהעלות כמה וכמה רעיונות על הכתב. כתבתי לא מעט בעת האחרונה, וצריך לחזור על אותן המילים ולראות מה טמנו בחובן בכל העת אשר לא פניתי אליהן, אף על פי שבלבי ביקשתי להיפנות להן, ולקרבן אלי, לחבקן ולנשקן, להשקותן, לדשנן, לגרוע אותיות ולבוראן, להזיז נקודה ולשנות משמעות, לחטוף פתח ולהתקרב למהות. לפסקן – להוסיף פסיק פה, פסיק שם – לתת לקורא לקחת נשימה, לפלוט שוב את אותו האויר רווי העשן ולשאול שוב, ממקום עמוק יותר, את אותו "בשביל מה?" להתעכב על כל אות בנפרד, להאריך את הכ' לך' סופית. לדון לכף זכות את הב' מבראשית. למחוק מאותן האותיות. לקצר. להאריך ר' לד' או לגרוע מד' לר'. לזקוף כ' לל', להנמיך ל' לב'. לדרוש מהן ולהידרש להן בכל עת. לתהות באותיות, למצוא את שביקשו הן לומר בקבוצות או באחדות. להכיר ביופיין, לחצות אותן, ושוב לברוח מהן לאיזה זמן. אולי כתבתי די באותיות, אף על פי כן הן עדיין אלי מחייכות. כל חיוך חושף את שיניהן הלבנות והבוהקות. מתפארות הן בהדרן, ביופיין השופע, במהות הטמונה בהן מיום בריאתן, ביופיין שלשתי פנים אינו יכול להשתמע, בביטחונן בחיי הנצח, בהשפעתן על העולם ושפיעתן מתוכו, והנה  מבעבעות הן שוב אל הנעלם ונמזגות בסביבתו. רצות, לעתים נחות, שופעות חדווה ממקור החדוות.אולי באמת דיברתי די באותיות.  ובאותם רגעים על הדשא שבאוניברסיטה ובאותם הרגעים בדשא שבאוניברסיטה, כאשר הייתי נרדם לכמה רגעים ומגיע למקומות ממקומות שונים, לא פעם חוויתי חוויות אשר בתוכנן דומות היו לתוכן  שנקלט בשיעורים, אולם לבשו אותם התכנים צורה שונה של התרחשות. וכך, לאחר אחד השיעורים שבו עסקו בשאלה מהו אותו ידע שנחשב לאפריורי, היינו, קודם להתנסות החושים, נרדמתי על המדשאה וקולות הסובבים החלו להישמע רחוקים. ולאחר כמה רגעים דומה הייתי עלי כאחד האנשים שיושב בתוכנית אירוח, וכל הקהל הם תפוחים או בני אדם בצורת תפוחים, והיו שם על הבמה תפוח מנחה שאין אני יודע שמו, ועוד תפוח אחד מרואיין שישב בקרבתו. ואף על פי שתחילה נראה לי הדבר מוזר עד מאוד, לאחר כמה רגעים הסכנתי עם קהל התפוחים שאני בכללם, ועם שני התפוחים שעל הבמה, והתחלתי להקשיב לשיחתם. התפוח המארח אמר: 'שלום וברוכים הבאים לתוכנית הערב 'תפוחים מארחים'". מיד נתמלא האולם במחיאות הכפיים התפוחיות של שאר התפוחים, ולאחר כמה רגעים אמר המנחה:"איתנו הערב, התפוח יוּרי".יוֹרי: "יוֹרי, לא יוּרי אלא יוֹרי".מנחה: "כן, כן, יוֹרי לא יוּרי, אלא יוֹרי. ואם כבר עמדת על הדקות שבהגיית שמך, אולי תאמר לקהל ולי מהו שם משפחתך?"יורי: "אפרי".מנחה: "כן, כן, אני יודע. הא, הא. כולנו כאן בגדר פרי, ברור ששמך הוא הפרי יוֹרי, אולם מהו שם משפחתך?"יוֹרי: "לא הפרי, אלא אפרי".מנחה: "אפרי! הא! איזו אירוניה. אפרי יוֹרי. ועוד בשידור חי, מי היה מאמין!? הא! הא!"יוֹרי: "הא, הא, מי היה מאמין!"מנחה: אם כן, אמור לי, יוֹרי, מהו הפחד הגדול ביותר שלך? כמובן פרט לפחד הגדול המציף את כולנו שלא נאכל על-ידי אדם?"יוֹרי: "להיאכל על-ידי אדם בצורת ממרח תפוחים".מנחה: "הא, הא, מי היה מאמין, ועוד בשידור חי. נו, טוב, צריך להירגע. מכל מקום, הגעת לכאן לשידור כיוון שנודע שיש לך כישרון, אולם אין זה אותו הכישרון אשר הפגנת כאן, היינו – הכישרון להצחיק".יוֹרי: "כן".מנחה: "תוכל לפרט קצת יותר?"יוֹרי: "אבל אמרת שהכישרון כבר נודע".מנחה: "בכל זאת, להללו שאינם יודעים".יוֹרי: "ואתה בכללם?"מנחה: "לא".יוֹרי: "אם כן, ספר אתה".מנחה: "מדוע?"יוֹרי: "כיוון שאתה הוא המנחה".מנחה: "ומתוקף כך אני אותך מנחה".יוֹרי: "מנחה אתה אותי מתוך הנחה".מנחה: "איזו הנחה?"יוֹרי: "ההנחה שאני ניתן להנחיה".מנחה: "והאם אינך ניתן?"יוֹרי: "רק אם אחפוץ בכך".מנחה: "ואינך חפץ?"יוֹרי: "לא בכך".מנחה: "נו, טוב, נניח לכך. קהל נכבד, כישרונו של יורי הוא בכך שניתן לו הכושר לנחש מה הוא הפחד המרכזי אצל תפוח מסוים. אולי תאמר לי, יורי, מה הוא הפחד הגדל ביותר שלי?"יוֹרי: "אתה נראה בעיניי כמוטרד מהמחשבה שאין תכלית, וכן אתה נראה כשואל איך זה יהיה להיאכל בידי אדם, והאם לאחר תהליך העיכול נשארים שלמים למרות שהופכים לחלקים..."מנחה: "אני באמת מופתע מעוצמת ידיעתך, חה חה. אבל כפי שאמרנו בדברי הפתיחה, זהו הדבר שמטריד את כל התפוחים".יורי: "לא בדיוק את כולם, כי שמעתי שלוקחים כמה תפוחים לתצוגה, ולאחר התצוגה משליכים אותם מאחורי האולם, ואם תפוח נופל במקום עם מעט מים הוא יכול לגדול ולהפוך לעץ חזק. וכיוון שהתפוחים בתצוגה הם תפוחים יפים, אסור לנגוס מהם אפילו לאורחים. ואפילו לא לזה שאחראי על התערוכה, ואפילו לא כקינוח לארוחה".מנחה: "הוי, כמה שפר מזלם של הללו, הלוואי ויכולנו להיות כמותם. ודאי נשארו הם תמימים ואדומים כביום היוולדם".  שוב אני תוהה שוב אני תוהה כמה מוזר הוא העולם הזה, החוקיות שבו שכל כך זרה לאדם. את הבדידות מנצחים רק מתוך הלהיות ביחד, אולם אילו הייתי ביחד לא הייתי בודד. את חוסר האמונה מנצחים רק בעזרת אמונה, אולם אילו הייתי מאמין לא הייתי נזקק לאמונה. כל דבר ודבר מנצחים בעזרת היפוכו, ורק לעתים מנצחים אם הולכים בעקבותיו. כך, למשל, האם הבודד אשר מבודד עצמו לא יוכל לנצח את הבדידות? שכן הבדידות היא בדידות, והיא מפסידה רק כשהאדם ביחד. וכך המשכתי במחשבתי, שאת הכבוד הגדול שהאדם מבקש אפשר שיזכה בו רק כאשר יוותר על הכבוד הקטן, הכבוד מהבריות. בגאווה האמיתית של המלך זוכים רק לאחר שזונחים את הגאווה המדומה. בלב זוכים רק לאחר השבירה, ובגדולה האמיתית זוכים רק לאחר שמרגישים קטנים קטנים קטנים. באהבה האמיתית אפשר לזכות בכמה וכמה דרכים, אולם לעתים צריך אדם לשנוא את כל מה ששונה, ולאחר מכן לעמוד על אותו המכנה. איזה מכנה? המכנה המשותף לכולנו, שכן המכנה הוא גם זה הנותן את הכינוי לכל בני האדם, ולפיכך נמצא לנו מכנה משותף. עוד הייתי מוסיף וחושב – במקרים לא מעטים יכול האדם להיות הבמאי בחיים הללו, במאי שניתן לו התסריט מראש, אך הוא יוכל לקבוע היכן תעמוד המצלמה, וכיצד יחוו הצופים את הסרט, איזו דרך יעשה השחקן, וכמה אמיתות ונחישות תמצא בשחקן הראשי, הלוא הוא עצמו האדם המביים שניתן לו התסריט.  אולי אני בחיפושים אחר עצמי באתי לספקות קשים מתוך השאלה – מה לו לאדם לשאול מי הוא, שהוא זה הוא, וזהו. אבל כאשר אדם חושב באמת בשאלה כדי שיוכל לדעת כיצד לנהוג, ומהו שמוגדר כחשוב עבורו, ועל מה ניתן לוותר מכורח הנסיבות, או-אז מתחיל האדם לשאול מי הוא, היינו – מה הוא מבקש, ומה נכון עבורו. נושא זה יש בו מורכבות גדולה, שכן ההנחה היא שבני האדם דומים, ולפי הנחה זאת נוהגים ואחריה נמשכים, ועל פיה לא פעם מחליטים. אולם אני סבור שבני האדם שונים הם, ורק מכנה אחד משותף נמצא להם, והוא הבקשה לשמוח. חלק סבורים שאת אותה השמחה ניתן להשיג דרך הפחד, אחרים סבורים שהאהבה היא שתנצח. לפי שכך, שאלתי – להיכן ולאיזה סוג מבני האדם אני שייך, היינו מי אני. יודע אני שאין 'אני'. כמה גדולה נשמעת הסתירה, ולפיכך כך גם עתידה להישמע ההגדרה. אבל צורה מסוימת של 'אני' קיימת באיזה אופן, שאילו לא כן היו נוהגים כל בני האדם בכל דרך בכל עת, ועובדה היא שאין הדבר כן. נניח לכך ואולי נמשיך במקום אחר. מכל מקום, כמה השערות העליתי בשאלה 'מי אני', ונמשכתי אחר הכתוב ובחרתי למשוך גם אותך אחר המילים הללו ממש, אשר שיקפו לא אחת את שמתרחש בי, ואולי נכון הדבר גם עבורך.  אולי אני מוכר רגשות לכל מי שרק מוכן לקנות, אולי אני מוכר רגעים בהם איש לא מוכן להודות. אולי אני מונה רגעים מתוך חלום, או אולי מבקש אני לקחת את הקורא לטיול בעולם כפי שאני הכרתי אותו. אולי אני מוכר דמעות והתכווצויות לב ישנות, ומחסיר פעימה אחת שמחסירה הרבה פעימות. אולי לספר על פרחים אני יודע ועל אותה האהבה הישנה, אולי ללבבות התמימים אני מכוון ופוגע מתוך איזו הנאה. אולי אני מוצא מקום אליו מבקשים מי מבני האדם להגיע, ומספר על אותו המקום במסווה של אדם שאינו מבקש להשפיע. אולי איני אני בניסיון להיות אני. אולי מקורות אחרים נמצאו לי ואותם מבקש אני עם אחרים לחלוק, אולי מעולם לא הייתי בטוח במילותיי ולכן ביקשתי משך זמן רב לשתוק. אולי אשתוק לתמיד, ורק הלב בדד ברטט ינסה לעכל את גודל השקט מבלי לחזור על אותן המילים ומתוך כך שוב יזכה בקרבה המבוקשת, בתמונות עצי ההדר שאפילו בחורף לא איבדו תמימותן. ואולי על רקע אותם השמים הבוכים על זוהרם, יימצא שוב אותו היוקר בתמונות ששמרו חיותן. ולרגע קל שוב אדע שאין לאן. והאדם שואל מדוע, ומדוע הוא שואל, ולעומתו העולם בטוח כאילו אינו טועה. ועצים עומדים זקנים עדיין, כמו היו כאן מעולם, והאדם מביט משתאה ותוהה להיכן חלפה לה אותה החדווה, ועוד כמה רגעים יקרים המתכסים לאיטם אט אט. עד לאותו היום בו חומות יכזיבו ומבצרי הלב יתבצרו לאחרונה, ואותם בני אדם יקרים אשר הפסידו יקומו לחיות שוב באותו העולם, וידעו בליבם ובעיניהם יבינו שלא לשווא הייתה מלחמתם.   

       

       

       

       

        4/1/10 15:41:

      צטט: עמי כברי 2010-01-04 10:35:45


      מסכים לחלוטין עם התרשמותך מספרו של גוטפרוינד. אומרים לי שעשיתי לו עוול בכך שזה הספר היחיד שלו שקראתי.

       

      מומלץ מאוד לקרוא את "שואה שלנו".

      תודה על תגובתך,

      שרה

        4/1/10 15:40:

      צטט: איילת הלר 2009-12-29 19:25:23

      בשבילה גיבורים עפים הוא אחד הספרים שלא יכולתי להניח עד שסיימתי אותו.

       

      אינני מבינה בניתוחי עומק אלא רק במה שמרגישים כשקוראים.

       

      אני עפתי בקריאה. 

       

      אבקש מקהל הקוראים לקרוא ולחוות דעה עצמאית עם כל הכבוד למומחים. 

       

       

      תודה על תגובתך.

      שרה

        4/1/10 10:35:

      מסכים לחלוטין עם התרשמותך מספרו של גוטפרוינד. אומרים לי שעשיתי לו עוול בכך שזה הספר היחיד שלו שקראתי.
        29/12/09 19:25:

      בשבילה גיבורים עפים הוא אחד הספרים שלא יכולתי להניח עד שסיימתי אותו.

       

      אינני מבינה בניתוחי עומק אלא רק במה שמרגישים כשקוראים.

       

      אני עפתי בקריאה. 

       

      אבקש מקהל הקוראים לקרוא ולחוות דעה עצמאית עם כל הכבוד למומחים. 

        8/10/09 23:58:

      צטט: קורעת ספרים 2009-10-08 23:18:36

      צטט: צפל 2009-10-08 07:16:01


      את גוטפרוייונד לא קראתי, גם לא "את שואה שלנו" ולכן אין לי דעה. ובכל זאת, הייתי מצפה מהמבקרת המלומדת לא לערוך השוואות בין סופרים או ספרים רק משום שיצאו מאותה מזוודה ונקראו ליד אותו משקה הקוקוס (או המנגו) בזמן חופשה בתאילנד או בטבריה.

       

       

      כמות הספרים שלא קראת מרשימה ביותר. מה שכן - ציפיות יש לך.

      לידיעתך, יש מקום להשוואות בין כל דבר לכל דבר.

      למשל בין מגיבים שקראו, ויש להם על מה להתבסס, לבין מגיבים שלא קראו.

      ולענייננו - סמיכות הקריאה של שני הספרים היא נסיבתית בלבד,

      אבל ראה זה פלא - בזכותה גיליתי עד כמה דמות הספרן הדומיננטית

      בספרו של גוטפרוינד נכתבה בהשראת (וזאת - בעדינות) דמות הספרן הדומיננטי אצל שלו.

      איך הייתי מגלה זאת אם הם לא היו שורצים באותה מזוודה ועוברים את אותה בדיקה בטחונית.

      [כן. ארזתי לבד. אוקיי?]

      ואם אתה כבר מרבה בביקורים חוזרים בסוכתי (כל המרבה - הרי זה משובח),
      אתה מוזמן להגיב גם על ביקורות אחרות שכתבתי על ספרים שלא קראת.

       

       

       

      מה לעשות, יש אנשים שצריכים לעבוד.......

       

      הפלבאים האלה....

       

      נראה לי שספרנות מתאימה לך.

       

      את עשיו דוקא  קראתי גם קראתי, לפני שנים, ומה לעשות הזיכרון לא משהו.

       

      לבקר בסוכה נבצר ממני ("לעולם לא אכנס למועדון שמוכן לקבלני כחבר"-גראוצ'ו מארקס) אבל לפעמים אני מציץ בין הקרעים.....

        8/10/09 23:18:

      צטט: צפל 2009-10-08 07:16:01


      את גוטפרוייונד לא קראתי, גם לא "את שואה שלנו" ולכן אין לי דעה. ובכל זאת, הייתי מצפה מהמבקרת המלומדת לא לערוך השוואות בין סופרים או ספרים רק משום שיצאו מאותה מזוודה ונקראו ליד אותו משקה הקוקוס (או המנגו) בזמן חופשה בתאילנד או בטבריה.

       

       

      כמות הספרים שלא קראת מרשימה ביותר. מה שכן - ציפיות יש לך.

      לידיעתך, יש מקום להשוואות בין כל דבר לכל דבר.

      למשל בין מגיבים שקראו, ויש להם על מה להתבסס, לבין מגיבים שלא קראו.

      ולענייננו - סמיכות הקריאה של שני הספרים היא נסיבתית בלבד,

      אבל ראה זה פלא - בזכותה גיליתי עד כמה דמות הספרן הדומיננטית

      בספרו של גוטפרוינד נכתבה בהשראת (וזאת - בעדינות) דמות הספרן הדומיננטי אצל שלו.

      איך הייתי מגלה זאת אם הם לא היו שורצים באותה מזוודה ועוברים את אותה בדיקה בטחונית.

      [כן. ארזתי לבד. אוקיי?]

      ואם אתה כבר מרבה בביקורים חוזרים בסוכתי (כל המרבה - הרי זה משובח),
      אתה מוזמן להגיב גם על ביקורות אחרות שכתבתי על ספרים שלא קראת.

        8/10/09 07:16:


      את גוטפרוייונד לא קראתי, גם לא "את שואה שלנו" ולכן אין לי דעה. ובכל זאת, הייתי מצפה מהמבקרת המלומדת לא לערוך השוואות בין סופרים או ספרים רק משום שיצאו מאותה מזוודה ונקראו ליד אותו משקה הקוקוס (או המנגו) בזמן חופשה בתאילנד או בטבריה.

       

       

        5/10/09 22:43:
      אם אפגוש את אלוהים

      התקווה 6

      מילים: עומרי גליקמן
      לחן: עומרי גליקמן


      אם ביום מן הימים, אפגוש את אלוהים
      את אללה, ג'ה ג'ה , GOD, DIEU או מלך המלכים
      אבדוק אם לו פקידה אשר אוספת ת'פתקים
      היש כל יחס למבקשים?
      אם ביום מן הימים, אפגוש את אלוהים
      בליווי מאבטחיו המלאכים
      אבדוק אם כמו אצלנו גם שם בעננים
      כבר אין מקומות בטוחים

      האם הרעם הוא קולך? או הירח אור ביתך?
      האם אנחנו לבדינו ביקום כולו?
      אולי אתה יודע היכן נוחתים אחרי המוות,
      האם גן העדן הוא רכוש פרטי שלך או לא?
      מן עין כל ההשראה הזו שבידך?
      האם חששת אי פעם שיחיו כאן בלעדיך?
      היש כל טעם לתפילה?

      פזמון

      האם לך תשובות לכל בירור ושאלה?
      האם אתה כועס על כל אדם שחזר בשאלה?
      היש לך יכולת להגשים כל משאלה?
      ומה נשמע חזק יותר הלוואי או אינשאללה?
      בין כל החיים לבין כל המתים -- אתה כאן או שם למעלה?
      בין כל המטיפים לבין כל החוטפים- כאן או שם למעלה?
      האם יש גברת אלוהים או אהבה שכך חלפה לה?
      מן אין אנו באים -- מן הקוף או מלמעלה?

      פזמון

      שאלות שטותיות כמו "מה עשית אמש"?
      האם גם אתה נזהר מפני קרני השמש?
      או שגם לך יום מנוחה ביום שבת?
      האם כמוך עוד רבים או שאולי אחת?
      מי חזק בית כנסת, או מסגד או כנסייה?
      האם כבוד הרב המואזין או גברת נזירה?
      למי פונה אתה ביום של רגעים קשים?
      מיהו אלוהיך -- אלוהים?

      פזמון
        5/10/09 21:47:

      צטט: קורעת ספרים 2009-10-03 16:06:31

      צטט: skin 2009-10-02 13:47:29

      "עולם הספרות מודה לך על חשיפת המחדל."

      זו לבטח תגובה ענינית ועתירת ידע.

      ואל.

      תשלחי אותי לכרטיס שלך.

      לתת סקירה על ספרות שמשתרעת מעומק חיפה,

      במלוא מובן האותנטיות האורבנית והגיאולוגיה בשלל השכבות

       וברצף, כפי שבא לביטוי בפרוטוקול של בן נר,

      אני מניח שאחת היתה אומרת: אופס, טעיתי.

      אולי החוקרת בודדה אותך מהספרות?

      אין לך יותר גישה לארשת פנים של המתבוננת החקרנית?

      רוצה רמז?

       

       

       

       

      אופס, טעיתי - אשתדל לזכור לומר ביום כיפור הבא, בבית הכנסת.

       לפחות הכרתי אדם סימפטי שעבורה אני מה שה תמיד רציתי להיות - דף, דף חלק.

      שאז בא כיפור וביהכנ"ס,

      נחליאלי ואדום חזה, תלוי בעונה, של .... שכחתי, שששששש, שיט. אני הדף.

      הס פן תעיר.

       את אוהבת את ליאון שקבורצקי?

       

        3/10/09 16:06:

      צטט: skin 2009-10-02 13:47:29

      "עולם הספרות מודה לך על חשיפת המחדל."

      זו לבטח תגובה ענינית ועתירת ידע.

      ואל.

      תשלחי אותי לכרטיס שלך.

      לתת סקירה על ספרות שמשתרעת מעומק חיפה,

      במלוא מובן האותנטיות האורבנית והגיאולוגיה בשלל השכבות

       וברצף, כפי שבא לביטוי בפרוטוקול של בן נר,

      אני מניח שאחת היתה אומרת: אופס, טעיתי.

      אולי החוקרת בודדה אותך מהספרות?

      אין לך יותר גישה לארשת פנים של המתבוננת החקרנית?

      רוצה רמז?

       

       

       

       

      אופס, טעיתי - אשתדל לזכור לומר ביום כיפור הבא, בבית הכנסת.

        2/10/09 13:47:

      "עולם הספרות מודה לך על חשיפת המחדל."

      זו לבטח תגובה ענינית ועתירת ידע.

      ואל.

      תשלחי אותי לכרטיס שלך.

      לתת סקירה על ספרות שמשתרעת מעומק חיפה,

      במלוא מובן האותנטיות האורבנית והגיאולוגיה בשלל השכבות

       וברצף, כפי שבא לביטוי בפרוטוקול של בן נר,

      אני מניח שאחת היתה אומרת: אופס, טעיתי.

      אולי החוקרת בודדה אותך מהספרות?

      אין לך יותר גישה לארשת פנים של המתבוננת החקרנית?

      רוצה רמז?

       

       

       

        2/10/09 10:38:

      צטט: skin 2009-10-01 21:55:07

      צטט: קורעת ספרים 2009-10-01 11:16:33

      צטט: skin 2009-10-01 06:10:53

      צטט: קורעת ספרים 2009-01-26 20:39:28

      צטט: אלון דה אלפרט 2009-01-26 09:25:24

      ברור שקראתי את שואה שלנו. אכן, ספר מופלא. דווקא את אחוזות החוף ניסיתי לקרוא פעמיים ולא הצלחתי לסיים. חוץ מהסיפור הראשון, פשוט נורא ואיום.

       

      אני גם אוהב מאוד את מאיר שלו, שווה לקרוא את מה שיצחק בן-נר כתב עליו בספר האחרון שלו.

      תודה על ההמלצה. לא קראתי את בן-נר מאז מלאכים באים.

       

      בפרוטוקול של בן נר יש את חיפה, לא?

      חוקרת ספרות לחזור לעבודה.

       

       

      עולם הספרות מודה לך על חשיפת המחדל.

       את עולם הספרות?

      אבל גבירתי?!

       

       

       

      אין ספק שידיעותיך המעתירות מאפשרות לך לכתוב תגובה עניינית לספר או לביקורת.

      אולי כדאי לנסות?

        1/10/09 21:55:

      צטט: קורעת ספרים 2009-10-01 11:16:33

      צטט: skin 2009-10-01 06:10:53

      צטט: קורעת ספרים 2009-01-26 20:39:28

      צטט: אלון דה אלפרט 2009-01-26 09:25:24

      ברור שקראתי את שואה שלנו. אכן, ספר מופלא. דווקא את אחוזות החוף ניסיתי לקרוא פעמיים ולא הצלחתי לסיים. חוץ מהסיפור הראשון, פשוט נורא ואיום.

       

      אני גם אוהב מאוד את מאיר שלו, שווה לקרוא את מה שיצחק בן-נר כתב עליו בספר האחרון שלו.

      תודה על ההמלצה. לא קראתי את בן-נר מאז מלאכים באים.

       

      בפרוטוקול של בן נר יש את חיפה, לא?

      חוקרת ספרות לחזור לעבודה.

       

       

      עולם הספרות מודה לך על חשיפת המחדל.

       את עולם הספרות?

      אבל גבירתי?!

       

       

        1/10/09 14:31:

      צטט: מיקי בן דור 2009-10-01 12:53:14

      אני מודה שאני קורא פרוזה רק מידי פעם אבל את רומן רוסי, עשו ושואה קראתי ואני מצטרף לדעה שמתגבשת כאן לגבי שלו מוקדם ומאוחר (ההוא עם היונה לא עשה לי את זה). לגבי שואה אני חייב לומר שנהנתי...עד סביבות עמוד 300. איכשהו הטקסט הפך מאולץ ולא דיבר אלי יותר. לא דיבר - לא המשכתי לקרוא. יכול להיות שבעמוד 400 הוא מתעורר מחדש. בסרטים זה אף פעם לא קורה לי אז בספרים אני לא מנסה. בספרים יותר פשוט לעזוב - לא מפריעים לאחרים .

       

      גם אני חושבת שיונה ונער פחות טוב מקודמיו (שגם הם די דומים זה לזה באופן כללי, אבל לא ממאיסים את עצמם).

      האם קראת את "בשבילה גיבורים עפים"?

        1/10/09 12:53:
      אני מודה שאני קורא פרוזה רק מידי פעם אבל את רומן רוסי, עשו ושואה קראתי ואני מצטרף לדעה שמתגבשת כאן לגבי שלו מוקדם ומאוחר (ההוא עם היונה לא עשה לי את זה). לגבי שואה אני חייב לומר שנהנתי...עד סביבות עמוד 300. איכשהו הטקסט הפך מאולץ ולא דיבר אלי יותר. לא דיבר - לא המשכתי לקרוא. יכול להיות שבעמוד 400 הוא מתעורר מחדש. בסרטים זה אף פעם לא קורה לי אז בספרים אני לא מנסה. בספרים יותר פשוט לעזוב - לא מפריעים לאחרים .
        1/10/09 11:16:

      צטט: skin 2009-10-01 06:10:53

      צטט: קורעת ספרים 2009-01-26 20:39:28

      צטט: אלון דה אלפרט 2009-01-26 09:25:24

      ברור שקראתי את שואה שלנו. אכן, ספר מופלא. דווקא את אחוזות החוף ניסיתי לקרוא פעמיים ולא הצלחתי לסיים. חוץ מהסיפור הראשון, פשוט נורא ואיום.

       

      אני גם אוהב מאוד את מאיר שלו, שווה לקרוא את מה שיצחק בן-נר כתב עליו בספר האחרון שלו.

      תודה על ההמלצה. לא קראתי את בן-נר מאז מלאכים באים.

       

      בפרוטוקול של בן נר יש את חיפה, לא?

      חוקרת ספרות לחזור לעבודה.

       

       

      עולם הספרות מודה לך על חשיפת המחדל.

        1/10/09 06:10:

      צטט: קורעת ספרים 2009-01-26 20:39:28

      צטט: אלון דה אלפרט 2009-01-26 09:25:24

      ברור שקראתי את שואה שלנו. אכן, ספר מופלא. דווקא את אחוזות החוף ניסיתי לקרוא פעמיים ולא הצלחתי לסיים. חוץ מהסיפור הראשון, פשוט נורא ואיום.

       

      אני גם אוהב מאוד את מאיר שלו, שווה לקרוא את מה שיצחק בן-נר כתב עליו בספר האחרון שלו.

      תודה על ההמלצה. לא קראתי את בן-נר מאז מלאכים באים.

       

      בפרוטוקול של בן נר יש את חיפה, לא?

      חוקרת ספרות לחזור לעבודה.

       

        31/1/09 17:32:

      צטט: מודית 2009-01-31 11:50:13

      ...יכול להיות שיש כאן משהו מכוון,

      דווקא, לא להעמיק את הדמויות

      כדי , אולי, להראות

      משהו אפור יותר של תקופתנו...

      סמדר

       

       

      ייתכן שיש משהו בדברייך. יחד עם זאת, המסר רחוק ממינימליזם מצטנע.

       

       

       

        31/1/09 17:26:

      צטט: מיליון$ 2009-01-31 11:21:16


      כל אחד בוחר איזה ספר לקרוא.
      או לבקר . יפה אהבתי.

       

      אכן כן. תודה.

        31/1/09 11:50:

      ממש במקרה נפלתי הנה

      וקראתי את כל הנכתב כאן

      וגם אני כמוך, די תולעת.

      קראתי את גוטפריד

      שבאמת חשבו שהוא הבטחה גדולה

      וגם לי היה קשה לסיים את הספר

      אך התעקשתי.

      יכול להיות שיש כאן משהו מכוון,

      דווקא, לא להעמיק את הדמויות

      כדי , אולי, להראות

      משהו אפור יותר של תקופתנו.

      אולי לא זאת הייתה כוונת המחבר

      אך כך לפעמים אני חשה

      בקריאה של סופרים ישראליים עכשוויים

      אומנם חיינו לא חסרי דרמה הם

      אך בין לבין

      היום יום

      הוא שגור, מוכר, שוחק לעיתים

      כמו הדמויות שם

      סתם מחשבה , לא בטוח שניתן לעגן אותה

      סמדר

       

       

        31/1/09 11:21:

      כל אחד בוחר איזה ספר לקרוא.
      או לבקר . יפה אהבתי.
        30/1/09 22:40:

      צטט: יזמת 2009-01-30 20:37:56


      ואוואוו זה היה משחררץץ

      חשבתי שמשהוא לא בסדר אצלי

      מסתבר שאני לא לבד

      וזה תמיד מנחם

       

      כדאי שתסמכי על עצמך קצת יותר, יזמת...

        30/1/09 20:37:


      ואוואוו זה היה משחררץץ

      חשבתי שמשהוא לא בסדר אצלי

      מסתבר שאני לא לבד

      וזה תמיד מנחם

        29/1/09 21:17:

      צטט: אבוניה 2009-01-29 18:46:41


      קניתי את הספר, עכשיו אני מתלבטת אם לקרוא....

       

       

      בכל מקרה - ספרי חוויות!
        29/1/09 18:46:

      קניתי את הספר, עכשיו אני מתלבטת אם לקרוא....
        26/1/09 20:39:

      צטט: אלון דה אלפרט 2009-01-26 09:25:24

      ברור שקראתי את שואה שלנו. אכן, ספר מופלא. דווקא את אחוזות החוף ניסיתי לקרוא פעמיים ולא הצלחתי לסיים. חוץ מהסיפור הראשון, פשוט נורא ואיום.

       

      אני גם אוהב מאוד את מאיר שלו, שווה לקרוא את מה שיצחק בן-נר כתב עליו בספר האחרון שלו.

      תודה על ההמלצה. לא קראתי את בן-נר מאז מלאכים באים.

        26/1/09 09:25:

      ברור שקראתי את שואה שלנו. אכן, ספר מופלא. דווקא את אחוזות החוף ניסיתי לקרוא פעמיים ולא הצלחתי לסיים. חוץ מהסיפור הראשון, פשוט נורא ואיום.

       

      אני גם אוהב מאוד את מאיר שלו, שווה לקרוא את מה שיצחק בן-נר כתב עליו בספר האחרון שלו.

        24/1/09 11:33:

      צטט: אלון דה אלפרט 2009-01-23 20:46:04

      אני, לעומת זאת, אהבתי מאוד את הספר. המממ.

       

      ממליצה לך על 'שואה שלנו', ספרו הראשון של גוטפרוינד.

        23/1/09 20:46:
      אני, לעומת זאת, אהבתי מאוד את הספר. המממ.
        23/1/09 12:00:

      צטט: גהנום לצופי ערוץ 2 2009-01-23 11:00:22


      ממליץ לך לקרוא את כתב העת הספרותי "עכשיו

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=812671

       

       

      תודה על המידע. אקרא גם אקרא.


      ממליץ לך לקרוא את כתב העת הספרותי "עכשיו

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=812671

        14/1/09 22:21:

      צטט: מתחת לשיכון 2009-01-14 08:01:14

      פרק יא תהילים לגרוש אויבים

      א  לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: בַּיהוָה, חָסִיתִי אֵיךְ, תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי; נודו (נוּדִי), הַרְכֶם צִפּוֹר.
      ב  כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים, יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל, לְיִשְׁרֵי לֵב.
      ג  כִּי הַשָּׁתוֹת, יֵהָרֵסוּן צַדִּיק, מַה פָּעָל.
      ד  יְהוָה, בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה, בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ: עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ, בְּנֵי אָדָם.
      ה  יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן: וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ.
      ו  יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים, פַּחִים: אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם.
      ז  כִּי צַדִּיק יְהוָה, צְדָקוֹת אָהֵב; יָשָׁר, יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ

       

       העיקר בשורות טובות

       

      כנראה שהאפלה והטחב שמתחת לשיכון מניבים תובנות נשגבות.

      קטונתי.

        14/1/09 08:01:

      פרק יא תהילים לגרוש אויבים

      א  לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: בַּיהוָה, חָסִיתִי אֵיךְ, תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי; נודו (נוּדִי), הַרְכֶם צִפּוֹר.
      ב  כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים, יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל, לְיִשְׁרֵי לֵב.
      ג  כִּי הַשָּׁתוֹת, יֵהָרֵסוּן צַדִּיק, מַה פָּעָל.
      ד  יְהוָה, בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה, בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ: עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ, בְּנֵי אָדָם.
      ה  יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן: וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ.
      ו  יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים, פַּחִים: אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם.
      ז  כִּי צַדִּיק יְהוָה, צְדָקוֹת אָהֵב; יָשָׁר, יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ

       

       העיקר בשורות טובות
        12/1/09 16:31:

      צטט: דיגייי 2009-01-11 21:53:08

      אז תודה למאיר ש"האיר" לך נקודות לביקורת והשוואה.

      בקורת נוקבת מלב חוף טרופי.??היתכן?קריצה

      (תודה על השיתוף )

       

      תודה על ההארה!

        11/1/09 21:53:

      אז תודה למאיר ש"האיר" לך נקודות לביקורת והשוואה.

      בקורת נוקבת מלב חוף טרופי.??היתכן?קריצה

      (תודה על השיתוף )

        4/1/09 20:31:

      צטט: סקופידון 2009-01-04 20:25:19

      וממאיר שלו התלהבת?... מוזר... מחוקרת ספרות הייתי מצפה ליותר.

      be sorrey, זו דעתי. מקווה שאת לא כועסת.

       

       

      ממליצה על עיון בעמוד האישי שלי, לבירור העדפותי הספרותיות.

      אשמח גם להתייחסות עניינית לביקורת עצמה.

      תודה על התגובה, בכל אופן.

        4/1/09 20:25:

      וממאיר שלו התלהבת?... מוזר... מחוקרת ספרות הייתי מצפה ליותר.

      be sorrey, זו דעתי. מקווה שאת לא כועסת.

        2/1/09 14:54:

      צטט: zongi 2009-01-02 13:48:02

      אהה - איזה ניחוח סנוביות באוויר

      אכן - כן, יש שאהבו (בורים כמובן)

      ויש שצקצקו בשלונם והשחיזו מקלדתם

      ויאללה לכסח

      כמה טוב - צמרמורת של תענוג, לקרוע סופרים וסופרים, מה הם חושבים לעצמם, הלא מוכשרים האלו, מה הם כבר יודעים

       

      חרא ספר

      חרא סופר

      בזבוז של זמן

      בזבוז של כסף

      עליהום כולם

      יאללה מכות

       

       

      חבל על האמוציות שלך. זה בסך הכל ספר שאתה אהבת, ואחרים פחות. הספר נמכר מצוין, ואין מה לדאוג לו.

      המשך לקרוא ולשתף אותנו. אני בעד ויכוח תרבותי.

        2/1/09 13:48:

      אהה - איזה ניחוח סנוביות באוויר

      אכן - כן, יש שאהבו (בורים כמובן)

      ויש שצקצקו בשלונם והשחיזו מקלדתם

      ויאללה לכסח

      כמה טוב - צמרמורת של תענוג, לקרוע סופרים וסופרים, מה הם חושבים לעצמם, הלא מוכשרים האלו, מה הם כבר יודעים

       

      חרא ספר

      חרא סופר

      בזבוז של זמן

      בזבוז של כסף

      עליהום כולם

      יאללה מכות

       

        2/1/09 10:24:

      צטט: zongi 2009-01-02 02:08:58

      צטט: שים לי הרבה חריף 2008-11-15 23:38:01

      אם יורשה לי, אסכם את ביקורת שלי על הספר בשתי מילים: חרא ספר.

       

      וכפי שמאיר לשיו אמר בעצמו: לא חייבים לסיים ספר אם לא מוצא חן בעיניכם

       

      תתביש

      מילא לא אהבת את הספר (אני אהבתי מאד)

      אבל לפסול ככה מראה על שיא חוסר תרבות

      אכן, יש כאלה שאהבו.
        2/1/09 02:08:

      צטט: שים לי הרבה חריף 2008-11-15 23:38:01

      אם יורשה לי, אסכם את ביקורת שלי על הספר בשתי מילים: חרא ספר.

       

      וכפי שמאיר לשיו אמר בעצמו: לא חייבים לסיים ספר אם לא מוצא חן בעיניכם

       

      תתביש

      מילא לא אהבת את הספר (אני אהבתי מאד)

      אבל לפסול ככה מראה על שיא חוסר תרבות

        29/12/08 12:44:

      צטט: doubiar 2008-12-29 00:49:28


      כמי שגדל במקום ההתרחשות של העלילה,

       צר לי לבשר כי, (ובעקבות הכרה מקרוב את חלק מהדמויות...)

      קשה לעטות בשר עליהן, וכמו כן אין מה לדבר לגבי גלוריפיקציה

      שלא לדבר על דרמטיזציה למקום, פיצוי ראוי לכל אלה יכול לבוא לידי ביטוי,

      רק בכתיבה "הגונה".

      כשמעמידים את "מאיר שלו"  מול, (ואפילו במקרה...)ניתן להבחין מיידית  בן כתיבה שהיא שירה צרופה לבן לא.

      נתמזל מזלי וגרתי גם באיזורים אחרים "באותה השכונה" ושם בהחלט ניתן היה "למצוא מקומות" עם,

       דמויות יותר אוטנטיות דמויות שגדלתי בצילן.

      ואפילו כאלה שהיו יוצאי נהלל של תקופת סיפוריו של שלו....

      נ.ב גם" סמי מיכאל" היה קשור באותה שכונה (דרך חמתו שהיתה שכנה טובה שלנו וביתו שלמדה איתי)

      אבל, כנראה שהכל עניין של תקופה שהיתה, מוקדמת יותר מזה של גוטפריד, ושל הכרת טווח מגוון ורחב של דמויות.

       

      הדמויות לא חייבות להיות מבוססות על המציאות, אבל הן כן חייבות שיהיה להן עומק.

        29/12/08 00:49:


      כמי שגדל במקום ההתרחשות של העלילה,

       צר לי לבשר כי, (ובעקבות הכרה מקרוב את חלק מהדמויות...)

      קשה לעטות בשר עליהן, וכמו כן אין מה לדבר לגבי גלוריפיקציה

      שלא לדבר על דרמטיזציה למקום, פיצוי ראוי לכל אלה יכול לבוא לידי ביטוי,

      רק בכתיבה "הגונה".

      כשמעמידים את "מאיר שלו"  מול, (ואפילו במקרה...)ניתן להבחין מיידית  בן כתיבה שהיא שירה צרופה לבן לא.

      נתמזל מזלי וגרתי גם באיזורים אחרים "באותה השכונה" ושם בהחלט ניתן היה "למצוא מקומות" עם,

       דמויות יותר אוטנטיות דמויות שגדלתי בצילן.

      ואפילו כאלה שהיו יוצאי נהלל של תקופת סיפוריו של שלו....

      נ.ב גם" סמי מיכאל" היה קשור באותה שכונה (דרך חמתו שהיתה שכנה טובה שלנו וביתו שלמדה איתי)

      אבל, כנראה שהכל עניין של תקופה שהיתה, מוקדמת יותר מזה של גוטפריד, ושל הכרת טווח מגוון ורחב של דמויות.

        25/12/08 15:17:

      צטט: matan_abra 2008-12-25 11:55:06


      אם כבר להוסיף המלצה: פרשת גבריאל תירוש של יצחק שלו (אבא של...). אני בעיצומו ונהנה מכל מילה. כמו האבא כך גם הבן (או שאולי ההיפך הוא הנכון?...) (-:

       

      את פרשת גבריאל תירוש קראתי לפני שנות דור. אולי כדאי להיזכר בו שוב. אני ממליצה גם על הבת-דודה, צרויה. בכלל, משפחה מוכשרת..

        25/12/08 11:55:

      אם כבר להוסיף המלצה: פרשת גבריאל תירוש של יצחק שלו (אבא של...). אני בעיצומו ונהנה מכל מילה. כמו האבא כך גם הבן (או שאולי ההיפך הוא הנכון?...) (-:
        25/12/08 09:30:

      צטט: geeee 2008-12-25 01:09:01

      קניתי אך טרם הספיקותי, וגם אני מחזיקה ממנו מאד מאז שואה שלי

      כשאגיע אתרשם, ומתרבים לצערי הספרים שבשנים האחרונות אני מתחילה וזונחת, כאילו מרגישים הכרח להוציא כמה שיותר גם כשתהליכי היצירה לא גובשו דיים

      והאמת היא שלאחר אכזבה נוראית מחיים באר האחרון והפסקת הקריאה באמצע, אני מתענגת כעת (ורק התחלתי) על דב אלבוים האחרון, כן, זו המלצה

      תודה על ההמלצה. גם אני שמעתי טובות על דב אלבויים, אך טרם הספיקותי. לגבי חיים באר נהניתי מכל רגע, אם כי אני מודעת לקושי בקריאתו. קראי ושתפי אותנו.

       

        25/12/08 01:09:

      קניתי אך טרם הספיקותי, וגם אני מחזיקה ממנו מאד מאז שואה שלי

      כשאגיע אתרשם, ומתרבים לצערי הספרים שבשנים האחרונות אני מתחילה וזונחת, כאילו מרגישים הכרח להוציא כמה שיותר גם כשתהליכי היצירה לא גובשו דיים

      והאמת היא שלאחר אכזבה נוראית מחיים באר האחרון והפסקת הקריאה באמצע, אני מתענגת כעת (ורק התחלתי) על דב אלבוים האחרון, כן, זו המלצה

        24/12/08 22:46:

      צטט: שובוגנזו 2008-12-24 21:13:05


      הייתי משאיר אותו מתנה לאיזה תאילנדי, אולי מישהו בכל זאת יפיק תועלת...

       

      הוא היה נחוץ לי כדי לכתוב את הדיווח הזה.

      תודה.

        24/12/08 21:13:

      הייתי משאיר אותו מתנה לאיזה תאילנדי, אולי מישהו בכל זאת יפיק תועלת...
        23/12/08 23:51:

      צטט: טלי פרי 2008-12-23 13:41:03


      שרה,

      לא קראתי את הספר של גוטפרוינד ועכשיו כנראה שגם לא אקרא אותו,

      לעומת זאת את "עשיו" של מאיר שלו אהבתי מאד. אני אוהבת את הצורה

      הסאטירית, שבה הוא מתאר את המושבניקים "מלח הארץ". מאחר שקראתי

      אותו לפני שנים אחדות כבר לא זכורים לי הפרטים הקטנים, אבל אני זוכרת שהספר

      היה משעשע מאד.

      קבלי כוכב על הבקורת האמיצה,

      טלי

       

      תודה לך. שלו היה רק ברקע. אולי אכתוב גם עליו בהמשך.

        23/12/08 19:42:

      צטט: ה מ ו ז ה 2008-12-23 13:00:41


      מעבר לכותרת של הספר אין בו יותר מידי..

      שם הספר גרם לי לרצות להרים אותו מהמדף ולקנות אותו..

      ואף הייתי מאוד סקרנית ךקרוא אותו..

      אך במקרה זה.. אין כלום בתוך הקנקן..

      מבאס!!

      אבל אחלה פוסט כתבת יפה, אהבתי את השיתוף בחווית הקריאה שלך..*

       

      תודה לך, מוזה.

        23/12/08 13:41:


      שרה,

      לא קראתי את הספר של גוטפרוינד ועכשיו כנראה שגם לא אקרא אותו,

      לעומת זאת את "עשיו" של מאיר שלו אהבתי מאד. אני אוהבת את הצורה

      הסאטירית, שבה הוא מתאר את המושבניקים "מלח הארץ". מאחר שקראתי

      אותו לפני שנים אחדות כבר לא זכורים לי הפרטים הקטנים, אבל אני זוכרת שהספר

      היה משעשע מאד.

      קבלי כוכב על הבקורת האמיצה,

      טלי

        23/12/08 13:00:


      מעבר לכותרת של הספר אין בו יותר מידי..

      שם הספר גרם לי לרצות להרים אותו מהמדף ולקנות אותו..

      ואף הייתי מאוד סקרנית ךקרוא אותו..

      אך במקרה זה.. אין כלום בתוך הקנקן..

      מבאס!!

      אבל אחלה פוסט כתבת יפה, אהבתי את השיתוף בחווית הקריאה שלך..*

        22/12/08 20:32:

      צטט: souly 2008-12-22 16:39:56

      סופסוף מילים כדורבנות ומעט השחזת סכינים חביבה...אין הרבה מזה פה מסביב --בדרך כלל הכל מדהים!!!!!!!!!!!!!!
      לא קראתי את הספר--נראה לך שעכשיו אקרא? למה לי? אגב--אני פיתחתי מנהג לא חינוכי בשנים האחרונות להפקיר ספרים די מהר בלי להתמיד בקריאה--לא בא לי--זונחת! רק מה שממש תופס אותי בגרון גורם לי להתרווח, לקחת נשימה ולהתמסר. *

       

      ממני לא תקבלי ציון מדהיםםםםם!!!! אני מבטיחה. 

      מזמינה אותך לעיין בביקורות קודמות שכתבתי (+דיון אחד בקהילת ספרים). אשמח לשמוע את חוות דעתך המלומדת.

       

        22/12/08 17:34:

      צטט: gentleman 2008-12-22 10:41:42

      אכן מעניינת הביקורת שלך ....הביקורת שלי שונה בתכלית השינוי: בקופי פי, מסתכלים על הנוף, על החתיכות/חתיכים, שותים קוקטיילים ושאר משקאות כיפיים, נחים, מבלים - הכל, חוץ מקריאה... :)

       

      אני כנראה מקרה אבוד. מדובר בהתמכרות קשה.

        22/12/08 16:39:

      סופסוף מילים כדורבנות ומעט השחזת סכינים חביבה...אין הרבה מזה פה מסביב --בדרך כלל הכל מדהים!!!!!!!!!!!!!!
      לא קראתי את הספר--נראה לך שעכשיו אקרא? למה לי? אגב--אני פיתחתי מנהג לא חינוכי בשנים האחרונות להפקיר ספרים די מהר בלי להתמיד בקריאה--לא בא לי--זונחת! רק מה שממש תופס אותי בגרון גורם לי להתרווח, לקחת נשימה ולהתמסר. *

        22/12/08 10:41:

      אכן מעניינת הביקורת שלך ....הביקורת שלי שונה בתכלית השינוי: בקופי פי, מסתכלים על הנוף, על החתיכות/חתיכים, שותים קוקטיילים ושאר משקאות כיפיים, נחים, מבלים - הכל, חוץ מקריאה... :)

        20/12/08 18:20:

      צטט: תרזה בטיסטה 2008-12-19 02:19:08


      מצטערת לחלוק עלייך, אבל איתך התודה חיוך

      פתרת לי מחלוקת עם בתי החיילת, שסירבה בכל תוקף להכניס את הספר

      לחבילת הספרים שהיא שולחת לי מחר לברזיל, מקום מגורי.

      "אמא, חבל על המשקל, לא יודעת מה נסגר עם הספר הזה, אבל יש לי הרגשה שזהו

      ספר לא גמור שרק יעצבן אותך",

      אמרה הקטנה.

      והנה, כאן את מנמקת בצורה כה יפה ומסבירה לי במלים נכונות אף מדוייקות

      את רגשותיה של בתי שלא צלחה את הספר עד סופו.

      אכן, ביקורת היא לא תמיד מלה גסה

      במקרה שלך בקורת היא מלה נרדפת למצויינות.

      תודה לך

       

      תודה.

       

        20/12/08 11:56:

      צטט: רמיל'ה 2008-12-20 11:27:25


      להבנתי, האכזבה הדי כללית מספר זה נובעת מציפייה לשילוב כמעט בלתי אפשרי בין סקירה אנתרופולוגית-תרבותית-היסטורית לטוויית דמויות בעלות עומק ומיימדים בלתי אפשריים בתוואי שהסופר בחר.

      זהו בסך הכל ספר תקופתי לא רע למי שנוגס בו לאט לאט, אגב קריאת ספרות אמיתית במקביל. לא הייתי לוקח את הספר הזה לא לתאילנד ואפילו לא לבאר שבע, אבל לא הייתי מוותר עליו, בעיקר עכשיו כשהוא משתתף במבצע 4 במאה ב"צומת ספרים".

      רמיל'ה

       

      זו, כמובן, חוכמה שלאחר מעשה. בכל מקרה, לא כדאי לקחת רק ספר אחד.

        20/12/08 11:27:


      להבנתי, האכזבה הדי כללית מספר זה נובעת מציפייה לשילוב כמעט בלתי אפשרי בין סקירה אנתרופולוגית-תרבותית-היסטורית לטוויית דמויות בעלות עומק ומיימדים בלתי אפשריים בתוואי שהסופר בחר.

      זהו בסך הכל ספר תקופתי לא רע למי שנוגס בו לאט לאט, אגב קריאת ספרות אמיתית במקביל. לא הייתי לוקח את הספר הזה לא לתאילנד ואפילו לא לבאר שבע, אבל לא הייתי מוותר עליו, בעיקר עכשיו כשהוא משתתף במבצע 4 במאה ב"צומת ספרים".

      רמיל'ה

        19/12/08 07:57:

      צטט: ירין 2008-12-18 22:00:24


      שלום !

      גם אני תולעת ספרים רק שלאחרונה אין לי מספיק זמן בדרך כלל אנני רוכש ספר על פי המלצה  אני פשוט פותח את הספר בחנות עצמה ומתחיל לקרא תפס אותי קניתי לא משך מחזיר למקום

      בדרך כלל אני מתחבר לסיפרות עברית ככה זה יותר מוכר לי המקומות והתרבות

      אז מאחל לך קריאה נעימה לא רק בטיולים

       שבת שלום !

       

      תודה. גם לך!

        19/12/08 02:19:


      מצטערת לחלוק עלייך, אבל איתך התודה חיוך

      פתרת לי מחלוקת עם בתי החיילת, שסירבה בכל תוקף להכניס את הספר

      לחבילת הספרים שהיא שולחת לי מחר לברזיל, מקום מגורי.

      "אמא, חבל על המשקל, לא יודעת מה נסגר עם הספר הזה, אבל יש לי הרגשה שזהו

      ספר לא גמור שרק יעצבן אותך",

      אמרה הקטנה.

      והנה, כאן את מנמקת בצורה כה יפה ומסבירה לי במלים נכונות אף מדוייקות

      את רגשותיה של בתי שלא צלחה את הספר עד סופו.

      אכן, ביקורת היא לא תמיד מלה גסה

      במקרה שלך בקורת היא מלה נרדפת למצויינות.

      תודה לך

       

        18/12/08 22:00:


      שלום !

      גם אני תולעת ספרים רק שלאחרונה אין לי מספיק זמן בדרך כלל אנני רוכש ספר על פי המלצה  אני פשוט פותח את הספר בחנות עצמה ומתחיל לקרא תפס אותי קניתי לא משך מחזיר למקום

      בדרך כלל אני מתחבר לסיפרות עברית ככה זה יותר מוכר לי המקומות והתרבות

      אז מאחל לך קריאה נעימה לא רק בטיולים

       שבת שלום !

        18/12/08 21:06:

      צטט: רותם43 2008-12-18 12:10:23

      צטט: קורעת ספרים 2008-12-13 22:09:12

      צטט: רותם43 2008-12-12 20:52:24

      אזחליף במקום להתחיל?

       

      עשי כראות עינייך. אני את דעתי כתבתי.

      תיהני!

       

      טוב נו, התחלתי.

      נראה מה יקרה...

      רותם, בהצלחה!

      דווחי לנו על חוויותייך.

       

        18/12/08 17:51:

      צטט: שרליר 2008-12-16 10:04:03


      אני מודה שהבוקר מצאתי זמן לעיין בפרופיל שלך והרגשתי ממש קטנה כי מהרתי להגיב ללא לבדוק בכלל למי אני פונה , אם הייתי מבחינה שאת מרצה וחוקרת ספרות סביר להניח שהייתי פשוט שותקת ומבינה שיש דברים שהשתיקה יפה להם :)  הספר מונח לצד המיטה כפי שציינתי כי עדיין לא סיימתי את 'סיפור כתוב במניפה ' ,פשוט עד כה היתה לי ציפייה אדירה לקראת הספר ולאחר הביקורת התחילו לעבור בראשי מחשבות אם יש טעם להתחיל אותו וזה ממש הרס לי את הציפיה או את "ההשתוקקות " לספר . אני בטוחה שבכל מקרה אקרא אותו אבל למדתי על עצמי שאם מראש אומרים לי דברים שלילים על משהו ,בתת המודע אני אפילו לא מנסה לבדוק אובייקטיבית לעצמי ....כן אני יודעת שזה שטחי במקצת אבל ככה אני ואני משערת שעוד רבים אחרים .

      מתנצלת אם התגובה הקודמת שלי קצת יצאה מפרופורציה , לצערי זה קורה לי בדר"כ אחרי יום לימודים שלם ....

      המשך יום מקסים

      שירלי

      שירלי. תעשי תרגיל. קראי את הספר -  תוך כמה שאת יכולה לנטרל את כל מה שקראת ושמעת עליו - ובואי להגיד לנו מה חשבת עליו. את נטו, בלי להיבהל מחוקרי ספרות ומרצים :)  אני מעריכה שקורעת  ספרים יוצאת קודם כל מנקודת מבט של אדם שאהב/לא אהב ספר מסוים. ואם טעיתי - בבקשה תקני אותי קורעת  ספרים.

       

       

        18/12/08 15:39:

      צטט: תרזה בטיסטה 2008-12-18 03:19:39

      צטט: דג זהב מנוקד 2008-12-08 13:25:03

       

       

      סליחה על ההתפרצות, אבל כאילו דה? לצאת לטיול בלי חצי מזוודה עם ספרים? קודם כל מעשיות לשמה נכבדי - מה אקרא בטיסה וברגעי ההמתנה הארוכים? שלטים?

      ...אתה אדם קורא או שאינך אדם קורא. אתה קורא ספרים טובים ופחות טובים, אתה קורא ספרות זולה וגם ספרות משובחת, אחרת איך תדע מה הוא מה ומי הוא מי?

      מקווה ששאלתך לא הייתה רטורית.

      חיוך

       

      מקווה שדג זהב מנוקד קרא כאן את תגובתך. בכל מקרה, תודה!

        18/12/08 12:10:

      צטט: קורעת ספרים 2008-12-13 22:09:12

      צטט: רותם43 2008-12-12 20:52:24

      אזחליף במקום להתחיל?

       

      עשי כראות עינייך. אני את דעתי כתבתי.

      תיהני!

       

      טוב נו, התחלתי.

      נראה מה יקרה...

        18/12/08 03:19:

      צטט: דג זהב מנוקד 2008-12-08 13:25:03

      נקודה חשובה שהטרידה ולא נתנה מנוח, מדוע ייקח לו אדם מן היישוב ספרי קריאה בשעה שהוא יוצא למסע. אם צפוי שהמסע ישעמם, יתכבד ויישב ספון בביתו ויחסוך ממעותיו. אם טיול מעניין הוא, והרי קו פיפי הוא מקום של קסם, שמזכיר קצת את שאנחנו מדמים כגן עדן, הרי תראה זו השחתת זמן לכרוע תחת עץ קוקוס (שסכנתו מרובה בשל כובד הפרי הניתק מידי פעם ועשוי לבקע גבחת) ולקרוא ספר. האין זה רצוי לשוטט, לראות, לחוות, לשוחח עם המקומיים, לאכול מתקרובתם, לפגוש עמיתים לטיול ועוד שפע מטלות המזומנות לתייר? לקרוא אפשר מדריכי תיירים, או ספרות של יוצרים מקומיים.

      כיוון שאת אינך היחידה העושה זאת, אני מבקש לדעת פישרה של דרך זו. תודה. "

       

       

       

      סליחה על ההתפרצות, אבל כאילו דה? לצאת לטיול בלי חצי מזוודה עם ספרים? קודם כל מעשיות לשמה נכבדי - מה אקרא בטיסה וברגעי ההמתנה הארוכים? שלטים?

      לאחר מכן נכבדי המנוקד- עוד פעם סליחה - לטעמי חווית טיול איננה שלמה באם אינני לוקחת איתי ספרים חדשים ולא רק ידידים וותיקים ומוכרים כדי שינעימו לי את זמני. את "הווידויים" של רוסו התמזל מזלי לקרוא לראשונה על חופים שטופי שמן דקלים, באחת הפינות הכי נידחות של ברזיל. לא גרע מחווית הקריאה, רק העצים אותה. ובכלל - לאן שאני הולכת אני לוקחת אותם איתי, את חבריי הטובים, הספרים. הם לא מנכרים אותי מאחרים, רק מקרבים. להרים עיניים מספר טוב, לשוחח עם המקומיים שתמיד תמיד שואלים אותי לפשרה של השפה המוזרה בה אני קוראת, מנסים להבין מדוע אני הופכת את הדפים לצד ההפוך, לקבל חופן חול בראש מישראלי שצורח לי - אחותי - ואת החדש של רם אורן יש לך? וזה כשאני מחזיקה ביד את "איזון עדין" או את "בית למר ביזוואז", שלמזלי לא חיכיתי עשרות שנים לקרוא אותם, אחרת הייתי מחמיצה שני סופרים דגולים, זה חלק בלתי נפרד מחווית הטיול. ובכלל - קריאה היא חלק מחווית חיים. אתה אדם קורא או שאינך אדם קורא. אתה קורא ספרים טובים ופחות טובים, אתה קורא ספרות זולה וגם ספרות משובחת, אחרת איך תדע מה הוא מה ומי הוא מי?

      מקווה ששאלתך לא הייתה רטורית.

      חיוך

        17/12/08 22:49:

      צטט: אורלי ר. 2008-12-17 14:04:29


      ממש בשבוע שעבר עזבתי את הספר באמצע. שעמומון שאין בו כלום. סתם דו"ח של הדברים שעברו על מדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות. שום עלילה, שום ערך ספרותי, שום כלום.

      זה בולט במיוחד לנוכח הציפיות. שלי, לפחות.

       

        17/12/08 14:04:

      ממש בשבוע שעבר עזבתי את הספר באמצע. שעמומון שאין בו כלום. סתם דו"ח של הדברים שעברו על מדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות. שום עלילה, שום ערך ספרותי, שום כלום.
        16/12/08 10:04:


      אני מודה שהבוקר מצאתי זמן לעיין בפרופיל שלך והרגשתי ממש קטנה כי מהרתי להגיב ללא לבדוק בכלל למי אני פונה , אם הייתי מבחינה שאת מרצה וחוקרת ספרות סביר להניח שהייתי פשוט שותקת ומבינה שיש דברים שהשתיקה יפה להם :)  הספר מונח לצד המיטה כפי שציינתי כי עדיין לא סיימתי את 'סיפור כתוב במניפה ' ,פשוט עד כה היתה לי ציפייה אדירה לקראת הספר ולאחר הביקורת התחילו לעבור בראשי מחשבות אם יש טעם להתחיל אותו וזה ממש הרס לי את הציפיה או את "ההשתוקקות " לספר . אני בטוחה שבכל מקרה אקרא אותו אבל למדתי על עצמי שאם מראש אומרים לי דברים שלילים על משהו ,בתת המודע אני אפילו לא מנסה לבדוק אובייקטיבית לעצמי ....כן אני יודעת שזה שטחי במקצת אבל ככה אני ואני משערת שעוד רבים אחרים .

      מתנצלת אם התגובה הקודמת שלי קצת יצאה מפרופורציה , לצערי זה קורה לי בדר"כ אחרי יום לימודים שלם ....

      המשך יום מקסים

      שירלי

        16/12/08 09:17:

      צטט: שרליר 2008-12-15 23:36:40


      שלום לך ,

       

      מתוך מכלול התגובות שקבלת ,מצאתי את עצמי מעיינת בהן בשקיקה ומנסה לדלות בצורה נואשת כמעט פרגון קטן לספר המדובר אך לשווא , לצערי רבים נרתעים מספרים עבי כרס לכן כל ביקורת היא קריטית בעיני .

      כן גם אני רכשתי את הספר ,הוא בגדר אחד מתוך שמונה שרכשתי השבוע והוא כרגע ממתין לקריאה הבאה שלי שעתידה להתקיים בעוד מספר ימים .

       

      אני מוצאת ,שזה לא הוגן , לכתוב בקורת נוקבת שכזאת על ספר בעוד שמראש מחלחלת בך הידיעה שהוא נקרא בסמוך לסיום ספר מדהים אחר ורמת הציפיות שלך שרויה באופוריה מסחררת מה שעוד ציינת ששהית בחופשה בתאילנד .

       

      אין לי מושג אם הספר ימצא חן בעיני ,אין לי מושג כמה מתוך המגיבים לך עיינו בספר או פשוט ויתרו על התענוג וזאת נוכח הפחד של להתחיל 670 ע"מ של ספר ולהתאכזב ,אך אני מוצאת שמין הראוי היה להדגיש את יתרונותיו של הספר ולו לפחות במספר מילים ספורות , הרי בסופו של דבר סיימת את הספר ולא "נשברת" באמצע ואני סמוכה ובטוחה שלא סבלת או עשית זאת בשם הביקורת ולמען שאר המגיבים נכון??

       

      אני מתנצלת על ההתקפה אך לאחרונה אני מוצאת את עצמי קוראת ביקורות על ספרים שקראתי ומצאתי שהם מקסימים בעוד אחרים סברו שהם התגלמות הטמטום בהתהוותה ובכך גרמו לחברים רבים שלי לא להתקרב לספרים הללו (למרות שכאן נכנסתי לתמונה ושיניתי את המצב ) .

       

      אני חושבת שכל ביקורת במיוחד ביקורת על ספרים שהיא סופר סובייקטיבית צריכה להיות קצת יותר מאוזנת ולו רק בשל העובדה שקטילה מידית של הספר תגרור בעטיה פסילת הספר לאלתר ע"י אנשים שיכלו למצוא בו עיניין .

      אני מורה לספרות, קשה לי עם קטילת ספרים,לא משנה עד כמה הזויים-רדודים-מטופשים הם יכולים להחשב ע"י ציבור מסויים .

       

      תודי שזה קצת חומר למחשבה נכון ?? :)

       

       

      תודה על החומר למחשבה. לא הייתי קוראת לדה קטילה, ועובדה שהוא נמכר מצויין, ללא שום קשר לדעתי האובייקטבית. ועדיין, לא כל ספר שנמצא בראש רשימת רבי המכר הוא ספר טוב בעיני (ע"ע תכניות tv בעלות 40% רייטינג).כל אחד מוזמן לצרוך תרבות לפי טעמו, לפי משקל או לפי כל שיקול אחר. תגובתך הארוכה והמושקעת מעוררת הערכה, במיוחד כשכל הטרחה היא עבור ספר שכלל לא קראת..

        15/12/08 23:36:


      שלום לך ,

       

      מתוך מכלול התגובות שקבלת ,מצאתי את עצמי מעיינת בהן בשקיקה ומנסה לדלות בצורה נואשת כמעט פרגון קטן לספר המדובר אך לשווא , לצערי רבים נרתעים מספרים עבי כרס לכן כל ביקורת היא קריטית בעיני .

      כן גם אני רכשתי את הספר ,הוא בגדר אחד מתוך שמונה שרכשתי השבוע והוא כרגע ממתין לקריאה הבאה שלי שעתידה להתקיים בעוד מספר ימים .

       

      אני מוצאת ,שזה לא הוגן , לכתוב בקורת נוקבת שכזאת על ספר בעוד שמראש מחלחלת בך הידיעה שהוא נקרא בסמוך לסיום ספר מדהים אחר ורמת הציפיות שלך שרויה באופוריה מסחררת מה שעוד ציינת ששהית בחופשה בתאילנד .

       

      אין לי מושג אם הספר ימצא חן בעיני ,אין לי מושג כמה מתוך המגיבים לך עיינו בספר או פשוט ויתרו על התענוג וזאת נוכח הפחד של להתחיל 670 ע"מ של ספר ולהתאכזב ,אך אני מוצאת שמין הראוי היה להדגיש את יתרונותיו של הספר ולו לפחות במספר מילים ספורות , הרי בסופו של דבר סיימת את הספר ולא "נשברת" באמצע ואני סמוכה ובטוחה שלא סבלת או עשית זאת בשם הביקורת ולמען שאר המגיבים נכון??

       

      אני מתנצלת על ההתקפה אך לאחרונה אני מוצאת את עצמי קוראת ביקורות על ספרים שקראתי ומצאתי שהם מקסימים בעוד אחרים סברו שהם התגלמות הטמטום בהתהוותה ובכך גרמו לחברים רבים שלי לא להתקרב לספרים הללו (למרות שכאן נכנסתי לתמונה ושיניתי את המצב ) .

       

      אני חושבת שכל ביקורת במיוחד ביקורת על ספרים שהיא סופר סובייקטיבית צריכה להיות קצת יותר מאוזנת ולו רק בשל העובדה שקטילה מידית של הספר תגרור בעטיה פסילת הספר לאלתר ע"י אנשים שיכלו למצוא בו עיניין .

      אני מורה לספרות, קשה לי עם קטילת ספרים,לא משנה עד כמה הזויים-רדודים-מטופשים הם יכולים להחשב ע"י ציבור מסויים .

       

      תודי שזה קצת חומר למחשבה נכון ?? :)

       

        13/12/08 22:09:

      צטט: רותם43 2008-12-12 20:52:24

      אזחליף במקום להתחיל?

       

      עשי כראות עינייך. אני את דעתי כתבתי.

      תיהני!

        12/12/08 20:52:
      אז להחליף במקום להתחיל?
        10/12/08 01:13:

      עכשיו=שליו
        9/12/08 21:17:

      צטט: b_noam 2008-12-09 19:35:03


      מממ..בקשת, אז פניתי זמן

      שגיאה ראשונה, עירוב כתיב מלא וכתיב חסר ללא שום קשר לחוקיות של השפה.

      ו...השגיאה מאיר שלו במקום מאיר שליו.

      הדיוק הנו חלק חשוב בהבנת השפה על הדקויות שמעשירות אותה.

      כדאי לקרוא ספרים מדי פעם.

      על כריכת ספריו כותב הסופר את שמו: מאיר שלו,

      ואגב, כך כותבת את שם משפחתה גם בת דודתו המוכשרת, צרויה.

       

       

      המשך לנסות!

        9/12/08 19:35:


      מממ..בקשת, אז פניתי זמן

      שגיאה ראשונה, עירוב כתיב מלא וכתיב חסר ללא שום קשר לחוקיות של השפה.

      ו...השגיאה מאיר שלו במקום מאיר שליו.

      הדיוק הנו חלק חשוב בהבנת השפה על הדקויות שמעשירות אותה.

        9/12/08 19:32:

      צטט: אורח_פורח 2008-12-08 20:27:14

      לא קל להקרא אחרי מאיר שלו, וודאי לא אחרי רומן רוסי, אותו קראתי לפני כ- 13 שנים.

      אז הספר היה מהפכה עבורי.

      כאשר קראתי את אותו הספר שנים מאוחר יותר, התאכזבתי מעט.

      כאמור, לא קל לקרוא ספר אחרי עשו, גם אם מדובר באותו הספר (עשו).

       

      כל מילה - בסלע!

        9/12/08 17:48:


      את גוטפרוינד אני חייבת וזה כנראה יהיה כאן :)

      תודה

        9/12/08 15:04:

      צטט: tamiben 2008-12-08 16:01:51

      קורעת ספרים יקרה,

      היה שהספר יצא לאור רק כדי לקרוא את הביקורת המרשימה שלך! גם בלי לקרוא את הספר אפשר ללמוד ממנה כל כך הרבה... באהבה, תמי בן גדעון

      חן חן, יקירתי.

       

        8/12/08 23:03:

      צטט: דג זהב מנוקד 2008-12-08 13:25:03

      לא קראתי ולו אחד משני הפרים שליוו אותך אל האי הקסום ההוא. קראתי בעניין את בקורתך. הדרך שלי להתמודד עם נפילות היא ליישן את הספרים. להמתין עוד כמה עשרות שנים (אני אופטימי, ולחילופין, טומן ראשי בחול) ולבדוק את שרידותם של הספרים. אין רע בלעלעל בדפים מצהיבים ולהעלות תמונות של פעם. הגישה שלי היא דארוויניסטית, ולתיאוריה הזו טרם הוצעה חלופה ראויה.

      נקודה חשובה שהטרידה ולא נתנה מנוח, מדוע ייקח לו אדם מן היישוב ספרי קריאה בשעה שהוא יוצא למסע. אם צפוי שהמסע ישעמם, יתכבד ויישב ספון בביתו ויחסוך ממעותיו. אם טיול מעניין הוא, והרי קו פיפי הוא מקום של קסם, שמזכיר קצת את שאנחנו מדמים כגן עדן, הרי תראה זו השחתת זמן לכרוע תחת עץ קוקוס (שסכנתו מרובה בשל כובד הפרי הניתק מידי פעם ועשוי לבקע גבחת) ולקרוא ספר. האין זה רצוי לשוטט, לראות, לחוות, לשוחח עם המקומיים, לאכול מתקרובתם, לפגוש עמיתים לטיול ועוד שפע מטלות המזומנות לתייר? לקרוא אפשר מדריכי תיירים, או ספרות של יוצרים מקומיים.

      כיוון שאת אינך היחידה העושה זאת, אני מבקש לדעת פישרה של דרך זו. תודה.

      ומה לגבי הטיסה? איך אפשר להעביר שעות טיסה ללא קריאה? מבחינתי לפחות זה צורך קיומי. מול המפרץ הקסום אכן התחרות היתה קשה; מצד אחד נוף שרואים רק בסרטים ומנגד - הספר שתובע מלוא תשומת הלב. אני חושבת שמצאתי את שביל הזהב. נהניתי בתאילנד מהנופים, מהאנשים, מהטעמים, מהמסאז'ים ומהקניות (כל אחד מהם ראוי לפוסט בפני עצמו, אבל החלטתי לכתוב כאן רק על ספרים) ולא החמצתי דבר.

        8/12/08 20:27:

      לא קל להקרא אחרי מאיר שלו, וודאי לא אחרי רומן רוסי, אותו קראתי לפני כ- 13 שנים.

      אז הספר היה מהפכה עבורי.

      כאשר קראתי את אותו הספר שנים מאוחר יותר, התאכזבתי מעט.

      כאמור, לא קל לקרוא ספר אחרי עשו, גם אם מדובר באותו הספר (עשו).

        8/12/08 16:01:

      קורעת ספרים יקרה,

      היה שהספר יצא לאור רק כדי לקרוא את הביקורת המרשימה שלך! גם בלי לקרוא את הספר אפשר ללמוד ממנה כל כך הרבה... באהבה, תמי בן גדעון

        8/12/08 14:32:

      צטט: צ'יצ'ו1 2008-12-08 12:28:16

      גוטפרוינד=אנדרלאמוס,

      בעל אוצר מילים-מתיש.

      אני נתקלתי בקשיים אחרים, אבל נותרתי אופטימית וסקרנית לגבי הדבר הבא מפרי עטו.

        8/12/08 13:25:

      לא קראתי ולו אחד משני הפרים שליוו אותך אל האי הקסום ההוא. קראתי בעניין את בקורתך. הדרך שלי להתמודד עם נפילות היא ליישן את הספרים. להמתין עוד כמה עשרות שנים (אני אופטימי, ולחילופין, טומן ראשי בחול) ולבדוק את שרידותם של הספרים. אין רע בלעלעל בדפים מצהיבים ולהעלות תמונות של פעם. הגישה שלי היא דארוויניסטית, ולתיאוריה הזו טרם הוצעה חלופה ראויה.

      נקודה חשובה שהטרידה ולא נתנה מנוח, מדוע ייקח לו אדם מן היישוב ספרי קריאה בשעה שהוא יוצא למסע. אם צפוי שהמסע ישעמם, יתכבד ויישב ספון בביתו ויחסוך ממעותיו. אם טיול מעניין הוא, והרי קו פיפי הוא מקום של קסם, שמזכיר קצת את שאנחנו מדמים כגן עדן, הרי תראה זו השחתת זמן לכרוע תחת עץ קוקוס (שסכנתו מרובה בשל כובד הפרי הניתק מידי פעם ועשוי לבקע גבחת) ולקרוא ספר. האין זה רצוי לשוטט, לראות, לחוות, לשוחח עם המקומיים, לאכול מתקרובתם, לפגוש עמיתים לטיול ועוד שפע מטלות המזומנות לתייר? לקרוא אפשר מדריכי תיירים, או ספרות של יוצרים מקומיים.

      כיוון שאת אינך היחידה העושה זאת, אני מבקש לדעת פישרה של דרך זו. תודה.

        8/12/08 12:28:

      גוטפרוינד=אנדרלאמוס,

      בעל אוצר מילים-מתיש.

        8/12/08 07:18:

      צטט: b_noam 2008-12-08 01:02:52

      אפשר וווווקשה אחת?

      לפני הקטילה, יש מצב לעברית נכונה?

      כאילו או כתיב מלא או כתיב חסר למשל?

      ועם אפשר אז עברית יותר מדויקת, זה גם יוצא יותר עשיר.

       

      אודה לך אם תאיר את עיני בקשר לשגיאותי בעברית!

        8/12/08 01:30:


       "וווווקשה"

       

      על זה עשיתי לך הנחה, בקטע של סלנג :))

        8/12/08 01:26:

      צטט: b_noam 2008-12-08 01:02:52

      אפשר וווווקשה אחת?

      לפני הקטילה, יש מצב לעברית נכונה?

      כאילו או כתיב מלא או כתיב חסר למשל?

      ועם אפשר אז עברית יותר מדויקת, זה גם יוצא יותר עשיר.

      * אם

       

        8/12/08 01:02:

      אפשר וווווקשה אחת?

      לפני הקטילה, יש מצב לעברית נכונה?

      כאילו או כתיב מלא או כתיב חסר למשל?

      ועם אפשר אז עברית יותר מדויקת, זה גם יוצא יותר עשיר.

        6/12/08 19:39:

      צטט: דנייי 2008-12-06 13:46:40


      לכתוב

      לקרוא

      לחוות

      ולהביע

      אם זו המלצה, הרי שאני כבר מיישמת אותה. מומלץ לכולם!

       

        6/12/08 15:53:

      צטט: טכר6ר6 2008-12-06 10:32:11

      קורעת ספרים יקרה עשיתי טעות

       

       

       

      לצערי לא אקרא בזמן הקרוב את הספר עליו המלצת

      בגלל שאני טרוד בקריאת קלאסיקות

      אני מתמקד עכשיו בכתבים של דוסטוייבסקי וטולסטוי

      וגם שאסיימם...

      העבור  לקרוא קלאסיקות אחרות

       

      ונ"ב

      שמחתי מאד שעמוס עוז לא קיבל את פרס נובל לספרות

      כי למרות היותו אדמו"ר הספרות הישראלית, עצוב לי לומר: שמבחינת החידושים והמהפכנות

      הוא לא תרם הרבה.)

       

      נתתי לך כוכב

      בגלל שהפוסטים שלך גורמים לי לרצות להגיב

       

      שלך בכל עת נתי שכן טוב

       

      תודה על התגובה. המשך ליהנות מהספרים שמעניינים אותך. אל תשכח לשתף אותנו.

       

        6/12/08 13:46:


      לכתוב

      לקרוא

      לחוות

      ולהביע

        6/12/08 10:32:

      קורעת ספרים יקרה עשיתי טעות

       

      והגבתי ליוצרת שהמלצת עליה במקום לך

      אז הינה התגובה שהגבתי לה במקום לך:

       

       

      לצערי לא אקרא בזמן הקרוב את הספר עליו המלצת

      בגלל שאני טרוד בקריאת קלאסיקות

      אני מתמקד עכשיו בכתבים של דוסטוייבסקי וטולסטוי

      וגם שאסיימם...

      העבור  לקרוא קלאסיקות אחרות

       

      באותה הזדמנות

      אני מתייחס אל הפוסט הקודם שלך בו המלצת על סופרים ישראלים בני זמננו.

      לא הגבתי עליו מהסיבה

      כשאני קורא סופר ישראלי ממוסד כלשהו

      לרוב אני מתמלא מרירות:

      בשיא הכנות, אני אומר לעצמי מה שכתב הנ"ל אני יכול הרבה יותר טוב

      וחוץ מיזה אותם סופרים שהזכרת מתארים סגנונות חיים הזרים לי לחלוטין

      זרים במובן שאפילו אין בי תשוקה ללמוד אודותיהם

       

      תאמרי לי שאני מוזר

      אבל אני חש קרוב יותר אל טולסטוי או דוסטוייבקי מאשר אל מאיר שליו

      (ואיני מזלזל במאיר שליו ומראש אני מעניק לו כבוד אבל...בכל זאת לא כוס התה שלי.)

       

      ונ"ב

      שמחתי מאד שעמוס עוז לא קיבל את פרס נובל לספרות

      כי למרות היותו אדמו"ר הספרות הישראלית, עצוב לי לומר: שמבחינת החידושים והמהפכנות

      הוא לא תרם הרבה.)

       

      נתתי לך כוכב

      בגלל שהפוסטים שלך גורמים לי לרצות להגיב

       

      שלך בכל עת נתי שכן טוב

       

        5/12/08 10:23:

      צטט: רוח גלילית 2008-12-04 20:33:37

      לא קראתי את שואה שלנו. בשבילה גיבורים עפים הוא הראשון שלו עבורי. בהתחלה עוד נהניתי מהכתיבה עצמה, מהשימוש בשפה שוברת קלישאות ומטבעות לשון שחוקות, אבל ככל שהתקדמתי הרגשתי כאילו אני עומדת מול פלקטים, חול שנוזל מהיד. מבחינתי זה ספר מאוד מפוספס. הוא באמת לא הצליח להרים דמויות ראויות. יכול להיות שמתקיים בו - תפסת מרובה לא תפסת. בדרך כלל, אחרי קריאת ספר טוב, אני לא מסוגלת לקחת ספר אחר במשך כמה ימים. עניין של עיבוד החוויה כנראה. אחרי שסיימתי את הספר הזה רצתי מייד למלא את החלל שנשאר שם בספר אחר (רודף העפיפונים, תארי לך :)) מודה ומתוודה. זו היתה הפעם הראשונה שזה קרה לי.

      ומאיר שלו הוא מאיר שלו. מסכימה איתך שהמוקדמים שלו עדיפים על המאוחרים, חוץ מיונה ונער

       

      תודה על חוות דעתך המרתקת.

        4/12/08 21:31:

      צטט: יהודית ש 2008-12-04 07:13:27

      תודה לכולם

      על הביקורת

      עכשיו יודעת

      מה לקנות/לקרוא

      ומה לא..............

       

      חן חן!

        4/12/08 20:33:

      לא קראתי את שואה שלנו. בשבילה גיבורים עפים הוא הראשון שלו עבורי. בהתחלה עוד נהניתי מהכתיבה עצמה, מהשימוש בשפה שוברת קלישאות ומטבעות לשון שחוקות, אבל ככל שהתקדמתי הרגשתי כאילו אני עומדת מול פלקטים, חול שנוזל מהיד. מבחינתי זה ספר מאוד מפוספס. הוא באמת לא הצליח להרים דמויות ראויות. יכול להיות שמתקיים בו - תפסת מרובה לא תפסת. בדרך כלל, אחרי קריאת ספר טוב, אני לא מסוגלת לקחת ספר אחר במשך כמה ימים. עניין של עיבוד החוויה כנראה. אחרי שסיימתי את הספר הזה רצתי מייד למלא את החלל שנשאר שם בספר אחר (רודף העפיפונים, תארי לך :)) מודה ומתוודה. זו היתה הפעם הראשונה שזה קרה לי.

      ומאיר שלו הוא מאיר שלו. מסכימה איתך שהמוקדמים שלו עדיפים על המאוחרים, חוץ מיונה ונער

        4/12/08 07:13:

      תודה לכולם

      על הביקורת

      עכשיו יודעת

      מה לקנות/לקרוא

      ומה לא..............

        2/12/08 22:41:

      צטט: דן הופרט 2008-12-02 15:00:37

      כמובן שיש עוד, אבל מאיר שלו ,באמת עושה לי את זה.

      "יונה ונער" שלו, פתח לי את כל הנימים. 

      באמת קשה לקרוא אחריו.

      דן 

       

      אני באופן כללי מעדיפה את שלו המוקדם. כנ"ל לגבי עמוס עוז.

        2/12/08 18:25:

      צטט: קרין ו. 2008-12-02 10:31:13

      לא קראתי את גוטפרוינד עדיין, אבל עשו הוא היפה בספרים שקראתי בעברית. ואם לא היפה בהם - בשלישיה הפותחת.

       

      "עשו" אכן ספר גדול. לא התייחסתי אליו הפעם, אלא על קצה המזלג.

        2/12/08 15:00:

      כמובן שיש עוד, אבל מאיר שלו ,באמת עושה לי את זה.

      "יונה ונער" שלו, פתח לי את כל הנימים. 

      באמת קשה לקרוא אחריו.

      דן 

        2/12/08 10:31:

      לא קראתי את גוטפרוינד עדיין, אבל עשו הוא היפה בספרים שקראתי בעברית. ואם לא היפה בהם - בשלישיה הפותחת.

        1/12/08 22:47:

      צטט: shai.h 2008-12-01 22:44:21


      ביקורת מקצועית וכתובה היטב על ספר מצוין

       

      נדמה לי שיש סתירה בדבריך.

      תודה, בכל מקרה.

        1/12/08 22:44:

      ביקורת מקצועית וכתובה היטב על ספר מצוין
        1/12/08 17:03:

      צטט: בת יוסף 2008-12-01 12:39:23

      עכשו אני מבינה למה הוא נמצא כבר שבועות ארוכים בראש רשימת רבי המכר.

       

      כתבת מנומק והיטב.

       

      חן חן.

        1/12/08 12:39:

      עכשו אני מבינה למה הוא נמצא כבר שבועות ארוכים בראש רשימת רבי המכר.

       

      כתבת מנומק והיטב.

        1/12/08 07:49:

      צטט: קורעת ספרים 2008-11-30 20:37:48

      צטט: הדב מהיער 2008-11-30 10:16:44

      צטט: קורעת ספרים 2008-11-20 23:15:28

      צטט: הדב שנעלם במעבה היער 2008-11-20 22:27:04

      בדיוק הניחו היום את הספר הזה בצד שלי של המיטה. על הערמה המתנוססת שם.

      אחרי הביקורת שלך אני לא בטוח שהמאמץ יהיה שווה, אבל אנסה בכל זאת.

       

       

      נסה בכל זאת. אשמח לשמוע את דעתך. זו שהניחה את הספר בוודאי יודעת מה היא עושה.

       

      זאת שהניחה את הספר עדיין לא קראה, אבל אני סיימתי. המאמץ בקריאה מזכיר את המאמץ הנדרש לפיצוח גרעינים. הספר לא החליט מה הוא רוצה להיות. רומן מתח? היסטורי? סיפור אהבה בין-עדתי? 

      דמויות פלקטיות ביותר, במיוחד אריק ברושי, וגם שאר החברים.

      יצא יותר כמו הגזוז של פעם. לא מעט סירופ פטל, עם סודה (פה ושם דיאלוגים משעשעים),

      עכשיו אני מתכונן למפגש הבא אצלך.

      עכשיו אני מתחילה להבין את חלוקת העבודה ביניכם, ומי משניכם בתפקיד שפן-הנסיונות.

      תתכונן היטב. הדרישות שלי גבוהות..

       

       

      חייב להודות (עמוד בערך 150) שעד כה עודלא הגעתי להתפעמות. אבל עוד יש מקום.

       

       

        30/11/08 20:37:

      צטט: הדב מהיער 2008-11-30 10:16:44

      צטט: קורעת ספרים 2008-11-20 23:15:28

      צטט: הדב שנעלם במעבה היער 2008-11-20 22:27:04

      בדיוק הניחו היום את הספר הזה בצד שלי של המיטה. על הערמה המתנוססת שם.

      אחרי הביקורת שלך אני לא בטוח שהמאמץ יהיה שווה, אבל אנסה בכל זאת.

       

       

      נסה בכל זאת. אשמח לשמוע את דעתך. זו שהניחה את הספר בוודאי יודעת מה היא עושה.

       

      זאת שהניחה את הספר עדיין לא קראה, אבל אני סיימתי. המאמץ בקריאה מזכיר את המאמץ הנדרש לפיצוח גרעינים. הספר לא החליט מה הוא רוצה להיות. רומן מתח? היסטורי? סיפור אהבה בין-עדתי? 

      דמויות פלקטיות ביותר, במיוחד אריק ברושי, וגם שאר החברים.

      יצא יותר כמו הגזוז של פעם. לא מעט סירופ פטל, עם סודה (פה ושם דיאלוגים משעשעים),

      עכשיו אני מתכונן למפגש הבא אצלך.

      עכשיו אני מתחילה להבין את חלוקת העבודה ביניכם, ומי משניכם בתפקיד שפן-הנסיונות.

      תתכונן היטב. הדרישות שלי גבוהות..

       

        30/11/08 10:16:

      צטט: קורעת ספרים 2008-11-20 23:15:28

      צטט: הדב שנעלם במעבה היער 2008-11-20 22:27:04

      בדיוק הניחו היום את הספר הזה בצד שלי של המיטה. על הערמה המתנוססת שם.

      אחרי הביקורת שלך אני לא בטוח שהמאמץ יהיה שווה, אבל אנסה בכל זאת.

       

       

      נסה בכל זאת. אשמח לשמוע את דעתך. זו שהניחה את הספר בוודאי יודעת מה היא עושה.

       

      זאת שהניחה את הספר עדיין לא קראה, אבל אני סיימתי. המאמץ בקריאה מזכיר את המאמץ הנדרש לפיצוח גרעינים. הספר לא החליט מה הוא רוצה להיות. רומן מתח? היסטורי? סיפור אהבה בין-עדתי? 

      דמויות פלקטיות ביותר, במיוחד אריק ברושי, וגם שאר החברים.

      יצא יותר כמו הגזוז של פעם. לא מעט סירופ פטל, עם סודה (פה ושם דיאלוגים משעשעים),

      עכשיו אני מתכונן למפגש הבא אצלך.

        27/11/08 17:37:

      צטט: ranbo3 2008-11-26 23:05:59


      לא קראתי את החדש של גוטפרוינד .

       

      אבל מאוד קשה להשוות כל ספר מודרני לעשו , בטח בקריאה רצופה .

       

      עשו, ורומן רוסי שניהם יחד ולחוד , הם לדעתי הספרים (או הספר )הטובים  והחשובים ביותר שנכתבו כאן מאז שנות ה80 .

       

      שלו עצמו לא מגיע מאז לרף הזה .

      זו דעתי הקטנה .

       

       

       

      הסמיכות שבקריאת שני הסופרים בזה אחר זה היתה מקרית לחלוטין. אשר לשלו, אני נוטה להסכים איתך.

        26/11/08 23:05:


      לא קראתי את החדש של גוטפרוינד .

       

      אבל מאוד קשה להשוות כל ספר מודרני לעשו , בטח בקריאה רצופה .

       

      עשו, ורומן רוסי שניהם יחד ולחוד , הם לדעתי הספרים (או הספר )הטובים  והחשובים ביותר שנכתבו כאן מאז שנות ה80 .

       

      שלו עצמו לא מגיע מאז לרף הזה .

      זו דעתי הקטנה .

       

       

        26/11/08 22:01:

      צטט: drall 2008-11-26 00:51:03

      תני כתובת ואני אשלח לך.

      תגידי , כשהיית בקו פיפי, פגשת במקרה את מובוטו ססה קקה?

       

      כתובתי מופיעה בעמוד האישי שלי.

        26/11/08 00:51:

      תני כתובת ואני אשלח לך.

      תגידי , כשהיית בקו פיפי, פגשת במקרה את מובוטו ססה קקה?

        25/11/08 10:13:

      צטט: drall 2008-11-25 09:26:34


      אני לא הייתי מצליח לשלב את שלו בפיפי וגם לא בהתהלויות כבדות יותר.

      רקדה איתי פעם מישהי שהכריחה אותי לקבל ולקרוא כל ספר שלו וזאת לא הייתה תקופה טובה.

      רציתי לכתוב לו פעם מכתב ולספר לו איך , ובייחוד על מה צריך לכתוב ספר. שבטי ברברים , קיסרות גוועת , דרקונים וכמובן , חישול איזו חרב מיוחדת, ואז אמרתי לעצמי "מה אני חייב ליוץ הזה? אני כבר אכתוב לבד."

      תכתוב - נקרא! (ואולי גם נקרע..)

       

        25/11/08 09:26:


      אני לא הייתי מצליח לשלב את שלו בפיפי וגם לא בהתהלויות כבדות יותר.

      רקדה איתי פעם מישהי שהכריחה אותי לקבל ולקרוא כל ספר שלו וזאת לא הייתה תקופה טובה.

      רציתי לכתוב לו פעם מכתב ולספר לו איך , ובייחוד על מה צריך לכתוב ספר. שבטי ברברים , קיסרות גוועת , דרקונים וכמובן , חישול איזו חרב מיוחדת, ואז אמרתי לעצמי "מה אני חייב ליוץ הזה? אני כבר אכתוב לבד."

        22/11/08 09:53:

      צטט: ליריתוש 2008-11-21 18:42:59


      מעניין לקרוא את חוות דעתך האמיתית והכנה,

      כי כן קראתי בעניין את 'שואה שלנו" של גוטפרוינד.

      בעיקרון, אני מרגישה שקשה מאוד לשחזר הצלחות.

      לא אחת סופרים נוטים למחזר את עצמם, ולא בצורה הכי מעניינת.

      דוגמאות? לא חסרות.

      הרלן קובן ורם אורן הם רק שניים כאלו.

      ספר או שניים קראתי בהנאה,

      אח"כ כבר לא חידשו לי כלום,

      מקסימום ספרי טיסות,

      כשאין חשק לחשוב יותר מדי.

      מה דעתך?

       

      יתכן מאוד שקשה לשחזר הצלחות, אך לא הייתי נוטה לגזור גזירה שווה לכולם. לגבי מה שמוגדר "ספרי טיסות", החלטתי שגם זמן טיסות הוא זמן יקר, ואני לוקחת גם לטיסות ונופשים ספרים "כבדים" יחסית.

        21/11/08 18:42:


      מעניין לקרוא את חוות דעתך האמיתית והכנה,

      כי כן קראתי בעניין את 'שואה שלנו" של גוטפרוינד.

      בעיקרון, אני מרגישה שקשה מאוד לשחזר הצלחות.

      לא אחת סופרים נוטים למחזר את עצמם, ולא בצורה הכי מעניינת.

      דוגמאות? לא חסרות.

      הרלן קובן ורם אורן הם רק שניים כאלו.

      ספר או שניים קראתי בהנאה,

      אח"כ כבר לא חידשו לי כלום,

      מקסימום ספרי טיסות,

      כשאין חשק לחשוב יותר מדי.

      מה דעתך?

        20/11/08 23:18:

      צטט: גלעד 2008-11-20 01:59:38

      נהניתי לקרוא

       

       

       

      חן חן.
        20/11/08 23:17:

      צטט: האזרח ק 2008-11-20 14:06:27

      חלק לא קטן מהביקורת רלוונטי לאישה בורחת... כמובן בצד הערכה רבה לגרוסמן.

       

       

      ראה הערתי לגבי 'אישה בורחת..' 3 תגובות מעליך.

        20/11/08 23:15:

      צטט: הדב שנעלם במעבה היער 2008-11-20 22:27:04

      בדיוק הניחו היום את הספר הזה בצד שלי של המיטה. על הערמה המתנוססת שם.

      אחרי הביקורת שלך אני לא בטוח שהמאמץ יהיה שווה, אבל אנסה בכל זאת.

       

       

      נסה בכל זאת. אשמח לשמוע את דעתך. זו שהניחה את הספר בוודאי יודעת מה היא עושה.

        20/11/08 22:27:

      בדיוק הניחו היום את הספר הזה בצד שלי של המיטה. על הערמה המתנוססת שם.

      אחרי הביקורת שלך אני לא בטוח שהמאמץ יהיה שווה, אבל אנסה בכל זאת.

       

        20/11/08 14:06:

      חלק לא קטן מהביקורת רלוונטי לאישה בורחת... כמובן בצד הערכה רבה לגרוסמן.

       

        20/11/08 01:59:

      נהניתי לקרוא

       

        19/11/08 00:00:

      צטט: ואפל 2008-11-18 23:05:22

      הביקורת נראת לי מרוחה ושטוחה מדי, לא קוהרנטית, ארוכה ובלי עוגן. בשנות ה 80 אמרו שלא פיטרו מעולם מנהל IT שרכש מחשבי IBM, באותה מידה אין שום סיכון בלהגיד דברים טובים על עשיו של מאיר שליו. ביקורת על 2 ספרים שונים איננה בהכרח משוואה של סכום אפס. לא הבנתי אם לקריא או לא.נבוך

       

      תמיד עדיף לקרוא.

      ואז - לחוות דעה.

        18/11/08 23:05:
      הביקורת נראת לי מרוחה ושטוחה מדי, לא קוהרנטית, ארוכה ובלי עוגן. בשנות ה 80 אמרו שלא פיטרו מעולם מנהל IT שרכש מחשבי IBM, באותה מידה אין שום סיכון בלהגיד דברים טובים על עשיו של מאיר שליו. ביקורת על 2 ספרים שונים איננה בהכרח משוואה של סכום אפס. לא הבנתי אם לקריא או לא.נבוך
        18/11/08 22:43:

      צטט: המחסן של רונית 2008-11-18 22:13:17

      just started this one

       

      "אישה בורחת מבשורה"

       

      עליו אני מרצה.

      אני לא כותבת כאן על הספרים שאני מרצה עליהם.

      ולהיפך.

        18/11/08 22:13:

      just started this one

       

      "אישה בורחת מבשורה"

        17/11/08 14:35:

      צטט: yoram marcus 2008-11-17 11:20:03

      את גוטפרוינד לא קראתי, העלית את מאיר שלו שהשתמשת בו כתזה לאנטיתזה (- גוטפרוינד).


      לא "השתמשתי" בשלו. זו היתה סמיכות אירועים נסיבתית בלבד. נכון שהיא לא פעלה לטובתו של הספר הנדון.

      תודה על השיתוף,

      שרה

        17/11/08 11:20:

      את גוטפרוינד לא קראתי, העלית את מאיר שלו שהשתמשת בו כתזה לאנטיתזה (- גוטפרוינד). את הספר "עשו" קיבלתי מתנה מאחת שקשריי איתה הסתיימו, כזיכרון לביקורנו בציפורי. ה'מונה ליזה של הגליל' שהיא הדיוקן היפה ביותר של אשה שאי פעם הותווה בפסיפס, אומץ על ידי מאיר שלו מרצפת הווילה הרומית ששוחזרה שם, לשער ספרו. זכור לי שניסיתי לקרוא את הספר, נתקעתי (אולי אם אשוב בעתיד אשנה את התרשמותי המקדמית), חשתי בירידה הגדולה ברמה לעומת "רומן רוסי" שאותו קראתי פעמיים - ממיטב הספרות העברית החדשה ואולי אף ראוי שיעמוד בראשה.

      "אסיים בציטוט ולא אוסיף. בעמוד 624 אריק אומר: 'פעם גם אני רציתי לכתוב ספר, ספרים, ולא הצלחתי. הפסקתי לרצות. איך כל דפוק סביבי מצליח? ... זה נראה כל כך קל...'"

      בגלל הדבר הזה ש'נראה כל כך קל', מאז שהתחלתי לכתוב, שמתי בצד את הקריאה שהרביתי בה בעבר, ובעולם התכליתי והמממוקד של היום מוצא את  עצמי קורא מה שבהקשר, מה שמשלים כמקורות לכתיבתי.

      תודה לך שרה.

      יורם

        17/11/08 08:54:

      צטט: אורלי נו 2008-11-17 08:33:16


      הרגשתי בדיוק כמוך בעניין "בשבילה גיבורים עפים". 677 עמודים מיותרים.

      הרשימה שלך מצוינת.

       

      חן חן על ההזדהות.

        17/11/08 08:33:


      הרגשתי בדיוק כמוך בעניין "בשבילה גיבורים עפים". 677 עמודים מיותרים.

      הרשימה שלך מצוינת.

        16/11/08 21:54:

      צטט: מיכאל 1 2008-11-16 19:59:14


      נהניתי מן הבקורת. * לגבי מ. שלו:

      אותו אני מכיר זמן רב, ולדעתי הוא סופר טוב.

      את גוטפרוינד אני מכיר פחות ,אבל סיפור שלו ("בית האוכל", כמדומני)נלמד בסדנא שבה השתתפתי לפני 5 שנים, ודוקא היה סיפור טוב. אסור לשכוח שגם בקריאת ספרים, הטעמים שונים.

      תודה, מיכאל. קראתי רק את 'שואה שלנו' והתמוגגתי. את האחרים טרם הספיקותי. 

       

        16/11/08 21:52:

      צטט: ביוניקס 2008-11-16 18:37:33


      עשית לי צמרמורת.

      רצתי אל כוננית הספרים לחפש את עשיו של מאיר שלו, להיזכר בעונג הצרוף הזה. לרווחתי הרבה - מצאתי.

      עכשיו אני הולכת לפגוש שוב את שנו א פרי, את המונסטירלים, את פרסיאדוצ'ה והאחרים.

      תודה, תודה.

      ועוד אחת קטנה- עם כל אהבתי , והיא גדולה, לספרי מאיר שלו וכתיבתו, ישנם עוד כמה וכמה סופרים ישראלים טובים וספריהם מופלאים לא פחות מעשו . אז יכול להיות שגוטפרוינד לא כלול בהם, ואני עוד אבדוק את זה,

      אבל אם תרצי, אמליץ על כמה כאלה.

      יהודית

       

      את מוזמנת לקרוא בעמוד האישי שלי מי הסופרים המועדפים עליי - לאו דווקא שלו, ועדיין לא קל לקרוא אחריו מישהו אחר. בכל מקרה, אשמח לשמוע את המלצותייך.

        16/11/08 21:47:

      צטט: אירלנד 2008-11-16 14:31:17

      בתור תולעת, לספר הזה אני לא אכנס,למרות שזה עניין סובייקטיבי, משום מה הביקורת שלך מרתיעה מפני הספר,במובן החיובי כמובן:)

      תודה על האזהרה.

       

      אם בכל זאת תתגברי ותקראי, אשמח לשמוע את דעתך.

        16/11/08 21:22:

      מודה שהשם "בשבילה גיבורים עפים" עורר את דמיוני וגירה את סקרנותי, ואלה התנפצו אל מול הבקורת שלך וכנראה לא רק משום שקראת אותו אחרי "עשיו" הנפלא של מאיר שליו.   
        16/11/08 19:59:


      נהניתי מן הבקורת. * לגבי מ. שלו:

      אותו אני מכיר זמן רב, ולדעתי הוא סופר טוב.

      את גוטפרוינד אני מכיר פחות ,אבל סיפור שלו ("בית האוכל", כמדומני)נלמד בסדנא שבה השתתפתי לפני 5 שנים, ודוקא היה סיפור טוב. אסור לשכוח שגם בקריאת ספרים, הטעמים שונים.

        16/11/08 18:37:

      עשית לי צמרמורת.

      רצתי אל כוננית הספרים לחפש את עשיו של מאיר שלו, להיזכר בעונג הצרוף הזה. לרווחתי הרבה - מצאתי.

      עכשיו אני הולכת לפגוש שוב את שנו א פרי, את המונסטירלים, את פרסיאדוצ'ה והאחרים.

      תודה, תודה.

      ועוד אחת קטנה- עם כל אהבתי , והיא גדולה, לספרי מאיר שלו וכתיבתו, ישנם עוד כמה וכמה סופרים ישראלים טובים וספריהם מופלאים לא פחות מעשו . אז יכול להיות שגוטפרוינד לא כלול בהם, ואני עוד אבדוק את זה,

      אבל אם תרצי, אמליץ על כמה כאלה.

      יהודית

        16/11/08 14:31:

      בתור תולעת, לספר הזה אני לא אכנס,למרות שזה עניין סובייקטיבי, משום מה הביקורת שלך מרתיעה מפני הספר,במובן החיובי כמובן:)

      תודה על האזהרה.

        16/11/08 14:22:

      צטט: issar7 2008-11-16 13:54:39


      קורעת ספרים ללא ספק ...תודה על השיתוף :) *

       

      גם לך תודה!

        16/11/08 13:54:

      קורעת ספרים ללא ספק ...תודה על השיתוף :) *
        16/11/08 07:35:

      צטט: חני של הים 2008-11-16 07:02:20

      ואני חשבתי לקנות

      כי נסקתי  עם השואה שלי

      אסתפק בקריאה בסיפריה.....

       

      חני

       

      אחרי שתקראי, אשמח לשמוע את דעתך.

        16/11/08 07:34:

      צטט: שחפי 2008-11-16 06:52:10


      בשביל לקרוא את גוטפרוינד לא צריך לטוס לצד השני של העולם... אפשר גם בקרית טבעון הקטנה...

       

      אכן, אין כמו בבית. לא צריך לחפש רחוק.

        16/11/08 07:02:

      ואני חשבתי לקנות

      כי נסקתי  עם השואה שלי

      אסתפק בקריאה בסיפריה.....

       

      חני

        16/11/08 06:52:

      בשביל לקרוא את גוטפרוינד לא צריך לטוס לצד השני של העולם... אפשר גם בקרית טבעון הקטנה...
        15/11/08 23:52:

      תודה גם לך!
        15/11/08 23:50:

      אהבתי את האופן שבו כתבת את הביקורת

      מנומק ומשעשע

      תודה על ההזמנה

       

      גיל

        15/11/08 23:48:

      אם כך, אנחנו תמימי דעים!
        15/11/08 23:38:


      מכיר את ההרגשה. קורא ביקורות, עובר על רשימות הרבי מכר ורץ לרכוש את הספר.

      קורא וקורא, עוד עמוד ועוד עמוד, חורק שיניים אבל לבסוף מרים ידיים.

      גוטפרוינד הוא אחד מאלה.

      אם יורשה לי, אסכם את ביקורת שלי על הספר בשתי מילים: חרא ספר.

       

      וכפי שמאיר לשיו אמר בעצמו: לא חייבים לסיים ספר אם לא מוצא חן בעיניכם

      פרופיל

      קורעת ספרים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין