| חלמתם על משפחה, חלמתם על אישה, על ילדים. הפסטורליות במיטבה. ואז אתם מגלים, שכל מה שנשאר לכם, זה רק חלומות ובת קטנה יתומה מאם. חפשו את הפארק הקרוב לביתכם, והתחילו בטיפול הנפשי.
ובכן, על פי הסרט אי של שקט, הגאולה העצמית אחרי מוות, אובדן וכאב עוברת דרך הפארק הסמוך לבית הספר של בתך. שם, בתוך המרחבים הירוקים נעצרת אוטוסטראדת החיים. שם גם מתחילה שרשרת הרגשות לפעום. בתוך הענן הקצוץ היטב תחת מכסחת הדשא.
הגיבור, פיאטרו, מגלה שאולי אשתו מתה. אך הוא מתחיל לחיות אותה רק לאחר מותה. אחרי שהיה טרוד בעסקיו וטיפוח הקריירה שלו, הוא מוצא את עצמו זקוק לאי של שקט בכדי להיגאל מעצמו. הדרך הקלה ביותר להפטר מהצרות של עצמך היא להאזין לצרות של אחרים. וכן לסמן וי על כל הדברים שהיה קשה לך לעשותם. לבסוף רצוי לקנח את הטיפול בסקס סוער. אומרים שזה משחרר הרבה מהתסכול.
לסיכום, הסרט רגיש. לעיתים נוגע ללב, אך לעיתים נוגע לקצה הסיבולת של השעמום. אז נכון, לא כל הסרטים צריכים להיות קצביים, ולכן מקומו של הסרט הוא בהחלט חשוב וראוי. אך עדיין נדמה שהצופה נגאל מהסרט בסיומו, והסרט עדיין זקוק לגאולה. עדיף שלא תהיה פלצנית. |