חלון פנורמי  

סרטו של סם מנדז (אמריקן ביוטי) לפי ספרו של ריצ'רד ייטס שיצא לאור ב -1961 ונחשב כבר עם יציאתו לאור ליצירת מופת של הספרות האמריקאית של אמצע המאה שעברה.

 קראתי את הספר בנשימה אחת ולדעתי המדובר בספר נפלא, המנתח ברלבנטיות מדהימה את התרבות האמריקאית ,החלום האמריקאי ושברו ,תרבות הפרברים, ערכי המשפחה ומוסד הנישואין ,הפנטזיה וההתפרקות הבלתי נמנעת.  –

אני יודע שאסור להשוות בין פרוזה ליצירה קולנועית שנעשית על פיה, ברוב המקרים ייגרם עוול לסרט שהוא יצירה עצמאית ומוטב כך.   ראוי להתייחס לסרט באופן המנותק מהספר  . 

הביקורות על הסרט חלוקות ,ואני הלכתי לראותו בחשש מה  ולא התאכזבתי.

 הסרט מרשים בעיני, הגם שהעיבוד התסריטאי ממדיום אחד לשני לא מושלם. ומשאיר לקונות משמעותיות בהבנת התפתחות הדמויות ,שאפילו במקור הספרותי נרמז במכוון מעט מדי על עברם.  אבל מה שמאפשר לסופר היוצר להעביר כרישום עז במשפטים ספורים כנראה קשה יותר להעברה ויזואלית באמצעים ובכלים קולנועיים. 

 הסרט עוסק מראשיתו בהתפוררות חיי הנישואים ,המושלמים על הנייר ,של בני הזוג פרנק ואפריל :אנשים צעירים ויפים ,לזוג שני ילדים ,הם נמנים על המעמד הבינוני המסודר שהגשים לכאורה את החלום האמריקאי של בית בפרברים ומגלים שאין כיסוי רב להגשמת החלום .

ומעיזים לחלום ולו לזמן קצר על שינוי וסטייה מהותית מהמיינסטרים של המסלול המוכתב של החלום, במקביל נפרש המחיר שמשלמים בני הזוג  על הסטייה מהתקן.

 בתפקידים הראשיים: ליאונרדו דיקפריו וקיית ווינסלט אם כי השחקנים כולם עושים עבודה מרשימה . חלק מהסצנות מזכירות (לטובה) סצנות בלתי נשכחות מ"מי מפחד מווירג'יניה וולף" בביצוע הזוג המלכותי של אמצע שנות השישים:ריצ'רד ברטון וליז טיילור.מרגישים שהבמאי מגיע מהתיאטרון, לעתים זה יתרון גדול ולעתים חיסרון ,בכל זאת המדובר בסרט. הצילום תורם לעיצוב התקופה של שנת 1955 בצבעים דהויים ,  צרובים מהשמש ובגוונים מתאימים. ואם זכור לי גם בסרט קודם של מנדז "הדרך לפרדישן " היה צילום מופתי. 

סרט לא פשוט אבל בפירוש שווה בצפייה, אם התלבטתם תלכו על זה , בין אם קראתם את הספר וגם אם לא .

 ובכל מקרה המלצה בלתי מסויגת שלי – לקרוא את הספר הנפלא הזה.